שוטרת*
|
לפני 17 שנים •
20 בנוב׳ 2006
"רק שתדע , הרגע מכרת לי את נשמתך."
המשיכה בינהם הייתה משהו שבלתי ניתן היה להתעלם ממנו , כל המשרד דיבר עליהם, הם היו הנושא המועדף על כל הרכלנים בחברה.
כאשר היה עובר לידה , הייתה נושכת שפה תחתונה בהפגנתיות, כאשר היתה חולפת על פניו תוך כדי התמתחות מדומה ונגיעת יד רכה על צווארה, היה מסתובב ועוקב אחריה במבטו כשעיניהם לא זזות אחד מהשני, בהתגרות חצופה וברורה היטב , לשניהם. "יואב" , הקול המתקתק שלה תמיד גרם לו להפסיק כל דבר שבו התעסק ,"אני צריכה עזרה עם כל הציוד הזה , אתה בא?" וכמובן החיוך שאיתו לא יכול היה לסרב לה. "כשאת מבקשת בטון חתלתולי גרגרני שכזה ,יש לי ברירה?" חייך בחזרה וקם לעברה. היא החלה מעמיסה על ידיו קלסרים, דפים וכל מה שהיה לידה , תוך כדי שהיא מתקרבת יותר ויותר אל גופו, נצמדת..הריח שלה , הטריף אותו. מגע עורה הרך כשהיא נצמדת מדי 'בטעות', העביר בו צמרמורות , והחיוך השטני שלה...שמבהיר לו באופן חד משמעי שהיא יודעת בדיוק מה היא עושה. "בוא" אמרה ולא חיכתה לתשובה. הובילה אותו במסדרונות הצרים של החברה , לעבר המחסנים , הוא מאחוריה , מביט בה , בוחן , רואה כיצד היא אוספת את שיערה בקוקו הדוק מעלה , והחולצה קצת עולה , "מסדרת" את החצאית קצת יותר למעלה , קצת יותר קצרה.. חום התפשט בגופו , פיו התייבש.. קול חבטה ורעש הידהד במחסן , היא הספיקה להסתובב ולראות את כל הציוד אשר מפוזר על הריצפה, לפתע הרגישה את ידיו אוחזות בזרועותיה , מצמידות אותה אל עבר הקיר , עיניו בורקות עם זיק של טירוף בהן, ליבה הלם במהירות אבל עיניה שידרו שעשוע , היא ידעה לאן היא מובילה אותו , היא ממילא לא הייתה עוצרת עד שזה היה קורה. "אביב, את רוצה לשגע אותי? מה הבעיה? את רוצה אותי , אני אותך ,קחי!" עוד לפני שהספיקה לענות הרגישה את פיו לוחץ על שפתיה ואת לשונו התובענית חודרת לפיה . היא דחפה אותו ממנה, "לא רוצה אותך ככה!" "אז איך??" המבט המשועשע שלה התחלף במבט אותו לא ראה לפני , רציני , דורש, ממוקד. "בכוח. רוצה לקחת אותך , לא שתתן לי לקחת אותך." , אמרה והתיישבה על הריצפה בחדר , תוך שהיא תולשת דף ומתחילה לכתוב בו. הוא הביט בה במבט מבולבל וחייך , "אז אני מבין שעקב השריטה הזו שלך , לא נהיה יחד לעולם" "ולמה זה?" אמרה והמשיכה לכתוב "כי בכוח, את לא יכולה כלום" "אתה בטוח בזה?" הרימה ראשה מעל לדף ושוב חדרה אליו בעיניה, "כל עוד לא תערבי כלי נשק.. " חייך חזרה בהתגרות. "אני מבינה. אוקיי , אז אם אני אוסיף את התנאי הזה לחוזה , לא תהיה לך בעיה לחתום עליו , נכון?" אמרה תוך כדי כתיבה והגישה לו את הדף. 'אני, יואב שוורץ, חותם בדיעה צלולה וללא שום כפיה כי אני מאשר לאביב כהן , לעשות בי ולי כל אשר עולה בדעתה , ולי שמורה האפשרות לנסות להתנגד. כל זאת בתנאי שלא יעורב כל כלי נשק כזה או אחר. על החתום: _______ ' "את מטורפת, ילדה" הוא צחק חייכה אליו והגישה לו את העט.. "רק שתדע, הרגע מכרת לי את נשמתך." אמרה כשהוא הגיש לה את הדף. "כן כן" סינן.. ****** צילצול הטלפון העיר אותו . "יואב ," הקול המתקתק הזה שוב.., " הרכב עושה לי בעיות, תבוא לאסוף אותי לעבודה?" "אני יכול לסרב לך?" ענה תוך כדי שהוא קם מהמיטה, 'לא' תקיף מעט נשמע מהצד השני של הקו , ולאחריו ניתוק. 'כנראה שהיא לא ממש אישה של בוקר' חשב לעצמו. בדרך אליה חשב על אותו 'לא' מוזר, וחיכה לרגע שהוא יראה אותה כבר. "את יורדת?" "אני עדיין לא מוכנה , תעלה , דירה 5." , שוב פעם הניתוק הזה , מה עובר עליה? הוא נכנס לדירה , התריסים המוגפים , והחלונות הסגורים בשילוב המנורה האדומה שצבעה את הסלון באורה, נתנו אווירה של עולם אחר שהוא נכנס אליו , מופרד מהעולם הסואן והמואר שבחוץ. היא יצאה מהחדר , שמלה שחורה ארוכה לגופה , פרווה שחורה לצווארה הלבן , גבוהה , בטוחה, מיסתורית. היא הביטה אליו אבל כאילו ראתה דרכו , "קדימה." לפני שהבין מה קרה , הרגיש 4 ידיים זרות אשר תפסו אותו , ידיים חזקות , גבריות "הבאתי שניים , למקרה שתרצה לממש את הזכות שלך ולנסות להתנגד. ידיים מאחורי הגב" אמרה , ולא לו. "אביב?? השתגעת?? תעיפי אותם ממני מייד!" הוא כבר הבין שאין טעם לפנות אליהם . "לא לזוז" , קולה המתקתק הפך לקר כקרח, והם , כחיילים צייתניים, הביאו את ידיו לאחור . הוא אומנם ניסה להתנגד , אך לא יכל לשני הגברים החסונים שאחזו בו. היא התקרבה אליו עם זוג אזיקים ונופפה בהם מול עיניו , "זה רק שתראה שיכולתי למנוע ממך כל התנגדות באשר היא , אבל אמרתי לך - אני רוצה לקחת, בכוח." "אני דיברתי עלייך , לא על שני אפסים שתביאי הנה , עכשיו תעיפי אותם ממני!" היא התקרבה אליו , צעד אחר צעד , היפנטה אותו בהליכה הנמרית שלה, בעיניים הבטוחות שלה, אחזה בשערות ראשו בחוזקה ,העיפה את ראשו אחורה וספק נשקה ספק נשכה את פיו. ראשו נשאר שמוט אחורה גם כשהרפתה את אחיזתה . "הם שלוחה שלי , הם עוד זוג ידיים ורגליים שלי , הם עושים כרצוני , ואתה, החל מרגע זה , שלי." היא החלה לצעוד אל תוך הבית , כשהוא מובל אחריה , נכנסו לחדר נוסף , ריק , למעט שרשרת ברזל עבה אשר אליה חובר מעין קולר כלבים , כלבים מהזן המסוכן .. "תעיפו אותו לכאן." , היא הביטה כיצד הגבר הבטוח,בעל הזרועות השריריות שכל כך אהבה , זה שרק אתמול הצמיד אותה בחוזקה לקיר ולא ידע מה הוא עושה ולמי, נלחם ונגרר לכיוונה , בתנועה מהירה סגרה את הקולר על צווארו. "אביב!!!!!" ספק צעק , ספק התחנן.. "למטה!" , ציוותה. "את לא תעיזי.." מה קרה לקול שלו? הפך להססן? חייכה.. בפעם הראשונה מאז נכנס לדירתה, חיוך שהפחיד אותו. הוא הורד בכוח על ברכיו, ניסה להילחם ניסה לבעוט , כלום לא עזר , והוא מצא את עצמו על ברכיו כשכף רגלה מול פניו. "עכשיו..תקבל כמו שצריך את זו שמהיום ,אוחזת בקיומך." "לעולם לא !" צרח אליה , לא עזר כל הכוח שהופעל עליו , הוא התנגד כאילו חייו תלויים בכך. "צאו מהחדר", סיננה. הוא ניסה לשחרר מעט את ידיו שכאבו מהאחיזה החזקה , ובפעם הראשונה , ראה את שני הגברים החסונים , זוחלים להם על 4 לכיוון היציאה, והבין שלרגע לא היה לו סיכוי נגדם. היא צעדה לפינה החשוכה יותר שהייתה בחדר ובעטה לכיוונו מעין צלוחית ברזל , מים נשפכו ממנה, ואז חזרה אליו , בביטחון שאין לו מושג מאיפה הגיע,שהשאיר אותו קפוא , אחזה בשתי אצבעותיה בפניו , ציפורניה חדרו מעט לבשרו . בידה השנייה אחזה נייר מקופל , פרשה אותו בתנועה חדה מול פניו, הוא ראה את החוזה.. "אני אשלוט בכל תא בגוף שלך , בכל מחשבה בראש שלך, בנפש שלך ובכל צורך שקיים בך, אפילו הבסיסי ביותר. כשתהיה מוכן לקבל את הגורל החדש שלך, תנבח לי." לחשה באוזניו , "אתה תהיה שלי , בכח" ,אמרה והתרחקה ובלי להסתובב אליו חזרה, תלתה את הדף על הקיר, ויצאה. רק כשנשאר לבדו והביט בפיסת הנייר שתלויה שם על הקיר, שם לב לדפיקות ליבו המהירות , לגופו המתוח , לאברו המתוח והזקוף , רק אז נתן לעצמו חופש לחשוב ולעכל מה שפחד להראות לה שהוא מרגיש, מה שהגאווה שלו לא נתנה לו להחצין. אבל הצמא ,הגורל הבלתי ידוע ,ויותר מכל - העדרות נוכחותה, הפחידו אותו יותר.. היא ישבה בסלון , לבדה , והתענגה על נביחותיו של העבד החדש שלה..שלה. (**לכל הפאניקניסטים למינהם.. יש לי את היכולת, יש בי את הרצון , אך לצערי , יש לי גם הגיון..) |
|
|
מקבי(מתחלף)
|
לפני 17 שנים •
20 בנוב׳ 2006
מעצבן! היא הפרה את החוזה שלהם.
תקיפה באמצעות ביריונים (כלומר, כשאדם מותקף על-ידי יותר מאדם אחד) נחשבת ע"פ חוק (עד כמה שאני יודע) כתקיפה בנסיבות מחמירות - כמו שימוש בנשק. זה אומר שהיא לא הסתמכה רק על עצמה, אלא על עזרים חיצוניים. החוזה שלהם היה היא נגדו - ללא שימוש בעזרים חיצוניים. אם נניח היא הייתה בועטת לו בביצים ושוברת לו את הזרועות, אז זה היה הוגן. 
|
|
|
AIR(נשלט)
|
לפני 17 שנים •
20 בנוב׳ 2006
סיפור מטריף }{
|
|
|
אופק בהיר{לא}
|
לפני 17 שנים •
21 בנוב׳ 2006
נחמד..
...מאמר משלהב...
|
|
|
|
Shimmy(נשלט){Vents}
|
לפני 17 שנים •
21 בנוב׳ 2006
מדהים, חזק, מביא את חוסר הבהירות הזו בין רעה לטובה, בין מלטפת לאכזרית לידי ביטוי מופלא.
גורם לך לשיר : מדינת משטרה, מדינת משטרה, אם רק זה יסדר פה עוד קטעים שכאלו. |
|
|
T O M(שולט)
|
לפני 17 שנים •
21 בנוב׳ 2006
סיפור יפה.
זה בטח היה רק ההתחלה עבורו... "את מטורפת, ילדה" מוסר השכל: להקשיב לאינסטינקטים שלך 
|
|
|
Olive
|
לפני 17 שנים •
21 בנוב׳ 2006
מעולה
כצפוי מזהותה של הכותבת, סיפור נפלא. מה קורה הלאה ?
עוד, עוד ,עוד ! |
|
|
|
שוטרת*
|
לפני 17 שנים •
21 בנוב׳ 2006
שמחה שאהבתם (:
נ.ב - מקבי , היא הפרה את החוזה? נניח והוא היה יכול להתווכח איתה על זה, נראה לך שהוא היה רוצה? 
נ.ב 2 - אוליב, ראיתי סימני קריאה איפשהו? 
|
|
|
Queen Yasmin(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
21 בנוב׳ 2006
מדהים וחזק , אהבתי !
|
|
|
| פרופיל מבוטל(לא בעסק) |
לפני 17 שנים •
22 בנוב׳ 2006
פמדום פנטסטי
איכותי ביותר ! מפתיע ומרענן.
(שלא נדע ממימוש שכזה) |
|
|