עוף חול
|
לפני 18 שנים •
21 בנוב׳ 2006
עומר, סיפור מתמשך (הקדמה)
-----------------
עומר- היו לה רגליים ארוכות ויפות, שופעת ומגרה, תמיד בסטייל, לבושה בסטייל, מדברת בשקט, סמכותית, עיניים, איזה עיניים- תמיד כשהסתכלתי על העיניים שלה, הן היו כמו ראי בשבילי, גרמו לי לשנות כיוון, אם פתאום תקפה אותי תחושת גאווה או התנשאות, או שהאף עלה קצת גבוה מידי, כמו שקורה לו לפעמים, ניסה לעבור את כולם, העיניים שלה היו ננעצות בי, היא לא הייתה צריכה לעשות הרבה רק להביט בי בעיני... ואז הן גרמו לי להבין שזה סתם יותר מידי אגו, שזה נגדי ושזה לא יגמר בטוב... ואז המבט היה מושפל לו למטה בהדרגה והקול חזר לעוצמתו הטבעית והרגליים נחתו שוב על הקרקע... לא הייתה כמוה אף אחת... היא הייתה הבוסית שלי, המצליחה... זיהתה את הכישרון השיווקי שלי ואת הפוטנציאל להצליח, וגם ראתה בי מין אתגר שמשך אותה, החוצפה השקטה, הביטחון המופרז... מדהימה, עד כמה שרציתי היא לא לקחה את זה רחוק, היא חינכה אותי בשקט, עם מילים שלא חושפות הרבה, ומבטים... זמן ממושך אני מתענה במשרד עושה וסוחטת את הכישרון שלי רק בשביל החיוך המרוצה, וה"כל הכבוד" שלה, אה.. וגם כדי להצליח... מנסה מדי פעם לפעם איזה תרגיל רק כדי להיות בטוחה, שאני עוד בשליטה אני עוד בידיים שלי... היא ידעה לתת לי את התחושה הזאת במידה מסויימת רק כדי שאני לא אשתגע... אחרי שלוש שנים במשרד... אני כבר יודעת עלייה הרבה, המון... על היתרונות והחסרונות שלה.. וגם על נקודות שבירות... אני יודעת יותר מכולם, ויודעת כל כך הרבה רק בזכות הכבוד הגדול שאני רוחשת לה והערצה שלי אליה, נהינו סוג של חברות... היא יודעת לחשוף את עצמה מולי עד לנקודה מסויימת בה זה יותר מידי בשבילה, ואני כמי שמכירה אותה טוב יודעת ולמדתי את שעלי להגיד כדי לתת לה את התחושה בטוחה לה היא זקוקה... אני איזשהו מפלט שלה לחשוף את חולשותייה בלי להוריד את הראש למטה, ולשחרר, כי אחרת היא לא משחררת ומול זה היא עוזרת לי לממש את עצמי ולעמוד מול החסרונות שלי, מציבה לי גבולות שאיש מעולם לא הציב לי ונהנת מכך בעצמה. כמובן שהכל הוא מתחת לפני השטח אבל ברור לשתינו... -------------------- כבר כמה חודשים שמשהו עובר עלי, היא רעה, היא עושה לי דווקא... היא גורמת לי לקנא לה וסתם... לשם ההנאה בלבד... כשאני מתקוממת ומנסה למצוא את הסיבות הקטנות להתווכח היא מחדירה את מבטה ופונה לאחור אבל זה חוזר כמו בומרנג ואני כמובן חוזרת כשהתחושות הקשות מציפות אותי... אני כבר לא חשובה לך??? מצאת מחליפים?!? פתאום כל הדברים שאני עושה לה.. הדברים הקטנים הנוספים שעובדים לא חייבים לעשות, בטח לא עובדים כל כך מתקדמים... האנרכייה ברורה! פתאום כשאני עושה פעולה פשוטה שהורגלתי לכיף שבא כגון- מסדרת את התיקייות שלה, ועושה אקסטרה עבודה זה לא בא בהרגשת מילוי זה בא עם הרגשת תסכול עמוקה... והיא מודעת לזה, והיא נהנת! אתמול נכנסה למשרדי בבוקר על מגף חדש (חורף כמובן, איך לא...) בארשת כבוד כהרגלה.. "מחר אנחנו יוצאות לפראג, אנחנו צריכות ללכת למשרדי החברה שם ולקדם את פרוייקט "שביל זהב" אנחנו צריכים למסור להם את הפרטים החדשים ,אני צריכה לנאום בטקס לפתיחת הפרוייקט ואת צריכה להצטרף לצוות המקדם, אני מצפה ממך שלא יהיו פאשלות, תאספי אותי בשמונה מהבית לשדה, הטיסה בלילה" היא עמדה לצאת תשובתי עצרה אותה מלהמשיך "מה?? מה פתאום... לא הודעה לי כלום עד הרגע? אני לא מאורגנת לזה אני צריכה לסיים המון עבודות לפני שאני יוכל לעבוד עם המערכות הבינלאומיות על הפרוייקט הזה... יש לי ים עבודה, אני לא אספיק.. וגם יש לי פגישות קבועות למחר, ונטלי אמרה לי שגם לך, מה פתאום זה נפל עכשיו" "זה לא נפל עכשיו, בחרתי לא לעדכן אותך עד עכשיו, נטלי בעצמה לא ידעה, אבל היא יודעת עכשיו ודחתה את הפגישות... תתארגני עד מחר אני לא רוצה בעיות... גם ככה לאחרונה את לא מתפקדת כמו שצריך.. וזה מתחיל לעצבן אותי תהיה מוכנה ותפסיקי לפשל, את יודעת גם יותר מזה" סיננתי משהו כמו "איך אני יכולה לתפקד כשאת לא מפסיקה לבלבל" "אמרת משהו?" שאלה למרות ששמעה בבירור מה אמרתי "לא, יש לי המון עבודה... אשמח אם תיתני לי לעבוד עכשיו" "ברשותך" הוספתי כשחמתי דעכה קצת למראה עינייה "את יודעת... אני מציעה שעד הנסיעה תיהי טובה.. זה ישתלם לך" ליבי זינק, פתאום היה לי צורך חזק להוכיח את עצמי, שאני עומדת מול הכעסים שלי ומתנהגת כראוי למרות שהם גועים בי היא יצאה כשאני לא מתנהגת כראוי זה בדר"כ במתבטא בכך שהיא קרה, ומדברת רק קונקרטי עד שמספיק הלכתי ושאלתי, התעניינתי, וניסיתי למשוך את תשומת ליבה כדי שתסלח, היא לא אוהבת שאני מתנצלת במילים וגם אני לא אוהבת את זה... עבדתי קשה כל היום לסדר שוב את לוחות הזמנים ולסיים את החומר למחר, מקווה שזה יהיה מספק... התנחמתי בכך שכשאצטרך לסכם את רעיונותי לפרוייקט אאלתר במקום בטח המון בנוסף ואצלי זה בדר"כ החומר הכי טוב יצאתי מהמשרדים באותו יום תשושה ב11 בלילה בידיעה שאני עוד צריכה לארוז ונפלתי למיטתי ההמשך יבוא (רמז- פראג זו עיר מעניינת P: ) -חיילת- |
|
|
| outsider1 |
לפני 17 שנים •
27 בדצמ׳ 2006
|
|
|