"לא בשמים היא"

"לא בשמים היא"

איימי_​(נשלטת) • 4 בדצמ׳ 2006

דיברתי אתמול עם נשלטת שנחשבת בעיני כמאוד טוטאלית, וגיליתי, להפתעתי, כי היא נמצאת ביחסים מונוגמיים.

עניין המונוגמיה בבדס"מ הוא עניין שאני מתלבטת לגביו כבר הרבה מאוד זמן, ולא רק אני.
כביכול, מי שהיא שפחה טוטאלית, אינה יכולה לדרוש מאדונה מונוגמיה- הרי אדונה אינו רכושה. היא אמורה להיות רכוש שלו. קנאה אינה נחשבת לתכונה "שפחתית". יש כאלו שמגדילים ואומרים שקנאה נובעת מחוסר ביטחון, ושיש להתגבר עליה כדי להפוך לאדם חזק, מוצלח וכו'.

אמרתי לה כל זאת. חשבתי שתגיד- "כן, את צודקת, אבל כזאת אני, קנאית..." להפתעתי, היא הגיבה בביטול מוחלט של התורה כולה: "למה אתם כל כך מקובעים באתרים האלו? בדס"מ זו נ ט י ה, לא תורה מסיני!"

באותו רגע כאילו נגה עלי אור. חשבתי לעצמי על כל העניין הזה שהתפתח, לא רק בקהילה בארץ, אלא בקהילות בדס"מ בכל רחבי העולם- מין ניסיון לקבוע כללים קבועים אוניברסליים לבדס"מ "אמיתי" ובדס"מ "מתחזה" (הארקדקור מול "וונילה- קינקי" וכל מה שעל הרצף).
חשבתי שאת העניין כולו ניתן להסביר כדינמיקה של קבוצות שוליים- ניסיון ליצור כללים על מנת להגדיר מי "בפנים" ומי "בחוץ", על מנת לחזק את תחושת השייכות. עושה רושם שצורך כזה קיים בעיקר בתת תרבויות (תרבות בתוך תרבות) המוקצות ברמה זו או אחרת על ידי החברה הרחבה. אולי זה סוג של מנגנון הגנה.

כבר מזמן אני חושבת על הדברים האלו, אבל לשמוע זאת ממישהי שנחשבת בעיני כשפחה הכי טוטאלית שיכולה להתקיים בכלל... זה היה ממש משחרר.

חשבתי לעצמי- מה יהיה אם בתוך מערכת בדס"מית לא אתן לעצמי להיות מושפעת על ידי הדרך בה נדמה לי ששפחה אמורה להתנהג (וגם לא אתנהג דווקא להיפך). מה יקרה אם פשוט אזרום עם מה שמרגיש לי נכון, מתי שמרגיש לי נכון, ללא שום ניסיון להיות עקבית, ולגבש לעצמי "תורה" כלשהי?

ואם כולנו היינו כך, האם הייתה לנו קהילה?...

זאלופון​(שולט) • 4 בדצמ׳ 2006

הרבה מאתנו כבר שם וצועקים את זה כאן כבר תקופה ארוכה. אין ספר חוקים, אין "צריך", הבדסמ הוא פה בשבילנו, בשביל ההנאה והמימוש העצמי שלנו, ולא אנחנו פה בשבילו, בשביל לציית לכללים שלכאורה יש לו.

איימי_​(נשלטת) • 4 בדצמ׳ 2006

איך הייתה לי הרגשה שאתה הראשון שתענה לי?

ואני אומרת, שיש כאן מניעים נסתרים. אני סבורה שהצורך הכללי לגבש חוקים, הוא בגלל שאנחנו קבוצת שוליים. כדי ליצור השתייכות.

אז יש אותכם שצועקים זאת... ויש אותי, שעושה מה בראש שלה, אבל עדיין סובלת מרגשות אשמה ומתחושה שאם רק הייתה יכולה להיות שפחה אמיתית... היה הרבה יותר טוב.
ויש את אלו שמצייתים לחוקים.

זאלופון​(שולט) • 4 בדצמ׳ 2006

ברור, כי את יודעת שאני נוהג לצעוק זאת


אני חושב שיש לזה כמה סיבות. סיבה אחת היא צורך תמידי של אנשים בחוקים וכללים. בניגוד למה שלפעמים חושבים, אנשים לא שואפים לחופש אלא פוחדים ממנו פחד מוות. שונאים להיות בכאוס, במצב שלא ברור מה נכון ומה צריך לעשות ואיך צריך להיות. בגלל זה בכל מצב שבו החוקים לא ברורים, אנשים ייטו לחפש כללים. מכיוון שפה יש סיטואציה ששונה במובנים מסוימים מסיטואציות חברתיות ומיניות אחרות, נוצר גם כאן הצורך הזה.
סיבה שניה (שכתבתי עליה כאן: http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=61376&blog_id=1574 , טפו איזו יחצ"נות מגעילה אני עושה לעצמי), היא שכללים הם כוח. לכן אנשים שואפים להיות אלו שיודעים את הכללים, שקובעים את הכללים או שמצייתים הכי טוב לכללים. זה מאפשר להם להיות "יותר טובים" מאלו שאינם כאלה. ההיררכיה המדומה הזו, בתורה, משמשת לצרכי מנוף לאגו, מעמד, או במקרה הפחות נחמד (כלומר, הכי פחות נחמד) - מניפולציות נוסח "את לא שפחה אמיתית כי את לא מסכימה לעשות את כל מה שאני, שמכיר את כל הכללים הנכונים לאיך ששפחה אמיתית צריכה להיות, אומר לך".
סיבה שלישית היא פרקטית: אנחנו מנסים לחשוב איך נשיג את מה שאנחנו רוצים מאחרים, ולהתנהג בהתאם למה שהאחרים רוצים מאתנו, בתפיסתנו, על מנת שנוכל לקבל מהם את מה שאנחנו רוצים. דוגמה לכך הוא דום שלמד ש"על ארבע כלבה" לא עובד לו, ועכשיו הוא מטיף לכך שאדון חייב לפנות בנימוס לשפחה. הוא פשוט למד שכך שפחות מצפות ממנו לנהוג ולכן הפך זאת לחוק.


אם כך אני מקווה שיהיו עוד שפחות "טוטאליות" שיגידו לך שאין דבר כזה "שפחה אמיתית" (או ליתר דיוק, אין דבר כזה "שפחה לא אמיתית"), עד שרגשות האשם יקהו.

איימי_​(נשלטת) • 4 בדצמ׳ 2006

זה היה ניתוח סוציולוגי מבריק, זאלו. אבל איפה נכנסת פה פסיכולוגיה חברתית והתנהגות של קבוצות שוליים? אתה לא חושב שזה חלק מזה?

עשית כאן ניתוח של התנהגות של פרטים בחברה, אבל נראה לי חשוב מאוד להתייחס אלינו כאל ק ב ו צ ה, ולא סתם קבוצה, אלא תת- תרבות (תרבות בתוך תרבות) הזוכה ליחס שלילי בחברה הרחבה.

ירוק עמוק • 4 בדצמ׳ 2006

אני מתפלא לשמוע שיש כללים שמישהו בקהילה(?) חושב שהם מחייבים פרט לכל נושאי הSSC.
כללי הSSC נראים לי הכרחיים כדי שלא נהפוך לקבוצת שוליים עם תת תרבות עבריינית.
בחברות שוליים עם תת תרבות עבריינית יש יציאה כנגד כל החוקים והנורמות החברתיות ויש מערכת חוקים וכללים של הקבוצה שמחייבים יותר מהחוק הכללי.
דוגמא לאפשרות של יצירת תת תרבות עבריינית היא הכרה באפשרות שאם מישהי כותבת ש"אין לה גבולות" ומישהו נפגע מתקיפה הנורמה הקהילתית תהיה בניגוד לנורמה הכללית שזו הבעיה שלו והוא היה צריך להזהר.
עוד נורמה עבריינית זהה היא אמירה לאישה קרבן אונס שאם היא נכנסה למצב בעייתי עם שולט האונס (סקס ללא הסכמה) הופך לבעיה שלה וחובתה לדאוג לעצמה.
אני קורא לנורמות האלה שחורגות מההסכמה בSSC נורמות עברייניות כי בחברה מסביב הן נחשבות לעבירות ואימוץ שלהן הופך את הקהילה שמאמצת אותן לקהילה שמוציאה את עצמה מהחברה כולה.
לכן אימוץ של כללי SSC נראה לי מחויב המציאות אם הקהילה לא רוצה להפוך לקהילת שוליים.

פרט לכללי הSSC כללים בנוסח של איך שפחה טובה צריכה להתנהג או איך דום טוב אמור לשלוט נראים לי מגוחכים ואני מסכים לניתוח של זאלו על מי שמנסה להפוך את עצמו לגורו קהילתי.
המנוף לאגו ולהאדרה עצמית שזאלו הצביע עליהם מאוד ברוים אבל צריך דבר נוסף שג'ורג' ארוול הציג אותו יפה בספרו "חוות החיות".
צריך עדר כבשים וכבשות שרוצים לאבד את החשיבה העצמית ויפעו ויסכימו לכל אותם כללים.

בחברה רגילה פלורליסטית שבה כל אחד עושה מה שהוא רוצה כל עוד הוא לא פוגע בשני מי יכול לומר למישהו מה לעשות?
חוץ מהחברה הדתית מי שואל אדם שני עם כמה נשים הוא מקיים סקס ולפי זה לא מקבל אותו לקהילה?
אולי אני חדש בקהילה אבל איזה חוקים, חוץ מSSC, קיימים "בקהילה"?

כשמקבלים מישהו כגורו, גם אם זאת אותה שפחה "טוטלית" שאם היא מתירה לא להיות טוטלית סימן שזה בסדר, הצורך הנפשי הוא של מי שמקבל אותה כגורו ולדעתי לא של הקהילה כולה.
אני לא חושב שבקבוצת אנשים שמגדירים את עצמם ליברליים יותר מהחברה הכללית יהיה קל לקבוע חוקים וכללים.
יתכן שקבוצה קטנה תרגיש בנוח לקבוע לעצמה כללים.
דוגמה לכללים כאלה יכול להיות אימוץ של כללי GOR על תבנית לשפחה שעוברת כחפץ מאדון לשני, אין לה רכוש והרגש שמניע אותה הוא הרצון לרצות את האדון.
במקרה כזה, אם הכללים נאכפים, הקבוצה דומה יותר לכת.

איזה כללים וחוקים יש בקהילה הזאת? אולי אשכיל ואלמד על מה מדובר.
"לא בשמיים היא" מדבר על הדת היהודית ועל האלוהים שמרשה ליהודים לפרש את הדת שהוא נתן לפי צרכיהם.
אני מקווה שאין פה אנשים שחושבים שיוצרים פה את "דת הבדסמ".

זאלופון​(שולט) • 4 בדצמ׳ 2006

סוציולוגי? חלילה, אם הייתי עושה ניתוח סוציולוגי הייתי צריך להשתמש במילים כמו "פרדיגמה" ו"הדרה" ולכתוב כל טיעון באורך חמישים שורות לפחות

אני מאמין שלהיותנו קבוצה, או תת תרבות, יש משקל קטן יחסית בהשוואה לסיבות שציינתי, אם כי יתכן שגם זה חלק מהעניין. כמובן, זו רק התרשמות אישית שלי, וזה יכול להיות רעיון טוב למחקר לכל אלו שמחליטים ללמוד את הגורילות ומפרסמים פה מדי פעם הודעות על כך שדרושים להם נבדקים/מרואיינים/פריקים של הטבע.

ושלא תחשבי שלא שמתי לב להפרדת הפסקאות שעשית בציטוט דבריי

ירוק עמוק • 4 בדצמ׳ 2006

זאלו, לא התייחסת לכללים היחידים שקיימים בבדסמ ומונעים את הפיכת הנושא לתת תרבות שחורגת מהנורמות בחברה הכללית, כלומר תת תרבות עבריינית.
הכללים היחידים שאני מכיר הם הSSC ופרט להם כתבתי שאשמח להשכיל ולשמוע מה הכללים המחייבים של הגורו מטעם עצמם.
הרחבתי קצת בהודעה הקודמת.

זאלופון​(שולט) • 4 בדצמ׳ 2006

גם לגבי SSC אין קונצנזוס.
ראשית, לאף אחד לא באמת ברור מה זה "שפוי". מה זה אומר ומי קובע?
שנית, מה מוגדר "בטוח"? הרי בטחון של 100 אחוז אין, בשום דבר בחיים. איזו דרגה של בטחון נדרשת? יש תשובות שונות לשאלה הזו.
רק לגבי ההסכמה ההדדית, כמדומני, יש קונצנזוס (אם כי גם כאן יש מחלוקות בשאלה מתי ההסכמה תקפה ומתי לא), וזה באמת מה שמבדיל בדסמ מפשעים כגון תקיפה או אונס. אני לא רואה בזה כלל מיוחד שקיים בבדסמ אלא החלת כלל שקיים בחברה באופן כללי גם עלינו.
עקב אי ההסכמות, יש שמעדיפים את המונח RACK על פני SSC. ב RACK יש יותר דגש על ההסכמה ההדדית, הדרישה לשפיות נעלמת והבטחון מוגדר באופן פחות אבסולוטי.

לגורואים מטעם עצמם יש לא מעט כללים, והם משתנים מגורו לגורו. עם חלק מהכללים אני עשוי להסכים ועם חלק לא, אבל מה שהופך אותם ל"גורואים" היא ההתעקשות ש"רק כך עושים" (או לא עושים), וש"כך זה בדסמ נכון/אמיתי". נראה לי שמי שמבצע מעבר זריז על הפורומים יוכל למצוא לא מעט דוגמאות לכללים שכאלה. אולי הדרך הטובה ביותר היא דווקא להריץ חיפוש על מילים כמו "ספר כללים" או "ספר חוקים", כי בדרך כלל בתגובה לכלל שכזה יקום מישהו ויאמר שאין ספר חוקים/כללים בבדסמ.

ירוק עמוק • 4 בדצמ׳ 2006

האמירה שלי על הSSC היתה על ההסכמה שקיימת גם בRACK והיא אימוץ של הנורמה הכללית לקהילת (?) הבדסמ מכיוון שאתמול קראתי כמה דעות שטענו שברגע שאחד/אחת מהקהילה כותבים שהחוק לא חל עליהם צריך לקבל את האמירה כמחייבת ולהטיל את האחריות על הצד השני שיצר איתם קשר.

ההבדל בין הSSC והRACK הוא על מי מטילים אחריות.
בRACK כל האחריות עוברת לאדם עצמו שצריך להיות מודע להחלטות שלו ובSSC הקהילה מנסה להגדיר לחבריה מה "שפוי" ו"בטוח".
אם יש כללים קהילתיים הם כנראה נמדדים באופן שבו הקהילה מנסה להגן על חבריה.

כל נושא הגוראים מטעם עצמם איך שפחה צריכה להתנהג נשמע מצחיק אבל אם יש מי שקונה את הסחורה...