דיסוננס ובדסמ

דיסוננס ובדסמ

זאלופון​(שולט) • 20 בדצמ׳ 2006

לא רציתי לפרסם גם בפורום (בנוסף לבלוג) אבל זוגתי התעקשה, אז הנה:

"לא רציתי... ניסיתי להתנגד... התחננתי, אבל הוא רק צחק צחוק קר ואמר 'כלבות טובות לא נובחות'. אז שתקתי והרגשתי איך הוא עושה בי כבשלו... לבסוף הוא סיים, דחף אותי לרצפה והלך, בלי לומר מילה אפילו. ואני נותרתי שם, מרגישה יותר מאי פעם כמה שאני לגמרי שלו, וכמה טוב לי להיות כל כך לגמרי שלו. ככה בדיוק."

טוב, אז לא ככה בדיוק. אבל ככה בערך קראתי כבר עשרות תיאורים וקטעים. האקטים משתנים, המילים מתחלפות, אפילו גישת הכותבות אינה קונסיסטנטית - לעתים הן טוענות שנפלא כך ורק כך ולעתים בדיעבד הן לא מאמינות שהן אלו שהיו שם - אבל הרעיון נותר קבוע: לא רוצה שזה יקרה -> מאפשרת לזה לקרות בכל זאת -> גאה שזה קרה ובטוחה שזה בדיוק מה שעושה לה טוב.

מאחורי הריטואל הזה יכולים כמובן להמצא הסברים רבים. יתכן שאי הרצון מלכתחילה לא היה חוסר רצון של ממש. יתכן שההנאה שנובעת מלציית גדולה יותר מאי הנעימות הכרוכה באקט, והציות למרות אי הנעימות רק מוסיף להנאה זו. יתכן שבאמת, ככה עושה טוב, בדיוק.
אבל יתכן גם שבחלק מהמקרים, כפי שקורה הרבה בחיים, פשוט מדובר בדיסוננס.

כולם מכירים את המילה "דיסוננס" אבל לא כולם יודעים מה זה. אז על רגל אחת: דיסוננס מתאר מצב שבו עמדה של האדם עומדת בניגוד לעמדה אחרת שלו או להתנהגותו. על פי תיאוריית הדיסוננס, אנשים לא סובלים מצב של חוסר עקביות פנימית, ולכן יש לפתור אותו. פתרון אפשרי הוא לשנות את העמדה הסותרת כך שתתאים להתנהגות או לעמדה האחרת.

יש המון דוגמאות מצוינות ומרתקות לדיסוננס. אביא כאן אחת רלוונטית: במחקר שנערך, סטודנטיות שביקשו להצטרף לקבוצת דיון בנושאי מין התבקשו לעבור מבחני קבלה. לחלקן היה ה"מבחן" לא יותר מאשר שאלה "האם את רוצה להצטרף?" בעוד לחלק אחר נערך מבחן מביך למדי. לאחר מכן הושמע להן קטע ארוך ומשעמם, כביכול מהפגישה האחרונה של קבוצת הדיון, שעסק בחיי מין של ציפור כלשהי. הנבדקות התבקשו לדרג עד כמה מעניין היה הקטע.
נמצא כי ככל שמבחן הקבלה של הסטודנטית היה מביך יותר, הקטע דורג על ידה כמעניין יותר. למה? תיאוריית הדיסוננס אומרת שיש כאן התנגשות בין שתי קוגניציות: מצד אחד, "השקעתי בזה הרבה" ומצד שני "זה לא שווה השקעה". אם זה לא שווה השקעה, איך יכול להיות שהשקעתי בזה הרבה? הפתרון הוא לשנות את העמדה כלפי "זה", כך שעכשיו זה בעצם כן שווה השקעה. לכן קטע משעמם ידורג כמעניין, מפני שאם הוא לא מעניין, למה טרחתי לעבור מבחן מביך כזה עבורו?

חדי המחשבה כבר מבינים איך דיסוננס מתקשר פה. סאבית שמאפשרת למשהו שאיננו לרצונה להתרחש נמצאת בסתירה קוגניטיבית: מצד אחד, "לא טוב לי שזה קרה". מצד שני "נתתי לזה לקרות". הפתרון? לשנות עמדה. בעצם כן טוב לי שזה קרה. בעצם זה בדיוק, אבל בדיוק, מה שאני צריכה.

עכשיו גם לי יש דילמה. מצד אחד כתבתי משהו ארוך ומושקע ונראה לי שגם די אינטליגנטי, או משהו. מצד שני, רוב האנשים שייכנסו לפוסט ייבהלו מהאורך ולא יטרחו לקרוא, כך שלא ברור בשביל מה ההשקעה. הפתרון? לאחל לכל מי שלא טרח לקרוא גזזת, ומי שכן טרח והגיע עד כאן, שיידע שהוא צדיק וכל האחרים לא. זהו.

איימי_​(נשלטת) • 20 בדצמ׳ 2006

זאלו, אם קראתי אותך גם בבלוג וגם פה, אז אני צדיקה כפולה?

זאלופון​(שולט) • 20 בדצמ׳ 2006

הרבנית קוק ממש

צדיק

Olive • 20 בדצמ׳ 2006

זאלו, אתה צדיק אתה.

דבר ראשון יצרת סוג של פוסט שהוא מסיבה סגורה וזה כבר טריק נחמד.
דבר שני שמעתי רבות את המונח דיסונאנס קוגניטיבי מוטח ע"י אנשים שהמילה קוגניטיבי לבדה גדולה עליהם, אז למי שיש סבלנות ומוכן ללמוד מצאת פיתרון נפלא לבורות.

קצת פלאשבק לתואר ראשון בפסיכו-רבאק, אבל שווה את זה.
תודה

זאלופון..

Nymphaea​(נשלטת){זיעויה} • 20 בדצמ׳ 2006

תודה על ההסבר הממצא. בחיי שהחזרת אותי ישירות לתיכון

ואתה צדיק אתה וגם נשלט מלמטה... <ליתר ביטחון התחבאתי מתחת לשולחן....>

קוראים לזה דיסונס קוגנטיבי ויש עליו אלפי מחקרים

דולצינאה • 20 בדצמ׳ 2006

אני הצדיקה שקראתי הכל והתעניינתי?
קוראים לזה "דיסוננס קוגנטיבי" ויש עליו אלפי מחקרים. הוא עובד ואני יודעת לעשות בו שימוש.
אני מודעת לכל המחקרים על הדיסוננס הקוגנטיבי והם לא יעזרו כשאתה עומד בפני דילמה אמיתית.
כשנותנים אפשרות לעזוב קשר בדסמי או להמשיך למתוח גבול ומחליטים למתוח גבול ההרגשה הפנימית חייבת להיות שצדקנו בהחלטה כי אחרת נשארים עם תחושת דיסננס.
ידוע ואתה צודק. זה אינטיליגנטי מאוד אם הגעת לזה לבד. לא ידעת על המחקרים?
אני יודעת שאני נכנסת למצב של דיסוננס וכל התאוריות לא עוזרות לי בהחלטה מה לעשות.

Re: קוראים לזה דיסונס קוגנטיבי ויש עליו אלפי מחקרים

זאלופון​(שולט) • 20 בדצמ׳ 2006

הממממ... עם כל הכבוד לאינטליגנציה שלי, פסטינגר הקדים אותי בכמה עשורים, ועל המחקרים כנראה שידעתי כי אפילו הבאתי אחד מהם כדוגמה...
הפואנטה של הקטע הזה היא לא שגיליתי משהו מדהים שקוראים לו דיסוננס, אלא שהדבר המדהים הזה שאלפי מחקרים נעשו עליו יכול להסביר גם דברים שאנחנו נתקלים בהם פה, אצלנו, בבדסמ. לחיבור בין הדיסוננס לבדסמ דווקא כן הגעתי לבד, ואם יש חוקרים שעמדו עליו לפניי (ואני בספק רב), אז שיחטפו גם הם גזזת.

נימפאה ואוליב, שלא תחשבו שצדיקותכם עברה לה כך מבלי שתירשם

אני מכירה אותו טוב

דולצינאה • 20 בדצמ׳ 2006

הדיסוננס הקוגנטיבי קיים בכל תחום שאנחנו לוקחים בו החלטות וככל שההחלטה יותר קשה הדיסוננס יותר חריף.
בבדסמ הדיסוננס הקוגנטיבי יותר חזק כי המעשים יכולים להיות אקסטרימיים.
לפי מחקרים הדיסוננס יותר חריף ככל שההצגה שלו היא פומבית יותר. זה יכול להסביר מה קורה בסשנים פומביים.
כל הסנדלרים הולכים יחפים. אני מבינה מה הצד השני מבקש ולמה ומבינה את הדיסוננס אצלי ולא יודעת מה להחליט. התאור נכון אבל הוא לא נותן לנו תשובות. צריך להחליט ואחרי ההחלטה אנחנו משכנעים את עצמנו שהיא היתה טובה.

Olive • 20 בדצמ׳ 2006

החלק המרכזי מהטיפול הפסיכותראפי מתבסס על הצגת מידע שהועלה ע"י הלקוח מוקדם יותר, בשלב התחקור, והצגת פארדוקסים בין אמירות שונות או אמירות ומעשים.
לדוגמא, המטפל יכול להגיד:"אמרת שאתה טיפוס ששואף לעצמאות אבל אתה נשאר תלוי בהוריך מבחינה כלכלית".

המעניין הוא שאדם המודע לעצמו לא יודע בהכרח את כל התשובות אבל הוא יודע לשאול את כל השאלות.
אני חושב שזה בריא שכל השאלות ישאלו בעיקר במערכת יחסים שבה יש העברות כח, מתונות או קיצוניות.
המקרים הקיצוניים שעולים בשס"ק יכוים להעלות שאלות מעניינות ולשפוך אור על פארדוקסים אצל המשתתפים... ובקיצור....

אני ממליץ שקופות החולים יסבסדו ביקורים אצל מלכות בתשלום!

תרד

Tuff​(שולט) • 20 בדצמ׳ 2006

אני זוכר כיצד למדתי להנות מתרד..

הטעם היה נורא, אבל הרגשתי נפלא אחרי. הייתי פופאי...
והדיסוננס נפתר לי כששכנעתי את עצמי שתרד טעים והתחלתי להנות מהטעם...
הדיסוננס עזר לי להתגבר על המכשול. על הרתיעה. הפחד.

ושני הסנט שלי זאלו?
גם היום אני מאוד אוהב תרד.