SadTruth
|
לפני 20 שנים •
6 בספט׳ 2003
ושידעו כולם...
אני כולי רצון עצור לכאן ולכאן, לא יודעת איך ולאן
אני רוצה לקשור אותו, שיהיה לי לעבד, ינשק את רגלי, שיסגוד לי אני רוצה שיקח אותי, שיכאיב לי ויחבק. אז שלום, ונעים להכיר - Sad Truth. זה בטח מובן אבל את עצמי עדין לא מצאתי. ואני כולי שקועה בלברוח מהחיפוש. ולמה לברוח? כי הוא מחזיר אותי אליו... אל הריח שלו, החיבוק שלו, רצפת החדר המלוכלכת שהרגשתי כל כך מקרוב. זה הוא, זה שמגיע עם אויר הבוקר החדש של האביב. הוא צעק כל כך בשקט. ורק המחשבה עליו חונקת. החלום עליו לא נגמר וכל כך קשה לי לעזוב ולהמשיך ככה. האדון הראשון שלי. הוא לא רצה לחנך אותי... הוא רצה רק לכמה רגעים. והרגעים האלה היו שווים לי את כל החים באותם הימים. ועכשיו הוא איננו. ואני ממשיכה... מנסה להמשיך ולגלות עד הסוף איפה ההתחלה. זאת היתה רק פנטזיה, וסיוט מן העבר. כשהוא הגיע הוא הביט בי במבט הירוק הזה, החודר. החיוך שלו היה מדהים כל כך. היו רגעים שרציתי למות בידיו. רציתי שזה ישאר ככה לנצח. הרגשתי שיש לי אל משלי. אל שאוהב אותי. אני עדין לא יודעת אם זאת היתה אשליה. הוא נעלם, הוא הלך כשהבין שאני הבנתי שלא יקבל על עצמו להיות אלוהי. עכשיו יש לי עבד, מלך חדש. אחד שאוהב אמת שטוב כל כך לאהוב. אבל הוא לא יוצא לי מהראש. נאחז ומסרב ללכת. אז עכשיו אני שולחת אותך. ושידעו כולם... שתעלם מהעולם. תעלם ממחשבתי, ממיטת,. מחלומותי, סיוטי, משאלותי ופחדי. לך ואל תחזור אף פעם. היו ימים ש"אהבתי את העצם שהשארת בי" ועכשיו אני מבינה שזהו העצב שהיה בתוכי עוד הרבה לפני שהגעת. אהבתי אותך. והנה אני אומרת את זה, אהבתי אותך! איני רוצה בך עוד! מגרשת שדים בתוכי |
|
|
רחפנית-הדומית המרחפת(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
6 בספט׳ 2003
גירוש שדים תמיד מלווה בכאב........
אך הוא גם מטהר, משאירך מרוקנת, ומוכנה לקראת בצעד הבא. אהבתי את הפתיחות. בהצלחה. רחפנית. |
|
|
nerissa(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
7 בספט׳ 2003
בהצלחה.. ואת תצליחי.
אני קוראת את ההצלחה מתוך הנחישות וההכרה הזו שמבצבצת בך. שולחת חיבוק 
..והציצי בתא ההודעות שלך |
|
|