nerissa(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
9 בספט׳ 2003
אישה בירוק (מסדרת סיפורי צבעים)
אז מה עושה לי ירוק?
אני יודעת. לרוב הצבע המדהים הזה מקובע על קנאה, הפרשות דוחות של הגוף וכו'. למה? למה תמיד זוכרים את עורן החלקלק והרירי של צפרדעים בהקשר לירוק ולא את ריח התלתן בשיא צמיחתו? למה נרתעים מאמוציות ירוקות? הרי יש גם ירוק אחר.. ירוק הוא ריח רענן. ירוק הוא צבע של התחדשות. ירוק הוא צבע הצחוק בעיניים שלו כמו גם ניצוץ הלהב במבט ההוא. האחר. ירוק מרגש אותי. ירוק גורם לי להתמתח ולחייך בציפייה. ירוק גורם לפרפרים להתעופף לי בבטן.. רגע לפני.. * * * ירוק היה צבעם של האורנים סביבי. ריחם המשכר עטף אותי. חדר לתוכי. חיכיתי. חיכיתי לו עירומה, על ההר המבודד, אחד מהרי הגליל. קיוויתי שלא טעיתי במקום כי הצביע עליו בחטף כמה ימים קודם לכן, כשחלפנו על פני המקום בחיפוש אחר המקום המתאים. הייתי כאן וחיכיתי. רחש המחטים על העצים סביבי דמה לרחש הבטן המתהפכת בי. הכל היה כל כך ירוק. הצבע שלט בסביבה הזו, הגלילית. הייתי מסוחררת. מהריח. מהצבע הדומיננטי הכובש הזה. מהריגוש.. חיכיתי. הדקות עברו ורעש מכוניתו לא נשמע. ירדתי בזהירות אל ברכיי, על מחטי האורן היבשים, נשענת באחוריי החשופים על כפות רגליי. חיכיתי. פצפוץ מחטים נשמע לפתע וראשי החל לפנות לכיוונו. "אל תסתובבי.." נשמע הלחש המקפיא שלו. המחטים נשברו מאחורי, קרוב יותר ויותר. עצמתי עיניים. חזק! הריגוש כמעט והבקיע סדקים בעורי ממדחיקת פעימות הלב בורידים. מסוחררת עוד יותר.. רחש. בד על פני. כיסוי עיניים נקשר חזק אל תוך שערי.. מושך.. שואב אנקה ראשונה מתוכי (עוד תרדופנה רבות את הבכורה הזו..) החושך כלא בתוכי את הריח הירוק ומראה האורנים. נשארתי עטופה בריח, רועדת על המחטים היבשות, הנוכחות שלו גבוהה מאחוריי. רק ציפורים ורחש הרוח בעצים סביבנו.. לא היתה תזוזה. לא שלי – לא שלו. דקות ארוכות רק נוכחותו מאחורי.. והירוק הרוחש סביבנו. שריריי זעקו באבריי.. מבקשים מנוחה מהמתח. הדקות עוד ימתחו אותם בתוכי זמן מה.. המחשבות התרוצצו מתוך הריגוש העצום העיוור הזה בתוכי. מדמיינת אותו עומד רזה וגבוה מאחורי. מביט בגופי העגול כורע שם.. ממתין לו. למחול ידיו על עורי. כל פיסה בי שלו. מרגישה את עקצוץ מבטו הירוק על עורפי, על כתפיי.. על ישבניי הלחוצים על עקבי כפות הרגליים.. ראשי מוטה אל הקרקע. הנשימות כבדות תחת מתח השרירים.. תחת מתח הזמן. אישה בתוך ירוק. ואז נשתלו אצבעותיו בתוך שערי הארוך, מושכות אותי מכריעתי, מחטים יבשות דבוקות לברכיי.. גופי העירום הוצמד לגופו של עץ סמוך, קליפתו הגסה חורצת בעורי.. "חבקי אותו.. חבקי אותו כי הוא המשענת היחידה שלך בשעות הקרובות.. את יכולה לצעוק אל העצים סביבנו. רק הם ואני נשמע אותך. צעקי בכל כוחך. מותר לך. אני מצפה לזה." שמעתי אותו קורע ענף מעץ צעיר.. קרוב.. הרגשתי את המחטים מטיילות על ישבניי. והחבטה ירוקת העלווה הגיעה.חיבקתי את הגוף המחוספס הרוחש מעלי וצעקתי את התאווה לצמרתו הירוקה. ושריקת הענף שוב ניגנה אלי.. |
|
|
מוש(נשלט){k}
|
לפני 20 שנים •
9 בספט׳ 2003
מדהים, כמו תמיד נאריסה.
יהיה המשך נכון? תגידי שכן? נו, נו תגידי... |
|
|
LordAmra(שולט)
|
לפני 20 שנים •
10 בספט׳ 2003
צבעים מתחילים להיראות אחרת בגללך
|
|
|
Nick(שולט)
|
לפני 20 שנים •
10 בספט׳ 2003
Astonishing
u sure write well in Hebrew (a rare talent these days) and
also provide the ultimate proof that BDSM ppl. not necesserily need fancy places and expensive gadgets to make swell encounters  its all between the ears
|
|
|
|
nerissa(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
11 בספט׳ 2003
תודה לכל המגיבים
ניק- כרגיל, תמיד יש במחמאות שלך עוקץ וכרגיל אני לוקחת אותן בע"מ. לא "הכל" בין האוזניים. לא כולם פנטזיונרים. הסצנה הזו אמיתית. מוש, יקירי - לא יהיה לזה המשך יש דברים שטוב להם תלויים באוויר עם ניחוח של עוד..
לורד - אוהבת אותך נטו }{ |
|
|