שאלה

שאלה

יהלום • 16 בינו׳ 2007

האם הדחף הראנסג'נדרי מגיע מהקטע של לבוש והופעה חיצונית, או מצורת התנהגות?
במה זה בא לידי ביטוי?

יהלום • 16 בינו׳ 2007

טראנסג'נדרי סורי... טעות הקלדה

Re: שאלה

shuki boy​(נשלט) • 16 בינו׳ 2007

לא הבנתי לגמרי את השאלה שלך. לבוש והתנהגות הם סממנים חיצוניים של הרגשה פנימית. כל אחד בוחר בסממנים חיצוניים שנוחים ונעימים לו. יתכן ויש טרנסית שמרגישה שנעלי עקב גורמים לה להרגיש נשית, ולכן היא אוהבת לנעול אותן. יתכן וטרנסית אחרת לא מרגישה צורך בנעליים.
באותה מידה כל סממן חיצוני אחר.

אם את שואלת מאיפה מגיע הדחף, יכולת באותה מידה לשאול מאיפה הדחף של רוב הנשים שאינן טרנסיות להתלבש ולהתנהג בצורה נשית? ושל רוב הגברים להתלבש ולהתנהג בצורה גברית? השאלות הללו לא נשאלות כי זה לכאורה ברור ו"טבעי" שנשים יתלבשו בצורה נשית וגברים בצורה גברית. השאלה שלך נשאלת רק בגלל שטרנסג'נדריות היא נדירה יותר מחוסר טרנסג'נדריות.

אפשר היה לשאול מאיפה הדחף לבדס"מ? השאלה מאיפה הדחף ליחסי מין וניליים לא נשאל, כי זה לכאורה ברור ו"טבעי".

huan • 16 בינו׳ 2007

מצטרף למאונן....את מתכוונת האם טראנסגנדריות הם טראנסגנדרים כי הם אוהבים בגדי נשים ואת צורת ההתנהגות שלהם? או האם טראנסגדנרים מבטאים את עצמם בדרכים האלה?

Re: שאלה

יהלום • 17 בינו׳ 2007

אני לא שואלת מאיפה הוא מגיע. אני שואלת איזה צורות ביטוי מגדירות את קיומו.
באותה מידה אפשר לומר שאני שואלת את אותה השאלה לגבי התנהגות ולבוש נשיים או גבריים (בהנחה שקיים רצף כלשהו).
במידה מסויימת אני שואלת מה זה טרנסג'נדריות או חוסר טרנסג'נדריות.
מה זה אומר ?מה מגדיר את הקיום של זה?

האם טרנסג'נדריות (שורוק ולא חולם) תופסת צורות אחרות מלבד ללבוש, וכיוצ"ב?
האם מדובר בכמיהה להיות בן המין שלא נולדת בו?
האם מדובר בכמיהה מוחלטת? כמיהה חלקית?
האם מדובר על צורת חשיבה של המין האחר? על צורת התנהגות?
האם צורת חשיבה ממין אחר בתחומים מסויימים, ושל המין שלך בתחומים אחרים מזכה בהגדרה הזו? האם המשחק המגדרי כלול בה? <תוהה עם עצמי למה מתכוונת כשאומרת משחק מגדרי, זו בעצם אותה השאלה בשינוי אדרת>
האם כמות המקום שזה תופס בחיים של אדם מגדיר אותו כטראנסג'נדר?

חואן אני חושבת שזה גם עונה לשאלתך....



וגם השאלה הזו נשאלת, אבל בהזדמנויות אחרות....

אולי זה קצת מטופש, אבל אני שואלת מה זה בעצם. מה גבולות הקיום של זה. מה מגדיר את זה.

shuki boy​(נשלט) • 17 בינו׳ 2007

האדם עצמו הוא היחיד שיכול להגדיר את עצמו כטרנסג'נדר.

כל חריגה מהנורמה של המגדר יכולה להוות סממן טרנסג'נדרי. יש אנשים שכוללים נשים בוצ'ות כסוג של טרנסג'נדרים, למרות שחלקן מגדירות את עצמן נשים לכל דבר (נשים גבריות). יש אנשים שהולכים יותר רחוק ואומרים שחד-מיניות היא סוג של טרנסג'נדריות או מגדר בפני עצמו כי גברים, לצורך העניין, אמורים להמשך לנשים, והמשיכה לגברים היא משהו שמתאים לנשיות. כמובן שיש המון הומואים שמסתייגים מזה. כנ"ל פמדום - האם זה סוג של טרנסג'נדריות? מה עם אשה שלוקחת על עצמה את תפקיד המזיינת וגבר שלוקח על עצמו את תפקיד הנחדר? בסופו של דבר השאלה האם היותי נחדר הופכת אותי בהרגשה לאשה היא שאלה אישית. לכל אחד יש אסוציאציות משל עצמו, יש כאלה שנחדרות לא מורידה מהגבריות שלהם (אולי להפך, they take it like a man), ויש כאלה שזה גורם להם להרגיש נשיים או לפחות פחות גבריים.

האם אשה שמתעסקת בהנדסת מכונות היא טרנסג'נדר? מה עם לבישת מכנסיים? למעשה, אני מאמין שיש מעט מאד גברים ונשים שפועלים על פי הנורמה עד הסוף, ולכל אחד יש עיסוקים, גינונים, התנהגויות שאולי מתאימות, לפי הסטיגמות, למין האחר, אני מניח שחלק מהאנשים מדחיקים התנהגויות מסויימות (ע"ע "הגברים בוכים בלילה"), האם זה אומר שיש להם נטיות טרנסג'נדריות מודחקות?

ההתנהגויות, הלבוש, הדיבור, המחשבה, העיסוק, המיניות - זה תלוי בבן האדם, וזה שונה מאדם לאדם. השאלה היחידה שאת יכולה לשאול היא שאלה אישית "מה גורם לך להרגיש גבר/אשה", ואני חושב שהכי מעניין זה להפנות את השאלה הזו לעצמך.

יהלום • 17 בינו׳ 2007

אני חושבת שהשאלה הראשונה שאני שואלת את עצמי בכלל בעניין הזה, זה מה זה גבר, ומה זה אישה.
אחרי כן האם זה משנה, ואת מה?

huan • 17 בינו׳ 2007

בסופו של דבר ניתן להתייחס לטראנסגנדר כבעיה הנובעת מראיית עולם חברתית מסויימת המגדירה "גבר" ו"אישה" כאשר סטייה מהגדרות אלה יכולה להיכלל בקטגוריה של טראנסגנדריות. יש כאלה אשר הקונפליקט בין ההגדרה החברתית להרגשה הפנימית הוא כו גדול עד שהם פותרים את הדבר באמצעות שינוי מין.
צורת הביטוי היא פונקציה ישירה של הקונפליקט הפנימי והתפיסה החברתית לגבי מגדר מסויים.

במידה ולא היו קיימות הגדרות חברתיות נוקשות לגבי מהו גבר ומהיא אישה אני סבור שתופעת הטראנסגנדריות לא היתה קיימת. שכן הרצון להיות אישה כפי שהיא נתפסת היום זו איננה פונקציה גנטית גרידא וכמו כל דבר אחר הקשור לסופר אגו מושפעת בעיקר מהסביבה ומהחברה.

יהלום • 18 בינו׳ 2007

אני לא יודעת.

זה קצת מוזר...
אני לא מסכימה איתך, גוף יכול להציק משום שהוא מרגיש לא נכון. לא נכון לך מאיזה סיבה? חברתית? האם ביטול ההתניות החברתיות עדיין היה משפיע על תפיסת הגוף שלך? (לאו דווקא אישית שלך)
במידה ולא היו מונחים גבר או אישה חברתית אלא רק פיזיולוגית. ז"א שום התניות חברתיות לגבי מימוש עצמי ונראות ולבוש והכל. האם הגוף עדיין היה מציק? איך הוא היה מציק?

אז אני חושבת שהטרנסג'נדריות היא טרנסג'נדריות שנובעת מחוסר שלמות עם הגוף. אני לא מבטלת תחושות אחרות של טרנסג'נדריות, כי כוס אמק מי אני שאכתיב לאנשים מה לחשוב או להרגיש ואיך להגדיר את עצמם.

אני חושבת שחואן האמירה שלך עזרה לי להסדיר באופן אישי את התחושה שלי בעניין.
כי שמת את ההבדל בעיני בין היחס של החברה לבין היחס של עצמי אלי.
נראה לי לפחות ... אני לא סגורה לגבי זה במאה אחוז.

אם הייתי יכולה לבחור, הייתי בוחרת להיות גבר. אבל אף אחד לא שאל אותי. נכון? ועכשיו אני תקועה עם הגוף הנשי שלי.
אז אני חיה איתו, כבר כמה שנים טובות. וזה לא עלה לי לתודעה עד עכשיו.
עכשיו יש לי בעיה. כי אני מחפשת משמעות לזה. לעניין של להיות אישה. אין לזה יותר מידי משמעות.
אני נרתעת מלחשוב על להיות בהריון, זה די מגעיל אותי. להיות מופרית. לא היתה לי בעיה להיות אבא, כאילו,אם היה לי זרע, ואשה אחרת או גבר אחר, היו סוחבים את הילד ברחם שלהם.
למרות שחשוב לי שיהיה לי ילד משלי. שאני אתרום את הגנים שלי לצאצאי.
אני מאוד לא מוצאת את עצמי במקום של האשה, במערכות יחסים. אני לא בנוח עם זה.אני אמנם אוהבת ודואגת, אבל אני לא נהנית להיות ה"אשה" במערכת יחסים.
מצד שני, להיות אישה, מכיל את המשמעות שאני נותנת לזה, לא? וזהו
פה אני תקועה.
אין לי המשך.

פה יש לי חלל ריק, שאני לא יודעת איך למלא אותו.
זה ריק. אין שם כלום.

כל כך קשה לי, כי את התחושות שלי אני משייכת אלי, אל עצמי, לבנאדם שאני. אבל ההמשך? ההמשך זה מה? החברה? הבגדים? המראה? ההתנהגות?
ההתנהגות אמורה להיות פשוט אני, לא? זה שם אותי במקום לא נוח. מוצאת את עצמי מובך. מה אני יכולה לעשות שהצורה שהכי נעים לי להיות, זה להיות ג'נטלמן. אני ביסקסואל. אבל ג'נטלמן.
לא ליידי. אני לא יכולה להיות ליידי.
הייתה לי חברה (לא בת זוג, פשוט חברה) בתיכון או בחטיבה, שאמרה לי אז, מזל שאת מהצד שלנו. יענו אישה. כי אחרת בטח הייתי נוראית בתור גבר לכל הנשים. אני משערת שהיא התייחסה אז לצורת התנהגות לא נשית במיוחד שהיתה לי.

הגוף שלי? הגוף שלי הוא סוג של כלי, לא? מכיל את הנשמה שלי?
אני מאוד לא יכולה להתנתק ממנו. הבעיה זה שהוא נראה הכי טוב כשהוא נשי. הוא יותר מידי נשי. הוא נראה זר בתוך כל מה שגברי. וגם זה מאוד לא קל להסתובב אישה, בגוף גברי. אבל זה לא קל לי להיות אישה בתוך גוף נשי. זה לא קל לי להיות אישה בכל מקרה.
אם אני אהיה גברית, אז החברה שמסביב תסתכל עלי מוזר מאוד. ואם אני אהיה נשית, אז היא תתייחס למסיכה שאני שמה עלי. משתדלת לא להיות יותר מידי בוטה. יותר מידי מינית, יותר מידי פלרטטנית. יותר מידי פרובקטיבית. אני סוג של משהו, שלא מצליח לבטא את עצמו. אם אני אהיה כל מה שאני, אנשים לא מקבלים את זה. לא יכולים לקבל את זה. זה נראה להם מוזר. אז אני מסתובב עם מסיכה בכל מקרה. והמסיכה הזו כל כך חזקה, עד שאני מסתיר מעצמי כבר את כל מה שאני יכול ורוצה להיות. אטום וזר לי בעצמי. מכיל דיכאון מרוב ההסתר פנים העצמי הזה. קשה לי. ומנוכר לי עם עצמי. לא מצליחה להיות אני.
לא מצליחה לבטא את עצמי.
זה כאילו שאני כלואה.

ואני לא יודעת אפילו בתוך מה...

התחושה היא שאני לא מצליחה לבטא את עצמי חזק. משהו שהוא מעבר ללהיות אישה או גבר. למרות שהוא לא בדיוק נשי, ומוצא ביטוי יותר חזק, במקומות שנחשבים "גבריים".
אני חוקרת את עצמי, בסביבות שונות, מאז שאני צעירה יחסית, מאז שהתחלתי להתבגר. מנסה להגדיר את עצמי באינספור דרכים, איפה לא הייתי?
איפה שאני לא נמצא, זה לא מצליח לי.
פעם ניסיתי להגדיר את עצמי אפילו באמצעות אחרים. אבל זה הכי חרא.
אפילו חשבתי שחוסר אונים ישחרר את זה ממני, אבל זה לא. זה כולא אותי יותר. אבל נורא פשוט ונוח, כי זה אשליה יפה שאני לא נמצאת. אבל אני שם, ביתר עוצמות, הרבה יותר חזקות, פיפס קטן של עצמי ואני מתאפסת. בסוף מה שבתוכי תמיד מנצח.

וכרגע,אני עומד מול זה חסר אונים. החור השחור הזה בנשמתי. ומסתכל עליו. ולא יודע אפילו איך להתחיל להתייחס אליו.

אני יודע שזה קשור, למיניות ברמה כזו. או אחרת. מיניות זה כלי חזק מאוד לביטוי עצמי.
עם מה לא שיחקתי בעצמי, עם נטיה מיניית סטרייטית לסבית ומה שבינהם. עם בדסם שולטת נשלטת סוויצ'ית.
ועכשיו מגדר. המקום הכי לא ברור לי. כבר שברתי את כל המוסכמות האפשריות. וזו, זו מוסכמה שאני לא יכולה לנצח. כי משהו בעצמי, טבוע כל חזק בגוף הזה. אותו דבר שמאמלל אותי, גם חלק ממני. כל כך חזק. בסוף אני צריכה להיות אישה.. ואני שונאת את זה. שונאת שמסתכלים עלי ככה, צריכה להסתובב עם מסיכה. בשביל להיות יפה, בשביל להיות מושכת, אני צריכה אותה. בשביל להיות משהו שבי, המשהו הפלרטטני, המושך, אני צריכה להיות כל מה שדוחה אותי.
וזו פעם ראשונה, שאני מסתכלת לזה בפרצוף, מסתכלת ובוכה, קשה. מסתכלת לחוסר שלמות בעיניים.
וכל פעם שהייתי עם שיער קצר, נתתי לעצמי לברוח, הורדתי ציפורניים, לבשתי יותר מחוספס, משהו בעצמי השתחרר, ומשהו אחר ברח. לקה בחסר. הרגשתי לא עצמי. לא אני. לא מחוברת, ויותר מחובר. ולא ברור לי כל כך.
ומה שהכי גרוע, שהאנשים סביב שופטים אותך, כל הסביבה המזדיינת הזו. הורים, חברים, כל מי שתכירי ירחק. במידה מסויימת כה גדולה אתה חדל להיות עצמך. החופש שאתה מרגיש הופך להיות כלא מסוג אחר, שאתה כבר לא יודע מה יותר חזק...

huan • 18 בינו׳ 2007

בקשר לחוסר ההסכמה שלך איתי לגבי תפיסת הגוף תחשבי על המצב הבא
חברה בה בעלי גוף של אישה דומים בכל המובנים (התנהגות,בגדים וכו) לתפיסה של החברה שלנו לגבר ולהפך.
האם מישהו שנולד בעולם שלנו בגוף של אישה אך בכל שאר הדברים הוא גבר במידה והיה נולד בחברה ההיא עדיין היה רוצה לעשות ניתוח שינוי מין ולשנות את גופו לזה של גבר?

טראנסגנדריות זה הרבה יותר מחוסר הטעמה פיזית....הרצון לשנות את הגוף לגופו של המין השני הוא רק סממן מסויים של הקונפליקט בין דימוי עצמי פנימי מסויים לבין דעתה של החברה על דימוי זה.
זו הסיבה שטראנסגנדריות מוגדרת הבעיה במגדר...מגדר כמכלול גדול של מושגים כאשר הפן הפיזיולוגי הוא רק פן אחד ושולי למדי...טראנסגנדריות אינה נובעת מ"בעיות גוף" כאשר הגוף והפן פיזי הוא הבעיה.

אך בסופו של דבר מדובר בדעה מלומדת פרטית שלי שמתבססת על הכרותי על טראנסגנדרים והבנתי את המנגנונים המפעילים את האדם והחברה האנושית ואני לא יכול לצטט שמות מחקרים וחוקרים ספציפיים אשר תומכים או מפריכים את ההשגה שלי.