crazy_toast(שולט){אליס}
|
לפני 20 שנים •
11 בספט׳ 2003
רגעים של שלווה
שלושה עורבים אחים שמנוניים חגים, מקור בעקב, עגים בשמים החבולים והמעונים במעגל, מתווים טבעות אפלות זריזות בתוך תפיחות עשם סמיכות.
זמן כה רב היה מגוף העמק צלול וכחול ואולם כעת, חי אלוהים,הוא שואג. במקום שאנ'שוכב העננים נראים פרהיסטוריים, פולטים בגיהוקם מפלצות גדולות חסרות-פנים המתעוותות ומתות, סתם ככה, ממעל. והעורבים-הם עדיין מרפרפים, עדיין חגים, קרובים יותר-קרובים יותר-קרובים כעת אלי. עורבים נכלוליים אלה הם ציפורי מוות.הם עקבו אחרי כל החיים'שלי. אולם רק עכשיו אנ'מסוגל לגלול אותם פנימה.בעיניים'שלי. אנ'חושב שאנ'כמעט מסוגל לזכור איך זה לישון על כברת רפש עגולה זו, כה רכה וחמימה, שכן המקצבים'שלי שונים. הם אכן שונים. מצוץ על-ידי החניכיים של קבר חסר-שיניים זה, אנ'מסתלק-לתוך אדמת-ביצה זו, פיר זה, למרות שאנ'פוחד להרטיב את יד-ההרג שלי. למען האמת וברגע שאנ'מדבר, שני העורבים מתווים את העיניים'שלי- הם חגים ומחכים כאגורות מזויפות, בשעה שהעשן המיתמר מתגולל וגווע מעל, ואנ'רואה שחשוך יותר כעת ורבע מהגוף'שלי, בערך, שקוע-נמשך מטה- וממשיך לשקוע. (ניק קייב/"ותרא האתון את המלאך") |
|
|
|
|
|