סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

GOLD 3

GOLD
לפני 20 שנים • 11 בספט׳ 2003

GOLD 3

GOLD • 11 בספט׳ 2003





יום חמישי 11 בספטמבר ‏2003
החיים כגלגל בכלוב.


אני חושב שהשעה האהובה עלי מכל היא שעת אחר הצהרים. אותה השעה בה אני חוזר מהים, עור אדמומי מהשמש, חול באצבעות של הרגליים, מלח בשיער, הגלשן ממוקם במקומו הקבוע, כוס מים קרה, מקלחת, ארוחת צהרים, כמה טלפונים, כמה מילים על הוורד, ואז, אז הרגע האהוב עלי מכל. קרחון אננס, רוח תחילת אחר צהרים, שמש באור פרידה, היזרקות על הספה שבסלון בפוזה שלא היתה מביישת שום דוגמנית המבקשת להביא אותה בדאווין של נמרה, וצלילה אל מנוחת אחר צהרים. אתמול המנוחה הזו הופרעה. היה זה טלפון, בצדו השני של הקו היתה החמודה הזאת, זאת שחלק מכם מכירים וחלק מכם לא. קוראים לה פנתרה לא מאולפת, (עלק לא מאולפת, פנתרה עם קול חתולה, נהמה של בורקס, סתם, באמת סתם, הייתי חייב לכתוב את זה אני בטוח שאת מבינה, את הרי מכירה אותי, המילים, המילים הן חברותי הטובות, וכן גם את.) אז קיצור...
"תגיד, יא' זהוב, מה ת'עושה?" היא קוראת לשפורפרת וקולה מהדהד לי באונה השמאלית של המוח.
"נח".
"נח, כל הזמן אתה נח, ממה אתה נח?"
"כתבתי, אני עייף".
"גם כן עבודה..."
"נו מה יהיה? כל אחד יבוא לי ויגיד לי שאני בטלן?"
"לא אמרתי את זה".
"צחקת על העבודה שלי".
"כן, נו, כי אתה יודע..."
"לא אני לא".
"זה לא הכי פייר..."
"מה לא פייר?"
"הקטע ש'ך...".
"איזה? ראבק איזה?"
"שאתה כותב כמה מילים ועושה מה שאני ועוד מאתיים כמוני לא נעשה בחיים".
"עושה מה? כסף?"
"כן".
"מה את רוצה כסף? קחי, כמה את רוצה? מה יעשה לך טוב?"
"ת'מציע לי כסף זהוב?"
"כן".
"לא רוצה ממך כסף".
"מה את רוצה?"
"חתונה!"
"חתונה?"
"כן".
"יענו את רוצה את הכול, גם את העובדה שבעתיד לא ייגמר לך הכסף..."
"נכון", היא מתגלגלת בצחוק הכי חמוד שיש.
"נו, טוב קיבלת, מרוצה?"
"מאוד!"
"יופי, עכשיו מה?"
"לא יודעת".
"אז תסגרי ת'שיחה אני עייף".
"לא רוצה".
"למה לא?"
"כי לא בא לי, אני אוהבת אותך, אני אוהבת את הכתיבה שלך".
"אני שמח".
"אתה מבטיח שאחרי החתונה לא תפסיק לכתוב?"
"מה את חושבת שכתיבה זה כמו תחת של נקבה? לפני החתונה הוא עגול אגסי ומרגש ואחריה הוא נפול מצומק ופרט מלהסתיר את הטלוויזיה אין לו תכלית", אני מלמל מתוך נמנום לקולות הצחוק שלה.
"התחת שלי לעולם לא ייפול או יצטמק".
"נכון, אחד כי הוא יגדל ויתפח, דבר המעיד שלהצטמק הוא לא, ולפול הוא לא יכול כי סביר להניח שמרוב גדילתו העור יעטוף אותו ככה טוב טוב..."
"די למה ת'חרא?"
"צודקת, התחת שלך לא ייפול או יצטמק אני לוקח את המילים בחזרה במיוחד לאור העובדה כי אני יודע שאחד לשלוש שנים אני אשקיע אצל המנתח סכום לעיצוב..."
"או, עכשיו אתה מדבר!"
"יופי, אז נו, שיחת אחר צהרים טובה יש לנו, סגרנו על חתונה על עיצוב התחת, מה עוד?"
"ת'בא למועדון מחר?"
"לא יודע".
"למה לא? תבוא".
"את חושבת?"
"אני בטוחה".
"למה את כל כך בטוחה?"
"כי ככה, יש רבות שרוצות לראות אותך..."
"מה את להגיד?"
"כן כן".
"אה פנתי, קחי ת'הצעות שלך תמסרי אותן לרב עובדיה!"
"למה?"
"הוא מספיק טמבל לקנות אותן".
"די נו, בוא, אתה חייב לבוא".
"טוב אני יבוא".
"מבטיח?"
"לא, בהחלט שלא מבטיח".
"למה לא?"
"כי לא".
"דיייייי"
"דייייי בחזרה כפול חמש, שיגעת אותי, תני לישון, לישון, מה ביקשתי רק לישון, אישה את רוצה להיות לי? את תהרגי אותי בחודש", אני צווח מייאוש והיא מתגלגלת מצחוק וסוחפת אותי בצחוקה.
"טוב לך, לך לישון".
"הלכתי שלום", אני אומר וסוגר את השיחה. התהפכתי על צדי וניסיתי לחזור ולהירגע בכדי לשוב ולנמנם כשהנייד שלי צלצל שוב.
"מה?" עניתי בעייפות
"תגיד אתה לא מתבייש?"
"ממה?"
"ככה אתה סוגר לי את הטלפון?"
"מה יש לך יא' אללה?"
"אל תקבל את החיים כמובן מאליו!"
"טוב".
"החיים הם גלגל, תזכור את זה!"
"זוכר".
"עכשיו תתנצל!"
"מתנצל".
"יופי".
"מרוצה?"
"כן, שמע..."
"מקשיב".
"מה ת'אומר? אולי נעשה לך בפורום משחק?"
"לי משחק? איזה משחק?"
"קח אותי גולד!" היא אומרת ומצליחה לגרום לי להבין כי אבד לו כל סיכוי שאוכל לחזור ולנמנם כי פרצי הצחוק שעלו בי עוררו אותי לחלוטין.
"הרגת אותי עכשיו".
"למה? לא טוב?"
"מעולה, מצחיק מאוד דווקא".
"מצחיק באופן מגוחך או באופן מעורר?"
"מעורר, חדשני, כשרוני, מה את צריכה עוד בכדי להבין שאת טובה?"
"טוב טוב, אל תתחיל איתי עכשיו, אני עולה על הרשת ומתחילה לפרסם את זה בפורום".
"סבבה, בהצלחה".
"ביי כפרות", היא אמרה מסיימת את השיחה ומשאירה אותי בטעם לעוד מקולה המתוק. אני התנערתי משנתי וצעדי לכיוון המטבח, ככה זה, אחרי הכול אנחנו חיות, וחיה לאחר שינה צריכה אוכל. נגסתי באפרסק עסיסי כשהנייד צלצל שוב.
"שמע, איזה מבנה אתה רוצה שאהיה למתחרות?"
"למה הכוונה?"
"גוף, איזה גוף? ואיזה טווח גיל?"
"בנות עשרים ואחד שתים עד שש וגוף קטן רזה".
"אה נו, אז בוא נסיים את זה כאן, יש לך אותי".
"את תספיקי בהחלט", אמרתי מתמוגג מהאפרסק.
"מה אתה עושה? מאונן?"
"לא למה?"
"מה הקולות האלה?"
"אני אוכל אפרסק", השבתי בפה מלא.
"נשמע טוב..."
"טוב טוב".
"סבבה ביי, אני חוזרת לכתוב".
"טוב".
צעדתי לכיוון המרפסת והשקפתי על הים. הנייד שוב צלצל.
"מה את רוצה?"
"הלו?"
"כן?"
"גולדי?"
"כן".
"אהלן זה עומר".
"עומר?"
"כן עומר..."
"או עומר... עומר עומר?"
"כן".
"מה שלומך חביבי?"
"טוב", הוא משיב בחשש.
"אני מחפש אותך כבר כמה זמן, לאן נעלמת?"
"אה... הייתי צריך לנסוע..." הוא בלבל במשך כחצי דקה ואני חייכתי. עומר. עומר הוא מאלה שהכי קרובים אליך כשאין להם כלום, ואז יום אחד החיים שלהם משתנים, הם מקבלים משהו שגורם להם לחשוב שהם גדולים ממקומם הנוכחי, ואז אתה כבר לא שומע מהם, אלא שהעומר הזה קיבל את המשהו הזה ממני, הלוואה, הלוואה של חמישים אלף דולר לפני יותר משנה וחצי. רק שאז הוא לקח אותה רק לחצי שנה ומאז נעלם. העורך דין שלי איתר אותו, והנה עכשיו הוא על הקו.
"אני מבין", אני משיב לו באדישות.
"כן, אז זהו.."
"זהו מה?"
"זה מה שרציתי להגיד לך".
"שמה? תגיד לי עוד פעם..."
"לא יהיה לי את הכסף".
"למה לא?"
"כי אמרתי לך, פשטתי את הרגל".
"אני מבין, פשטת את הרגל ועכשיו אתה מתנער מהחזרת החוב".
"אני לא מתנער אני פשוט לא יכול..."
"לא יכול".
"לא".
"עומר..."
"מה?"
"פעם הבאה שאתה לוקח כסף מחבר, תבדוק טוב טוב שיש לו רזרבות כמו שלי, כי אחרים לא היו נוהגים בך כמותי, אבל מעבר לכל דבר אחר, תבדוק טוב טוב במראה, כי מבחינתי פרט לרכיכת אדם לא עומד שם כלום... אתה כזה אפס, לא יכולת לבוא אלי ולהגיד גולד אחי, אין לי? היית חייב לברוח ולהניח לי לנסות לאתר אותך? אני פעם הכאבתי לך? אני פעם עשיתי לך רע? איזה אפס!" סיימתי את השיחה מבלי רצון לשמוע את תשובתו כשאני זורק את הנייד על הספה וחוזר אל מחוץ לסלון נעמד במרכז המרפסת מפשיל את מכנסי ומשתין אל מעבר למעקה. ככה, בא לי. אם החיים משתינים עלי, אני אשתין חזרה. חיה. פרט לזאת, בחמישים אלף דולר שאיבדתי עכשיו אני יכול להעסיק חמש שנים מנקים לבניין, אז מגיע לי רגע אחד של חסד. אחלה רגע זה היה אבל אז הוא נקטע כשהנייד צלצל עוד פעם.
"אני אומר לך אני מזיין אותך רק בגלל שהפרעת לי..." אני אומר לעצמי כשאני פוסע לענות לצלצול.
"כן!" אני נובח.
"הלו?"
"כן!"
"איז דיס גולדי?"
"הו איז דיס?"
"איטס מוניקה בייבי, הוו אר יו?"
"האני, וואטס אפ? האוו יו דואינג?"
"איים גרייט אנד יו?"
"סוו סוו".
"וואי, ווהאט איז דה מאטר?"
"אהה נאטינג, סאם מאדר פאקר ריפט מי אוף וויט פיפטי קיי".
"רילי?"
"ייאפ!"
"פאק איט, איט איז אונלי מאני בייבי, ליסן אייב גוט סאם גרייט ניוז", היא אמרה לי בקולה העדין ובמבטאה הפורטוגזי. מוניקה, מוניקה סנטורוס הסוכנת שלי מניו-יורק. אישה קטנה ונפלאה עם כוחות עצומים לחולל מהפכות. אני מתיישב מביט על השקיעה שהולכת ומתחילה וקולה מנעם לי באוזן. בתום השיחה נשענתי לאחור וחייכתי חיוך מלא ומרוצה. הספר השני שלי מכר שבע מאות אלף עותקים. מספר מכובד ללא ספק ובהוצאה מבסוטים, אני הייתי מאושר. לא כל יום אתה מקבל דיווח כזה. החיים זה גלגל הא' פנתי צחקתי, רגע אתה מאבד רגע אתה מקבל... הנייד צלצל שוב.
"כנס לאתר תראה משהו", היא מצחקקת לי באוזן.
"מה?"
"כנס כנס".
"את יודעת קיבלתי הודעה שהספר שלי מכר שבע מאות אלף".
"וואלה?"
"כן", אני אומר לה וצועד לחדר המחשב.
"יא אללה כמה אני שמחה בשבילך".
"תודה מאמי, נו מה את רוצה שאני אראה?"
"תקרא את ההודעה ששלחתי לך".
"טוב". אמרתי מתרכז בכתב. היתה זו הודעה מ'כלובי' בעל אתר הכלוב שהסביר 'למפיקה בגבול ההגיון' כי לא ניתן לפרסם מודעות וכו' באתר שלו, "מודעות?" אני אומר לה.
"כן אתה קולט? הוא לא הבין את הרעיון בכלל?"
"מה הקטע? למה פרסמת תחת מפיקה בגבול ההגיון ולא תחת השם שלך? הרי אם היית תחת פנתי הוא לא היה מוריד את זה".
"הוא כן".
"לא הוא לא".
"למה?"
"כי הוא היה מבין שזה לא מישהו מבחוץ שעושה מהאתר שלו משחק. אולי הוא חשב שמעליבים אותי?"
"לא הוא לא, אבל אני גם לא חושבת שפנתי היתה עוזרת".
"טוב חבל".
"חבל, אבל לא נורא, אני זכיתי בך", היא צוחקת, "עכשיו קח אותי גולד! קח אותי!" היא קוראת ואני מתגלגל מצחוק, "אני חייבת לסיים יש לי אירוע הערב, תדבר איתי..."
"סבבה", אני מצחקק, "שמרי והישמרי".
"גם אתה יקיר".
"בה ביי", חייכתי מנתק את השיחה וככה מצאתי את עצמי יושב ומביט אל עבר השקיעה בתום השיחה שלי עמה. בחצי השעה האחרונה קרו לי שלושה דברים ברצף שכל אחד מהם יכול למלא שבוע בחיי אדם. חבר לשעבר שגנב ממני כסף, זכייה בבונוס יפה על מכירה יפה של עותקים מההוצאה, וקטע אינטרנטי שללא ספק יכול היה להעסיק את המכורים לאתרים ולפורומים. אלה שכל חייהם נסבים סביב מה ההוא אמר ומה ההיא אמרה.
אני לא יודע למה, אבל יותר מכל מה שקרה לי באותה החצי שעה, יותר מכל, עלה בי רוגז על אותו קטע של כלובי, בעל האתר, לפנתי. לא יכול להבין למה זה הזיז לי בכלל. אולי בגלל שמישהו שיושב על צומת יכול להחליט מה כן ומה לא לפי ראות עיניו. משהו ישראלי כזה. משהו צבאי. פרוטקציות. קומבינות. פשיטת רגל... אין ערכים למילה של אדם. אין ערכים לדעות של אדם. אין ערכים ליצירתיות של אדם. הכול צריך להיות לפי חוקים מקובעים, אם לא, הוא בחוץ. הנה, יש מישהי שרוצה לצבוע את החיים בעוד גוון ואומרים לה לא. למה? ככה! באמת שעל הזין שלי הרעיון עצמו, וגם מה שהיא רצתה לעשות. היא יודעת שזה על הזין שלי. אבל היא יודעת שאהבתי את הרעיון שהיא חושבת על רעיונות... את זה אני תמיד אוהב. יצירתיות. השארת גווני האפור אל מחוץ לדף הנייר וצביעתו בגוונים חיים. ולה, לה יש את זה...
"החיים זה גלגל", חשבתי לעצמי, "גלגל".
עם בעל האתר של הכלוב מעולם לא יצא לי לשוחח, לא כל כך מעניין אותי מיהו, נחמד לי שהוא הקים אתר שמחבר בין אנשים איכותיים ומעניינים שלהם אני נהנה לכתוב. אבל מה אני אגיד לך אחויה, כלובי, עד שכבר מישהי רוצה לעשות שמח, אתה הנעול "בכלוב" מחשבותייך אומר לה לא? למה? כי אתה יושב על הצומת? אחי, החיים זה גלגל, תיזכר ביום ההקמה של האתר שלך - למרות שלא הייתי בו ואני לא מכיר את האתר שלך הרבה זמן - אני מתאר לעצמי שלא היו בו הרבה אנשים...
החיים זה גלגל...
עזוב אותך התנצחויות, ואל תכתוב תגובה כפגוע, תבין שאתה חושב בקטן. זה הכול. אני אפילו לא מבקש ממך תשובה. תקרא, תפנים. ואם זה כל כך מטריד אותך, אז בטח נראה אותך מוריד גם את זה.

בכבוד רב,
GOLD.
esty
לפני 20 שנים • 11 בספט׳ 2003
esty • 11 בספט׳ 2003
ותודה לפנתי המקסימה
על ההשראה
icon_smile.gif
אגב, כלובי דווקא בסדר בדר"כ

אהבתי
אבל מה חדש בזה?
T O M​(שולט)
לפני 20 שנים • 11 בספט׳ 2003
T O M​(שולט) • 11 בספט׳ 2003
אם הפוסט היה "קח אותי תום" ואותו תוכן הדברים
וכלובי היה מוחק את ההודעה
האם זה היה מזיז לך?מטריד אותך?מעצבן אותך?

נראה לי שלא...

אולי זה הטריד אותך רק בגלל שההודעה המשעשעת שנמחקה נכתבה למענך
ואם זה אכן המקרה , אז תבוא אליו בטענות בפרטי למה מחק את ההודעה ולא תשפוך בפורום כאילו הוא לא בסדר בכלל שמחק את ההודעה,כי הרי זה נובע מתוך אינטרס אישי שלך.
פגע בך אישית - תפנה אליו אישית.


אם זה לא המקרה , ואתה היית נעלב גם אם היה מדובר במישהו אחר , אז אני מתנצל ולוקח את כל דבריי חזרה.כי אז יש מקום לדבריך בפורום לדעתי.

GOLD
לפני 20 שנים • 11 בספט׳ 2003

שמע תום,

GOLD • 11 בספט׳ 2003
עם תמונה בפוזה של יאיר לפיד.
תפסיק להתחסד.
באמת חאלס.
אתה מזלזל לי באינטיליגנציה.
אני כותב משמע אני קיים?
חאלס.

הדברים נאמרו ראשית כי מקוריות היא הכול בחיים
ושנית כי סתימת פיות היא לא לרוחי.

כתבתי שם במפורש שהעניין עצמו עניין לי את הזין.
כתבתי,
אז אל תגרום לי לחזור ולכתוב שוב.
נודניק,
די, חאלס התחסדות, התחסדות היא לבתולות שעושות פוקים בצורת לבבות וריח תותים.
G.
פנתרה לא מאולפת
לפני 20 שנים • 11 בספט׳ 2003
פנתרה לא מאולפת • 11 בספט׳ 2003
תום,
אני באמת אשמח לעשות תוכנית של " קח אותי תום" ולשים אותך בטירה מלאה בבחורות ורק תבחר.
אם GOLD אמר את שהיה לו לומר זה מאחר שהיה רעיון יצירתי וראש מקובע שחסם אותו, ואין תחושה מבאסת יותר מאכזבה...

ולך GOLD , אתה יודע שאני חושבת שאתה כותב מדהים ושבכלל אתה איש מדהים . הפכת לחבר טוב בזמן כה קצר ועל כך לא נותר לי אלא לומר , תודה !
תודה על ההשראה, תודה על החיוך, תודה על השיחות המצחיקות, ותודה לך שגרמת לי להיות נבוכה וסמוקה באמצע העבודה !

תמשיך לכתוב, זה חידוש מרענן והשראה לכולנו... ( לי לפחות)

פנתי
נבוכה בע"מ


נ.ב. אסתיייייייי! מתה עלייך!
GOLD
לפני 20 שנים • 11 בספט׳ 2003

נבוכה? את פנתרה?

GOLD • 11 בספט׳ 2003
MY ASS!
G.
icon_smile.gif)))))))
כלובי
לפני 20 שנים • 11 בספט׳ 2003
כלובי • 11 בספט׳ 2003
היי גולד
צר לי שבנסיבות כאלה אנחנו נפגשים
אני דוקא אוהב את הכתיבה שלך בדרך כלל.

אני לא יודע כמה פעמים יצא לך לנהל אתר גולד,
לך נוח לבוא ולראות את הדברים כמובנים מאליהם.

אבל לידיעתך, לא כל מי שכותב כאן משהו עושה זאת ממטרות אלטרואיסטיות מובהקות.
ולא כל פעם שנמחקת כאן הודעה זה נעשה מתוך שכרון כח.

ובעיקר נכון הדבר לאנשים שנכנסים בכינוי בדוי, מפרסמים איזו הודעה מתלהמת נגד מישהו או מודעה מסחרית או מודעת הכרות משונה ונעלמים. כאלה לידיעתך יש בערך אחד ליום כאן, הסיבה שאתה לא יודע את זה היא שאני נדרש לטפל לזה במהירות בכל פעם.

במקרה הזה גם פניתי ואמרתי שמחקתי את ההודעה, לא ירדתי לעומקה, לא הבנתי אם מדובר בבדיחה פרטית, לכלוך או מודעה מסחרית. ואגב, אם מי שכתבה את ההודעה היתה טורחת להסביר את עצמה הייתי מאפשר לה לפרסם שוב.
וכמו שכתבת אם היא היתה מופיעה בכינוי מוכר, הייתי מברר לפני שהייתי מוחק.

מעבר לזה אני באמת לא אכנס לקטע "להפגע", פשוט מה שכתבת נמוך מכדי שהעלב ממנו.

ואגב - אם היית עוקב אחרי מה שקורה כאן קצת יותר וקצת פחות עסוק בעצמך היית כבר יודע שצריך מאד להתאמץ כדי שאני אמחק כאן מודעה.

אתה מוזמן להמשיך לכתוב כאן, הרי לא אכפת לך ממני, ואתה גם לא כותב בשבילי
תהנה.
כלובי
לפני 20 שנים • 11 בספט׳ 2003
כלובי • 11 בספט׳ 2003
ותודה לתום

מסכים עם כל מילה שלו
ניקול​(לא בעסק)
לפני 20 שנים • 11 בספט׳ 2003

אולי תפנה לערוץ 2?

ניקול​(לא בעסק) • 11 בספט׳ 2003
שיעשו עלייך תוכנית גם?
למה רק לשרון מגיע?
חחחחחחחח
אהבתי את הרעיון
מדליקicon_smile.gif