הציפלינגים (או סיפורי שליטה / התעללות מהצבא)

הציפלינגים (או סיפורי שליטה / התעללות מהצבא)

דוקטרינה​(שולט) • 3 במרץ 2007

חורף 1985, לבנון. יחידת הקשר המרחבית (אדמה 40 למי שזוכר).

קבוצה של שלושה טירונים חוזרים עם ציוד קשר שעבר בוץ, שלג, גשם ומי יודע מה עוד.

שני חילים משועממים (אני אחד מהם) צריכים לזכות את הטירונים על הקשר. אחרי עשר דקות מודיע השותף שלי למשמרת לקבוצת הטירונים שאי אפשר לזכות אותם מאחר והם לא הביאו איתם את הציפלינגים.

וכלל ידוע בצבא, לא משחררים אף אחד שלא החזיר ציפלינגים. את כולם צריך להחזיר. זה היה כלל ידוע כנראה לכולם אבל כמי שאף פעם לא היה חלק מ"כולם" לא הבנתי מה הוא רוצה, אבל קלטתי שמתחילים לעבוד כאן על טירונים.

וזה ידוע, שבלי צ'יפלינגים לא משחררים חיילים.

החל מרוץ שדים לאתר את הציפלינגים - מצד הטירונים. מצידנו החל מסע של התעללות (כבר אמרתי שזה סיפורי בדסמ צבאיים?) שהתעכב אחרי שהגיע בטעות אלוף משנה למקום וראה שלושה טירונים נבוכים ושאל אותם מה קרה. הם סיפרו לו. גם הוא, לא הכיר ככל הנראה מה שכל הצבא ידע על הציפלינגים.

ואנחנו בשלנו. לא זזזים שניה מהגישה הבסיסית שבלי ציפלינגים לא ניתן לזכות את הטירונים האלו. עם פנים של ילדים טובים ירושלים (בעצם, רמת גן) ועם סמכות של מחסנאים מאנייקים, אי אפשר לשחרר חיילים שלא מביאים גם את הציפלינגים.

המשך הסיפור מעט יותר עצוב כאשר הוא גילה שאנחנו עבדנו לא רק על הטירונים אלא גם על המפקד הבכיר עצמו. וההמשך? נו טוב: 630, משפט (מודה בעובדות אבל לא באשמה), 7 ימי ריתוק.

יצאנו באמת בזול.

ומה שהכי מרגיז זה שאת הציפלינגים עצמם הם לא טרחו להחזיר.

Tuff​(שולט) • 3 במרץ 2007

טיפש.

גם אז וגם עכשיו.