GOLD
|
לפני 20 שנים •
13 בספט׳ 2003
ואיך שלא.מוש בן ארי עשה חידוש לשיר של אריאל זילבר "ואיך שלא". חידוש קסום. קסום, כי לעיתים יצירת מופת, כמה שרק תהיה מופתית, יכולה שלא להישמע מבין צלצלי נהר החיים. סוג של משהו נדוש, שעד כמה שלא יהיה טוב, עבר עליו נהר החיים ושטף גם אותו. מוש בן ארי מתנגן לי עכשיו, ואיך שלא, אפנה לראות, תמיד איתה, ארצה להיות. שומרת לי, היא אמונים, לא מתרוצצת בגנים. מילים כל כך טובות, מילים הנוגעות לכל אחד ואחת מאיתנו עמוק פנימה ומאבקות זיכרונות על ימים בהם... כמה חבל שאריאל זילבר באחד מראיונותיו העיתונאים פלט במקרה - או שלא - שהשיר הזה נכתב על הכלבה שלו. לעיתים, יוצר מקבל מתנת חסד. כמה מילים נכונות, מנגינה נכונה, משפט נכון, זריקת צבע נכונה, תמונה נכונה, או מה שלא יהיה... ברגע שהוא מפרסם את יצרתו הוא מבקש בהערצה, כי זהו טבענו, כשהערצה מגיעה, הוא שמח, לאחר מכן הוא שבע, ולבסוף גם את התחושה שמילאה אותו שוטף נהר החיים. אריאל זילבר כנראה שכח את רגע פרסום יצירתו, כנראה שכח, לכן הזכיר לנו בסוג של זלזול שהוא זה שיצר והוא גם זה שיכול לקחת חזרה, כן, לקחת חזרה, לגרום לנו בכל פעם שנשמע את קולו מפזם את המילים הללו, לחשוב על כלבה שחורה הצועדת לצדו "כשזרם דק קולח, ותפילותיו לרוח נענות". טוב שמוש בן ארי החליט לחדש את השיר הזה, לשמוע את המילים האלו דרכו, זה סוג של עידון והדחקת האמן המקורי, או אולי רק איבוק הישן והתענגות על יצירה איכותית כמו לנסוע בחיפושית החדשה. נכון, הישנה היא קסומה, אבל כשהיא שלך, ואתה נוהג בה באופן יום יומי, אז אתה גם מבקר במוסך פעמים בחודש, החדשה היא ערבוב בין חדש לישן. וטוב שכך. יש רגעים בחיים שלי, שכל שאני רוצה, זה רק קצת שקט. ואיך שלא. בכבוד רב, GOLD. |
|
|
|
|
|