אש התשוקה{Fanny Pist} |
לפני 17 שנים •
30 במרץ 2007
"שלוש גבירותיי" - סיפור אירוטי, חלקים 1-6
לפני 17 שנים •
30 במרץ 2007
אש התשוקה{Fanny Pist} • 30 במרץ 2007
שלוש גבירותיי 1
כל חיי חלמתי על המלכה שתשעבד אותי לרצונותיה, תוריד אותי לברכיי ותכפה עליי לסגוד לאכזריותה ויופיה. תמיד שמרתי בסוד את נטיותיי הלסביות והכנועות, אך כנראה שפלטתי יותר מדי הערות בנושא כך שחברותיי יכלו לחשוד. היו לי 3 חברות טובות שהכרנו זו את זו מאז החטיבה. הראשונה הייתה ענבל, אינטלקטואלית מזהירה שהייתה באמצע התואר השני שלה, היא הייתה מסוג הנשים שידעו הכל על הכל והיא התלבשה בהתאם לפוזה הזו, חצאית קצרה וחולצת פסים שהבליטה את שדיה המלאות. מובן מאליו שהיא הייתה יפהפיה אמיתית והפילה לא מעט גברים ברשתה. השנייה היא רונה, שהייתה פרחה מצויה, או ככה לפחות היינו צוחקות עליה. היא הייתה מזרחית אך צבעה את שיערה לבלונד מה שיצרה ניגוד צבעים מעניין. היא הייתה צובעת את ציפורני רגליה בלק חזק ונהגה לדבר בגסויות. שדיה היו גדולות מאוד יחסיות למידת גופה והעברתי שעות רבות בללטוש מבטים מעריצים לעברה בזמן שארבעתנו ראינו סרט או שוחחנו. השלישית הייתה מאיה, שמלפני שנתיים נכנסה חזק לקטע הסאדו והגותי והתלבשה בהתאם, עם שיער שחור ארוך פזור ועיפרון עיניים שחור ולעולם לא ראיתי אותה בלי מגפיה השחורים הארוכים שהשתוקקתי ללקק. שעות הייתי מבלה בחדרי, מאוננת למחשבה ששלושת חברותיי ישעבדו אותי לרצותיהן, ויום אחד עשיתי את הטעות של להקליד את הפנטזיה שלי על גבי המחשב המשותף שניצב בדירה שחלקנו ארבעתנו מזה שנה. לצערי מעולם לא הייתי אשפית במחשבים, ואת הסיסמה ששמתי על הקובץ עשיתי "לקריאה בלבד", כלומר הקובץ לא היה מוגן לקריאה אלא רק לשינויים. יום אחד חזרתי הביתה מהעבודה וראיתי את שלושתן קוראות את הקובץ וצוחקות צחוק חזק. "אמרתי לכן שהיא כזו," אמרה מאיה, "עכשיו אתן מאמינות לי! אני כבר שנה מנסה לשכנע אתכן להשפיט אותה ועכשיו הנה ההוכחה שצדקתי." "כל הכבוד מאיה" אמרה ענבל בקולה המצלצל, "אולי באמת הגיע הזמן להעביד אותה קצת. למי יש כוח לנקות ולבשל כשכל הזמן הייתה לנו שפוטה מוחלטת שגרה איתנו?" "למה רק לנקות?" שאלה רונה, "אני יכולה לחשוב על עוד הרבה דברים שאני יכולה לעשות עם שפחה קטנה ומושפלת." ואז שלושתן צחקו. מרוב התרגשות שאפתי אוויר בחוזקה ואז פנו שלושתן והסתכלו בי. "תראו תראו" אמרה רונה, "ברוך הבא הביתה כלבה קטנה." שלוש גבירותיי 2 חודש עבר מאז אותו מקרה וחיי השתנו ללא היכר. כיום אני חיה במסדרון הדירה וחדרי הוסב לחדר סשנים מאובזר בו נהנות חברותיי לשעבר להתעלל בי כאוות נפשם. בתחילה הייתה זו רק מאיה חובבת הסאדו שהעבירה לי סשנים ארוכים וכואבים אך שתי גבירותיי האחרות למדו מהר מאוד את רזי המקצוע ובמהרה הפכו לשולטות טבעיות ממש כמו חברתן. כל אחת מהן נהנתה לשלוט בי בצורה האינדיבדואלית שלה ובמהרה למדתי את מקומי הראוי מתחת לאצבעה העריצה של כל אחת ואחת מהן. על מנת להבהיר את ההבדלים אתאר בקצרה יום בחיי תחת שליטתה של כל אחת מגבירותיי, משום שהן קבעו סבב לפיו כל אחת מהן תשלוט בחיי ונשמתי יומיים בשבוע ויום שבת הוא יום הסשן הגדול בו שולטות בי שלושתן יחדיו ומיותר לציין שזהו היום הקשה ביותר עבורי. יום ראשון - ענבל ענבל האינטלקטואלית היפהפיה נהנית להתעורר כשארוחתה מוכנה בזמן. קמתי בשעה חמש לפנות בוקר והתחלתי לבשל ארוחת מלכים (מלכות הכוונה) בשביל גבירתי הראשונה. עברו הימים בהם נאלצה גבירתי להסתפק בשתי ביצים וסלט פשוט. בשעה שש וחצי, לאחר עמל רב במטבח, נכנסתי בשקט לחדר של גבירתי והשתחוותי עירומה אפיים ארצה מול מיטתה. השעון צילצל וגיברתי קמה בהתמתחות קלה. גופה הדקיק והיפה היה בעיני הדבר היפה ביותר שראיתי בחיי, ומפשעתי החלה להירטב מיידית. "בוקר טוב גבירתי," אמרתי בתהלהבות. "נעלי בית שפוטה." אמרה גבירתי. במהירות של כלב מאולף הגשתי לה את זוג נעלי הבית הסגולות והיא הכניסה רגל ועוד רגל מבלי להביט כלל לעבר שפחתה הנרצעת. "אני מקווה עבורך שארוחת הבוקר תהיה לטעמי." אמרה באצילותה הטבעית. כל כולה קרן מלכותיות ונשיות. עקבתי על ארבע אחר גיברתי, בוהה בהערצה מוחלטת בעכוזה בשעה שהלכה לשירותים. בשונה מרונה שנהנתה מהשפלתי המוחלטת, וממאיה שנהנתה מהצד הסדיסטי של יחסינו, אהבה ענבל להרגיש כמלכה נערצת ולהשתמש בי כמשרתת נאמנה. את מירב היום ביליתי בריצת סידורים עבור גבירתי, שכאישה עצמאית ועסוקה תמיד היו לה משימות רבות עבורי. בבנק כבר הכירו אותי כשפוטה של ענבל והיא אף עודדה את הפקידה לקרוא לי כך, אישה צעירה כבת 25 שנהנתה מאוד לקרוא לי בכינוי זה, דבר שתמיד האדים את פניי. לאחר קניות וסידורים מרובים הגעתי הבייתה בשעת צהריים מאוחרת וירדתי מיד לתלבושת השפחה של ענבל, שהורכבה מעירום מלא וקולר שחור עטוי יהלומים מזוייפים. התחלתי מיד בהכנת ארוחת הצהריים ומיהרתי גם להזמין אוכל לשתי מלכותיי האחרות, שלמרות שביום זה הייתי רכושה של ענבל עדיין יכלו להעניש אותי במידה ולא מיליתי את תפקידי השותף. ברגע שהגיע ענבל, לבושה בשמלה לבנה ופרחונית השתחוותי לפניה ודיקלמתי את השורה הקבועה: "ברוכה הבאה הגבירה ענבל, השפוטה שלך מברכת את בוא מלכתה." ונשקתי ברכות לשתי נעליה. גבירתי חייכה וליטפה את ראש כלבתה. שאר היום הורכב מעבודות ניקיון מפרכות כאשר המלכה מצלצלת ברכות בפעמון מתכת קטן כל אימת שהצטרכה דבר מה. בין השטיפות והקירצופים, שהרי ביתן של גבירותיי חייב להיות מבריק, רצתי להביא שתייה קרה, דבר מאכל, שלט שנח במרחק עשרים סנטימטרים מגבירתי ועוד ועוד. מתישהו לקראת עשר בלילה נרדמתי תוך כדי קירצוף הריצפה ולא שמעתי את צילצול הפעמון. התעוררתי מבעיטה חזקה בתחת וכשהסתובבתי ראיתי את הגבירה רונה מביטה עליי בבוז. "כלבה טיפשה, ענבל קוראת לך כבר שעה" אמרה לי וירקה יריקה הגונה שפגעה ישירות בפניי. "ס... סליחה גבירתי, נרדמתי, הייתי כל כך עייפה" מילמלתי. "אני בטוחה שזה ממש יעניין אותה" היא ענתה ונתנה לי עוד בעיטה הגונה. בדיוק אז שמעתי שוב את צילצול הפעמון. רצתי במהירות לעבר גבירתי שישבה בשילוב רגליים על הכורסא ונראתה מאוד חסרת סבלנות. "שפחה!" צעקה לעברי בטון מאיים, "כמה זמן אני צריכה לחכות לך?!" מיהרתי להשתחוות אפיים ארצה כאחרונה שבשפחות ולמלמל דברי התנצלות עלובים. "אולי אבקש ממאיה להמציא עונש חינוכי במיוחד עבורך?" שאלה ברשעות, ביודעה היטב עד כמה אני מפחדת מהגבירה מאיה. "לא גבירתי, אני מתנצלת, פשוט ישנתי רק שעה בלילה ולא התכוונתי להירדם." "את חושבת שמעניינת אותי השינה שלך? את חיה כדי לשרת אותי ואת שתי גבירותייך האחרות. את כלום, אפס, ליכלוך שמתחת לנעלינו, איך את מעיזה להמרות את פי?!" דמעות היו בעיני והתחננתי שתסלח לי. לא עמדתי במחשבה שאיכזבתי את המלכה היפהפיה הזו שליבי באמת ובתמים היה שייך לה ולא רק פחד כמו לשתי האחרות. "אעשה הכל כדי שתסלחי לי גבירתי, אני חיה לשרת אותך." אמרתי בעליבות. היא הביטה בי מלמעלה והבנתי באופן סופי ומוחלט שלעולם לא נשוב עוד להיות חברות, שמבחינתה אני חרק עלוב שאין לו סיבה לחיות מלבד לציית להוראותיה ודרישותיה הבלתי נגמרות. "אני אחשוב על עונש הולם עבורך" אמרה בטון מתנשא סנובי שרק בת עשירים כמוהה יכלה לדבר בו. "בינתיים צחצחי את כל נעליי עד הבוקר, לא מעניין אותי אם לא תישני כל הלילה." למרות שאוסף נעליה היה גדול במיוחד והכיל מעל 100 זוגות, נשמתי אנחת רווחה שלא תיתן למאיה להעניש אותי. "תודה גבירתי" אמרתי בערצה אמיתית וניסיתי לנשק לכף רגלה אך היא דחתה אותי. "את חושבת שיש לך הזכות לנשק כעת את רגלי? בשביל לצחצח את נעליי תוכלי להשתמש במברשת השיניים שלך." "תודה הוד מעלתך" אמרתי במילמול וזחלתי למלא את פקודותיה. שלוש גבירותיי 3 "בואי כבר טיפשה!" קראה לי גבירתי במעלה הרחוב. למרות הפומביות והעובדה שלא מעט אנשים סובבו את מבטם להביט בי לשמע קולה המצווה של ענבל, מיהרתי את הליכתי, מנסה לאזן את עשר שקיות הקניות שהחזקתי בעמל רב. בתוכן היו לא פחות מ-7 זוגות נעליים ומעל עשרים חולצות, מכנסיים וחצאיות - שכולן נקנו כמובן בכרטיס האשראי שלי שהפך מאז חודש שעבר לקופתן המשותפת של שלושת גבירותיי ושאת שש שנות החיסכון שלמענן עבדתי כמו חמורה במטרה לקנות את מכונית חלומותיי, נאלצתי כעת לראות מושלכות על קניית בגדים, בשמים יקרים ושלל דברי מותרות. מיותר לציין שדבר מכל הטוב הזה לא נפל בחלקי, וגם את מעט הבגדים שהיו לי מכרו גבירותיי בחנות יד שנייה עבור עוד כמה פרוטות שיוכלו לבזבז על עצמן. אני לעולם לבשתי רק את תלבושת השפחה שלי, שהייתה שונה מגבירה לגבירה, ובחוץ תמיד עטיתי את אותן חולצה ומכנסיים שחורות. כשהגעתי סוף סוף לגבירתי מצאתי אותה עסוקה בשיחה עם חברה ישנה, צוחקת ומעלה זיכרונות, מתעלמת לחלוטין מנוכחותי. "מי זו?" שאלה החברה בסקרנות. "זו השפוטה שלי" באה התשובה, ומול עיניה הנדהמות של החברה הישנה נאלצתי להטות קידה כנועה ולדקלם, "נעים מאוד, אני השפוטה של הגבירה ענבל." הן דיברו עוד זמן מה ובסוף השיחה אמרה החברה, ששמה היה יעל: "את עוד חייבת לי הסבר על זה." "אני אעשה הרבה יותר מזה" ענתה ענבל, "אני אערוך לך הדגמה פרטית." הן החליפו מספרי טלפון ויעל בחנה אותי בתמיהה עוד זמן קצר ולבסוף עלה מבט משועשע על פניה. כנראה היא לא הופתעה שיפהפיה כמו ענבל תוכל לשעבד לרצונה את כל מי שתחפוץ. "לאן עכשיו גבירתי?" שאלתי בקוצר רוח היות והשקיות נעשו כבר כבדות מאוד ורציתי לשבת. "שקט!" הגיעה התשובה חסרת הסבלנות והסטירה שליוותה אותה כמעט והפילה אותי. התחלתי למלמל התנצלות אך סטירה נוספת השתיקה אותי מיד. רק אז נזכרתי שענבל אינה מצפה משפחתה לדבר ללא רשות, כיאה לגבירה ממעמד גבוה שראתה את עצמה. כך היום המשיך, חנות אחר חנות, כולל עצירה של שעה בבית קפה בו ישבה גבירתי ושתתה כוס קפה ושוחחה בטלפון בזמן שאני המשכתי לעמוד על רגליי, מחכה לפקודתה. לבסוף הגענו לחנות אביזרי סקס ופטיש שלא הכרתי קודם ובחששי שכחתי את מקומי ושאלתי: "בשביל מה אנחנו נכנסות לכאן?" ענבל צחקה צחוק מתנשא וענתה, "את עוד תראי. מאיה ביקשה כמה אביזרים בשביל הזמן שתבלי איתה, נמאס לה כבר מאטבי הכביסה ומברשות השיער, היא רוצה לשדרג את הסשנים שלכן." בלעתי רוק בפחד. הימים בהם שימשתי כשפחתה של מאיה היו קשים ואכזריים, ונראה כאילו הם עומדים לעלות מדרגה. את השקית הזו סחבתי כל הדרך חזרה הבייתה כמו שלשלת אסירים, חוששת ומסתקרנת כאחד לגבי תכולתה. כשהגענו לדירה מחאה ענבל כף פעמיים וציוותה שאכין לי מיד אמבט חם, וכשיפחה הצייתנית שאני מיהרתי מיד למלא את הוראתה. בשעה שרחצתי את גופה המושלם, מוסיקה רכה מתנגנת ברכה, לחשה לי גבירתי: "את יודעת משהו? מאז שהיינו ילדות קטנות ידעתי שהיום הזה יגיע, תמיד היית השפוטה הקטנה שלי פשוט לא ידעת את זה." האדמתי והתרגשתי בו זמנית משום שידעתי עד כמה זה נכון, תמיד כמהתי לשרת את מלכת הכיתה שהייתה גם חברתי הטובה ולכן אמרתי: "אני אוהבת אותך גבירתי." "אני יודעת שפחה" היא אמרה בקול מתנשא, כאילו לא היה כלל מקום לספק. כשניגבתי את רגליה לאחר האמבט השתהתי על כפות רגליה ונשקתי להן בתשוקה. ענבל הביטה בי בהפתעה אך לא אמרה דבר. מאוחר יותר בשעה שעמלתי על ארוחת הערב העשירה והמסובכת שדרשה ממני, שמעתי את צילצול הפעמון מחדרה שקרא לי. "כן גבירתי?" אמרתי עומדת בשקט בכניסת חדרה. היא שכבה עירומה על מיטתה ונראתה כמו הדבר היפה ביותר שראיתי מעודי. "הימים הבאים יהיו קשים מאוד עבורך כלבה," אמרה ענבל "רונה ומאיה סיפרו קצת על מה שמצפה לך. הן החליטו שתקופת החניכה שלך הסתיימה וממחר אין יותר גבולות. לכן החלטתי להעניק לך פרס קטן היום, שיחזיק אותך בימים הקרובים." היא סימנה לי באצבעה להתקרב ואני כמו מהופנטת עקבתי אחרי אצבעה אל בין רגליה. "תסעדי שפחה שלי," אמרה ענבל ברכות ואני נישקתי את ערוותה בכל הכניעה והאהבה שהיו שמורות בליבי עבורה. כעבור שעה עילאית הייתה מלכתי מרוצה ממני ושלחה אותי למטלותיי הרבות. רק בשעה ארבע לפנות בוקר יכולתי לישון, וחלומותיי היו מלאים במחשבות על אהובתי. ובבוקר התעוררתי ליום נוסף של שירותה של גבירתי, רק הפעם הייתה זו רונה, הפרחה האכזרית שנהנתה להשפילי עד עפר ולמחוץ אותי תחת עלבונותיה וכפות רגליה. שלוש גבירותיי 4 מהרגע בו פקחתי את עיניי הכלבה שלי מיהרתי לרוץ לארון שבקצה המיסדרון וללבוש את בגדי השפחה שרונה בחרה עבורי. היו אלה מדי משרתת צרפתייה קצרים במיוחד שחשפו חלק נכבד מישבני העגלגל ואת ערוות הזונה שלי. כך תמיד קראתי לעצמי בראשי בימים בהם הייתי שפחה של רונה. במחיצתה לא הייתי לעולם אישה או אפילו בן אדם. "אני שפחה, כלבה, זונה, אפס" מילמלתי לעצמי בשעה שלבשתי את התלבושת כפי שנדרש ממני. כל התייחסות שלי לעצמי כמשהו מלבד אלה היה גורר עונשים חמורים, בנוכחות מלכתי העריצה היה עליי לזכור ללא הרף את מקומי הנחות עשרות מונים מכל אדם על פני הפלנטה הזו. נולדתי אך ורק לשרת את מלכתי. לאחר חזרה רפטטיבית של המנטרות הללו במשך מספר דקות הרגשתי שפלה מספיק על מנת לזחול לחדרה של מלכתי ולהשתחוות אפיים ארצה כנחותה שבשפחות מול מיטתה ולנבוח ככלבה שאני. רונה קמה כעבור מחצית הדקה, התמתחה והביטה בי במבט עמוק שאיני יודעת אם הכיל יותר בוז או שעשוע. "הכלבה נתונה לשירותך הוד מעלתך" אמרתי ונשקתי לכף רגלה המושטת. לא העזתי להפסיק להתרפס לפני שהמלכה אמרה דבר מה ולכן המשכתי לנשק בעליבות האופיינית לשפחה מוחלטת את כף רגלה המושטת של מלכתי. כל כמה שניות הזיזה רונה את רגלה וצחקה כשרדפתי אחריה בניסיונות נואשים לנשקה. לאחר כמה רדיפות כאלה היא הרימה את כף רגלה גבוה מעל ראשי וציוותה: "לקקי כלבה." ידעתי היטב כי אל לי לעמוד כבת אנוש ולכן זינקתי ככלבה וליקקתי את סוליית רגלה. רונה צחקה צחוק חזק ומרחה את כף רגלה על כל פניי בעודי מלקקת אותה ללא הפסק. כשנמאס לה מהמשחק היכתה אותי בפניי עם רגלה ומיהרתי להשתטח חזרה ארצה למולה. "למקלחת שפחה" אמרה תוך כדי פיהוק קל ומבלי לחכות לתשובה כלשהי התיישבה על גבי. כעת תיפקדתי כסוסתה הנאמנה של המלכה והתחלתי ללכת בקושי רב לכיוון האמבט. רונה התיישבה בתנוחה הכי פחות נוחה שיכלה לשבת בה, כאשר רגליה מונחות על ראשי והיא צובטת את ישבני בחוזקה עבור שיווי המשקל. מדי פעם בפעם היכתה אותי בחוזקה בישבן והטיחה בי עלבונות. כשהגענו לאמבט השתטחתי מיידית מול הכיור על מנת שהמלכה תוכל לעמוד על גופי חסר החשיבות וכפות רגליה לא יתקררו בשעה שציחצחה את שינייה. בשעה שעמדה על בטני, רגלה האחת חופרת בשדי כך שכל משקל גופה התרכז בנקודה אחת בלבד, נאמה את נאומיה הרגילים את עליבותי מולה. היא ידעה היטב כיצד להשפיל אותי ומכיוון שהייתה בעבר חברתי הטובה הכירה את כל הנקודות הרגישות. "נעים שם למטה זונה?" שאלה וירקה את משחת השיניים על פניי. "זהו כבוד להיות תחת כפות רגליך מלכתי" עניתי, ובתמורה זכיתי למטח מים נוסף מפיה של רונה. "את נראית טוב שם למטה," אמרה והחלה לקפץ על גופי בכוח רב עד שחשבתי שריאותיי תתפקענה. ניסיתי להודות לה כנדרש ממני אך לא יכולתי לדבר מחוסר אוויר ולכן רק מילמלתי דברים חסרי פשר. "את לא מתכוונת להודות לי שפחה?!" צעקה המלכה ברוגז והתיישבה על בטני עם שתי ברכיה. ניסיתי לענות לה אך סטירה עזה השתיקה אותי מיד. "למה את לא עונה?" שאלה, ולפני שיכולתי להשיב סטרה לי שוב בחוזקה. לאחר ארבע או חמש סטירות שכאלה פתחתי את פי רק על מנת לקבל לתוכו מנת רוק הגונה. "את לא מתכוונת לבלוע את המתנה שלי שפחה?" שאלה רונה ואני בצייתנות מיהרתי לעשות כדברה, דמעה בודדת עומדת בעיני אך אני מנסה בכוח להסתירה. "תישארי פה, אני נכנסת למקלחת" אמרה וחתמה את דברי בכמה יריקות הגונות. בשעה שהמים מילאו את האמבט, נשארתי לשכב כמרבד על הרצפה, מרגישה היטב את הרוק הדבוק לשיערי והנוזל במורד פניי אך לא העזתי לנגבו. שכבתי שם שעה ארוכה בשעה שהמלכה שרה שירים ומשבחת את מעלותיה ולבסוף קמה מהאמבט, מסופקת ונקייה. "לשון!" ציוותה, ואני ככלבה מאולפת הוצאתי את לשוני ללא כל היסוס. המלכה החלה להעביר את כפות רגליה בתורות על לשוני ובסופו של דבר ניגבה אותן בשיערי הארוך. "נגבי אותי," אמרה. זחלתי לעבר המתלה והבאתי איתי מגבת לבנה פשוטה. בחרדת קודש ממש, מפחדת פן ארגיז את הר הגעש, ניגבתי את כפות רגליה ואז עליתי במעלה הירכיים לעבר ערוותה. "צריך לנגב עמוק יותר" אמרה, ומבלי לחכות דחפה את פניי אל בין שפתיה התחתונות. התחלתי ללקק את איבר מינה בעודי כורעת והיא עומדת וניסיתי בכוח לחשוב כי זוהי ענבל. הצעקות והאנחות הוולגריות של רונה הזכירו לי היטב כי אין זו מלכתי האהובה, והמשיכות בשיערי והשריטות בגבי הבהירו לי זאת הלאה. "לקקי אותי שרמוטה!" זעקה רונה בעונג ודחפה אותי לרצפה. נפלתי בחוזקה וראשי נחבט, אך לפני שהספקתי להתמצא עלתה עליי מלכתי והתיישבה על פניי בעודה מביטה לעיני הפעורות מתחתיה ומבטה אומר כולו עליונות. ליקקתי אותה עוד שעה ארוכה וריח רטיבותה מילא את כל עולמי. לאחר שגמרה פעמיים קמה מעליי והביטה בי מלמעלה בחיוך של אישה מסופקת. "למטבח!" ציוותה, ומיהרתי לזחול במהירות בעודה בועטת בי מאחור ומאיצה בי. את ארוחת הבוקר שלה אכלה המלכה בעודה יושבת על פניי ואני נאבקת לנשום תחתיה. פעמיים הפליצה בחוזקה על פניי וצחקה כל פעם צחוק גדול. "טעימה ארוחת הבוקר שהכנת לי, איך ארוחת הבוקר שהכנתי לך?" את שאר היום ביליתי בסידורים עבורה ובהשתחוויות חוזרות ונשנות מול תמונה בגודל מלא שלה שהייתה תלויה בחדרה. מצלצת וידיאו תיעדה את מעשיי ואחר כך צפתה בה רונה בהילוך מהיר על מנת לוודא שמילאתי כראוי את חובות השפחה שלי. היא חזרה הבייתה בשעה מאוחרת משום שאחרי העבודה יצאה לבלות עם חברים ואחר כך מיהרה לחדר הכושר לאימון אינטנסיבי. כשחזרה התיישבה בעייפות מול הטלוויזיה, ואני כשפחתה הנאמנה הורדתי את נעליה וגרביה וליקקתי את כפות רגליה המזיעות על שהיו רעננות ונקיות. "הלילה תלכי לישון בלי ארוחת ערב" אמרה המלכה, שידעה היטב שלא אכלתי כל היום. "אבל אל תדאגי, תיכננתי לך ארוחה טעימה למחר." ובקריצה וסטירה הלכה לחדרה. זחלתי בעייפות לפינתי והתחלתי להירדם כשלפתע העירה אותי משיכה חדה בשיערי. "החלטתי שאת ישנה יותר מדי טוב לאחרונה," אמרה רונה. היא הוציאה משקית שני אטבי כביסה וזוג אזיקים. לאחר שהייתי כפותה כראוי ופיטמותיי נצבטו הניחה מולי המלכה את גרביה מלאות הזיעה שהורדתי מוקדם יותר וציוותה עליי לישון כשפי סגור והן מול נחיריי, על מנת שאוכל להריח את "מקומי הראוי" כדבריה כל הלילה. לא ידעתי האם היא בדקה אותי במהלך הלילה אך כמובן שלא העזתי לזוז מהתנוחה שנקבעה לי, וחלומותיי היו מלאי תהיות בנוגע למה שתיכננה עבורי מחר מלכתי האכזרית והיפה. שלוש גבירותיי 5 התעוררתי לקול מוסיקה מזרחית בווליום גבוהה וקולה של המלכה רונה הקוראת לי מחדרה. ניסיתי לזחול לעברה אך הייתי כפותה ולא יכולתי לזוז, זאת ידעה כמובן רונה היטב משום שהיא הייתה זו שכפתה אותי. "שפחה!" היא צעקה "בואי הנה מיד!" התחלתי לזחול לעבר חדרה על גוחני, מרגישה את מצבטי הפטמות מתחככים בריצפה וגורמים לי סבל רב. כשהגעתי לחדר של מלכתי העריצה מצאתי אותה ועמדת ערומה, ידיה על מותניה השחומות ומבט צוחק על פניה. "בוקר טוב כלבה." היא אמרה וירקה על הרצפה. ידעתי היטב מה מצופה ממני, זחלתי הלאה וליקקתי את רוקה. "אני חרמנית אפס מאופס שכמוך" אמרה רונה, "בואי הנה ולקקי את האלוהים שלך." נעמדתי על ברכיי בסבל רב והתקרבתי אל רונה היושבת על כסא וירכיה פתוחות לרווחה, עורוותה גלויה ומוכנה לטיפול המסור של הכלבה. "אבל קודם בואי נוריד את האטבים האלה, אני לא רוצה שלכלבה שלי לא יהיה נוח." היא אמרה וצחקה צחוק גדול. היא תפסה את שני האטבים וסיננה לעברי, "חסר לך שתשמיעי הגה או תיפלי על הריצפה." במשיכה חדה היא הסירה את שניהם והדבר פגע בי כמו אלף סכינים בשעה שהדם חזר לפטמות. רציתי לצרוח, רציתי ליפול לריצפה ולמות, אבל ידעתי שזה יהיה הסוף שלי, אז שתקתי וסבלתי את הכאב הנורא בשקט. רונה הביטה בי והניחה את אצבעה מתחת לסנטר שלי, מרגישה אותי רוטטת מכאב. "יפה חרק" היא אמרה, "הנה הפרס שלך." אמרה וסטרה לפניי בכוח כה רב עד שנפלתי לרצפה. "לעבודה!" היא אמרה וצרדה באצבעותייה. נעמדתי על ברכיי והתחלתי לנשק את ירכיה בעוד היא מחזיקה בחוזקה בשיערי וגונחת בהנאה. "כן שפחה, סמרטוט רצפה שכמוך, תעריצי את המלכה שלך, נולדת כדי לשרת אותי." התחלתי ללקק את הכוס של גבירתי והיא החלה להתחכך בפניי. כעבור חצי שעה ושתי אורגזמות היא זרקה אותי לרצפה כצעצוע חסר שימוש, פניי בוערות מהחיכוך עם שערות העורווה שלה. היא קמה, התמתחה בחתול והניחה את כף רגלה על פניי. "יש לי הפתעה עבורך שפחה" היא אמרה והפעילה עוד לחץ על פניי. "החלטתי להפוך אותך רשמית לזונה והזמנתי שני חברים שלי היום לזיין את התחת הבתולי שלך." "בבקשה לא המלכה" אמרתי ודמעות החלו להצטבר בעיניי. מעבר למחשבה על פתיחת החור שלי, הגעילה אותי המחשבה על גברים מיוזעים הנוגעים בי. מעולם לא נמשכתי לגברים. "מה אמרת?!" היא צעקה, "איך את מעיזה לדבר אליי ככה?!" היא החלה לבעוט בי בחוזקה, נהנית לראות אותי מתפתלת מתחת לרגלייה האכזריות. לאחר שבעטה בי כמה דקות היא תפסה את האוזן שלי וצעקה לתוכה: "את הולכת לעשות כל מה שאני אומרת לך! ואם אני אומרת שאת זונה, נחשי מה כלבה? את תזדייני עם כל תל-אביב!" "כן גבירתי" אמרתי בלחש, חסרת כוחות. היא הפילה אותי לרצפה, התירה את ידיי ושלחה אותי לביצוע מטלות היום. בשעת צהריים, בשעה שליקקתי את תחתוניה של רונה (הייתי מלקקת כל זוג תחתונים שלבשה לפני שהורשתי לכבס אותו ביד) צילצל הפעמון. "הם פה!" צעקה רונה בשמחה. היא הייתה לבושה בג'ינס קצר וסקסי שהבליט את ישבנה הגדול ודידתה לעבר הדלת בעודה צועקת, "תהיה בתנוחה אפס מאופס!" הבנתי את דבריה והשתחוותי אפיים ארצה בתלבושת העוזרת הצרפתייה שלי. שמעתי אותה צוחקת ומתנשקת עם שני בחורים, ואז את נקישות נעליהם בעודם מסתובבים סביבי ובוחנים את גופי. "אז זאת הסחורה?" שאלה אחד וסטר בחוזקה לישבני. "כן" אמרה רונה ובעטה בי בחדווה. "תזכרו שאתם חייבים לי את הכרטיסים להערב." היא הלכה והתיישבה על הספה והחלה לעשן סיגריה. "תהנו!" לפני שהבנתי מה קורה קשרו את עיניי והרימו את ישבני שתי ידיים חזקות, שמיששו וחפרו בגופי בצורה האינטימית ביותר. רציתי לבכות אך הייתי מפוחדת מדי. יד החלה לשמן את פי הטבעת שלי וגבר לחש, "מוכנה שרמוטה?" לא אמרתי כלום ואז שמעתי את רונה צועקת, "תעני מיד!" "כן..." מילמלתי, ולפני שהפסקתי לומר דבר מה נוסף זין עומד נכנס עמוק לגרוני. הבנתי את תפקידי והתחלתי למצוץ את הזין שבפי והתחלתי להרגיש את הזין הגדול נכנס לתוכי מאחור. שמעתי את רונה צוחקת ופלאשים של מצלמה, כנראה היא לא רצתה ששתי גיברותיי האחרות יפסידו את המופע. הכאב היה כמעט יותר ממה שיכולתי לעמוד בו, אפילו עם הסשנים של מאיה שהגבירו במאוד את סף הכאב שלי. באותו הרגע הבנתי שזו לא כבר פנטזיה שהתגשמה, אלא אני באמת ובתמים שפחה חסרת כל זכויות, היכולה לעבור ידיים כסחורה. הם זיינו אותי כרבע שעה, מכים אותי לפעמים, צובטים את הפיטמות ומקללים אותי, ובסוף גמרו פחות או יותר באותו הזמן. "תבלעי הכל!" צעקה רונה מאחור, ובלתי ברירה בלעתי את השפיך שהיה תקוע בפי ובין שיניי. הם ניגבו את איבריהם בשיערי ויצאו לאחר מספר דברים עם המלכה. "איך היה?" שאלה רונה וירקה עליי. רק את יכולתי להתחיל לבכות. רונה גיחכה למראה השפלתי. היא דחפה אצבע לחור התחת שלי ואפסה משם כמות גדולה של שפיך. את האצבע היא דחפה לפי שלי ומבלי אומר בלעתי הכל. "את כלום," אמרה רונה "את לא בן אדם, אני לא מאמינה שפעם ראיתי בך חברה." היא הורידה את מכנסיה, התיישבה על פניי ותקעה נאד אדיר מימדים. היא הורידה את כיסוי העיניים שלי ושלחה אותי לביצוע שאר מטלות היום. בערב צבעתי את ציפורניי רגליה בצבא אדום חזק, נושפת בעדינות על אצבעות רגליה. "אני מקווה שאת מוכנה למחר" היא אמרה לי בחיוך זדוני, "מחר תורה של מאיה, ואת יודעת עד כמה היא אוהבת לראות את העור המתוק שלך מחליף צבעים." שלוש גבירותיי 6 התעוררתי לבוקר חדש עם פחד אמיתי המרעיד את כל גופי. היום הייתי רכושה של הגבירה מאיה, האישה הדומיננטית והסדיסטית ביותר שיכולתי לדמיין. מאיה לא רק נהנתה לגרום כאב, היא התענגה עליו. היא תמיד הייתה מתלוננת באוזניי מלכותיי האחרות על ההגבלות שהן הציבו לה, שאין להשאיר בי סימנים קבועים או צלקות ולכן נאלצה מאיה להיזהר כשטיפלה בי, למרות שחבורות קשות היו דבר שבשגרה. מאיה נהנתה לספר לי שהן סיכמו ביניהן שלכבוד יום הולדתה הקרב, תוכל מאיה להשאיר בי סימן אחד ככל העולה על רוחה. היא תכננה להשאיר בי צריבה אכזרית הנושאת את שמה על שדיי, ומחשבה זו העבירה בי צמרמורת בכל פעם שחשבתי עליה. קמתי השכם בבוקר ולבשתי את תלבושת השפחה שדרשה ממני מאיה. הייתה זו תלבושת שחורה מוניל, שהתיישבה בצורה צמודה לגופי והחמיאה מאוד לגזרתי. לבשתי אותה כל הזמן למעט השעות בהן "השתעשעה" בי הגבירה מאיה. אז הייתי ערומה לחלוטין, אם לא מחשיבים אזיקים, אטבים ושאר חפצי עינויים למיניהם. כשהגעתי לחדרה של מאיה ראיתי כי האלילה כבר התעוררה, וישבה מול המראה ואיפרה את עצמה בחושניות גותית כפי שאהבה. כשנכנסתי היא הסתובבה לעברי וחייכה, "בוקר טוב צעצוע." היא אמרה ואני קדתי קידה עמוקה. מאיה הייתה לבושה שחור כהרגלה והאיפור הלבן על פניה גרם לה להיראות כערפד הקם מהקבר. היא הייתה סקסית להפליא, והתרגשות מעולה בפחד הציפה אותי. היא הייתה השטן שארב בחלומותיי, אך בו בעת מראה היה כה מרטיט חושים עד שהתחלתי להרטיב רק מלהביט בה. היא הייתה הפנטזיה של כל גבר – יפהפייה, משוחררת מינית ומרתקת, וחלומו הגדול ביותר של כל סאב או מזוכיסט – רעה, דרשנית, מתנשאת ומתענגת על כאבו של הזולת. "אין לי זמן אליך היום צעצוע," היא אמרה מבלי להביט בי "אבל יש לי תוכניות גדולות בשבילך למחר בלילה. נפתח לא מזמן מועדון סאדו חדש שהייתי רוצה לבקר בו. את יודעת עד כמה רושם ראשוני חשוב ואת תעזרי לי ליצור את הרושם הרצוי. את יודעת מהו שפחה?" בלעתי את רוקי. "כלבה סדיסטית המלכה מאיה." היא חייכה חיוך שהיה בו רוע אמיתי. "יפה מאוד." היא קמה והתקרבה לעברי וכרפלקס ישן השתחוותי בפניה. הרגשתי אותה עומדת מולי, נשימתה חמה על עורפי ואז הגיעה הסטירה שידעתי שתבוא, רק אצבעותיה הארוכות, משאירות ארבע שריטות על פניי. היא יצאה מהחדר, צעדי עקביה מהדהדים בחדר. את היום ביליתי בסידורים שונים עבור מלכתי ובחשש גדול ליום המחר. בערב הגיעה המלכה מוקדם מהצפוי עם תאווה לגרימת כאב בעיניה. "התגעגעתי אליך שפחה" היא אמרה ונשקה ארוכות לשפתיי. הייתי יכולה ליהנות מאוד מהמחווה אילולא הייתה מלווה בצביטה חזקה בפטמותיי. "לחדר!" ציוותה, ומיהרתי אחריה לחדר הנוסף בבית שהיה חדר הסשנים של מאיה. במהרה מצאתי עצמי נקשרת בשתי שלשלאות התלויות מהתקרה וזוג אזיקים כלא את רגליי יחדיו. מאיה הסתובבה מסביבי כנמר משחר לטרף והצליפה בי קלות עם שוט קצר שהחזיקה בידה. היא ידעה שהציפייה למכה היא סבל גדול כמעט כמו המכה עצמה, ולכן נהנתה להקניט אותי. כשהמכה הגיעה לבסוף הייתי לחלוטין לא מוכנה. זו הייתה הצלפה אדירת מימדים בגבי, הצלפה שכל כוחה של הדומינה הושקע בו. זעקתי בכאב ומאיה צחקה. "תצעקי כמה שתרצי צעצוע" היא אמרה "אף אחד לא שומע." ידעתי שבסלון יושבות שתי מלכותיי האחרות, שהיו פעם חברותיי הקרובות ביותר, שומעות את זעקותיי ומתעלמות כליל, אדישות לסבלי. ההצלפות גברו והלכו בתדירות עולה, לא ידעתי אם אני מדממת או לא אבל ידעתי שלא אוכל לשאת זאת עוד הרבה זמן. מאיה התקרבה לגבי והעבירה ציפורן חדה לאורך גבי המייתסר, זעקתי. היא הריחה את הדם הטרי וגנחה בתשוקה. היא ירדה על ברכיה ומצצה את הדם שהצטבר באגן הקטן שמעל לחיי הישבן שלי. תוך כדי ליקוקיה היא נעצה במותניי את ציפורניה חזק ככל שיכלה. ידעתי שלמרות הכאב אני מרטיבה ושנאתי את עצמי בשל כך. "את שפחה" היא אמרה לי "לא יותר מזה." הסכמתי איתה בחולשה. היא קמה והטילה את השוט למרגלותיי ואז החלה בהתפרעות האמיתית. בלי שום שליטה היא היכתה אותי בידיה החשופות בכל מקום בגופי, מתרכזת בעיקר בפניי ושדיי. היא צחקה, צעקה ויללה, ואני התמסרתי לכאב וקיבלתי בכניעה את חוסר השליטה המוחלט שלי במצב. לאחר זמן רב של הכאות ובעיטות מאיה התעייפה והתיישבה מולי, מעריצה את יצירתה. ידעתי שאני חבולה כולי, ושמחתי על המחשבה שמלכתי מרוצה ממני. "נתראה מחר כלבה." היא אמרה ויצאה מהחדר. פחדתי שהיא תשאיר אותי כך כל הלילה אך במהרה רונה נכנסה לחדר והסתכלה בי בסיפוק. "מתאים לך ככה תולעת." היא אמרה וירקה על פניי. "מאיה ביקשה שאסיים אתך." היא הביאה דלי מלא מים קרים ושפכה אותו על גופי, שוטפת את הדם. היא שיחררה את ידיי ורגליי ושלחה אותי לישון, לא מוותרת על ההזדמנות לבעוט בישבני בהנאה מרובה כאשר זחלתי החוצה. |
|