אש התשוקה{Fanny Pist} |
לפני 17 שנים •
30 במרץ 2007
"מלכת חיי" - סיפור אירוטי, חלקים 1-6
לפני 17 שנים •
30 במרץ 2007
אש התשוקה{Fanny Pist} • 30 במרץ 2007
מלכת חיי 1
את נעמה הכרתי עוד מהיסודי כשהיינו שנינו באותה כיתה. כבר כילדה היא הייתה יפהפיה אמיתית, עם שיער זהוב ארוך ועור לבן וחלק, לא אתאר אותה הלאה משום שכיצד יכולות מילים לתאר בכלל יופי שכזה ואיך יעשו לו צדק? כראוי לילדה כה יפה היא משכה תשומת לב תמידית מה שפיתח אצלה אופי שתלטני ומתנשא, ואיך אפשר שלא כשאת יודעת שאת מושא הקנאה של כל שאר הבנות ומושא התשוקה של הבנים? בנעמה התאהבתי עוד בתקופה שבנים ובנות אמרו איכס אחד על השני, אופנה שאף פעם לא ממש אימצתי אבל התאמצתי להסתיר את רגשי ההערצה שחשתי אליה עד לתקופה מאוחרת יותר שבה זה היה מקובל וכולם ידעו בדיוק עד כמה התאוותי לקירבתה וללא ספק השמועות הגיעו גם לאוזנה. בחטיבה ובתיכון זכיתי להיות איתה באותה הכיתה והיא הייתה הכוכבת הראשית כמעט בכל הפנטזיות שלי, בהן שלטה בי ללא גבול כשחיוכה המתנשא נשוא על פניה היפות. כשהייתי בן 14 אפילו עשיתי מעשה וכתבתי לה שיר משתפך שכמובן היא חלקה עם כל שאר הבנות ובו חלקתי את רגשותיי העזים כלפיה. לצערי מרוב רגש ייתכן שחלקתי כמה עובדות שלא הייתי צריך, בין השאר את כמיהתי לנשק את כפות רגליה אותן ראיתי ככליל השלמות. השמועות פרשו להן כנפיים ובמהרה נודעתי כשפוט של נעמה, עובדה שהיא ניצלה עד תום. אני לא חושב שבכל שנות התיכון היא הכינה לבד מעולם את שיעורי הבית שלה ולקראת כל בחינה ויתרתי על זמני על מנת ללמד אותה את החומר והייתי סופג את צעקות הכעס שלה עלי כשהיא לא הבינה משהו, צעקות שלאט לאט הפכו לסטירות וקללות נמרצות. מעולם לא העמדתי אותה במקומה משום שלטעמי היא מעולם לא יצאה ממנו וככל שחלפו השנים מילאתי עוד ועוד מטלות עבורה, החל מציחצוח נעליה וכלה בניקיון חדרה. אימה שאלה אותי פעם אחת למה אני עושה כל כך הרבה עבור הבת שלה כשברור שהיא לא שמה עלי, ונעמה ששמעה ענתה: "כי הוא העבד שלי." יש לציין שהיא מעולם לא ראתה בי שותף רומנטי ויצאה עם בנים ללא הפסק, ומשום שידעה שהדבר פוגע בי הייתה נוהגת לספר לי בפירוט על פרטי היציאות שלה וההתקדמויות שעשתה עם בנים. ניסיתי כמה פעמים לצאת עם בנות בעצמי אך נעמה הודיעה שמבחינתה אני יכול לא לבוא אליה יותר לעולם מה שכמובן גרם לי מיד להתחנן לסליחתה ולנתק כל קשר ביני לבין הבנות. כך קרה שאחרי הצבא הייתי עדיין בתול ואילו נעמה בעלת ניסיון מיני עשיר. קרה הדבר וזכיתי בירושה לא קטנה, ונעמה שעדיין גרה עם הוריה הודיעה לי יום אחד שהיא עוברת לגור איתי. מכיוון שזו לא הייתה שאלה לא היו לי הרבה ברירות והיא עברה לגור בדירת החדר הקטנה שלי. מבלי שתגיד בכלל עזבתי מיד את החדר ועברתי לגור בסלון. "עכשיו כשאנחנו גרים ביחד," אמרה לי נעמה ביום השני למגורנו המשותף,"הגיע הזמן שנקבע כמה חוקים להתאהבות הזו שלך בי. דבר ראשון כדאי שתבין שאני לא מעוניינת בך ולעולם לא יהיה, אבל אתה כבר ידעת את זה. גם כידיד אין לי עוד צורך בך וזה משאיר לנו רק תפקיד אחד בשבילך. אני יודעת שיש לך כסף והרבה רצון לרצות אותי, ולי יש רצון להינות מהחיים כמה שאפשר. לכן החל ממחר אתה נותן לי את כרטיס האשראי שלך ולפני כל הוצאה אתה תבוא ותבקש... לא, תתחנן לפני ואולי אני אתן לך." כל אותו הזמן היא ישבה על הספה רגל על רגל ואני ישבתי למרגלותיה. לא פציתי פה וכמובן שלא התנגדתי, ידעתי מזמן שלכאן מועדות פנינו ולא היו לי התנגדויות. אני הרי השפוט של האלילה הזו מאז שהייתי ילד קטן. "וכדי שתבין את מקומך החדש והקבוע אצטרך להפעיל כמה שיטות פסיכולוגיות שילמדו אותך מה מעמדך לעומתי, כדאי שתתרגל כי ייתכן ואעשה מהן מנהג קבוע. ראשית אתה לעולם לא עומד בנוכחותי, אלא רק עומד על ארבע כמו כלבלב." היא עצרה לרגע לבחון את תגובתי. מבטי המושפל היה כל ההסכמה שהיא הצטרכה. "כל פעם שאחזור הביתה אתה תשתחווה אפיים ארצה מולי ותנשק את נעליי. מובן מאליו שכל עבודות הבית הן שלך בלבד וכל פאק תלווה בעונשים, חלקם קשים יותר וחלקים קשים פחות, אין לי ממש רחמים כלפיך וכל חיי ראיתי בך עבד פתטי שנועד לשרת אותי ויש לי כל כוונה להביא אותך רחוק לתוך העבדות המתוכננת שלך ככל שאוכל. החל מעכשיו אין לך עוד שם אלא רק הדרך בה אבחר לפנות אליך, הבנת אפס?" נישקתי את רגליה בכל הסגידה והאהבה שמילאו אותי והיא צחקה צחוק מתגלגל. מלכת חיי 2 מאז אותו יום ואילך התרכזו כל חיי ומרצי אך ורק בסיפוק דרישותיה של נעמה, וכאשר ביצועי לא מילאו את הסטנדרטים המחמירים שלה היא הענישה אותי בנונשלנטיות שאיפיינה את כל מעשיה. ככל שחלפו הימים כך גברו הדרישות וכעבור זמן מה הבנתי כי המצב לעולם לא יחזור לקדמותו וכי אשאר עבדה הנרצע של נעמה עד סוף ימי חיי. ברגע ההארה ההוא נטשתי במודע את כל עיסוקיי ותחביבי ופניתי להם עורף, גם חברי ומשפחתי לא שמעו ממני עוד ואינני יודע מה הם חושבים שעלה בגורלי. מכיוון שגרנו בעבר ביישוב קטן בצפון הארץ ואילו כעת היינו מוקפים באורות העיר הגדולה, קל היה לי להיעלם ולהישאר אנונימי, וככל שחלף הזמן איבדתי לחלוטין את זהותי הקודמת וגם במחשבותיי פניתי לעצמי בתארים "כלב", "עבד", "זבל", "אפס" ו"שפוט." את הימים העברתי בעבודה משרדית משעממת כאשר כל משכורתי עוברת ישירות לחשבון הבנק של נעמה, מעולם לא ראיתי אגורה מעבודתי ואף לא ידעתי כמה אני מרוויח. מכיוון שנעמה אהבה לבזבז עוד ועוד היא הכריחה אותי להשקיע מרץ רב בעבודה ולאט לאט התחלתי לעלות בסולם הדרגות. בינתיים החלה מלכתי ללמוד באוניברסיטה, יצאה לבלות כמעט כל יום והכירה חברים חדשים לרוב. גם מאהבים לא חסרו לה ועל כך בהמשך. עם התקדמות מערכת היחסים שלנו החלה נעמה לגלות את האינטרנט, ובילתה שעות בשיטוט באתרי שליטה למיניהם, תמיד לומדת. לא אשכח את הפעם הראשונה שנתנה לי מקלחת זהובה ואת קולה המכריז כי הגעתי לשפל חדש. את ארוחותיי היתי אוכל מהריצפה אחרי שדרכה וירקה עליהן כהוגן, ושתיתי אך ורק ממי השירותים. הדירה החלה להתמלא בשלל שוטים, מצבטים ואזיקים, וכמעט כל לילה הייתה נעמה מענה אותי, צוחקת ונהנהית לקול זעקותיי ותחינותיי. "תתחנן כלב!" הייתה צועקת בהתלהבות בשעה שהצליפה בגבי הרכון, מותירה בו סימנים אדומים ארוכים. כל סשן שכזה היה נגמר בבכי שוטף והייתי מנשק בהכנעה את רגליה ומודה לה על הזכות לשרת מלכה מושלמת כמוהה. תמיד היא הייתה מניחה את כף רגלה על ראשי בהבעת ניצחון. שעותיי המאושרות ביותר היו כאשר הייתה נעמה יושבת לראות טלוויזיה ורגליה מונחות על גבי ששימש כדום לרגליה, על ברכיי בשעה שעיסיתי אותן בתשוקה, או על פניי בשעה שליקקתי את רגליה המיועזות לאחר יום ארוך. תשוקתי לכפות רגליה רק הלכה וגברה, והייתי מגיע לזיקפה רק מלהביט בהן. נעמה ידעה היטב עובדה זו והייתה מענה אותי שעות לפעמים, קושרת אותי היטב ומניחה את רגליה מרחק סנטימטרים מפניי, לפעמים מזיעות ומלוכלכות ולפעמים נקיות וריחניות, אך תמיד מחוץ להשיג לשוני. הייתי משתגע במהלך הסשנים האלה ומבטיח לתת לה הכל אם רק תיתן לי לנשק את רגלה. היא הייתה צוחקת ומטיחה בי את עליבותי לעומתה, איך נולדתי לשרת אותה וכיצד כל המין הגברי יכרע ברך יום אחד לפני מלכה נשית שתשלוט בכולנו. דעותיה הפמיניסטיות הרדיקליות חדרו לנשמתי, והתחלתי באמת ובתמים להאמין כי נולדתי נחות מתוקף גן ה-Y שבגופי וכי מטרתי לשרת את המין הנשי ככל אשר אוכל. יום אחד העירה אותי בעיטה חדה בצידי משינה טרופה ומעליי עמדה נעמה, לובשת רק חצאית מיני קצרה וחזייה. יכולתי לראות את ערוותה בפעם הראשונה, ומיד הזדקר איברי כמו כלב ממושמע. בלי מילים היא התכופפה כך שהייתי במרחק חמש סנטימטר מהמקום הקדוש הזה וריחו החריף הגיע לנחיריי. התרגשותי הייתה כה רבה עד שלא יכולתי אפילו לפלוט תחינה. "אתה רוצה את זה נכון?" היא לחשה וליטפה את מפשעתה. הייתי חסר מילים והנהנתי כמטורף. היא התקרבה סנטימר נוסף וללא כל אזהרה פתחה את שערי שמיים והטילה עליי את מימיה בכל הכוח תוך צחוק נבזי. "באמת חשבת שאתן לך לגעת בי כלב?" אמרה וירקה עליי פניי המבוישות. היא הלכה משם תוך ציחקוק קל ונשארתי לשכב על הריצפה, מודע בחדות רבה מתמיד למקומי הנחות בעולם ולאהבה חסרת הגבולות שאני רוכש למלכתי האחת והיחידה. מלכת חיי 3 החודשים עברו ואתם הלכו וגברו גינוני המלוכה של נעמה. היא הייתה מודעת להשפעה של יופיה עליי, ועל ההערצה חסרת הגבולות שרכשתי כלפיה ונהנתה לראות מה אעשה בשביל הזכות לנשק את אגודלה או לשתות את רוקה. לכן הייתה מונעת ממני את התענוגות הללו ימים רבים, מתעלמת כליל מנוכחותי פרט להוראות פשוטות של עשיית הכביסה או הברקת נעליה, עד שלאחר שבוע הייתי מנדב מרצוני החופשי עונשים קשים ואכזריים רק על מנת הזכות לנשק את כפות רגליה עשר שניות או להבריש את שערה. הפעם הראשונה שחשפה את סודנו בפומבי היה לפני סיגל, שהייתה ידידתי בעבודה. נעמה שמעה אותי מדבר עליה כמה פעמים, ואיני יודע האם היה זה רגש קל של קינאה או אולי פשוט הרצון לקחת ממני כל דבר שיזכיר לי כי פעם הייתי יותר מאשר סמרטוט לרגליה, אך היא החליטה כי אינני ראוי לקשרים חברתיים ובוודאי שלא עם בנות המין הנשי, אותן ראתה נעמה עליונה על כל גבר באשר הוא. היא הייתה מגיעה לעבודה שלי בשעות אחר הצהריים ומפטפטת עם עמיתותיי לעבודה, שעם כולן הייתי מיודד בצורה זו או אחרת. זה התחיל בדברים קטנים כמו לשלוח אותי להביא לכולן קפה מבלי להגיד "בבקשה" או "תודה", זה המשיך בכך שהיא השתיקה אותי אם ניסיתי להצטרף בשיחה ובסוף הייתה מקטינה אותי ממש למולן במשפטים כמו: "שב ותשתוק, אתה לא רואה שהבנות מדברות עכשיו?" שאר הבנות קיבלו זאת בתחילה בתימהון, לאחר מכן בציחקוקים קלים ולבסוף באימוץ של הגישה השתלטנית והמתנשאת כלפיי, ולפני ששמתי לב גם בשעות העבודה זמני היה מלא בתיוק עבור דפנה, שליחויות עבור אורנה או שיוף ציפורניה של אורית. ומעל כולן הייתה סיגל. בתחילה חשבתי שהיא מחבבת אותי, ואולי אף הייתי עושה משהו בקשר לזה אילולא הייתי רכושה של נעמה, אך לאחר מסע ההשפלות שהעבירה אותי מלכתי בעבודה החלה סיגל לזלזל בי יותר ויותר ולבסוף החלה מצווה עליי ממש כמו נעמה, והייתה חסרת סבלנות כמוהה כאשר לא אצתי מיד למלא את ציווייה. בביקורה הבא של נעמה היא הבחינה בעניין ביחס המשפיל לו זכיתי מידידתי לשעבר, וחיוך של סיפוק עלה על פניה היפות. היא הזמינה את סיגל לארוחה בביתנו לאותו הערב, הצעה שסיגל קיבלה בשימחה. לאורך כל היום לעגה לי נעמה על כך שאשרת היום שתי נשים וכי לא יעבור זמן רב עד שכל בנות המשרד תדענה על מקומי בחיים, וכשפוט שאני פשוט הסכמתי עם דבריה והמשכתי במלאכת הבישול והנקיון. סיגל הגיעה בשעה היעודה ונעמה שהייתה באמבטיה צעקה עליי לפתוח את הדלת ולנהוג כפי שהורתה לי. פתחתי את הדלת בחשש ובירכתי את סיגל כפי שהורתה לי נעמה: "ערב טוב הגבירה סיגל, מלכתי תצא מיד לקבל את פניך." סיגל העלתה חיוך משועשע וידעני על פניה, והתחלתי להבין שהיא לא הגיעה לחלוטין לא מוכנה לערב הזה. היא התיישבה על הכורסה והורתה לי להביא לה שתיה קרה. לאחר שהגשתי לה את מבוקשה, התיישבתי מולה על הרצפה וחלצתי בהכנעה את נעליה ללא אומר, ממש כמו שהורתה לי נעמה. סיגל הביטה בי בסיפוק וציוותה עליי להניחן בפינה. לאחר שחזרתי להתיישב מולה החלה ללעוג לי בהנאה גלויה: "תמיד ידעתי שיש בך משהו פתטי, אבל פשוט לא ידעתי עד כמה. אתה פשוט נולדת להיות משרתן של נשים, נכון עבד?" הנהנתי בהסכמה והבטתי כלפיה בהערצה. סיגל הייתה שמנמנה אך כלל לא שמנה, בדיוק כמו שאהבתי. אף פעם לא נמשכתי לדוגמניות הרזות שהתערטלו לאורך מסלול החתול בתצוגות האופנה, עם הישבן והשדיים הקטנים והצוואר הבולט. לסיגל היו שדיים יפים וגדולים ותחת עגול ובולט שפינטזתי שעות רבות בזמן העבודה עליו מתיישב על פניי בכבדות ומוחץ אותי תחתיו. היא לבשה חולצה ירוקה וחצאית שחורה קצרה ורגליה השלובות אצרו ביניהן הבטחה רבה. מבטי נדד ללא אומר לאורך רגליה החלקות ואל כפות רגילה החשופות, שהיו רכות ויפות, צבועות בלק אדום קל. היא הבחינה כנראה בהבעת התשוקה על פניי ולחשה: "אתה יכול לנשק אותם." בחרדת קודש ירדתי לאיתי ונשקתי נשיקה ארוכה לכל כף רגל, לא מודע לחלוטין לסביבתי. זו הייתה טעות כמובן, משום שברגע זה יצאה נעמה מהמקלחת עטופה במגבת ורק אז הבנתי שהתעלמתי מקריאותיה. המלכה דרשה שאבוא לנגב אותה ולא שמעתי לקולה, והבעת הזעם על פניה הייתה המראה המאיים ביותר שנתקלתי בו בימי חיי. סיגל הביטה בי בשעשוע מעבר לשיערה השחור הארוך והמתולתל והבנתי כי שמעה היטב את נעמה אך החליטה לשמור אותי לעצמה. "בוא הנה כלב!" נבחה נהמה. בצייתנות התחלתי לזחול לעבר מלכתי, נכון לנשק בהכנעה את רגליה. "עבד, בוא לכאן!" שמעתי לפתע את קולה של סיגל. עצרתי באמצע הדרך, קרוע בנפשי ולא מצאתי מוצא. נפשי וגופי היו שייכים לנעמה, והורגלתי זה מזמן לציית לפקודותיה ללא כל מחשבה. אך רגליה היפות של סיגל, רגליים זרות עם טעם שונה ומגרה היו בצד השני, ותשוקתי אליהן בערה בי כמו כבשן. שמתי את ראשי בין ידי ויבבתי, קרוע בין שתי הנשים הללו שקראו לבעלות על גופי. מלכת חיי 4 לאחר המקרה עם סיגל (בו בחרתי כמובן בנעמה) הכריחה אותי מלכתי להתפטר מהעבודה ההיא וכך בא הקץ על אותו המקרה, למרות שפגשתי את סיגל שנים מאוחר יותר ועל כך בהמשך. ככל שחלפו החודשים נעשתה נעמה חופשית יותר ויותר עם חשיפת סיגנון חיינו והחלה להביא את חברותיה ומאהביה לביתנו. בתחילה הייתה מציגה אותי כשותפה לדירה והייתי יושב ומשוחח עם חברותיה לאוניברסיטה שיחות חולין ומרגיש כאדם חופשי, גם אם לכמה שעות בלבד. זכורה לי במיוחד פעם אחת בה שוחחתי עם חברה חדשה שרכשה, בחורה יפהפיה וכהת עור בשם אורלי. כה נהניתי משיחתנו עד שעשיתי את הטעות הנוראה של התעלמות ממלכתי. בפרק זמן של יותר מדקה לא הבטתי לעברה וניהלתי שיחה פרטית עם אורלי, טעות עליה לעולם לא אחזור שנית. לאחר שאורלי הלכה, הלכה נעמה לחדרה וחזרה עם שוט "חתול תשע הזנבות" וללא הקדמה החלה להכות אותי בקצב הולך וגובר, ללא כל התחשבות במקום בו נוחתות מכותיה. המהלומה הראשונה פגעה בפני והתחלתי לדמם. בשעה ששעיתי לפצעיי הנחיתה נעמה בעיטה אדירת מימדים במפשעתי, וכאשר התקפלתי על הרצפה בכאבים המשיכה לבעוט במקום הרגיש עוד מספר פעמים, מצליפה בינתיים בשאר חלקי גופי. היא המשיכה להצליף ולבעוט בי בנעליה המחודדות זמן רב, וכשתשו כוחותיה מלהרים ולהניף את השוט התיישבה מול הטלוויזיה ובנימתה המלכותית הרגילה ציוותה עליי להדליק לה סיגריה. זחלתי לכיוונה, מדמם וחבול, דמעות של אימה בעיני, ובחרדת קודש שלא ידעתי עד כה הרמתי את המצית מהשולחן והדלקתי עבור מלכתי את הסיגריה. בזמן שעישנה את עצבנותה הרחק ממנה נאלצתי לכרוע ברך מולה כאשר ידי משמשות לה כמאפרה ולשמוע את נאום התוכחה שלה. רגשות הבושה גאו בי והתחלתי לבכות מהצער שגרמתי למלכתי בכך שהתנהגתי כפחות מעבד מושלם, פחות מרובוט שכל נשימה ודפיקת לב מיועדת לשירותה המוחלט והבלעדי. "אם אתה מרגיש כל כך חופשי עם החברות שלי בקרוב תתחיל להרגיש חופשי בעוד תחומים. חשבתי שמחצתי לגמרי את כל כוחות האגו שלך, שכל שבב של אישיות עצמאית נמחק ממך אבל כנראה שטעיתי. אל תדאג, הפעם אני אהיה אקח מרחב ביטחון. מהיום כל השפלה וכל מאמץ יוכפלו, עד שכל מה שישאר ממך יהיה משרת ועבד, רהיט חפץ ורכוש הנתון למרותי המוחלטת." הנהנתי לשמע קולה וידעתי באותו הרגע שלעולם לא אחשוב עוד מחשבה שלא נתונה כולה לנוחותה וטובתה. את הערב ביליתי בסגידה שקטה לגופה, בהנחת לק לרגליה, הברשת שיערה וצחצוח סנדליה בלשוני. בפעם הבאה שראיתי את אורלי הכינה אותי נעמה מראש. היא אסרה עליי לדבר או להגיב לדבר שתעשה חברתה. "אתה תשמע רק את קולי, תראה רק את פניי" אמרה לי. כשצילצל הפעמון שלחה אותי גבירתי לפתוח את הדלת ולהזמין פנימה את חברתה. אורלי נכנסה מופתעת מנימוסיי החדשים והמשיכה לתמוה כל הערב כאשר הגשתי עבורן את הארוחה, מזגתי יין ומילאתי כל פקודה קטנה שציוותה עליי נעמה בקול מתנשא של אישה היודעת כי אין כל ספק כי היא השולטת והמחליטה. "מה קורה פה נעמה?" שאלה אורלי כאשר קצה נפשה במיסתורין. נעמה החלה לספר לה את קורותינו, אך איכשהו יצאתי אני הסוטה שפיתה אותה לדרך חיים זו והיא פשוט מנצלת את סטיותיי לטובתה. כל איזכור לא נשמע בקשר להשפלות המנטליות והפיזיות שספגתי בכל רגע ערות, אך הסברים אלה יבואו אחר כך. בסוף ההסבר נאלצתי להשתחוות מול מלכתי ולישוק לרגליה בהכנעה. אורלי הייתה נבוכה מאוד מכל העניין, אך בעידוד נעמה החלה לצוות עליי להביא לה שתייה, אוכל, לעסות את רגליה. הייתה זו הרגשה משונה לגעת בכפות רגליה של אישה אחרת מלבד מלכתי, אך ידעתי מזה זמן רב כי כל אישה באשר היא עליונה עליי, השפל שבעבדים. עד סוף הערב כבר ליקקתי את כפות רגליה של אורלי, שמכיוון שלא הייתה מוכנה למאורע הייחודי הזה, לא היו נקיות במיוחד. כעבור שבועות לא רבים פשטה השמועה כי לנעמה היפה והפופולרית יש עבד צמוד שעושה ככל העולה על רוחה, ובמהרה הגיעו בנות רבות לביתנו לחזות בנס. הן צחקו בהנאה למראה הגבר הכורע למרגלותיהן, זוחל לשמע צרידת אצבעותן והמודה בלב שלם על נחיתותו לעומתן. הראשונה ששלטה בי באופן עצמאי הייתה עדי, לסבית שונאת גברים שנהנתה מההזדמנות שנפלה בחיקה לשפוך את חמתה על המין הגברי כולו. תמורת 100 ש"ח ליום, מחיר זול לכל הדעות, שלחה אותי נעמה לביתה של עדי לעבור עינויים שלא הייתי מוכן אליהם. עדי הייתה משתינה ומחרבנת על רצפת ביתה וכופה עליי לעבור על הליכלוך בלשוני, היא הייתה אונסת אותי בכוח בעזרת דילדו סטרפ-און וכולאת אותי ללילות שלמים במגירה קטנה וסגורה עליה ישנה, נהנית מהכוח המוחלט שעמד לרשותה. כשנעמה שמעה על כל מה שמעוללת לי עדי היא הפסיקה לשלוח אותי לביתה, אך אם זאת היא נהנתה לשמוע על הקיצוניות החדשה שעדי הלסבית הביאה אותי, והחלה להתעניין בעצמה באפשרות של שימוש בי כאסלה אנושית. את בתי חברותיה הייתי מנקה בצורה קבועה, וכולן פשוט קראו לי "השפוט של נעמה". אני לא חושב שמי מהן ידעה כלל את שמי האמיתי. לילה אחד בשעה שליקקתי את כפות רגליה לאחר יום ארוך בו היו כלואות בנעלי ספורט מחניקות השתעשעה נעמה ברעיון של לכפות עליי לשכב עם גבר אחר ולחקור את הצד הנשי באישיותי. כמובן שלי לא הייתה שום דעה בעניין, אך ידעתי שברגע שאחצה גבול זה אשאר ריקה קליפה של אדם, יצור שכל רצונותיו ודעותיו נשללו ממנו ואהיה באמת ובתמים בובה וצעצוע בידיה של מלכתי העריצה. גם היא ידעה זאת, ושבוע לאחר מכן החל לבוא אורן לביתינו. מלכת חיי 5 ביום שבו הגיע אורן לראשונה הייתי עסוק בליקוק חור ישבנה המקסים של מלכתי, פעולה שהרגיעה אותה מאוד אחרי יום ארוך ומתיש של פגישות עם חברים ובילויים. "חבר שלי מגיע הנה היום" היא אמרה בנונשלנטיות האופיינית שלה, "אני מצפה שתתייחס אליו בכבוד הראוי. אומנם הוא רק גבר, אבל לפחות הוא לא סמרטוט עלוב כמוך ולכן אתה תפגין כלפיו את הכניעות הראויה." ליבי החל להלום בקצב אדיר בשעה שאמרה את הדברים ולשוני הפסיקה לעבוד לרגע. "חוצפן!" צעקה נעמה, תפסה את שערות ראשי בידה ודחפה את ראשי עמוק לתוך עכוזה. כל הזמן שחיכינו לבואו הרגשתי כמו אדם העומד להיות מוצא להורג. מעולם לא נמשכתי לגברים וידעתי שנעמה תנצל את העובדה הזו נגדי. בכניעה לגבר לא תהיה שום התרגשות מינית וכל שיישאר הוא השפלה נטו, כואבת ועמוקה. כשצילצל הפעמון לבסוף הורתה לי נעמה לעמוד עם פניי לפינה והלכה לפתוח את הדלת לאורן. "סליחה שאיחרתי," שמעתי אותו אומר לה, קולו גברי ועמוק, "התבלבלתי קצת בין הדירות." הם התנשקו נשיקה ארוכה וליבי נצבט. אפילו שידעתי שנעמה רואה בי משרת ותו לו, לפחות יכולתי לדמיין כי אני הגבר היחיד בחייה, אפילו שידעתי שהיא נפגשת עם גברים מעולם לא הייתי בנוכחות גבר שאיתו נפגשה. נעמה ואורן התיישבו על הספה ונעמה צרדה באצבעה וציוותה: "שתייה עבד!" אורך צפה בסיפוק כיצד שקפצתי ממקומי ורצתי למטבח להביא שתי כוסות מיץ והגשתי אותן למלכתי וחברה מבלי להישיר מבט בעיניהם. "תודה עבד" אמר אורן ורציתי לקבור עצמי מהבושה. "שולחן!" קראה נעמה ובאחת ירדתי על ארבע, מיישר את גבי. היא הניחה את הכוס על גבי ואורן עשה כמוה. ידעתי שאילו תיפול הכוס אשלם על כך מחיר יקר ולכן השתדלתי כמעט שלא לנשום. "אני לא מאמין עד כמה שהוא צייתן," העיר אורן, "זה גבר בכלל? אין לו שום כבוד עצמי?" נעמה צחקה צחוק עשיר. "יש לך כבוד עצמי עבד נרצע?" שאלה אותי בסרקסטיות. "לא מלכתי" מיהרתי לומר ושניהם צחקו. בשעה הבאה בזמן שדיברו נשארתי במקומי, רגליי וידיי כאבו והתפללתי שמלכתי תיזכר במצבי הקשה ותיתן לי לשנות תנוחה, אך בו בעת ידעתי שהנוחות שלי היא הדבר האחרון במחשבותיה של נעמה. בין לבין החל הזוג להתנשק וידעתי שנשארו ללא חלק עליון משום שראיתי את חולצתו של אורן ואת חזייתה של המלכה נזרקות על הרצפה למולי. גניחותיהם הלכו וגברו והבנתי שהם מזדיינים בהנאה גדולה. הייתי מוכר את נשמתי לנצח נצחים בשביל הזכות לשכב עם אהובתי, אך ידעתי שזכות זו שמורה רק לגברים נעלים ממני. "נהנה לשמוע אותי מזדיינת כלב?" שאלה נעמה כאילו קראה את מחשבותיי וירקה על פניי. לא העזתי כמובן לנגב את הרוק משום שהכוסות היו עדיין מונחות על גבי. אורן גמר בתוך המלכה ממש בזמן שהגיעה לאורגזמה אדירת מימדים. הקינאה והבושה היו גדולות מנשוא ורעדתי בכל גופי, מה שהוביל להפלת הכוסות בקול נפץ על הרצפה. "אידיוט!" שמעתי אותה צועקת. היא קמה בכעס מהספה ובעטה בפניי בכוח רב. "צריך ללמד אותך לקח! כשאני אומרת לך להיות חפץ, אין לך זכות לשום פעולה אנושית!" היא הרימה חגורה שניצבה בפינת מקום וביקשה מאורן להחזיק אותי. הגבר קם ותפס אותי בזרועותיי בקשיחות, מעקם אותן מאחוריי גבי. "כמה לתת לו?" שאלה נעמה ברשעות. "50 נשמע לי טוב" אמר אורן בצחוק. הרמתי את עיני בזהירות ונשימתי נעתקה למראה גופה העירום, שדיה המלאות וגזרתה החטובה. כל כולה אמר מלכותיות ונשיות. התשוקה שבערה בי לפתע העלתה את איבר מיני העלוב כלפי מעלה ושניהם צחקו למראה קוטן מימדיו. "אתה מבין עכשיו למה הוא היצור העלוב ביותר בעולם?" שאלה נעמה. היא החלה להכות אותי בקצב הולך וגובר, כל מכה קשה וכואבת מהקודמת ובמהרה התחלתי לדמם ולהיפצע. אורך היה משועשע מעל העיניין ואולי אפילו מחורמן קצת בגלל שאחיזתו בי נעשתה קשוחה יותר. בשלב מסויים התייפחתי בתחנונים ונעמה ביקשה מאורן לעזוב אותי. נפלתי על הרצפה לרגליהם ובאופן אוטומטי התחלתי לנשק את רגליה העירומות בתודה לחינוך שהיא מעניקה לי. "תודה גם לאורן" היא אמרה, מתנשפת מהמאמץ שהיה כרוך בחינוכי. הסתובבתי לאחור והבטתי בכפות רגליו הגדולות והשעירות. קירבתי אליו את פי ונישקתי אותו בעליבות איומה, ממטיר עליו נשיקות, מרגיש יותר מתמיד את אפסותי. "יש לנו מתנה בשבילך" הוא אמר לי, וראיתי שנעמה מגיעה עם כוס מהמטבח. היא החזיקה בידה קונדום מלא זרע ושפכה את תכולתו לתוך הכוס, שהייתה מלאה בחציה מים. שניהם ירקו יריקות הגונות לתוך הכוס וציוו עלי לפתוח את פי לרווחה. לא העזתי לסרב וכך שתיתי את כוס האהבים שלהם לקול תשואותיהם הרמות. מאותו היום היה אורן מגיע פעם או פעמיים בשבוע והם היו שוכבים כאשר אני משתחווה למרגלותיהם או מנפנף עליהם במניפה. תמיד הייתי שותה את השפיך שהשאיר אורן במלכתי, לפעמים הישר מהמקור, לפעמים מכוס ופעם אחת מנקה אותו מהזין של אורן, שדחף את איברו כל כך עמוק לגרוני עד שכמעט נחנקתי. יום אחד בשעה שאני מסרק את שיערה הזהוב של אלילתי היא אמרה כבדרך אגב, "נמאס לי מאורן, בכל מקרה נשים הן המין העליון ואין לי שום עניין עוד באיבר המין האומלל שלכם כשכל ויברטור יכול לספק אותי בצורה טובה הרבה יותר. החלטתי להתמסר לנשים בלבד, אני בטוחה שתסמך על זה כי כעת תוכל לשרת אותי ואת זו שאבחר כזוגתי." השמחה שבערה בי באותו הרגע לא ידעה גבולות ומילמלתי למלכתי דברי תודה והלל כיאה למשרתה המסור. מלכת חיי 6 כך הגיעה לחיינו מוניקה. מוניקה הייתה רוסיה יפהפייה ואכזרית מאין כמוה. היא ידעה מגיל קטן שהיא אוהבת נשים ולא ראתה בגברים דבר מלבד פרמיטבים וגסי רוח. היא הייתה מגיעה לדירתנו פעמיים-שלוש בשבוע והרגישה טבעי כמעט מיד. לא הייתה לה כל בעיה לצוות עלי בקול קשה ולהעניש אותי על אי-מילוי הוראותיה. ידעתי שהקשר בינה ובין נעמה הולך ומתהדק וזכיתי לראות אותן מתמזמזות שעות רבות, בוהה בהן ככלב שמקווה לשאריות.הן היו מתנשקות בלהט, נוגעות זו בחזה של זו ומבצעות מין אורלי כפול כמעט בכל רגע ערות. הן חשקו זו בזו ברמה מוחלטת ולא זזו אחת מבלי השנייה. כך קרה שתוך חודש בלבד מאז שהכירו עברה מוניקה לביתנו ונעמה הכריזה כי מהיום אני רכושן המשותף של שתיהן. לא התנגדתי כלל להודעה משום שמוניקה העירה בי רגשות עזים של תשוקה, והעובדה שראתה בי יצור בזוי ומעורר רחמים רק הגביר את תשוקתי אליה. הייתי חולם עליה בלילות וזוכה לשרתה בימים – היש נפלא מכך? הבנות העבידו אותי בפרך יומם וליל ולמעשה חיו כמלכות לכל דבר, כל רצונותיהן ממולאים במחי רגע. יום אחד, בעוד אני מסניף באהבה את זיעת כפות רגליה של נעמה הרואה טלוויזיה ומלטפת את ערוותה בציפייה ליקירתה כאשר הדלת נפתחה ומוניקה נכנסה לדירה. נעמה מיהרה לבעוט בפניי לרצפה וקמה לברך את זוגתה היפהפייה. הן התנשקו נשיקה צרפתית בתשוקה ואני נישקתי את כפות רגליהן בעוד הן לכודות בתשוקתן. מוניקה אחזה בחוזקה בישבנה של נעמה אשר זרועותיה היו כרוכות סביב צווארה של הרוסיה העדינה. הן היו כה יפות ונשיות עד שעמדתי לגמור בו במקום, אילולא הייתי עבד כה מאולף אכן לא הייתי שולט בעצמי. הן עברו לספה ואני אחריהן, מפשיט את מוניקה מבגדיה, משיל את נעליה, מנשק כל נעל נשיקה מעריצה ומניח אותן בפינה. הן התמזמזו בלהט, לא שמות לב כלל לנוכחותי. הן היו ערומות עכשיו, ערימה של שדיים, עכוז ושיער זהוב. באתי בשקט מאחוריהן והתחלתי ללקק את ישבנה של מוניקה, שהגביהה אותו עבורי וראשי נחפר עמוק בעכוזה. הרחתי את הריח המשכר של ישבנה והרגשתי אושר של עבד אמיתי. ליקקתי את ישבנה ליקוקים ארוכים ורטובים, מוצץ ומנשק את החור וחופן בידי את לחיי הישבן. ריח מיצי התשוקה שלהן היה חזק וברור ולפני שהבנתי כיצד קרה הדבר מצאתי את עצמי מלקק את איבר המין של נעמה בעוד מוניקה שוכבת מעליי וראשי לכוד בין הכוס של שתיהן. מוניקה התחילה להתחכך בראשי בעוד אני מלקק את נעמה. כמעט ולא יכולתי לנשום אבל לא העזתי לזוז או להפסיק, יודע שהעונש שיבוא יהיה כה קשה עד כי נחרדתי רק למחשבה על כך. הן התנשקו בלהט, יונקות זו את שדיה של זו, גונחות ונאנקות, דוחפות את ראשי עם אגניהן, מכאיבות לי כאב מתוק. הראשונה שגמרה הייתה מוניקה, בגניחות קצרות שבאו האחת אחר השנייה, היא אחזה בשיערי בכוח בזמן שגמרה מהאוננות על שערי, ובדיוק כאשר סיימה החלה נעמה גם היא להגיע לשיאה. הן שכבו מותשות על הספה עד שבעטו אותי לרצפה. הן נשארו לשכב שם, מתלטפות ומתנשקות כזוג חתולות והורשתי ללקק את כפות רגליהן שהיו מיוזעות מאוד מהמאמץ הרב. זיעתן הייתה מתוקה וריחנית והרגשתי העבד בר המזל ביותר בעולם. הובלתי לאמבט ומלכותיי השכיבו אותי לאורך פנים האמבטיה. נעמה עמדה מעל ראשי ומוניקה מעל המפשעה שלי. הן החלו להתנשק שוב ותוך כדי נשיקה צרפתית חושנית במיוחד, פתחו השתיים את סוגריהן ביחד והשתן החם זרם על כל גופי. שמעתי אותן צוחקות בהפסקה הקצרה בין נשיקה אחת למשניה. לא יכולתי לראות כלום, אך הרגשתי את ישבנה של נעמה מונח על פניי ופלוץ איטי פרץ החוצה והרוח הגיעה לנחיריי ושאפתי את הריח בהנאה רבה. נעמה יצאה מהאמבט אך מוניקה נשארה. היא התיישבה על בטני ותפסה אותי בשערות ראשי. סטירה אדירה הפתיעה אותי. "היא שלי אפס" היא סיננה וסטרה לי שוב, חזק יותר. "ושלי בלבד, כדאי שתפנים את זה." "כן המלכה מוניקה" אמרתי בכניעות אופיינית. במקום לענות לי סתמה מוניקה את פי עם ידה האחד ואת נחיריי עם השנייה. נאבקתי עבור אוויר שלא הגיע והתפתלתי מתחת לרוסיה האכזרית. לבסוף, רגע לפני שהתעלפתי היא הניחה לי לנשום שוב. "אם תתקרב שוב לכוס שלה אני אהרוג אותך." היא סטרה לי שוב ויצאה מהאמבטיה. משיכתי אליה באותו הרגע לא ידעה גבולות. |
|
נועםעבד(נשלט) |
לפני 17 שנים •
30 במרץ 2007
יופי של כתיבה
לפני 17 שנים •
30 במרץ 2007
נועםעבד(נשלט) • 30 במרץ 2007
רעיונות טובים, פנטזיות מגרות של השפלה.
יפה |
|
slave_dog2000 |
לפני 17 שנים •
1 באפר׳ 2007
לפני 17 שנים •
1 באפר׳ 2007
slave_dog2000 • 1 באפר׳ 2007
מדהים!!!!!!!!!!!! כל מגרה!!!!!!!!!!!
|
|