| RIS |
לפני 17 שנים •
3 באפר׳ 2007
מרכבות האש
.
מרכבות האש שתי מרכבות תשוקה במעבה הלילה. תזמורת רעמים וברקים מנצחת על ריקודי האש הבולעת ומלבנת חקיקות של עוצמה. מחול מטורף מסתחרר בפיתולי הנחש של גופות נלפתים ומחליקים זה בזה במצע של זיעה, נוזלי גוף והלמות לב באוקטן גבוה. גבר ואישה. אישה וגבר. היי, עדיין רוקדים בפלנטה שלהם את הריקוד עתיק היומין הזה? עדיין מתקיימת בהם הנבואה הישנה ההיא? ברכה וקללה ירדו אל העולם אחוזות זו בזו. אחיות תאומות אך לא זהות. כמו פצצות זמן זעירות, ארוגות מעשה מרכבה בתוך חלקיקי ההוויה הזעירים ביותר: בבוא זמנן הן שבות ומעירות עוצמות תשוקה אדירות כל כך שכל אחת מהן שקולה לאותו מפץ שיודע לברוא עולמות. אל אישך תשוקתך. ואתה תמשול בה. אל אישך תשוקתך........ואתה תמשול בה. כמו בתוך אגל זמן שקפא, כמו טקסי האש של אֵל אימתני המלַבֵּן ורוקע בהלמות פטישו את הפלדה הלוהטת המתפתלת ושוטחת את עצמה פעורה ומנוקבת תחת מקבתו, כמו אלי הפריון המרווים בזרעם הרותח את האדמה המפושקת ביחומה המטורף, האדמה האם, הבת, אשר רגביה מחננים בקולם בתשוקה העצומה הזו להחדר. ברכה וקללה ירדו, משולבות זו בזו ומותכות זו בזו ללא הכר, עטויות שמיכות תשוקה עבה ושריון תאווה שאין לה מספק. אותו יחום שעוצמתו גדולה מריבוא סופר-נובות, אותו רצון מרטיט לגשור על כל הזמנים כולם ולחבור שוב יחד, גבר ואישה הדבקים והופכים לבשר אחד. כמה קשה אותה פרידה של ראשית הדורות.... כמה כואבים אותו חיתוך, אותה הפרדה, אותם קרעים של תחילת הזמן... גבר ואישה. אישה וגבר. היי, עדיין מקיימים בפלנטה שלהם את הטקסים הקדומים האלו? עדיין מקדשים אצלכם את המחזוריות ההיא שנקבעה משחר הימים כולם? גבר ואישה. אישה וגבר. האלים מתו ובמותם ציוו לכם את הכאב. האלים מתו ובמותם ציוו לכם את התאווה. וכאשר ניטעה בכם הידיעה קנה בכם שביתה גם פחד גדול: חדרה בכם הכרת הלבד. וכאשר גורשתם אלי נדודים התממשה בכם אותה נבואה: הפחד מהבלתי ידוע. ואין שני אלה – תחושת הלבד והפחד מהלא-ידוע - אלא שני הוריו הקדומים של הגעגוע. וזאת מפני שאפשר לעקור אתכם מתוך הבית אבל אי אפשר לעקור את הבית מתוככם. ומאז, בקשיים שלא יתוארו, בתשוקה, בזיעה ובדם אתם מנסים לחזור. גבר ואישה. אישה וגבר. שתי מרכבות תשוקה מותירות שובלים של אש במעבה הלילה. היי, אל תפסיקו לרקוד את הדרך זה אל זו. והרי אין זו אלא הדרך חזרה. פסח תשס"ז |
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
3 באפר׳ 2007
ריס,
לפעמים, כשאתה כותב, אני רוצה להאמין שיש נצח. ולו בשל הדברים האלו, שראוי שיהיו חקוקים לעד.
תודה לך. 
|
|
|