nerissa(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
16 בספט׳ 2003
שקיפות הצבעים - מונולוג
כן.
הנקבה שבי מגיבה לזכר שבך. זה טבעי. כל השדרים שלך נקלטים, מעובדים, מתורגמים לשפת גוף וחוזרים אליך רכים.. עגולים.. מזמינים. כן. הנקבה בי מגיבה לך. אז? לא. עדיין זו לא האמת המוחלטת. לא תבין שיש בי נקבה ו.. יש בי גם אישה? והנקבה יכולה להשפריץ עליך את כל הארס המתקתק המאשר שאפשר – האישה אומרת לך לא. האישה שבי אומרת לגבר שבך – לא. הגבר שבך חייב לשמוע אותה. אתה מצליח להקשיב לו? * * * אל תשאלו אותי את הצבע הזה. הוא צבע קצף הגלים. הוא צבע הרוח בתוך הגשם. יש בו ירוק וכחול וכסף ואש, קרח ומים. זו השקיפות של כל הצבעים יחד. זהו צבע מלחמת המינים. מלחמת התאווה בעונג. מלחמת השפיות. מלחמת נקבה באישה וגבר בזכר. זה ניחוח המבט המחוייך/מגשש/בוחן/מרמז ההוא.. זה טעם השניות המיותרות/מתארכות בלחיצת היד הראשונה.. זו נעימת הפעימה הנוספת בלב. שנינו רואים את אדי גופינו מתערבבים. יודעים. נסוגים כדי להתקרב.. ומתקרבים כדי ליסוג. כל אלה צובעים בנו נתיב בריחה מתומרר בכפות ידיים חיוורות על שלטים אדומים. תתעלם. היצורים הבסיסיים ההם שבנו הציבו אותם שם. תתעלם!! אנחנו יודעים את המלאכה. ההגיונית. הנכונה. דוחסים את הריחות, הטעמים, הלחנים, המגעים-של-אולי.. לוחצים אותם לקרום דק ושקוף, ומרצפים בזה את נתיבי הבריחה. עשה כמוני. עצום עיניים. היא תשתולל שם.. הנקבה. תנסה לקרוע עפעפיי מעלי ולחשוף אותי לזכר שבך. תתעלם. עשה כמוני. יש לי עוד שרידי הגיון לתת לך יד.. לעזור לך לטפס אל סיפו של הנתיב השקוף החוצה מאיתנו. בוא נלך מכאן. השקיפות הזו צורבת. |
|
|
| חצי אדון |
לפני 20 שנים •
16 בספט׳ 2003
1+1 = 2
לא כל הנוצץ זהב?
אני מזמין את "צבע הכסף" לפעם הבאה.... אפשר?   
|
|
|
Nick(שולט)
|
לפני 20 שנים •
16 בספט׳ 2003
ואני מזמין תכלת שמיים בהירה עם קצת לבן של עננים
|
|
|
מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
16 בספט׳ 2003
מה שיפה, נריסה,
שבסוף נאחזת בצבע ההיגיון והצעת לו כמה עטיפות ממנו... |
|
|