"היינו כצאן לטבח"

היינו רואים אותם הולכים "בדרך השמיים" עייפים ותשושים .
האיש במגף הנאצי היה צועק קדימה קדימה וחיוך מרושע על פניו.
הם ניכנסים עם הראש כלפי מטה שבקושי מצליחים להחזיק את עצמם.
הם ניכנסו לחדר בגודל 35 מטר מרובע כ 700 איש בצפיפות עד שלא היה אפשרות חוץ מעמידה.
אחרי זה הדלתות היו נסגרות וקול מר של בכי ריחף באוויר.
כאשר הופעל המנוע של הטנק היו נשמעות צרחות עד השמים איפה אתה איפה אתה?

במקום לעזור לנו אתה מתעלם מאיתנו מהעם הנבחר.

לאחר מכן פתחנו את הדלתות ומרוב הלחץ כל אלה שצמודים לדלת פשוט נפלו מייד.
התחלנו בהוצאת שיני זהב ופינוי גופות.וכך יום יום היינו מיתפללים שהמילחמה תסתיים וכבר זה יגמר.כול דקה היתה עוברת בסבל איום שלא ניפסק.
אף אחד לא עזר לנו היינו לבד ורצינו לחיות.יום יום בבוקר היה מסדר של עמידה בקור מקפיא והיינו חייבים להוציא למיסדר את הגופות של האנשים שמתו בלילה כי אם יהיה חסר מישהו יתחילו הוצאות להורג סתם כי את הקצין הנאצי זה מעצבן שלא הבאנו את הגופות.


לאט לאט היינו הופכים לצל ריק מיתוכן.הנפש כבר לא קיימת רק רובוט מהלך שמבצע פקודות.
הפכנו לאנשים מפוחדים שלא ממש מבינים אם זה מציאות או דימיון.

הנה כמה יצירות שמתאימות ליום.






עוד:

הייתה אחת אירמה נאצית אכזרית שהייתה באושויץ .
יום יום היא הייתה לוקחת נשים ומיתעללת בהן ,זה היה מופע איימים,זה כלל בתוכו חתכים עמוקים
תוך השחטה של הנפגעות.

שלא היה מקום במישרפות זרקו את הילדים הקטנים חיים לבור וקברו אותם חיים.

זה כלל תפיסת תינקות והשלכה כדי לנפץ את הגולגלות שלהם או דריכה עם המגף כדי לכסח לילדים את הגולגולת.

השערות שימשו למיליו מיזרונים,השומן שימש לסבונים.
הגרמנים ניצלו עד תום את היהודים.
באיזה תא של משרפות נשאר אבקה אחרי השרפות של עצמות ולקחו את זה לתעשיית הכימיכלים.
כמות של 300,000 איש.

אינוס והתעללות .
אנשים נאלצו ליראות את בני משפחותיהם מתים מול עיניהם שאפילו לא היה להם אפשרות להיתאבל.

כאשר פונו הגופות ראו אלה שתפקידם היה להוציא את שיני הזהב ,ראו פתאום גופות של אנשים שקרובים אליהם ושהם רצו רגע ליבכות בצד הם לא יכלו כי הנאצי עומד מולם עם נשק דרוך.