תמונה כפרית
|
לפני 17 שנים •
13 ביוני 2007
חזרת
נכתב ב 22/04/06
חזרת פתאום, הנה אתה בבית. תן לי רק דקה לנשום באת לי כל כך, כל כך פתאום. (דפנה עבר הדני) הגעת, כל כך עייף, מותש, כמו שבור לרסיסים. באצבעותיי הרכות מלטפת את פניך כמו מחליקה מעליהן את הקמטים. קמטי דאגה, קימטי מחשבה, כאילו כל עול העולם מונח על גבך. אוספת את ידך בידי מובילה אותך בלאט אל חדרי מושיבה אותך על מיטתי. לאט מסירה את הנעליים הכבדות את הגרביים העבות האפורות נדמה כאילו נשארת עדין אותו חייל ממושמע כאילו מעולם לא עזבת את הצבא פורמת את כפתורי החולצה הכחולה ספרת שיועצת התדמית בשחרור אמרה שזה הצבע שלך. פותחת חגורה מסירה את המכנסיים (זוכר איך הסרתי ממך את התחתונים, רמז, זה לא היה עם הידיים) משכיבה אותך על המיטה (אתה ארוך מידי בשבילה) השמן חומם לטמפרטורה הנכונה. מתיישבת על אחוריך מטפטפת את השמן על גבך מעסה את שרירך הכואבים העייפים. לא פוסחת על הצוואר, על הזרועות , ובטח לא על רגליך הארוכות. את מסתובב על גבך הגיע תור כפות הידיים והרגליים שלך. ואני מסובבת, מותחת, לוחצת, משחררת, מעניקה לכל אצבע ואצבע את הטיפול שלה. מניחה את ראשך עלי,ובעשר אצבעות מחזירה את השלווה לפניך הרכות. עיניך נעצמות, על שפתייך חיוך קל של שלווה ונינוחות. מובילה אותך למקלחת ובודקת שהמים מספיק חמים. לאט, ברכות, בעוצמה, מסבנת, מעסה כל איבר ואיבר בגופך. מי הסבון מגופך נשטפים, פניך שוב רעננות. עייניך, שפתייך מחייכות טפיחות קלות של מגבת מייבשות אותך. הרי אני כאן בשבילך הקאג`ירה שלך. 
|
|
|
|
|
|