צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

רוב תודות באיחור מסויים או: דרישת שלום מהעולם הבא

Dom_Quixote
לפני 17 שנים • 16 ביוני 2007

רוב תודות באיחור מסויים או: דרישת שלום מהעולם הבא

Dom_Quixote • 16 ביוני 2007
קורקטיות,

עוד אני מתקלח (בכל זאת אנחנו בחודש תמוז) והנה תקפה אותי מחשבה. מיד התגוננתי (משום שאני, בדומה לטלוויזיה בישראל, מודע היטב לחשיבותה של הימנעות מרעיונות חדשים) אך למרבה הצער הפתיעה אותי המחשבה, ותקפה ממוחי פנימה. זאת בניגוד, למשל, לדלקת הגרון שלי, שלכל הדיעות הגיעה ממקור חיצוני. באשר לו, אגב, הדיעות דווקא חלוקות. הרופא בקופת החולים, (להלן: "מתחזה נאלח הסבור בטעות שחלוק לבן, שעון עם לוגו של ויאגרה ואי-יכולת לתפעל טלפון צלילים מקנים לו סמכות רפואית כלשהי") טען שכפי הנראה דיברתי יותר מדי – טענה מופרכת מן היסוד כשלעצמה. הוא עוד ניסה לדבוק בה, האליל. "קיחוט", הוא אמר לי (בעייתי כשלעצמו, שאני רשום בביטוח הרפואי שלי כ"קיחוט") , "אתה בטוח שלא דיברת יותר מדי בימים האחרונים?". יש לו מזל, לחוצפן, שכלל לא שמעתי אותו, שכן באותו הזמן כבר הייתי שקוע במונולוג משלי, להסביר את התיאוריה האישית שלי בנוגע לדלקת (להלן: "עובדה"): אין מנוס מלהסיק שאחת מעשרות הבחורות השוות להפליא שצירפתתי (זה בא לי טבעי, אני בכל זאת רבע רומני) ב-48 השעות האחרונות (לא הלכתי רחוק יותר כי אין סיכוי שהחיידקים שרדו זמן כה רב, או לחילופין שאצליח לאתר את כל הבנות שהייתי איתן באותה תקופה. זה לא כאילו שאני מחזיק ארכיון) תחבה את לשונה עמוק מדי לגרוני, ומספר חיידקים שדרו אצלה מצאו לנכון לקפוץ על המציאה ולשדרג לגרון שווה בהרבה. הרופא הביט בי בעיניים עייפות (כנראה לא ישן בלילה בשל ייסורי מצפון) והציע לי לעבור משטח גרון. שאלתי אם זה מפחיד, ועל כן הוא הבהיר שזה די דומה לקטע עם המקל של הארטיק שתוקעים ואומרים "אה". אמרתי לו שעם כל הכבוד, אם הייתי רוצה שיחדירו לי מקלות לגוף ויכריחו אותי ליילל, אני מכיר מקומות בהם אעדיף לעשות זאת על פני קופת חולים. הרופא גירד בפדחתו בנסיון שקוף לזייף היתממות, אך אני הבחנתי כבר מלכתחילה ביחסים המתוחים בינו לבין המזכירה המפחידה בגודל משפחתית-שטח בינונית שלא הרשתה לי להיכנס למרפאה עם פחית דיאט קולה ריקה למחצה בטענה שהשלט "איסור הכנסת מזון ומשקה" מתייחס, בין השאר, גם אליי, ולכן לא היתה לו כל תקוה לרמות אותי. אז עכשיו הגרון שלי כואב ואני לא יכול לדבר. ואחרי זה רוצים שנשלם מיסים.


בקיצור (?), תקפה אותי מחשבה, אבל אני כבר לא זוכר מה היא היתה ולכן נשנה נושא. לפני יומיים-שלושה, בעודי נוסע לבית התמחוי המקומי להקדיש ממרצי לזולת ללא תמורה, התקשרה אליי אחת מאותן ידידות מעצבנות שכל בסיס קיומן עלי אדמות הוא להזכיר לי שוודאי חטאתי קשות בגלגול קודם. סיננתי אותה בתירוץ הגנרי המצויין של "אני עוד שניה נכנס פה לפגישה", תוך שאני מקלל נמרצות בלבי את האמבולנס המייבב שהרגע חלף ואת השדר שדווקא באותה שניה זעק בקולי קולות משהו על עוד החמצה של טוטו תמוז. הידידה הבהירה שזה בסדר, היא רק רצתה לספר לי שפתחו לי שרשור יומולדת בכלוב. היה לי יומולדת לפני שבועיים, אמרתי לה. נכון, היא אמרה, פתחו לפני שבועיים, ועכשיו אני מתקשרת לספר לך. מה את רוצה, שאלתי. כלום, היא אמרה. מה את רוצה, שאלתי ביתר איום. היא אמרה שהיא צריכה להכין עבודה לאוניברסיטה למחר והיתה שמחה אם אעזור לה עם רעיונות. אמרתי לה הנה רעיון, אולי תקחי את העבודה שלך ותדחפי אותה איפה שהיא תוכל לארח לחברה לבאט-פלאג שאמנם נראה היטב בצילומי הרנטגן אך איש לא מצליח להוציא מאז סתיו 2001. אבל לא באמת אמרתי לה את זה, יען כי אני מביא בחשבון שביום מן הימים היא עלולה בטעות למצוא עצמה בעמדה בה תוכל להועיל לי. אז במקום זה אמרתי לה: טוב. ואז עלתה במוחי עוד מחשבה. אבל בשבילה אני אעבור פסקה.

ואז עלתה במוחי עוד מחשבה (אני כמו הפרק הבא, שמזכיר בפתיחה איך נגמר האחרון. אני אוהב את רגעי החפיפה האלה בין המדיומים): לא ייתכן בעליל שפתחו לי שרשור יומולדת בכלוב, שכן ידוע לכל שבחוות החיות הזו לא שוכן ולו חזירון אחד שיזכור את תאריך הולדתי מבלי שהזכרתי לו זאת בעצמי יום קודם תוך שימת דגש על מתנות מועדפות, המקום בו ניתן להשיגן, מפת רחובות, GPS, שעות פתיחת החנות וכמובן הלוואה בהחזר מיידי. האם יכול להיות שאכן יש לי כאן חברי אמת, תהיתי לעצמי? האם אפשר שמי מנתיניי לשעבר שמר באאוטלוק את יום הולדתי למען יוכל להרשים אותי ואולי לזכות לקידום במפלגה? ואולי אביס נכנס בניק שלי כדי למשוך בנות, וידע שאם יחגוג יום הולדת הן תהיינה נוחות יותר להשפעה? החלטתי לא להניח לעניין עד שאברר.

מיד הנחתי לעניין והלכתי לעשות משהו חשוב יותר, אם כי אינני זוכר כרגע מה, כך שזה כנראה לא היה חשוב. אך הנושא, ולא הנושא כמו דלקת הגרון, המשיך לצרוב בתודעתי. כך מצאתי את עצמי שב הביתה בשעת לילה מאוחרת לאחר שצירפתתי עשרות בנות נוספות (כדי לנקום קולקטיבית במין הנשי על כך שכפי הנראה דיברתי יותר מדי), ונתקף לפתע געגועים, ולא געגועים כמו על ידי הכלב שלי שהתבלבל בחושך וחשב שאני גנב. החלטתי שזה סימן לגלוש לכלוב, ואם לא סימן הרי שלכל הפחות אין זה סימן לא לעשות זאת. באותו שלב נפל הלפטופ שלי מהשולחן ללא כל סיבה, נחבט ברצפה והפיל בדרכו את אוסף הציפורניים הכסוסות שטרם נזרקו שלי כך שהתעופפו לרצפה ויצרו יחדיו את המילים "בחייאת, למה לך?" (כולל סימן השאלה). אני לא מאמין בסימנים.

אז איך אומר הפתגם הידוע שהמצאתי עכשיו? גלשתי - והתאכזבתי. התאכזבתי לגלות שעולם כמנהגו נוהג, ואיש לא נותן את דעתו לאיך לעזאזל יכול ציבור כלשהו, ולא חשוב איזה, לשרוד בלעדיי. בפורום אחד שרשור של ג'יליון עמודים בגלל שמישהי כתבה סיפור קצר שמישהו אחר לא חיבב (שהופך עד מהרה לדו-קרב גידופים שבימי השרשורים הסאטיריים הגדולים ביותר שלי לא הייתי מפיק. יישר כוח, חבר'ה!), בפורום אחר דיון על האם שליטה מקבלים או לוקחים, שהזכיר לי רק בכותרתו את השרשורים היפים מפעם על "האם שפחה שאדונה מצווה עליה לקפוץ ממטוס ללא מצנח לתוך בריכת כרישים המאולפים ללעוס בשר אדם אך לא לבלוע אותו צריכה לציית?". ובין כל הדיונים החשובים הללו, מעט מאוד אנשים שמו לב לזה שדאימונד פשוט מתחננת שמישהו יתן לה מכות. תגידו לי, מה נסגר עם סדר העדיפויות שלכם?

אה, ועוד דבר: בימיי הייתי צריך להמציא שיטה חדשנית ומתוחכמת להפליא כי לאף אחד לא היתה סבלנות לקרוא פוסט בן למעלה משלוש שורות. רק בשרשור המצויין של הגמד (?) נגד הזאלוטוסים (!) יש לפחות שלושה מגיבים שכל פוסט שלהם היה יכול להיות בנקל להיכנס בשלושת-רבעי פוסט שלי. ושום תקציר אין שם! ואיפה האנאלפביות היפהפיות שאז בכו לי דמעות היפופוטם שאני גוזל נתח נכבד מדי מחייהן? קוראות ושותקות! זה דמוקרטיה זה? זה קקי.

יפה.

אז בקיצור (?2), רציתי לומר תודה לכל המגיבים שטרחו לברך אותי ליום הולדתי, ובמיוחד שלוחה תודתי על כך שאיש מהם לא השתמש בביטוי הכה שנוא עליי "שפע ברכות ואיחולים" (שזה באמת קקי. תארו לכם שהייתי כותב הודעה לאביס ואומר לו "שפע קללות וגידופים". מה זה?), ועל כך שבזכות השרשור נתחוור לי כיצד אף על פי כן ולמרות הכל בישר הבאנר ימח שמו על יום הולדתי. אם עד היום לא הבנו מדוע תופעת הניקים הכפולים היא כה פסולה מהיסוד, נראה לי שכעת זה ברור לכולם. עכשיו נותר רק לברר כיצד לעזאזל הצליחה אמילי לזהות ש"הניק הכפול של קיחוטה" קשור בצורה כלשהי אליי.

שאו ברכה חבר'ה, רשאים לשוב ולהרוג אחד השני מעכ....שיו.

אה, ואם אני כבר פה - טלו קורה מבין עיניכם!

ובזאת באתי על החתום,
קורקטיות,
קיחוט

תקציר הפוסט (C):

פאק-כמה-שאני-חלוד-לא-לא-אני-לגמרי-רציני-אין-טעם-לנסות-לנחם-אותי-במחמאות-טוב-נו-אולי-בשוקולדים

(אני חייב לומר שלשם שינוי, זה באמת די מתמצת את מה שאמרתי).
galia​(לא בעסק)
לפני 17 שנים • 16 ביוני 2007
galia​(לא בעסק) • 16 ביוני 2007
קיחוט

אתה אלוף. את הפוסטים שלך קוראים בחיוך מאוזן לאוזן.

(מקווה שאתה לא עוד ניק של עוזרד היקר).
נוריתE
לפני 17 שנים • 17 ביוני 2007
נוריתE • 17 ביוני 2007
חבל''ז icon_cool.gif

10x2.gif cheerleader.gif

A Late. very very after birthday to you

Dom_Quixote
לפני 17 שנים • 18 ביוני 2007

אז ככה

Dom_Quixote • 18 ביוני 2007
galia כתב/ה:
קיחוט

אתה אלוף. את הפוסטים שלך קוראים בחיוך מאוזן לאוזן.

(מקווה שאתה לא עוד ניק של עוזרד היקר).



לא הבנתי כיצד ניתן בכלל לייחס לי ניק כפול כלשהו, ובפרט אחרי שדבר יום הולדתי התגלה בגלל הניק הכפול שלי, הוא "הניק הכפול של קיחוטה", המשמש, בין השאר, כניקי הכפול. בכל מקרה, סיקרן אותי לדעת מיהו אותו עוזרד שאני עלול להזכירו, ולכן ערכתי תחקיר קצר בפורום השכן. ובכן, מעבר לעובדה שזה הדבר הכי מצחיק שראיתי (הקטע עם הניקים השונים שמשבחים אותו, כולם בדיוק באותו סגנון כתיבה, היה הזוי ברמות שהיו מביאות גאווה ליחיאל חזן), אני חייב לומר, גליה, שהרשיתי לעצמי להיעלב.
הניק_הכפול_של_קיחוטה​(לא בעסק)
לפני 17 שנים • 18 ביוני 2007

וואי וואי

הקוויקסוטה הזה מזה צודק, באמשלי. גם שמעתי שהוא מושלם מיכול בחינה.
מקבי​(מתחלף)
לפני 17 שנים • 19 ביוני 2007
מקבי​(מתחלף) • 19 ביוני 2007
ציטוט: עוד אני מתקלח

מזל טוב!

ציטוט: הנה תקפה אותי מחשבה

שוב, מזל טוב.

ציטוט: ואז עלתה במוחי עוד מחשבה

תשמע, נראה לי שזה כבר מתחיל להפוך להרגל. הישמר לך.

ציטוט: "האם שפחה שאדונה מצווה עליה לקפוץ ממטוס ללא מצנח לתוך בריכת כרישים המאולפים ללעוס בשר אדם אך לא לבלוע אותו צריכה לציית?".

זה מעניין. איך בדיוק מאלפים כרישים? ניסיתי פעם לאלף דג-זהב, וקשה לי לומר שהתוצאות היו מזהירות. זאת לאמור, הוא התאבד ימים ספורים לאחר רכישתו.

ציטוט: בכל מקרה, סיקרן אותי לדעת מיהו אותו עוזרד

בגדנו בך איתו בזמן שלא היית. הוא מצחיק כמעט כמוך, רק שאני לא חושב שהוא יודע שהוא כזה. זה קצת עצוב, האמת.

ציטוט: הכלב שלי שהתבלבל בחושך וחשב שאני גנב.

אל תהיה קשה איתו, זה בטח הרבע-רומני הזה שהוא הריח עליך.

תקציר:

קיחוטה-יא-קקה-תחזור-לפה-משעמם-לי-בלעדיך-וגם-הילדים-לא-מפסיקים-לבכות
מוש​(נשלט){k}
לפני 17 שנים • 19 ביוני 2007
מוש​(נשלט){k} • 19 ביוני 2007
שפע ברכות ואיחולים!

זה מדהים, תמיד החזקתי ממך יא קיחוטה. אדם שמסוגל ליצר פוסטים ארוכים (ושהסוגרים שלו תמיד יותר ארוכים מהמשפט עצמו, שלעיתים אין לו כלל התחלה וסוף אלא המון פסיקים וכל מיני הסגרים, שהם עצמם מייצרים תחושה של נקודה אבל הם לא, הם רק הסגרים) שלא אומרים כלום. זה נכס.
זה גם מצוין כי אני נורא מתעייף מלעשות את זה ולכן חדלתי מלעשות כך, טוב שיש מי שלא שומר על הגחלת כי הוא איננו ורק מציץ מדי פעם לפורומים שזה בשום צורה לא מוגדר כשמירה על הגחלת.

כולם הלכו.
נשארו רק הבנות המתמוגגות מהפוסטים שלך.
מוזמן לצרפתת אותם עד בוש.

cow.gif
galia​(לא בעסק)
לפני 17 שנים • 19 ביוני 2007
galia​(לא בעסק) • 19 ביוני 2007
קיחוט.

מה שתגיד. העיקר שתמשיך לכתוב כאן.
אולי תתפלא, הפוסטים שלך עדיפים על אלה של עוזרד היקר.
nerissa​(אחרת)
לפני 17 שנים • 19 ביוני 2007
nerissa​(אחרת) • 19 ביוני 2007
מקבי כתב/ה:

קיחוטה-יא-קקה-תחזור-לפה-משעמם-לי-בלעדיך-וגם-הילדים-לא-מפסיקים-לבכות


וזהו icon_exclaim.gif