הייתי כלבתו הפרטית של קולנול שולץ

הייתי כלבתו הפרטית של קולנול שולץ

Queeny​(מתחלפת){being} • 19 ביולי 2007

אלי אשד פתר(?) סוף סוף את התעלומה: מי כתב/ה את הספר השערורייתי הנ"ל, שנחשב היום נדיר מאין כמוהו וקמו לו חיקויים רבים - בשם, במראה ובסגנון? מה הקשר של חנוך לוין לסיפור? כמה מהתמלוגים הגיעו אל המחבר/ת? וכמובן, ציטוטים רבים מהתוכן השנוי-במחלוקת.
http://www.notes.co.il/eshed/34382.asp

נוריתE • 21 ביולי 2007

מה הקטע? קראתי את זה כבר, בגיל 17 כזה עם עוד הרבה "סטאלגים" ו"פטריק קי''מים"
לא ביג דיל לחפור בו

shushu • 21 ביולי 2007

סיפור מרתק. כתבה קצת טרחנית שחוזרת על עצמה אבל עדיין מעניינת.

באטרקאפ, תקראי את הכתבה ותביני את "הקטע". סביר להניח שמה שאת קראת לא היה הדבר האמיתי. אם הבנתי נכון - שבועות ספורים לאחר הוצאתו לאור, לא ניתן היה למצוא את הדבר האמיתי כלל וכלל.

מעניין במיוחד הסיפור על המשפט הפלילי שנערך על הספר באשמת פרסום תועבה. ההחרמה של כל העותקים ואיך היא השפיעה על מכירות הספר ועל הזיופים שלו, ובעיקר - ההגדרה של מהי ספרות לעומת מהי פורנוגרפיה אסורה... מעניין איך זה היה מתקבל היום.

מרתק.

תודה, קוויני.

electro-z • 21 ביולי 2007

אני גם נהנתי לקרוא את הכתבה

אני סבור שהיום אין סיכוי לפסול ולהחרים יצירה כזו בישראל.
כמויות הפורנו שרצות במדיות השונות מאפילות על כל יצירה ספרותית שעשויה להכיל אלמנטים כאלה, אבל אין ספק שהיצירה הזו היתה מעוררת מחלוקת חריפה בשל העיסוק בטאבו שנקרא שואה ומצד שני היתה מעוררת סקרנות בעיקר לאור פריחה העכשווית של SM.

לא הייתי מתנגד לקרוא את הספר הזה ולבחון במו עיני האם יש דברים בגו.

המלט • 21 ביולי 2007

אשמח להשאיל לך את העותק (היחיד) שלי.

גן נעול • 21 ביולי 2007

יש דבר מעניין והוא הנובורישיות הסיפרותית של חוגים מסויימים ששופטים ספר אחרת אם כתב אותו סופר שנכנס למילייה הספרותי או סופר חדש ואלמוני.
רומן גארי הצרפתי כתב על הנובורישיות הספרותית הזאת והוכיח במעשים איך כאשר כתב בשם בדוי המבקרים והקהל "האנין" שפטו אחרת את הספר.

קראתי לא מזמן ביקורת על המילייה הספרותי הצעיר בישראל של שנות ה50, השישים והשבעים.
כתבו שהיה מילייה ספרותי פעיל ואליטיסתי שהיה מעורב עם ראשי השלטון, עם העיתונאים ועם הבוהמה.
סופרי צללים שרצו להתפרנס כתבו בשמות בדויים כדי שלא לחבל בקשריהם עם ראשי המילייה הספרותי, העיתונאים והפוליטיקאים שהתחככו בהם.

העיסוק מי כתב את הספר הוא פיקנטריה ואחרי חלק מהמאמר נמאס לי ולא סיימתי לקרוא.
המאמר טרחני ומבחינה ספרותית הוא לא יודע לשמור על המתח. בלי לקרוא עד הסוף אני מהמרת על חנוך לווין.

הרבה מהדמויות אצל חנוך לווין הן נשים מלאות מאוד, שתלטניות ודורסניות. הדמויות שלו עוסקות באובססיביות בשואה ובהפרשות. אני חושבת שהנטיה הבדסמית של חנוך לווין בולטת לכל מי שמבין מה זה בדסמ.
דמויות אחרות היו צעירות יפות ונרקיסיסטיות שהיו דומיננטיות כתוצאה מהעליבות של הגברים מולן. אם הדמות בכלבתו של קולונל שולץ דומה לאחת הדמויות הרגילות שלו אני מהמרת על חנוך לווין.

אומרים ש"מים גנובים ימתקו". יצירה גרועה או בינונית ומטה יכולה להיות קאלט כאשר אוסרים אותה.
היום אין בעיה להשיג סטאלגים בספריות כמוצרים אספניים של שנות ה50 אבל האחד שניסיתי לקרוא היה משעמם. נשברתי אחרי כמה עמודים.
המלט, היצירה טובה יותר משאר הסטאלגים?

גן נעול • 21 ביולי 2007

צלחתי אחרי מאמץ את כל הכתבה של אשד.
תודה קוויני.
אחרי המאמץ היה מעניין.

אני לא מבינה איך אשד לא סיכם כמה מהקטעים כדי שאפשר יהיה לקרוא.
אני משנה את ההימור שלי לכמה כותבים, כאשר חנוך לווין לא היה מעורב.
לפי התיאורים האישה שמתוארת לא דומה לדמויות הנשיות הדומיננטיות במחזות של חנוך לווין.

שושו שאלה איך היינו מתיחסים היום לספרות סאדו מזוכיסטית בכפיה בסיטואציה פוליטית.
ספרות שואה תעבור בקלות את הצנזורה אבל איך יתקבל ספר של חוקר שב"כ ישראלי שקושר עציר או עצירה פלשתינאיים ומתעלל בהם בצורה אלימה וגם מינית, כאשר הוא גורם להם נזקים?
מה בית המשפט הישראלי צריך להחליט?

Inside your head • 21 ביולי 2007

אני אשמח גם..
או לפחות לקבל מידע על מקומות שבהם כן ניתן להשיג העתק של הספר.

electro-z • 21 ביולי 2007

כבר הושמעה טענה מפי עציר שזה שמעשים כאלה ע"י חוקר שב"כ בוצעו בגופו בפועל ("ג'ורג'"), לא זוכר מה בית המשפט החליט בעניין.
אז כתיבה בעלת אופי ספרותי לא תחטא למציאות מן הסתם ובית משפט? יסתום את הפה, כל עוד מדובר בספרות בדיונית ולא בהוצאת דיבה (לכאורה או שלא לכאורה) אין לו ולצנזורה מה להתערב בישראל הדמוקרטית (עד כמה שאפשר) של 2007.

גן נעול • 21 ביולי 2007

העציר שהתלונן הוא מוצטאפא דירני שהיה אחד החוטפים של רון ארד.
אם ג'ורג' עשה את המעשה המיוחס לו הוא לא התעלל במוצטאפא דירני כדי לספק יצרים מיניים. הוא עינה אותו שלא כחוק כדי לקבל מידע על רון ארד.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/744/001.html

אין שאלה איך בית המשפט הישראלי יתיחס לטענותיו של מוצטפא דירני.
אם הטענות של דיראני יוכחו בבית המשפט מדינת ישראל תשלם פיצויים גבוהים למוצטאפא דירני וג'ורג' יקבל משפט פלילי ויכנס לבית הסוהר. במדינת ישראל אסור להתעלל מינית בעצירים כדי להשיג מידע.

השאלה היתה אחרת.
איך בית המשפט צריך להתיחס לספרים שמתארים חוקרי שב"כ תופסים עצירים ועצירות פלשתינאיים, מפעילים עליהם אלימות וכפיה מינית, כאשר בני הנוער בישראל מקבלים זיקפה ומאוננים על הספרים האלה.
תאורים של חקירות של גברים ונשים פלשתינאים.
בית המשפט צריך להפעיל צנזורה על הספרים כחומר תועבה או לקבל את את בני הנוער המאוננים במסגרת חופש הביטוי?