נוריתE
|
לפני 17 שנים •
8 באוג׳ 2007
כשהוא קורא לי..
כלבה
אז אני מתחממת ומיתייחמת כמו כלבת רחוב בזמן זמנה... ובלב משהו קורה ובמוח... דבר מה מישתנה למצב של כזאת,אני עכשיו ואם יכנה אותי זונה אז אהיה מוכנה להיות לו אחת שכזאת ולפתוח את הרגלים אליו וגם לכל עובר ושב שרק יעבור ובמגע ידו או בפקודה לגמור ולגמור כאילו אין מחר כי באותו רגע באותו מצב של כרגע עכשיו את מה שאני רוצה ומה שאני מחליט ואעשה בך, מעשיי... אני אתמסר אליו ואפול לרגליו בתודה מרוצה כי ככה אני רוצה. |
|
|
|
נוריתE
|
לפני 17 שנים •
17 באוג׳ 2007
ליילה סוער וקודר
ברקים ורעמים ממלאים את חלל האוויר בקולות תותחים ואש מלחמה כנסיה אפלה,ענקית, ממלאת את קרחת היער נרות שחורים דולקים שורות שורות של נזירים, פניהם האפלים מכוסים ברדסים שחורים נכנסים מבעד דלתות האלון האדירות מחזיקים נרות, מזמרים מזמור עתיק כזמן עצמו ממתינים, מזמנים we invoce di our lighe we invoce di מזבח,אבן שייש קרה שחורה עמודים בארבע כנפותיו היא שוכבת שם,כפותה קשורה צלובה על השייש הקר ממתינה בשלווה מרחפת בעולמות של לא פה ולא שם הזויה, ממתינה לבוא אדונה הקור לא חודר לגופה, הנרות לא מלהטים את ליבה ממתינה. הנזירים סדורים שורות שורות מסביב למזבח השירה חדלה דממה הרעמים שתקו הברקים כבו רק הנרות מאירים הדלת האדירה נפתחת שוב האדון ניכנס, צועד פרסותיו מקישות על ריצפת השייש היא ממתינה פתוחה פרושה למענו הוא ניגש אליה, אל כלתו המיועדה מביט בה סוקר אותה ארוכות מעביר על גופה את ידיו החמות את ציפורניו החדות, מסמן אותה מקדש אותה לו בדמה היא מחזיק ביריכייה הוא חודר בה במלא עצמתו האדירה כל אלפי השנים לבדו מתנקזות לתוך אותן נגיחות גניחותיה מתערבבות בגניחותיו יוצרות מוזיקה חדשה בעולם התשוקה האפלה והיא מתנשאת איתו אל על יורדת עימו אל מעמקי המאפליה הבוערת שהיא ביתו ביתה עיניה עצומות כל הזמן, אל לה להסתכל באדונה החדש שבחר בה מכולן להיות כלתו היא גונחת נאנקת בוערת נחנקת נושמת לרווחה בוכה שמחה סוערת כמו ים שקטה כמו עיין הסערה היא רק היא ניבחרה. |
|
|