מה דעתכם על המאמר הבא?

מה דעתכם על המאמר הבא?

סאב-לימינל • 12 באוג׳ 2007

בעודי מחפש לי מגזינים ודברים חינמיים לקרא צדה את עיני כותרת של מאמר אשר הופיע בעיתון סקס כלשהו ונוגעת בנושא שלשמו אנו כאן, אז לאחר קריאה מעמיקה החלטתי לשתף את אותו מאמר של אותו כותב אנונימי אשר בחר לא לציין את שמו.

"סאדו: הגבול בין שפיות לאי שפיות"

"סאדיזם,דרך אחת מני רבות לסיפוק היצר המיני. השאלה שנשאלת היא: האם זה מספק את היצר המיני? האם זה באמת מהנה או שאנו סובלים מחוסר בסיפוק האישי שלנו ובעקבות זה עצם מעשה הסאדו מספק לנו את החוסר ואנו מפרשים את זה להנאה? האקט של הסאדו במהותו הנו השפלות, כאב פיזי ומשחקי דמיון ופנטזיה כגון עבד ומלכה,מכות בשוט,צביטות בפטמות ועוד מעשים רבים שאפשר רק לדמיין,מעשים שעוברים מעבר לגבול הדמיון של כל אדם,ללא גבולות וללא עכבות.

ישנן צורות שונות של הלקאות ואלו שמתמחים בסאדו יודעים איך לעשות את זה,"זה לא כואב באמת"הם אומרים. "זהו מעין כאב שגורם להנאה". כאשר לא יודעים את המינון והמקום הנכון בגוף ששם אפשר וצריך להלקות זה כואב באמת.

האקט המיני הוא משחק, מעין סרט שהשחקנים בו משחקים משחקי תפקידים שקבעו לעצמם,עם תחפושות,אביזרים,מכשירים,ועוד רבים מעבר לדמיון....

לעין החיצונית,או לאדם שאינו פתוח מספיק להתנסות בסאדו משחק זה נראה כמשחק חסר שפיות לחלוטין,השאלה שנשאלת היא "האם באמת אפשר ליהנות ממכה של שוט? האם באמת אפשר להינות מכאב"?

הקשר בין הנאה מחוויה של כאב לבין הנאה מסיפוק מיני קיים בתוך המוח, אנו עושים קישורים בילדותנו שקשורים לכאב ולהנאה מינית וכשאנו באים בבגרותנו לחוות סיפוק מיני אנו מחפשים את הקישורים הללו שעשינו בילדותנו ועל כן אנו מגיעים לסאדו,שם נמצאת התשובה.

כאשר מתחילים עם זה זוהי מעין התמכרות,התמכרות לכאב, לחוויה, להוויה של האקט, זהו אקט של יציאה רגע אחד משפיות ולשחק משחק של הזיות ודמיונות וברגע שנהנים מזה רוצים עוד ועוד.. אנשים אלו יכולים לעשות את זה כל היום בלי להפסיק.

וזה המקום שבו אפשר לאבד את השפיות, כאשר נכנסים לעולם של פנטזיה ודמיונות, משחקים את המשחק ונהנים מן המשחק ה"לא שפוי הזה",זה יכול להימשך ולהימשך עד בלי סוף, משחק אחרי משחק,תפקיד אחרי תפקיד, אנו יכולים ליצור סרט שלם שיכול להימשך כל החיים ללא הפסקה.

זהו המקום שבו צריך להיזהר, צריך ליצור את הגבול,לעשות הפסקה אחרי משחק אחד, להניח לגוף ולמחשבות, לצאת לחיי היומיום ולפעול בתוך החיים השגרתיים כגון עבודה, בית, ילדים וכל מה שקשור לבחוץ. זהו גבול דק מאוד כיוון שאם לא עושים זאת אפשר להישאר באי שפיות הזו, בעולם הפנטזיה וליהנות ממנו ללא גבולות עד שמאבדים את החיים, אדם יכול לאבד עצמו לדעת כאשר הוא לא יודע להפסיק את האקט של הסאדו במשך זמן רב.

אדם נכנס למשחקי התפקידים של הפנטזיה שלו, בכאב ובמעשים שלכאורה נראים לא שפויים אך בתוך האקט הם שפויים לחלוטין, בתוך האקט אם הם הולכים לשם ללא שיפוט וללא סייגים של החברה והחיים בחוץ הם ממש נכנסים למשחק ולתפקיד.

זוהי סכנה גדולה מאוד כיוון שאפשר לשכוח לרגע את העולם שבחוץ לשכוח שהמשחק הזה של הסאדו הוא רק משחק וזה לא אמיתי אלא רגע אחד של אי שפיות כדי ליהנות, ולא לצאת ממנו לעולם. צריך להישאר שפוי, צריך להיכנס לאקט של הסאדו בידיעה שהדלת נשארת פתוחה ושצריך לצאת ממנה מידי פעם.

אם אתה נכנס לאקט של הסאדו וסוגר אחריך את הדלת אין דרך חזרה, אתה נשאר שם באי שפיות הזו, במשחק התפקידים הזה, בתוך הסרט שלך ושל זוגתך ואתה שוכח שיש בחוץ, אתה שוכח את זה וזהו.. בזאת זה נגמר, אתה אפילו לא חושב לצאת החוצה מרוב השהיה בפנטזיה.

אנשים אלו לא יודעים שהם מאבדים את עצמם לדעת, הם חושבים שהם נמצאים בתוך המציאות שלכאורה הם נמצאים בתוך הפנטזיה ובתוך הסרט ובתוך משחק התפקידים שהם יצרו לעצמם.

לדאבוננו חלק גדול מאנשים אלו גם משתמשים בהשפעות חיצוניות כגון סמים ואלכוהול שמוסיפים על האמונה באי השפיות ומשם הדרך חזרה הנה קשה מאוד ואולי אפילו בלתי אפשרית.

הם שוכחים להתקלח, שוכחים לאכול, לשתות, מאבדים את היום והלילה, ובמשפט אחד "מאבדים את עצמם לדעת לטובת הפנטזיה".הם נהנים מזה ונמצאים בהנאה תמידית עד שהם שוכחים בכלל שאיבדו את שפיותם.

הגבול בין השפיות לאי שפיות בסאדו הוא דק מאוד, ראשית צריך לדעת שיש גבול כזה, שנית, כאשר נכנסים לאקט של סאדו ואוהבים את זה צריך להשאיר את הדלת פתוחה ומידי פעם לצאת לעולם הרחב כדי להישאר בשפיות, לקום בבוקר, לצאת לעבודה, לחזור לחיי השגרה היומיומית ולתת לגוף ולמחשבות לנוח כמה ימים.להחזיר את הגוף לשפיות של העולם.

סאדו, זוהי סכנה לנפש, יש גבול דק מאוד בין השפיות לאי שפיות בעצם הכניסה לעולם הפנטזיה והמעשים בתוך העולם הזה.תמיד צריך לזכור להשאיר את הדלת פתוחה ולא לסגור אותה מאחוריך כדי שלא תישאר שם לכל החיים.
אנא היזהרו"

א ח ת • 12 באוג׳ 2007

"הם שוכחים להתקלח, שוכחים לאכול, לשתות, מאבדים את היום והלילה, ובמשפט אחד "מאבדים את עצמם לדעת לטובת הפנטזיה".הם נהנים מזה ונמצאים בהנאה תמידית עד שהם שוכחים בכלל שאיבדו את שפיותם"

יש למה לחכות!

כמובן

א-דום​(שולט) • 13 באוג׳ 2007

מאמר מדעי מעמיק משובח ורהוט.
כמובן שהוא אינו מתייחס לכותבים כאן. מי שכמוני מתייחס למאמר לא עוסק בבידיאסאם ברגע זה. והרי העיסוק הוא התמכרות טוטאלית אליה מקדישים את כל הזמן.

כמו שאנו יודעים הסוטים האלה מתמכרים למעשיהם עד שהם מתים מאפיסת כוחות רעב וצמא רחמנא ליצלן. (יש כאלה שגם נהנים בדרך מההתאבדות הזו).



בכ"ז למרות ההבלים, יש כמה דברים נכונים, אין הרבה חידושים.