עדינה ושברירית(נשלטת) |
לפני 17 שנים •
21 באוג׳ 2007
גלידה
לפני 17 שנים •
21 באוג׳ 2007
עדינה ושברירית(נשלטת) • 21 באוג׳ 2007
זו הפעם הראשונה שהגעתי אליו הביתה. הנסיעה ארכה הרבה זמן, הכביש היה פקוק והחום צורב ומתיש. הדלת לא היתה נעולה והבית ממוזג ונעים. יגעה וצמאה ניגשתי למטבח למתקן המים, שלפתי כוס ומזגתי מהמים הצוננים לתוכה, וברגע שהרמתי אותה כדי לשתות הוא הגיח מאחוריי ונטל אותה מידי.
"אני מתה מצמא, אתה לא מבין איזה חום בחוץ" אמרתי בסבר פנים רציני "נו...!" הוספתי בחוסר סבלנות, מושיטה יד ומחכה שישיב לי אותה. סטירה מצלצלת ניחתה על לחיי ואודם התפשט בפניי. "מה קרה כלבונת? שבוע שלא אולפת וכבר שכחת איך מדברים? אני אצטרך להזכיר לך בכל פעם מחדש עד שיכנס לראש הקטן שלך? רק שבוע שאני בחו"ל וחזרת להיות כלבת הרחוב שאת" הוא הרים את סנטרי עם אצבעו מכריח אותי להביט לו בעיניים "הזהרי שלא אזרוק אותך לשם בחזרה. אני לא אסבול יחס כזה מזונה קטנה שכמוך" השפלתי מבט. "ברור?" לא עניתי. "ברור?" הוא חזר באותו הטון "כן אדוני" עניתי בלחש. צמאה, מבוישת, מושפלת ורטובה. "עיניים אליי" במאמצים רבים הרמתי מבטי אליו. "את צמאה?" הוא שאל בקול שלרגע נשמע דואג ואבהי. "כן. מאוד" הנהנתי בראשי. "תפתחי את הפה" חשבתי שהוא עומד להשקות אותי, אבל הוא שפך על פניי את המים שמילאתי קודם לכן וחייך חיוך מרוצה נוכח המבע המבולבל והמושפל שלי. "רוצה עוד כלבה קטנה?" "רוצה עוד?" אמר בקול רך ומפויס "כן" הנהנתי. "כן?" "כן. בבקשה." הוא שפך עליי כוס נוספת. השיער, הבגדים, הכל נספג במים. הוא אחז בשיערי ומשך אותי לכסא במטבח והושיב אותי עליו. "לא לזוז" הוא הוציא קובית קרח מהמקרר והעביר על פניי, על צווארי ועל המחשוף, נוגע לא נוגע בשפתיים, מאפשר לטיפות יחידות לחדור לפי, מה שנדמה ורק הגביר את תחושת הצמא אצלי. הושטת היד שלי נתקלה בסטירה נוספת. "אמרתי לך לא לזוז, טיפשה" אמר וקשר את ידיי מאחורי הגב עם מגבת מטבח. הגרון שלי צרב מרוב יובש, ההתעללות הקטנה שלו רק הוסיפה לזה. קשה היה לי אפילו לדבר. להפתעתי הוא הוציא מהמקפיא כוס גלידה וחייך. "תראי איך העיניים שלך נוצצות, כמו של ילדה קטנה. רוצה?" "כן. כן. בבקשה" הנהנתי. הוא קרב את הגלידה לפי, מרטיב איתה את שפתיי ומורח אותה עליהן בחיוך הסאדיסטי המוכר שלו. "רוצה, הא?" "כן. כן, בבקשה..." אמרתי מקרבת את הפה "אז בואי קחי... תאכלי... מגיע לך... התעללתי בך מספיק להיום" הוא אמר בקול רך ורגע אחרי שפך את הגלידה על הרצפה, משך אותי שוב מהשיער לרצפה, השאיר אותי שם ויצא מהמטבח. הוצאתי את הלשון וליקקתי את החלק העליון שלא נגע ברצפה, נזהרת לשמור על שיווי משקל עם הידיים הקשורות ולא להתלכלך והמרקם המתוק הצונן והקטיפתי הרווה את צמאוני. אחרי כמה דקות הוא הגיע וליטף לי את הראש, ברוך ממכר, הזדקפתי לעברו והוא הוריד לי את הראש בחזרה ועם כף הרגל שלו לחץ את פרצופי לרצפה וטבל אותו בעיסה הדביקה. |
|
Josephin(לא בעסק) |
לפני 17 שנים •
21 באוג׳ 2007
לפני 17 שנים •
21 באוג׳ 2007
Josephin(לא בעסק) • 21 באוג׳ 2007
כשמלקקים, מלקקים עד הטיפה האחרונה
אהבתי, יש המשך? |
|
פתוחה ל... |
לפני 17 שנים •
21 באוג׳ 2007
גרררר
לפני 17 שנים •
21 באוג׳ 2007
פתוחה ל... • 21 באוג׳ 2007
העיקר שיצאת רטובה מלמעלה עד למטה
מבפנים ומבחוץ ..... אפילו אותי הצלחת להרטיב קצת |
|
Dom_Quixote |
לפני 17 שנים •
22 באוג׳ 2007
לפני 17 שנים •
22 באוג׳ 2007
Dom_Quixote • 22 באוג׳ 2007
זו בפירוש הפעם האחרונה שאני נכנס לשרשור בגלל הבטחה לאוכל.
|
|
זרה מוכרת |
לפני 17 שנים •
22 באוג׳ 2007
לפני 17 שנים •
22 באוג׳ 2007
זרה מוכרת • 22 באוג׳ 2007
פוסט דביק משהו
אבל מחייך. וזו... Dom_Quixote כתב/ה: זו בפירוש הפעם האחרונה שאני נכנס לשרשור בגלל הבטחה לאוכל.
פעם ראשונה שגוף התגובה שלך הינו תקציר בפני עצמו. |
|
חתולההה |
לפני 17 שנים •
22 באוג׳ 2007
מיאווווווווווווווווו
לפני 17 שנים •
22 באוג׳ 2007
חתולההה • 22 באוג׳ 2007
גלידהההההההההה טעים
מיאוווווווווווווו הייתי אומרת לך איך להחזיר לו אבל זה לא הוגן כי אני גם ככה שובבה שלא נחטוף שנינו תהני מותר ) |
|