עש11
|
לפני 17 שנים •
9 בספט׳ 2007
תתפלספו על הנוסח - תפספסו את העיקר
הנה אני מחפשת את הדרך העניינית ביותר להציג את השאלה הרצינית שלי, שתבהיר שאין בה תמימות ואין בה שום הטפה.
כל דרך שמזדמנת לי כוללת הקדמה מייגעת שפשוט... - הנה הבהרתי את כוונותיי הכנות, השעה רבע לשש בבוקר, סלחו לי על הביזיון: איך לעזאזל אפשר להתגלגל על השטיח בשביל מישהו שלא אוהבים עד כדי הערצה? (הערצה? אהבת אמת, אמון מלא, בלה בלה ב...) - אנשים חוברים יחדיו באתרי היכרויות ונילים ועושים סקס. אנשים .......... ......... ...... ........... בדסמיים ועושים בדסמ. *כל קשר ל-'נפלאותיו של האינטרנט' לא באמת קשור לכוונותיי הכנות. הרגשתי שזה יעזור לי להמחיש. - אז אני בטח לא היחידה שיכולה פשוט להזדיין, אבל באמת יש אנשים שבונים את הקשרים שלהם על דרך הבדסמ? מתמסרים (במידה מסוימת, אבל yet מידה) לבנאדם אחר? זאת אומרת מי הוא בכלל? מה כבר הספקתם להכיר בו? כן אהבתי עד שהרגשתי צורך להתגלגל על השטיח לרגלי מושא אהבתי – אבל זה (לעזאזל) דורש כל כך הרבה אמון. אמון – אהבת אמת\הערצה\בלה בל.. האם אני סתם מייחסת לעצמי מעמד אווילי ומיותר? או האם אני טועה וזו ההשקפה שרווחת אצל רובכם? תודה מראש על השתתפותכם במחקר, תובנות ייתכנו כאשר יעוגנו התיאוריות בתרחישי אמת ואם יישמר הפרט מהצהרות קולקטיב. ! אני רוצה רוצה רוצה תשובה לזה. |
|
|
amy(נשלטת){מבטלעיניים}
|
לפני 17 שנים •
9 בספט׳ 2007
אממ... לא בטוחה שהבנתי. האם את שואלת כיצד אנשים מסוגלים להתמסר מינית למי שפגשו באינטרנט?
|
|
|
הוא(שולט)
|
לפני 17 שנים •
9 בספט׳ 2007
אם כבר
אני מבקשת
ולענינך כל אחד ואחת לפי רמת/זמן ההכרות שמתאימה לו בהתאם למי שמולו יש פרטנריות שמרגישים נח מעט זמן ויש ההפך. ושומדבר לא אוילי בלשאול ולהתענין |
|
|
|
amy(נשלטת){מבטלעיניים}
|
לפני 17 שנים •
9 בספט׳ 2007
מיניות אינה דבר קדוש בעיני. אני יכולה "להתגלגל על השטיח" עם כל אחד שמצא חן בעיני מספיק, וכן להסתשן (עד רמה מסויימת). הלב- זה מה שקדוש אצלי, ואני לא נותנת אותו בקלות.
|
|
|
| ערגה |
לפני 17 שנים •
9 בספט׳ 2007
אם הבנתי נכון
את מעלה שאלה לגבי יכולת ההתמסרות אחרי הכרות לא מעמיקה על הרשת.
האם אכן כך? בהנחה וזו אכן השאלה, מעבר לסובייקטיביות של הנושא, אני נוטה להסכים. אישית איני נכנסת למערכת מעמיקה (יכולה גם "להסתשן" כמו שאיימי אמרה, עד גבול מסויים, כי זה כמו סקס) ולא ארגיש שמישהו הוא "אדוני" מבלי להכיר אותו יותר זמן, בוירטואליה וגם ב real life, אחרת לא אהיה מסוגלת לדעת שהוא באמת מישהו ראוי ואמיתי ולא סתם "wanabee"..... ומידת הכניעה או ההתמסרות גם היא משתנה עם הזמן ועומק ההכרות, כך שזה טבעי דווקא כן להתחיל ומשם לצמוח. לא? |
|
|
|
עש11
|
לפני 17 שנים •
10 בספט׳ 2007
תחשבו חמור יותר.
בלי דגש על 'רשת', אלא היכרות לא מעמיקה בכל מקום שלא יהיה. ובלי לדבר על התמסרות כ-חייזרית ביד היוצר. תחשבו על ''אל תזוזי כלבה'' בסיסי. אני מתכוונת: זה לא כמו סקס. אי אפשר לפטור את זה ב-מיניות היא לא קדושה, ולא ב-oh what can I do when shes wearing black אני האלוהים של עצמי, ואני נותנת את הכוח למישהו אחר. בלי קשר ללב לא לב. --הוא קרוב מאוד להיות כל אחד. זה לא מרגיש קצת כמו לשקר ? הצעתי שזו מחשבה של מעמד אווילי. יעני אגו. אבל אני חושדת שכל מי שלא פותח הודעה ראשונה במילה 'מלכתי' צריך שיהיה לו מה להגיד על זה. ראיתי לא מעט סוויצ'רים שמעידים על עצמם שהם יופי של אדון, וגם יופי של אקרובטיקת שטיחים - אבל רק רק רק עם האישה המתאימה. כמו גבול שהם מציבים לעצמם. אז אני שואלת על אנשים שמסתדרים בלי 'רק רק רק'. וכן, אני שואלת על הזמן כשזה רק ולא יותר מ-'להסתשן'. מה תגידו? |
|
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
10 בספט׳ 2007
הכל מתחיל ונגמר בהתמסרות. ובראש.
|
|
|
|
amy(נשלטת){מבטלעיניים}
|
לפני 17 שנים •
10 בספט׳ 2007
אני לא מצליחה להבין את השאלה. אז הוא אומר לי "אל תזוזי כלבה" ואני לא זזה. למה? כי זה מדליק אותי, כי אני נמשכת אליו, וכי זה חלק מכללי המשחק הבלתי כתובים, בין סאבית לדום, שיהיו קטעים של שליטה. איפה הגבול? יש לי גבולות, שאז אני פשוט אומרת לא (אם אני נאמנה לעצמי, שלפעמים קשה לי). למשל- אני לא אוהבת למצוץ לכל אחד. למצוץ זה כבר אקט של התמסרות אמיתית עבורי- לתת את הלב ולא רק את הגוף. אני לא חושבת שזה שקר אם אני מצייתת לו במקומות מסויימים. אני עושה מה שמתאים לי, עד איזה גבול שמתאים לי. נכון שזה משחק, שאם אני עושה את זה עם מישהו מזדמן, אין לזה משמעות עמוקה, זה סתם כיף. אבל אז מה? מה הבעיה עם זה?
|
|
|
זיקית
|
לפני 17 שנים •
10 בספט׳ 2007
קווים וגבולות
אני בעצמי הרהרתי בעניין הזה לא מעט.
איפה עובר הגבול בין התמסרות, מה לתת ואיפה לעצור. מה לגיטימי ב"סטוץ" בדסמי (כמובן - ברמה האישית) ומה לא? עד איפה אני נותנת מעצמי, מתמסרת, מוותרת וכולי כשאני לא מאוהבת? עד איפה כשאני כן? אני חושבת שהתשובה היא כמובן אינדבידואלית, וגם דינמית. מה שהייתי מוכנה לתת בהתחלה כשהכל היה נראה מלהיב ומגרה, ודאי שונה ממה שעכשיו. ובודאי כאשר נמצאים בקשר זוגי כזה או אחר רמת ההתמסרות שונה מאשר היכרות חדשה. אם עבורך להתגלגל על שטיח הוא ייצוג של התמסרות וכניעה ללא גבולות ואת נותנת חתיכה מהנשמה שלך למי שאת עושה את זה מולו - בחרי היטב למי את נותנת את החתיכה. אני חושבת שהבסיס לתשובה היא מה ש*את* מרגישה ולמה *את* מייחסת חשיבות. הרי בעיני מישהי אחת למצוץ זה משהו מאוד אישי ואינטימי ובעיני מישהי אחרת זה דבר טריביאלי הרבה יותר מ"אל תזוזי כלבה" 
|
|
|
רפאל
|
לפני 17 שנים •
10 בספט׳ 2007
Re: תתפלספו על הנוסח - תפספסו את העיקר אליה וקוץ בה כתב/ה: איך לעזאזל אפשר להתגלגל על השטיח בשביל מישהו שלא אוהבים עד כדי הערצה?
(הערצה? אהבת אמת, אמון מלא, בלה בלה ב...) איך? - פשוט מאוד. כי זה עושה לך את זה. כי זו דרכך בחיים. וכי זו הדינמיקה שנכונה לך. אין דבר בריא יותר מאשר לפעול בשביל מימוש עצמי, ולא לדחות רצונות לרגעים סינגולריים ומקודשים בחיים. זה שאינני עושה בדס"מ עם כל אחת לא אומר שבדס"מ הוא המחווה האולטימטיבית של זוגיות ואהבה. זה לא אומר שהבדס"מ חדל להיות רצון שלי, ונעשה נגזרת של קשר נשגב. מה שאותי מתמיה הוא בדיוק ההפך: אם הבדס"מ הוא תשוקה שלך, תשוקה פשוטה וכנה, למה מימושה צריך להידחות עד שמגיעים לפסגות של אהבה? ואם אין זו תשוקה פשוטה, שמשקפת את מה שנכון לך בחיים, למה לעשות את זה כאשר מגיעים לפסגות של אהבה? למה לעשות את זה בכלל? אם יש משהו פתולוגי בעולמנו, משהו לא בריא במובן הארצי של המילה, זהו בדיוק אותו בדסמ שמנותק מהרצון הפרטי והאוטונומי, ונעשה מחווה נשגבת של אהבה, שניתנת לאדם שמעריצים. התמסרות שאינה מחוברת לרצון, לצורך, ולעמדה של אדם ביחס לחיים (לא במובן של שליטה מלמטה, אלא במובן של מימוש עצמי) היא אקט של הקרבה, ומסחר ברגשות. ולאורך זמן התמסרות מן הסוג הזה משתבשת תמיד. אנשים מרגישים מרומים. טינה מתפתחת. והערצה מתגלגלת לבוז וזלזול. אדם אינו מאבד את עצמו על השטיח אם טוב לו שם, ואם הוא מרגיש ששם מקומו. אדם מאבד את עצמו אם רע לו על השטיח, ואם אינו מרגיש שזה מקומו, אבל בגלל אהבה מהוללת הוא בוחר להשתכן שם. |
|
|