שלושה יהלומים קטנים מזויפים

שלושה יהלומים קטנים מזויפים

רואנדה • 15 בספט׳ 2007

"התחילי בלבנה העליונה משמאל". משפט סתמי אבל הוא צמרר אותי והזכיר לי.
לכל אחד יש מקום שם למעלה עם הדברים ההם שדוחפים בפינה. הלבנה העליונה משמאל היא המקום שלי. צמוד לה מדף ועליו הדברים שנשכחים במשך השנה.

היא מונחת על המדף עטופה היטב בתוך שקית הניילון. אטומה וקשורה. הקת הכסופה והמחורצת והלהב החד המחודד בקצה. אני לא צריכה להביט כדי להיזכר בה. הידית ממתכת כסופה וחזקה עם שלושה פיתוחים מחורצים ובמרכז כל אחד מהם אבן קשה ונוצצת דמוית יהלום ומהלהב לא ניקיתי עדיין את הדם הקרוש. שמתי אותה בשקית הניילון הדקה, אטמתי ודחפתי אותה למדף ליד הלבנה העליונה משמאל. אולי המשטרה תצטרך אותה. הדם הקרוש על הלהב הוא עד יחיד למה שקרה.

עבדנו ביחד. בהתחלה לא חיבבתי אותה אבל היא רצתה שנהיה חברות. היא סיפרה לי דברים שלא יכלה לספר לחברות האחרות שלה שהכירו אותה ואותו. אני לא הייתי מ"הם". הייתי מבחוץ. היא אהבה את מבט התימהון בעיני ואת הזעזוע שהסיפורים שלה עוררו בי. היא יכלה לצחוק על הצעירה שלא הכירה את החיים בחוץ ולהרגיש קולית.

לא הכרתי אותו. אני לא יודעת איך הוא נראה אבל כאילו הכרתי אותו יותר מאשר אישתו החוקית. אישתו וילדיו לא ידעו עליו מה שאני ידעתי. היא סיפרה לי הכל: על הפגישות שלהם, על ההצלפות, על הריחוף אחרי הכאב ועל אהבתה לו. פעמיים בשבוע הספיקו לה ושיחת טלפון יומית כאשר הוא מצא זמן אליה. היא המתינה לשיחה והביטה כל זמן העבודה לעבר הפלפון שלה. כשצלצל עיניה זהרו והיא חייכה. שיחה אחת מילאה אותה למשך יום שלם כשהיא מצפה לפגישות שלהם. היא קיבלה את מיקומה האחרון בתור ללא מחשבה שניה. כמו כלבה בלהקה היא ידעה את מיקומה אחרי אישתו ילדיו וחבריו והסתפקה בו. הוא הגדיר את מקומה בפעמים הראשונות שנפגשו. הוא קרא לה "כלבה" והיא קיבלה את הכינוי ולמדה לאהוב אותו.

לא הבנתי אותה והיא ניסתה להסביר. היא סיפרה על "הכלוב" ועל האנשים שבו, על סאב ספייס, ועל הדרכים השונות שלהם לאהוב. מבלי שהיא ידעה גלשתי לשם, מנסה להבין אותה. ככל שקראתי הרגשתי שהיא והוא הם מהקיצוניים שבהם.

"הוא מבקש ממני מתנה." הלב שלי ניבא דברים רעים אבל היא צחקה.
ראיתי את הקת הכסופה היפה עם החריטה והיהלומים המזויפים והלהב החד כשהיא קנתה עבורו את המתנה. הוא רצה שהיא בעצמה תקנה אותה. לפעמים היא לא יכלה להישען על הכסא אחרי הסשנים שלהם. היה לה עור טוב שהתאחה מהר אבל אני הבנתי בלי שהיא סיפרה. כמה פעמים ראיתי על ירכיה כמה פסים דקים ואדומים של דם שנקרש והיא משכה את חצאית המיני שלה למטה וביום למחרת הופיעה במכנסיים. התרחקנו. אמרתי לה שאני לא מבינה והיא הסכימה.

"עד שלא מרגישים סאב ספייס לא יכולים להבין את ההרגשה. הוא לא עושה משהו שאני לא רוצה."

בלילה ההוא היא היתה בדרך אלי כשהיא צלצלה. 3 בלילה והיא עמדה בדלת בפנים אדומות מבכי ובידה הקת מהכסף.

"הוא נתן אותי לחבר שלו" היא יבבה וישבה בזהירות על הספה.

פניה היו סמוקות מהבכי ושמתי לב שהיא לא נשענה על מסעד הספה. היא הניחה את הקת מהכסף על השולחן ליד ובכתה. "הוא נתן אותי לחבר שלו. הם היו שתויים." היא בכתה. מתוך הבכיות הבנתי שגם החבר שלו היה כשהיא הגיעה והוא דרש ממנה להתמסר לו. הוא נתן לחבר את הסכין והיא לא יכלה לסבול את הכאב. היא חטפה ממנו את הסכין, שמה על עצמה את המעיל הארוך וברחה יחפה החוצה, לחופש.

"לקחת אותך לבי"ח? מה נעשה?" שאלתי. היא היתה מבועתת מהמחשבה.

"אסור שידעו. אני לא מוכנה." אמרה ואני הובלתי אותה לאמבטיה.

בשקט אחזתי בטישיו את הקת וזרקתי אותה לשקית ניילון עם הדם הקרוש שהיה עליה. עדות אילמת למה שהיה. היא סירבה לכל ההצעות שלי ללכת לבית החולים או לעשות משהו. אמרתי לה שאני שומרת את הסכין והיא הסכימה באדישות כאילו שלא היה מדובר בה. שמתי אותה במדף האחרון למעלה משמאל. "הלבנה העליונה משמאל". שם היא מונחת.

היא עזבה את העבודה אחרי המקרה. היא ביקשה זמן למנוחה. נפגשנו כמה פעמים אבל לא שאלתי מה קרה. הרגשתי שהיא רוצה לשכוח. השארתי את הסכין אם היא תתחרט ותבקש אותה.

הסיפור שלה הביא אותי לכלוב. "הלבנה העליונה משמאל."

לחצתי על כפתור הרישום. "רואנדה".

"כן. יש סכנה בטוטליות. כן. אני מכירה. אני מבטיחה לכתוב."

הצבתי את הסולם כדי להגיע ללבנה העליונה משמאל ולקחת את שקית הנילון שבתוכה הסכין וצלצלתי:

"מה שלומך? יש אצלי משהו ששייך לך. אני רוצה לבוא ולהחזיר."

אני לא יודעת מה היא חושבת אבל היא הזמינה אותי לקפה. היא תחליט מה לעשות בשקית הניילון. הפעם היא תישאר על השולחן בסלון שלה.

(הסיפור אמיתי)

the_drow​(שולט) • 16 בספט׳ 2007

וואו. אני חייב לציין שאת כותבת נהדר
ואני מקווה שהבחור יבוא על עונשו. נבלה.

מיתוסית​(שולטת) • 16 בספט׳ 2007

סיפור אמיתי...
אז הוא לא רק כתוב אמיתי...

אותי זה הפחיד ואני מקווה שהיא בסדר

strong man • 16 בספט׳ 2007

איך אפשר לתת את מה ששלך??

אין לי מילים.

רואנדה • 16 בספט׳ 2007

תודה על התגובות.

קשה לי לשפוט. קשה לי להתחבר לקאטינג אבל קיבלתי את זכותם לבחור בדרך שלהם.
בפעם האחרונה הוא עבר את הגבול מבחינתה כשרצה להעביר אותה לאחר.

הערב אדע מה שלומה. כשדיברתי איתה היא נשמעה בסדר.

רואנדה • 16 בספט׳ 2007

כתבתי לכחולית שאתן תשובה. היא בסדר.
הסכין היפנית חזרה אליה. היא תחליט מה לעשות בה.

כובש יצרה​(שולט) • 16 בספט׳ 2007

לפתוח דוכן צריך כל מיני רשיונות להיות הורה לא צריכים רשיון מאף אחד וכל זב ומצורע יכול להביא ילדים לעולם כמה שירצה. מה שאני רוצה להגיד שכנראה בדברים החשובים באמת כל אחד עושה כרצונו ורק בדברים פחות חשובים בחיים בודקים ומקפידים לכן כל אחד יכול לרשום ליד הניק שלו את התואר שולט בלי שיש לו מושג מה זה באמת אומר או מה המטרה האמיתית של אותו אדם.

כמובן שהזדעזתי ממה שכתבת אבל לצערי כבר נתקלתי במקרים כאלו יותר מפעם. כתבתי בבלוג שלי על אותם "אדונים" שמטילים על השפחות שלהן לחפש עבורם זיון "כמשימה" או :כעונש" ואת דעתי עליהם. מבחינתי מסירת שפחה לאחר לא שונה מזה ואני אומר זאת למרות שאני יודע שלא חסרים "אדונים" מוערכים שעושים זאת.

the_drow​(שולט) • 17 בספט׳ 2007

האמת, זאת פנטזיה שלי לראות את בת זוגתי עם גבר אחר.
אבל אני אשאל אותה קודם. בסופו של דבר היא לא באמת רכוש שאני יכול להעביר מיד ליד.
מה פסול בזה אם שני הצדדים מסכימים והיא ואני בוחרים ביחד בבן אדם?

Josephin​(לא בעסק) • 17 בספט׳ 2007

לפעמים הסכמה של נישלטת היא "הסכמה" כדי לרצות את אדונה ולא בהכרח כי היא באמת רוצה בזה בשביל עצמה , יש כאן דילמה מסוימת ,אם זה מספיק שהיא רוצה את זה בשביל אדונה כדי ליישם את זה.
לגבי הסיפור כתוב יפה
חוויה לא קלה אני מקווה שהכל יהיה בסדר

רואנדה • 17 בספט׳ 2007

הבעיה שהוא העמיד אותה בפני עובדה. הוא לא שאל אותה מראש ובדק מה היא רוצה.

היא סיפרה ששניהם היו שתויים באותו ערב ונראתה מזעזע.

היא נראית בסדר עכשיו. אני מקווה שאין לה סיוטים מהמקרה.

תודה על כל התגובות.