למידה מהי,הגישה ההתנהגותית (ביהוויוריזם): מבוא,ועוד.

מייקל ג'קסון(לא בעסק)

לפני 18 שנים • 1 באוק׳ 2007

למידה מהי,הגישה ההתנהגותית (ביהוויוריזם): מבוא,ועוד.

לפני 18 שנים • 1 באוק׳ 2007

למידה מהי
בחיי היומיום המושג "למידה" קשור בעיקר עם לימודים במסגרו מאורגנות כגון בית-ספר, מוסד להשכלה גבוהה, קורס מקצועי וכדומה. המושג "למידה" מתייחס גם לכל מיני הנושאים ומיומנויות שאנשים רוכשים בעצמם במהלך חייהם: לדבר בשפה מסוימת, לעמוד על ערך הכסף, לפחד מכלבים, לאהוב מוסיקה ועוד.

הגדרה (ניסיון מס' 1):
למידה היא מושג המבטא שינוי בהתנהגות.

אבל:
לא כל שינוי בהתנהגות הוא תוצאה של למידה. יש שינויים בהתנהגות שאינם תוצאה של למידה. בין הגורמים לשינויים בהתנהגות מלבד למידה ניתן למצוא גם בשילה (maturity), שינויים סביבתיים ועוד.

לכן צריך להוסיף להגדרה שמדובר בשינוי אשר מתרחש כתוצאה מניסיון ואינו דבר שמתרחש באופן טבעי.
צריך גם לציין בהגדרה שהמושג למידה אינו מתאר שינויים חולפים שמושפעים מתנאים סביבתיים משתנים.

הגדרה (ניסיון מס' 2):
למידה היא שינוי קבוע בהתנהגות, אשר מתרחש כתוצאה מניסיון.

אבל:
המושג "התנהגות" מתייחס לפעילות גלויה אשר ניתנת לצפייה ולמדידה. אולם יש מקרים שבהם אומנם אין שינוי בהתנהגות הגלויה, אבל אף על פי כן ניתן להניח שהתבצעה למידה כלשהי. השינויים שהתחוללו במוח, הם שינויים פנימיים בלבד. מדובר בשינויים שאי-אפשר לצפות בהן בצורה ישירה.

הגישה ההתנהגותית (ביהוויוריזם): מבוא

למידה היא שינוי קבוע-יחסית וארוך-טווח בהתנהגות או בפוטנציאל ההתנהגותי. השינוי מתרחש כתוצאה מהתנסות. ההתנסויות מעצבות את ההתנהגות. Experience shapes behavior

חשיבות הלמידה: העולם משתנה, והיצור מתנסה בחוויות חדשות. כדי לשרוד הוא צריך לשנות את מערך התגובות שלו. הלמידה גורמת להסתגלות של היצור לסביבתו. מי שאינו לומד, אינו מסתגל, מגיב בצורה קבועה על מצבים משתנים, ואינו מסוגל להמשיך ולהתקיים.

הלמידה יוצרת שינויים פיזיולוגיים במוח. ניתן לראות שהתבצעה למידה על פי ההתנהגות הגלויה: התגובות של יצור חי על גירויים סביבתיים. התגובות הן התנהגויות גלויות הניתנת לצפייה או ביצועים הניתנים למדידה. כאשר חל שינוי בהתנהגות או בביצועים, ניתן להסיק שהתבצעה למידה.

יש מקרים שבהם אומנם אין שינוי בהתנהגות הגלויה, אבל אף על פי כן ניתן להניח שהתבצעה למידה כלשהי. השינויים שהתחוללו במוח, הם שינויים פנימיים בלבד. המושג פוטנציאל התנהגותי מתייחס למקרים כאלה. ביום מן הימים הלמידה הזאת עשויה לבוא לידי ביטוי בהתנהגותו של היצור או שהיא אף פעם לא תבוא לידי ביטוי גלוי הניתן לצפייה או למדידה.

חלק מן ההתנהגויות הגלויות של בני אדם לא נרכשו באמצעות למידה. אלו הן התנהגויות מולדות.
אפשר לראות אצל תינוקות תגובות מולדות שלא נוצרו בעקבות למידה: משיכה לדברי מתיקה, דחייה מאנשים זרים ועוד.
רפלקס הוא התנהגות מולדת שלא נלמדה.
רוב ההתנהגויות של בני אדם הן התנהגויות נלמדות.

הגישה ההתנהגותית (Behaviorism) מתמקדת רק בהתנהגות אשר ניתנת לצפייה ישירה ושאפשר לתארה בצורה אובייקטיבית במונחי גירוי - תגובה Stimulus – Response))

הגישה ההתנהגותית הושפעה ממחקרים על בעלי חיים שנעשו בסוף המאה התשע-עשרה ובראשית המאה העשרים: המחקרים של פבלוב ברוסיה ושל תורדנייק בארה"ב. ההנחה היא שתהליך הלמידה של בני אדם דומה לזה של בעלי-חיים.

תיאוריות הלמידה מבוססות על מחקרים.
המחקרים ההתנהגותיים מתמקדים בחקר תופעות הניתנות לתצפית ולמדידה ובדקים את הקשר שבין ההתנהגות של בעל-החיים/אדם לבין סביבתו.

משתמשים בתיאוריות למידה:
1. לשפר את תהליכי הלמידה של בני אדם במסגרות שונות: משפחה, בית-ספר, מקום עבודה וכדומה
2. לשנות (לעצב) התנהגויות או תגובות רגשיות בלתי רצויות

לדוגמה: כאשר שני נערים למדו לשחק כדורגל, אפשר לצפות בהתנהגות שלהם בשעת המשחק ולהסיק מכך לגבי הלמידה שלהם. אבל אם אחד מהם החליט לפרוש מהאגודה ואינו משחק, אי אפשר הלמידה שלו אינה מתבטאת בצורה גלויה. ייתכן שהיא תבוא לידי ביטוי במועד מאוחר יותר, וייתכן שלעולם לא. אבל אי אפשר לקבוע שהוא לא למד לשחק כדורגל. לכן צריך לציין בהגדרה שהמושג "למידה" אינו מתייחס רק להתנהגות הגלויה אלא גם לפוטנציאל ההתנהגותי של האדם.

אי אפשר לנבא בצורה מוחלטת כיצד אדם יתנהג במצב מסוים, ואי אפשר לדעת האם ההתנהגות החדשה תמשיך להתקיים לאורך כל מהלך חייו. על כן אין מקום לדבר על שינוי קבוע. ניתן לדבר רק על שינוי קבוע יחסית. עם זאת ברור שכאשר השינוי בהתנהגות אורך תקופה קצרה בלבד, אין מקום לדבר על למידה.

הגדרה:
למידה היא שינוי קבוע יחסית בהתנהגות או בפוטנציאל ההתנהגותי, אשר מתרחש כתוצאה מניסיון.

לשם מה צריכים בני אדם לשנות את התנהגותם?
העולם משתנה, והיצור מתנסה בחוויות חדשות. כדי לשרוד הוא צריך לשנות את מערך התגובות שלו. הלמידה גורמת להסתגלות של היצור לסביבתו. מי שאינו לומד, אינו מסתגל, מגיב בצורה קבועה על מצבים משתנים, ואינו מסוגל להמשיך ולהתקיים. ההתנהגות שנשמרת לאורך זמן היא זו אשר מסייעת לאדם להתקיים.

האם כל אדם יכול ללמוד כל התנהגות?
1. בשילה: תנאי הכרחי ללמידה של התנהגות חדשה.
2. ניסיון ותרגול: תנאי דרוש ללמידה נכונה של ההתנהגות החדשה.

כיצד לומדים בני-אדם התנהגויות חדשות?
1. הגישה ההתנהגותית
2. הגישה החברתית
3. הגישה הקוגניטיבית

ביהוויוריזם: התניה קלאסית

איוואן פטרוביץ' פאבלוב (Pavlov), 1936-1849: פבלוב חקר את מערכת העיכול ואף זכה בפרס נובל על עבודתו בשנת 1904. הוא שם לב שהכלב מפריש ריר כאשר מגישים לו אוכל בצלחת אבל גם כאשר מגישים לו את הצלחת ריקה. הוא גם גילה שהכלב מפריש ריר לא כאשר הוא אוכל את פרוסת הלחם שהוגשה לו אבל גם למראה האוכל בלבד ואפילו למשמע הצעדים המתקרבים של המטפל שהביא את האוכל.
על פי פאבלוב, הרפלקסים הינם אבני היסוד של ההתנהגות.
רפלקס הינו התנהגות שנוצרת באופן אוטומאטי על ידי גירוי סביבתי. התגובה הרפלקסיבית על הגירוי היא התנהגות מולדת. לא צריך ללמוד אותה.
תגובה מותנית - תגובה שנלמדה

מרכיבי הרפלקס:
(1) גירוי חיצוני מסוים: גירוי בלתי מותנה או גירוי ראשוני. (Non-Conditional Stimulus).
(2) תגובה מולדת אוטומאטית על הגירוי: תגובה בלתי מותנית (Non-Conditional Response)

טעם המזון בפה של הכלב מהווה גירוי בלתי מותנה הואו גורם להפרשת ריר בזמן האכילה. התגובה קיימת באורגניזם באופן טבעי. זו תגובה מולדת ורפלקסיבית ואין צורך בלמידה או בניסיון קודם על מנת שתתרחש.

אולם הפרשת הריר רק למראה המזון או הצלחת או אפילו כבר למשמע צעדי-המטפל המתקרב אינה פעילות רפלקסיבית. היא נוצרה בעקבות למידה. הצלחת או קול הצעדים המתקרבים של המטפל אשר מביא את האוכל מהווים גירוי מותנה או גירוי משני, כי יכולתם לגרום להתנהגות הכלב (=הפרשת ריר) מותנית בהצמדה שלהם עם הגירוי הראשוני, הבלתי מותנה.

לההתנהגות של הכלב שהתרחשה בעקבות הצגת הגירוי המותנה קרויה תגובה מותנית
(Conditional Response) כי היא מותנית בהצמדה שהתבצעה בין מראה המזון וקול הצעדים שהכלב ראה ושמע לבין אכילת המזון.

התניה: יצירת תגובה מותנית על ידי קישור (אסוציאציה) של גירוי מותנה עם גירוי בלתי-מותנה.

פבלוב יצר התניות ולימד את הכלבים להפריש ריר לצליל פעמון, לאור ולתקתוק מטרונום. עד שהתבצעה ההצמדה אלה היו גירויים נייטראלים שאינם גורמים תגובה של הפרשת ריר. באמצעות תהליך של התניה פבלוב הפך אותם לגירויים מותנים אשר יצרו אצל הכלב תגובה מותנית: הפרשת ריר.

פבלוב גילה שניתן לבצע התניה אם וכאשר:
(1) הגירוי המותנה אינו מעורר פחד או דחייה. לכן, תנאי ראשון בזיווג בין הגירוי הלא-מותנה עם גירוי מותנה הוא הפיכת הגירוי המותנה לגירוי נייטראלי (הביטואציה), כלומר, ביטול הקשר בין הגירוי המותנה לבין רפלקס אחר, כגון רפלקס האוריינטאציה.

(2) מציגים את הגירוי המותנה מספיק פעמים יחד עם הגירוי הראשוני (הגירוי הלא-מותנה).
כדי שתתרחש התניה קלאסית, על הגירוי המותנה להופיע לפני הגירוי הלא-מותנה. מרווח הזמנים בין שני הגירויים צריך להיות קטן, בין חלקי שנייה לשניות ספורות.

התגובה המותנית מתחזקת ככל שהגירוי המותנה מזווג מספר פעמים רב יותר עם הגירוי הלא-מותנה.
כאשר הגירוי המותנה אינו נעים (אברסיבי), בדרך כלל מספיק צעד למידה אחד.

דוגמאות להתנייה קלאסית:
• אדם עובד מסתכל על השעון. כשהוא רואה שהשעה 12:00 הוא מרגיש רעב.
• אדם מקבל טיפול כימו-תיראפי סובל מבחילות בגלל התרופה. האדם מתחיל לחוש בחילה כבר כשהוא שומע את האחות או חושב על הטיפול
• אדם מחייך למשמע שיר אהוב
• אדם מפחד ממעליות אחרי שנתקע במעלית (פוביה)
• באוסטרליה האכילו זאבים בבשר כבש שמכיל חומר כימי שגורם להקאה. אח"כ הביאו לזאב כבש. הזאב התקיף בתחילה את הכבש אבל לא נשך אותו ולבסוף הסתלק בלי לגעת בו.

עקרונות בתהליך התנייה קלאסית (הדוגמאות מתוך הניסוי של פבלוב):

1. כדי ליצור התניה יש להציג את הגירוי המותנה (צליל פעמון) בצמידות לגירוי הבלתי מותנה (מזון) מספר פעמים עד שנוצרת תגובה מותנית (הפרשת ריר למשמע צליל הפעמון).

2. ההצמדה יעילה ביותר כאשר הגירוי המותנה בא לפני הגירוי הבלתי מותנה.

3. פרק הזמן שעובר בין הצגת הגירוי המותנה לובין הצגת הגירוי הבלתי מותנה צריך להיות קצר ככל האפשר. מומלץ פרק-זמן של חצי שנייה עד שניות בודדות.

4. כאשר מציגים את הגירוי המותנה (משמיעים את צליל הפעמון) מבלי להצמיד אליו גירוי בלתי מותנה (מזון) וחוזרים על כך מספר פעמים, התגובה המותנית (הפרשת ריר בעקבות שמיעת הפעמון) נפסקת בהדרגה. תופעה זו קרויה הכחדה (Extinction)

5. אם מציגים גירוי הדומה לגירוי המותנה, היצור יגיב עליו כפי שהגיב לגירוי המותנה המקורי. גם צליל דומה לצליל הפעמון שהושמע לכלב בזמן ההתניה יצר אצלו הפרשת ריר. ככל שגירוי דומה יותר לגירוי המותנה המקורי, התגובה אליו תדמה יותר לתגובה המקורית. תופעה זו קרויה הכללה (Generalization). ההכללה מאפשרת להפיק תועלת מן הלמידה.
בניסוי שנערך עם אלברט הקטן בן 9 חודשים (1920), השמיעו רעש כאשר רצה לשחק בצעצוע עכבר לבן ופרוותי. אלברט למד להירתע רק ממראה העכבר גם כאשר לא התלווה הרעש. אלברט ביצע הכללה על כל צעצוע פרוותי ((כלב צעצוע, פרווה, מסיכה), אבל לא הייתה הכללה על קוביות-עץ.
הכללה עוזרת להסתגלות, אבל: הכללה רחבה מדי עלולה למנוע הסתגלות למצבים ולגירויים חדשים. למשל: אדם שבילדותו ננזף כל הזמן על ידי הוריו והגיב כלפיהם בעוינות, ימשיך להתנהג בצורה עויינות כלפי דמויות סמכותיות אחרות במהלך חייו.

6. מצמידים גירוי מסוים (צליל פעמון) לגירוי הבלתי מותנה (מזון). אחר כך מציגים גירוי דומה אבל לא זהה (צליל בעוצמה או בגובה שונה) ולא יוצרים הצמדה עם גירוי בלתי-מותנה. היצור לומד לא להגיב על הגירוי אף על פי שהוא דומה לגירוי המותנה. הוא לומד להגיב רק על הגירויים המותנים שלגביהם התבצעה הצמדה. תופעה זו קרויה הבחנה (Discrimination.

7. ההיסטוריה של למידה קודמת משפיעה על הלמידה חדשה. מצד אחד, קל ללמוד מחדש משהו שנלמד בעבר והוכחד. מצד שני, התניה קודמת שנלמדה בעבר יכולה להפריע ללמידה חדשה. למשל: כאשר הכלבים למדו להגיב לצליל הפעמון, קשה ללמד אותם להגיב באותה צורה להבזק אור.

8. גם ההתפתחתות של המין האנושי עשויה להשפיע על הלמידה.
דוגמה: בתקופה שאנשים גרו קרוב לטבע, נחשים ועקרבים היוו איום. לכן, לאנשים יש נטייה מולדת לפחד מנחשים או עקרבים גם בימינו, אף על פי שלרובם לא הייתה התנסות מפחידה בהקשר עם היצורים האלה. (האנשים הקדמונים שלא הייתה להם הנטייה המולדת לפחד מנחשים ועקרבים, לא שרדו במהלך ההיסטוריה).
דוגמה: לאנשים יש נטייה לשייך התנהגות דוחה עם פנים זועפות מאשר עם פנים מחייכות. כאשר מישהו יבצע התנהגות מסויימת ומייד אחריה (או בו-זמנית) הוא יחייך, הצופה לא יפרש את ההתנהגות כמשהו דוחה. אותה התנהגות תתפרש כמשהו דוחה, אם מייד אחריה (או בו-זמנית) הוא יציג פנים זועפות.

9. כאשר מפסיקים להציג את הגירוי הבלתי-מותנה לאחר הצגת הגירוי המותנה, האדם או בעל-החיים יפסיק בהדרגה להגיב על הגירויהמותנה. צליל הפעמון לא יעורר עוד את התגובה הרפלקסית המותנית. תהליך זה קרוי דעיכה או הכחדה (extinction). תהליך הדעיכה הפוך לתהליך הלמידה.

10. כאשר עוברת תקופת זמן לאחר שהתבצעה הכחדה, ומציגים את הגירוי המותנה פעם נוספת חוזרת התגובה המותנית, אם כי בעוצמה נמוכה יותר. תופעה זו קרויה החלמה ספונטנית.

11. גירוי מותנה יכול לפעול לפעול כגירוי ראשוני. כאשר מצמידים אליו גירוי נייטראלי, גם הגירוי הנייטראלי יכול לגרום לתגובה מותנית.
הצמדת גירוי נייטראלי וגירוי מותנה קרויה התניה מדרגה שנייה (Second Order Conditioning)

התניה אופראנטית

אדוארד תורנדייק (Thorndike) בשנת 1898 ביקש לדעת כיצד בעלי חיים לומדים התנהגויות המאפשרות להם לשרוד. שאלתו הושפעה מהתיאוריה של צ'ארלס דארווין על אודות ההישרדות של המתאימים ביותר (The survival of the fittest). הוא הכניס לכלוב חתול רעב ומחוץ לכלוב הונח אוכל. בכלוב היהיתה דלת שניתן לפתוח אותה על ידי לחיצה על ידית שנמצאת בתוך הכלוב. החתול הרעב הסתובב בתא ובתנועה מקרית לחץ על הידית. הדלת נפתחה והחתול יכול לצאת אל האוכל. בניסוי חוזר החתול התנהג בצוראה דומה, אבל עבר פחות זמן עד שהוא הגיע אל הידית. לאחר מספר ניסויים החתול למד לללחוץ על הידית מייד כאשרהוכנס לכלוב.

על סמך הניסוי ניסח תורדנקייק את "חוק התוצאה" (Law of Effect): הנטייה של בעל-חיים לחזור על התנהגות מסוימת נקבעת על פי התוצאה של התנהגות זו על הסביבה ועל בעל-החיים. או במילים אחרות: התנהגות נקבעת על פי תוצאותיה.

אם בעל החיים זוכה לתגמול חיובי (פרס) כתוצאה מהתנהגותו, מתחזקת הסבירות שכאשר המצב הסביבתי יקרה שוב, גם ההתנהגות תחזור על עצמה.
ולהיפך - אם בעל החיים אינו זוכה לתגמול חיובי (פרס) כתוצאה מהתנהגותו, ואול יאפילו גם מקבל תגובה שלילית לא נעימה (עונש) - מתחזקת הסבירות שכאשר המצב הסביבתי יקרה שוב, ההתנהגות לא תחזור על עצמה.

התנהגות כזאת נוצרת בעקבות התניה אופרנטית (Operant Conditioning). התנהגויות אופראנטיות הן התנהגויות שבעל-החיים יוצר ויוזם בעצמו לעומת התנהגויות שמתרחשות מכיוון שגורם חיצוני גרם לבעל-החיים לבצע אותן. כאשר בעל-חיים למד התנהגות מסוימת באמצעות התניה אופראנטית, הוא מסוגל להתנהג בצורה המסוימת כדי לקבל תגמול או להמנע מעונש.

בהתנייה הקלאסית ההתנהגות של הכלבים לא הייתה התנהגות אופראנטית. כאשר הכלב הפריש רוק בגלל מראה המזון זו הייתה תגובה רפלקסיבית. כאשר הוא רייר בגלל צליל הפעמון , הדבר נבע מתהליך ההתנייה שקישור את הצליל עם הגירוי הראשוני (המזון). התנהגות הכלב לא הייתה יוזמה שלו.

בהתנייה קלאסית ההתנהגות של הכלב (הפרשת ריר) באה לאחר הגירוי הסביבתי (צליל הפעמון). אולם ההתנהגות של הכלב לא גרמה לו לקבל את המזון (אלא אם כן המטפל החליט להעניק את החיזוק החיובי).

לעומת זאת הלחיצה של החתול על הדוושה התרחשה ב"יוזמת" החתול. הוא הפיק אותה בעצמו.
בהתנייה אופראנטית, ההתנהגות של בעל-החיים (לחיצה על הדוושה) באה לפני התגובה הסביבתית (פרס = נגישות למזון). ההתנהגות של החתול גרמה לו באופן ישיר להגיע אל המזון.

ברונו סקינר B.S. Skinner (1904 – 1990) השתמש בחוק של תורדנדייק כדי לעצב התנהגות של בעלי-חיים באמצעות שליטה על התגובה הנגרמת להם בעקבות התנהגותם.
על פי סקינר, ההתנהגות מעוצבת ומתקיימת על פי תוצאותיה.
התוצאות (= תגובות) של התנהגות מסוימת יכולות להיות חיוביות או שליליות.

תוצאות חיוביות: חיזוק (Reinforcement)

חיזוק חיובי: אירוע נעים שמתרחש לאחר ביצוע ההתנהגות, והוא מגדיל את הסיכוי שההתנהגות תחזור בעוצמה ובתדירות גבוהות. חתיכת נקניק לכלב, מתן פרס למהמר.

חיזוק שלילי: אירוע בלתי נעים שהפסקתו לאחר ביצוע התגובה מגדילה את הסיכוי שההתנהגות תחזור על עצמה:
האירוע (חיזוק שלילי): קרני השמש חודרות לחדר ומסנוורות את האדם.
ההתנהגות: האדם ניגש לחלון ומוריד את התריס.
התוצאה בעקבות סילוק החיזוק השלילי: בחדר יש צל וקרירות. התוצאה מחזקת את ההתנהגות
למידה אחרת בעקבות חיזוק שלילי היא למידת הימנעות (Avoidance Learning): האדם לומד להוריד את התריסים לפני שקרני השמש חודרות לחדר.