shushu |
לפני 17 שנים •
7 באוק׳ 2007
"סטאלאגים - שואה ופורנוגרפיה בישראל"
לפני 17 שנים •
7 באוק׳ 2007
shushu • 7 באוק׳ 2007
סרטו של ארי ליבסקר, שעורר רעש תקשורתי לא מועט לפני מספר חודשים בפסטיבל הקולנוע בירושלים, הגיע סופסוף "לארץ". הסרט הציג אתמול בסינמטק בתל-אביב, ויוקרן שוב בשבת עוד שבועיים.
הסרט עוסק בעיקר בצד התיעוד ובהבאת עדויות ממקור ראשון; אולי לכן לא מתנהל בו כמעט בכלל דיון בשאלות הערכיות של מוסר, טאבו, דרכי התמודדות עם השואה וכיו"ב שאלות מרתקות, וחבל. לא נורא, בשביל זה יש לנו את הכלוב. על כל פנים, עסקת חבילה של תיעוד הסטורי מעניין, שלא לומר צהוב, עם קצת חומרים פורנוגרפיים-להמונים; ראיונות קומיים וקטעי אסקימו-לימון מחד, ומאידך ק. צטניק בהופעת אורח בתור אתנחתא טראגית. מומלץ, ולו בשביל הדיון הפוליטי הקצר בסוגיית הסיבות להחרמתו והשמדתו של "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ" (רמז: מאותה סיבה שפמדום מוכר טוב יותר ממיילדום). |
|
האמפרי |
לפני 17 שנים •
7 באוק׳ 2007
Re: "סטאלאגים - שואה ופורנוגרפיה בישראל"
לפני 17 שנים •
7 באוק׳ 2007
האמפרי • 7 באוק׳ 2007
shushu כתב/ה: מומלץ, ולו בשביל הדיון הפוליטי הקצר בסוגיית הסיבות להחרמתו והשמדתו של "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ" (רמז: מאותה סיבה שפמדום מוכר טוב יותר ממיילדום).
קודם כל ודבר ראשון: אהלן צ'רלי. פמדום אולי מוכר טוב יותר כלכלית ממיילדום ונעכל בקלות יתרה אבל תמיד נדמה לי כאילו פמדום הוא תחביב ומיילדום הוא מקצוע. |
|
אליסון |
לפני 17 שנים •
7 באוק׳ 2007
לפני 17 שנים •
7 באוק׳ 2007
אליסון • 7 באוק׳ 2007
היה שרשור קודם בנושא
http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=20041&start=0 היתה שם שאלה מעניינת איך יתקבל ספר על חוקר שב"כ שמתעלל בעציר פלשתינאי ובני נוער ישרלים מאוננים מתיאור חקירות השב"כ. |
|
Lanya Colson |
לפני 17 שנים •
8 באוק׳ 2007
פמדום מוכר טוב יותר ממיילדום
לפני 17 שנים •
8 באוק׳ 2007
Lanya Colson • 8 באוק׳ 2007
פמדום מוכר טוב יותר ממיילדום - אולי בגלל שרוב כוח הקניה הוא עדיין בידי גברים?
(נקודה למחשבה, אולי אני מקשקשת) |
|
אליסון |
לפני 17 שנים •
8 באוק׳ 2007
לפני 17 שנים •
8 באוק׳ 2007
אליסון • 8 באוק׳ 2007
הז'אנר שנקרא "רומנים למשרתות" מכר הרבה יותר מכל ספרות הפאמדום. הרומנים הופנו לנשים מהמעמד הנמוך והיו בהם הרבה אלמנטים של מיילדום.
כוח הקניה של הנשים בכל העולם היה גבוה משל הגברים כי הן אהבו יותר לקרוא וקנו יותר ספרים. פאמדום תמיד מכר הרבה פחות ממיילדום. אין השוואה בין המכירות של "מועדון הספר הטוב" של האחים מזרחי, שהיו בו אלמנטים של מיילדום, למכירות של הסאטלגים. הסטאלגים מכרו פחות.. |
|
היילני |
לפני 17 שנים •
8 באוק׳ 2007
לפני 17 שנים •
8 באוק׳ 2007
היילני • 8 באוק׳ 2007
מה שמבדיל את הסטאלאגים מספרות פורנוגרפית אחרת הוא השימוש במוטיבים נאציים. אולי זה מה שמשך את אותם קוראים. אלה שצידדו בהחלטה לגנוז את הספרות הזו, חשו ששימוש בשואה כחומר פורנוגרפי הוא ככלל עלבון, ובפרט אנטישמי. אבל, האלימות בספרים האלה אינה בהכרח מופנית כלפי יהודים. בכל אופן, ספר על התעללות של חוקרת שב"כ בפלשתינאי לא קורץ לי. אין לי עם זה בעיה מוסרית, אולי כי אני מבדילה בין עולם הפנטזיות למציאות - זה פשוט לא מזיז לי.
זיכרון השואה אינו מתמצה בפורנוגרפיה. יתרה מזאת, הסטאלאגים מובחנים ממנה. סרטים כמו "בחירתה של סופי", "רשימת שינדלר" או "הבריחה מסוביבור" מהווים מציאות בעיני, ולכן הם לא מקושרים למין ו/או לאלימות. קראתי סאטלאג אחד והוא היה משעמם למדי. השבויים היו בריטיים, ועיקר התיאור נסוב סביב גודל המחנה, הנשק והמאמץ המלחמתי של גרמניה ורוסיה. אני יכולה להבין למה גברים מצאו את זה מעניין. וזה כתוב גרוע. |
|
אליסון |
לפני 17 שנים •
8 באוק׳ 2007
לפני 17 שנים •
8 באוק׳ 2007
אליסון • 8 באוק׳ 2007
בכנות יפריע לי ספר פורנוגרפי של שולטת שב"כ שמתעללת בעציר פלשתינאי או ספר על חוקר שב"כ שמתעלל ומקיים יחסים הומוסקסואלים בכפיה עם עציר פלשתינאי.
באותה מידה יפריע לי ספר על התעללות מינית אלימה של אנשי החיזבאללה בשבויי צהל. אני יודעת שעולם הפנטזיות מופרד מהעולם האמיתי ולכן אני לא חושבת שצריך לצנזר ספרים על פורנוגרפיה מיליטרסטית אלימה. כל אחד יכול לאונן על כל פנטזיה שהוא רוצה. ספרי הסטלאגים וכל אוננות הגברים ובני הנוער על השואה לא מפריעה לי ואני אדישה אליה אבל ספר אוננות על התעללות בפלשתינאים יפריע לי. אני צריכה לברר לעצמי מה הסיבה. נתנו לי לקרוא ספר של סטאלג והוא היה משעמם. אני חושבת שאין בהם כלום וחלק מהריגוש היה כי בני הנוער הרגישו שהקריאה בהם היא: "מים גנובים ימתקו". אחרת אין הסבר איך לא מוצאים בני נוער שמחפשים את הסטלאגים ומאוננים עליהם. אני חושבת שספרות שיש לה ערך נשארת לכמה דורות. היום יש ציבור שקורא את "סיפורה של או" אבל לא מוצאים בני נוער שקוראים את סיפורי הסטלאגים, פרט לחוקרי התקופה או מבוגרים נוסטלגים שמתגעגעים לימי נעוריהם האבודים. ראינו בהרצאה על קולנוע סרט שעסק במיניות במחנה שבויים. דוויד בואי היה הקצין האנגלי, שראש מחנה השבויים היפני מתאהב בו ומתעלל בו כדי להסתיר את אהבתו האסורה, בסרטו של נגישה אושימה. סרט עשוי טוב עם השיר הבלתי נשכח של forbidden colors |
|
רפאל |
לפני 17 שנים •
8 באוק׳ 2007
לפני 17 שנים •
8 באוק׳ 2007
רפאל • 8 באוק׳ 2007
אליסון כתב/ה: ראינו בהרצאה על קולנוע סרט שעסק במיניות במחנה שבויים. דוויד בואי היה הקצין האנגלי, שראש מחנה השבויים היפני מתאהב בו ומתעלל בו כדי להסתיר את אהבתו האסורה, בסרטו של נגישה אושימה. סרט עשוי טוב עם השיר הבלתי נשכח של forbidden colors Merry Christmas, Mr. Lawrence סרט נהדר. בקשר לסטאלגים, גם המפגש שלי איתם לא היה מרגש במיוחד. תמונות השער של ספרים אלו נועזות יותר מכל מה שאפשר למצוא בתוכם. והתמונות לקוחות , כמובן, ממגאז'ינים אמריקאים. לפעמים גם בתוך הספרים משובצים איורים מוצלחים. וכמובן - ללא כל קשר לעלילת הספר. כמו כן: מאז ומעולם מיילדום מכר יותר. פמדום פשוט יקר יותר. |
|
המלט |
לפני 17 שנים •
8 באוק׳ 2007
לפני 17 שנים •
8 באוק׳ 2007
המלט • 8 באוק׳ 2007
רפאל כתב/ה: כמו כן: מאז ומעולם מיילדום מכר יותר. פמדום פשוט יקר יותר. רפאל, אני קצת אוציא את דבריך מהקשרם, (אא"כ באמת נתכוונת לכך) ואתפס למשפט הראשון לעיל. לדעתי הקביעה כי מאז ומעולם מיילדום מכר יותר אינה נכונה, ולהלן אוכיח שפמדום מוכר יותר. אבל לפני כן, קצת עובדות. המדיה הבדסמית הינה פמדומית ברובה. המועדונים הבדסמים ברחבי העולם הינם בעלי אוריינטציה פמדומית. למשל club pedestal בלונדון. מישהו מכיר מועדון בדסמ בעל אוריינטציה מיילדומית? וגם בסצנה העלובה שלנו -- חוץ מהנסיון הראוי להערכה אך הלוקה בתכנון של טיצ'ר להרים כמה מסיבות מיילדום, יש כאן מישהו בכלל שמוכר מיילדום - דרך מסיבות למשל? וככל הידוע לי כמות הדומים בתשלום בטלה בששים לעומת כמות המלכות בתשלום, ולמרות שניתן לפרש עובדה זו לכאן או לכאן: (למשל: אין דומים בתשלום כי יש היצע רחב של דומים איכותיים וקל להשיג אותם. או: אין דומים בתשלום כי אין ביקוש), מבחינה טכנית לפחות פמדום נמכר, literally, ומיילדום לא. לגבי הסיבות לכך -- יש לי סוג של תיאוריה, ואני כנראה נכנס כאן לשדה מוקשים אינסופי, אבל על הזין שלי. בבסיסה של התיאוריה מצויה הקביעה כי אנו (עדיין) חיים בעולם של שליטה גברית. וההערה של Lanya Colson תסייע להוכיח, אם כי אני לא סבור שהענין באמת טעון הוכחה. כן, עברנו דרך ארוכה מאז שגברים גררו למערה נשים חבוטות-ראש על ידי נבוט כדי לעבר אותן, אבל עדיין הגבר חזק יותר פיזית, שולט ברוב מדינות העולם, עשיר יותר, מרויח יותר, ותכלס, קובע את סדר היום. אחוז ניכר מההאינטראקציה המינית בין זכרים לנקבות ממין האדם מתרחשת בתת- הכרתם, באיזורים האינטואיטיביים שלהם, הארוגניים שלהם, הט ב ע י י ם שלהם, היכן שאין דריסת רגל לרעיונות מופשטים יותר או פחות. בפרט, הגבר עדיין כ ו ב ש את האשה. ולמה אני מספר את כל זה. כדי להסיק מכך כי בין פמדום למיילדום, פמדום הוא הרבה יותר ק י נ ק י במובן המילולי של המלה, משום שהוא באמת הופך תפקידים ויוצר חדשים, בעוד שמיילדום בסך הכל מנציח מצב קיים, שלא לומר טבעי. וכיון שקינק מוכר, הרי שפמדום מוכר יותר. Quod Erat Demonstrandum |
|
רפאל |
לפני 17 שנים •
9 באוק׳ 2007
לפני 17 שנים •
9 באוק׳ 2007
רפאל • 9 באוק׳ 2007
אליסון כתב/ה: היה שרשור קודם בנושא
http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=20041&start=0 היתה שם שאלה מעניינת איך יתקבל ספר על חוקר שב"כ שמתעלל בעציר פלשתינאי ובני נוער ישרלים מאוננים מתיאור חקירות השב"כ. גם אני חשבתי שזו שאלה מעניינת. בספרו של לירן רון פורר, "תסמות המחסומים" מופיעים כמה פנטזיות מין אלימות של חייל ישראלי שמשרת במחסומים. פתחתי שרשור נפרד ובו הבאתי קטע מתוך הספר, אבל כלובי מחק אותו. עכשיו אפשר למצוא אותו בבלוג שלי. יהיה מעניין לשמוע מה זה עושה לאנשים. |
|