עיניים

עיניים

מתעלל מוחית • 18 באוק׳ 2007

אני אוהב לא להרשות לך לעצום את העיניים. כשאת עם עיניים עצומות את יכולה לפנטז לעצמך שיש לך היכן להסתתר מפני.
אני רוצה שתראי אותי רואה אותך, שתביני שאין לך היכן להסתתר בתוך עצמך מפני... לא עץ, לא שיח, לא בור ולא סלע.
אני רוצה שתראי אותי רואה אותך שקוף.
אני אוהב לראות אותך נכנעת לעצמך, נותנת לעיניים להתהפך, להסיר מעצמן אחריות ולצנוח.
יכול להיות שהייתי מאפשר לך את זה לו ידעתי שאפשר לסמוך עליך שלא תתחילי לפנטז שאני לא רואה אותך.
לכן, אני מדי פעם נותן להן לצנוח ואף להעצם קמעה, נותן לך לצלול לתוך עצמך לפני שאני לוחש עלייך "עיניים!".
אם איאלץ לומר בטון נוקשה יותר "עיניים!!" זה כבר ילווה בעצירת איום של הזיון...
לא שאני לא מרשה לגנוב ממני קצת...אבל בטעם...במידה...

dan333 • 18 באוק׳ 2007

אחרי שחסמו את אדונך בפורום השני החלטתם לנסות ולמחזר כאן?
בהצלחה !

מתעלל מוחית • 19 באוק׳ 2007

איך אני אוהב את האמיצים שבאים להתנגח בניקים בדויים...
אבל "DAN333" אם כבר הגעת אז יש לי שאלה:
האם ריבוי ניקים הוא סוג של פוליגמיה עצמית?...
להחזיק שני ניקים במקביל זה כמו להחליף ידיים בזמן אוננות ולדמיין שאתם שלישייה?...

melody • 19 באוק׳ 2007

גם לאחר שקראתי את הפוסט באתר אחר, החוויה שבקריאה נוספת שלו
אינה נופלת מהחוויה הראשונית.
נהפוך הוא....

אמאל'ה

מלחכת פינך​(לא בעסק) • 19 באוק׳ 2007

[ תנשמי.... לאט... ]

הפוסט הכי חזק שיצא לי לקרוא.
[ ביחוד עם ההרחבה שם ]
מצאתי את עצמי עוצרת נשימה, ומדמיינת מהבטן התחתונה.
והסקרנות הזו על מה שעובר *עליו*, באה על סיפוקה.
ותודה למלודי שהזכירה את האתר השני, ובזכותה נפתח לי צוהר להודעות ההמשך.
מציינת ביומן לחכות לפוסטים נוספים.

תודה.
הו, תודה.

מתעלל מוחית • 19 באוק׳ 2007

שמח שאהבת ותודתך מתקבלת בברכה...
מאחר ואני לא מתכוון לעודד הליכה ל"אתר האחר"... הבאתי לכאן את "ההרחבה".

כשהיא "מבינה", כשהיא מודעת לכך שאני שולט בכל מה שקורה פה, היא תמיד מתמכרת לתחושה הזו.
היא מבינה שאני שולט לה על כל נים מנימי גופה ונפשה, אני הוא השולט בה וזה מתאים לה, משרת את צרכיה, היא עדיין שולטת על השליטה שלי ומנצלת אותה לטובתה.
היא חושבת שיש לה עדיין מגננות מפני שיש לה עוד פיירוואל שמפריד ביני לבין המקום השמור ביותר, שמור אפילו מפניה היא.
היא לא מבינה עדיין שחדרתי לה למקום הסודי שלה שחדרתי לה לכספת ומצאתי את השלט, עברתי את כל החומות וההגנות ונכנסתי למקום האסור, אני יושב בתוך החדר החשוך ביותר שלה ופורט עליה כנגן אומן על נבל. אני קובע מה היא תרגיש מתי ואיך, אני מכניס אותה לקצב שאני רוצה, אני רוצה און ביט בקרשצ'נדו איטי הבונה לה את היצירה, כל חדירה עמוקה יותר או חדה יותר או תובענית יותר, עדיין לא נבזית, היא צריכה את הקרקע היציבה שלה על מנת להמשיך ולבנות את מה שהיא חושבת שיהיה השיא...
זה המקום להתחיל ולבנות את המודעות שלה גם ליציאה ולא רק לחדירה, היציאות צריכות להיעשות בהדרגה לאיטיות ממה שהיא מצפה ועל ידי כך לתת להן את החשיבות המגיעה להן...
היא עדיין לא יודעת שהיציאות הן האויב, הן השטן שישבור אותה כשאני ארצה שזה יקרה...
תוספת ההנאה הלא צפויה גורמת לה לנסות ולהאיץ את ההגעה לקצה הצוק או מה שהיא חושבת שהוא קצה הצוק והיא מנסה לזרז את החדירות. אני לא נותן לזה להזיז לי וממשיך בקצב שלי דבר שמגביר את קוצר הרוח שלה. אני יודע שהיא צריכה פיצוי לקוצר הרוח, היא חייבת תקווה ולכן אני עושה מראית עין של הגברה, נותן לה להאמין שהיא עומדת לקבל את מה שהיא כבר מרשה לעצמה לקבל אבל אני בעצם רק מחזק לה את המקצב, מכין אותה לאוף-ביט...
היא כבר רואה את הסוף, היא כבר רואה את הגביע הקדוש ואת עצמה מגיעה אליו...היא נכנסת למה שהיא חושבת שהוא הישורת האחרונה...
בישורת האחרונה היא צריכה לקבל כמעט את מה שהיא רוצה, קצת חלש יותר, קצת איטי יותר, קצת מאוחר מכפי שהיא היתה רוצה...דווקא החסך הקל הוא זה שמכניס אותה להליכה על כל הקופה, לשתיים עשרה חדירות קצביות שאותן היא צריכה בשביל להתפוצץ...הקצב עכשיו אחיד, היא עדיין מדמיינת שהיא מקבלת את זה תיכף, שאני הוויברטור שלה...שתיים עשרה...אחת עשרה...עשר...היא כבר בישורת האחרונה...תשע...שמונה...שבע... אני מאט את היציאות מעט, כאילו לא בכוונה,רק בשביל לתת למחשבה ההיא, הפחד, הספק להרים ראש... כאילו כלום לא קרה אבל הנבט כבר קיים במוחה והיא מנסה בידיה לאלץ את אחורי על מנת להספיק להגיע, היא מנסה לעשות את זה בלי שאני ארגיש כדי לא לתת לי רעיונות, עדיין מקווה שהכל יהיה בסדר... שבע...שש...אין לה זמן למחשבות, היא כבר בסוף, כל נעיצה יוצרת ציפייה לחדירה הבאה וכל השתהות מיקרונית ביציאה וברגע של העצירה שבין היציאה לחדירה מעצימות את ההכרח שבחדירה הבאה בעוצמה ובקצב הנכון... חמש... הפעם היציאה היתה רחוקה יותר, רגע העצירה המוחלטת היה קרוב יותר לכניסה ..ארבע... קרוב יותר לכניסה, מגיע כבר חזרה לטבעת השרירית שבפתח הכוס הרוטט,החם והבשל שלה, עטרת הזין כבר ממש מתחככת בחלק הפנימי של הטבעת ואפילו נוגעת בחלק הצר ביותר בה, במרכזה...היא כבר בסרטים... היא משמיעה קול כזה, לא מילה אלא קול המנסה לפקוד: "שלא תעז!" שלוש...הקול עכשיו אחר, הוא יותר כמו בקשה, תחינה, היא מנסה להגיע מכאן להתנפצות כמו אצן המשליך את חזהו לכיוון סרט הגמר ומנסה לשחד אותי בתחינה...זונה... ידיה מלטפות את אחורי כאילו הידיים שם להנאתי ולא כוח עזר ליום פקודה... זונה מצחיקה... לא מאמינה שאני יכול למנוע את הסוף...ראש הזין הפעם עומד כבר ממש על הטבעת ... שתיים... אני כבר מרגיש את הלבה יוצאת ממעבה האדמה, זורמת מעלה לכיוון הלוע... האדמה כולה רועדת... הזין נעצר מעבר לטבעת... כל כולה ריכוז... היא צורחת כמו עומדת למות אבל מבינות לצרחותיה היא שומעת: "לא לגמור!" היא מנסה לגנוב, כאילו לא שמעה, כאילו אין לאיש את הזכות לדרוש ממנה דבר שכזה, "לא לגמור!!!", היא חושבת לנסות ולמשוך אותי בכוח אבל לפני שהיא מספיקה לנסות היא שוב שומעת את ה-"לא לגמור!!!!!" מלווה בכאב, חייבים להכאיב עכשיו, אחרת היא לא תקשיב, היא לא אדם עכשיו, היא 100% חיה, רק המוח הזוחלי שלה מתפקד עכשיו וכאב זו שפה שהמוח הזה מבין... "ל א ל ג מ ו ר !!!!!!!"... היא מהססת... העיניים שלה קרועות לרווחה... היא רוצה לרצוח אותי אבל אי אפשר... בלעדי אין!
היא עומדת לפרוץ בבכי, היא עוד חושבת שתצליח להימנע ממנו ואז אני חודר אותה..קורע אותה לגזרים בחדירה אחת אליה ממוקדות לחלוטין הכרתה ותת הכרתה כאחת... "לא לגמור!!" ...הנה זה בא...הניתוב... כל העוצמה מנווטת לבכי שמתפרץ באחת לצרחות... אני חוזר לזיין אותה שוב ושוב... היא כבר נמצאת הרבה מעבר לגבול וכל חדירה היא בשבילה כמו סכין מלובנת בחלקים הכי רגישים במוח... עכשיו מגיע הפחד... אני רואה את השאלה בעיניה הבוערות באש יוקדת ומכוסות בדמעות באחת... אני חש אותה בכל גופה... "אתה טוב?... אני יכולה להירגע? לא תפגע בי? לא תנצל את החולשה שחשפת כנגדי?"... היא לא רוצה לחשוב על האפשרות השנייה... חודר אותה שוב... נותן לה שוב לצרוח מהיציאה האיטית... מהעצירה... מהחדירה האיטית אך פולשנית... הזין נוגע בכל מקום כל הזמן מדבר אליה בהרחבתו הזוכה לתשובות לא רצוניות ורצוניות של כיווצי נגד... אני מתחיל לשחרר את הזדון לשפתי, לעיני, רק ברמז, רמז הולך ומתגבר באיטיות, אני לא רוצה שהיא תשבר מהר... החיוך הזדוני בשפתי ובעיני מתגבר בהדרגה... אני רואה בעיניה את הפחד הולך ומשתלט.... "אתה רע?..." ואז היא שוב מתפוצצת בבכי, ואני מצחקק... היא בוכה חזק יותר... עכשיו אני מחייך לפתע אחרת... חיוך מרגיע... "הכל בסדר..אני טוב" ... אני אומר לה שהכל בסדר ומלטף את פניה בחיבה... "הכל בסדר"... ואז אני מפסיק ללטף...החיוך עכשיו אחר... היא מנסה להישאר רגועה, מנסה להתרכז בזין שלי החודר אותה באיטיות, עדיין מקווה שאני טוב... יש לה אי של תקווה, אי שאותו החיוך של הזדון מתחיל לשטוף... הפעם היא מאבדת את התקווה מהר... הגאות מבליחה במהירות ומכסה את האי במים שוצפים, היא נשברת שוב ופורצת בבכי... "אתה רע?...אתה רע!"... וחוזר חלילה....
הפחד שלה הוא נקודת האיזון, המקום שבו אני רוצה להיות. הפחד הוא הגבול שאותו אני רוצה לחצות מעלה ומטה, טוב ורע.
כאן המתעלל חי, כאן הוא פורח, כאן אני יכול לשתות אותה, את הפחד שלה, הוא נמצא לה בעיניים, בגוף, בריח, במוח ואני יכול לגעת בו, להריח אותו, לראות אותו, לשמוע אותו, לטעום אותו ובעיקר לחוש אותו... כאן זה אני.

אתה יודע..

בכוח המוח-אשה • 19 באוק׳ 2007

לא צריך להיות כזה מאסטר כדי להרוס אורגזמות,

תאמין לי שהרסת הרבה יותר אורגזמות ממה שאתה יכול לדמיין, ולקחת להרבה פחות אורגזמות ממה שאתה משער..


ובכלל, מצג- השווא הזה שאתה איזה דיימון היל או לפחות נייג'ל מנסל,
השולט באופן מוחלט על רכב המירוץ שלו,
ובכן, זה קצת פאסה וקצת פאתט,
והכי גרוע -
מישהי עלולה להאמין לך!

אבל כתוב נחמד.

מתעלל מוחית • 19 באוק׳ 2007

אני לא מנסה לשכנע באמיתות הדברים אלא אך ורק מתאר את המציאות.
אני לא מצפה מכל מי שקורא את זה שיאמין לזה, מאחר ובסופו של דבר אנשים מוגבלים על ידי הדמיון שלהם והחוויות שהם מכירים.
ברור לי לכן, שעבור רוב האנשים, מה שאני מתאר כאן הוא בלתי נתפס.

בכל אופן, אני שמח שנהנית מהקריאה.

עיניים - הגרסה שלי

אחת כזו • 27 באוק׳ 2008

מיסיונרי. מסתבר שגם דומים מסוכנים מעדיפים לפעמים מיסיונרי.


אחרי הקשירות וההצלפות, היללות והתחנונים, לפעמים הם מעדיפים לשחרר אותך, להפוך אותך על הישבן הסגול והדואב שלך ולזיין לך את הצורה דווקא בזיון מיסיונרי.

ברגעים האלה איתו, כל מה שהראש שלי תפוס בו זה שעוד מעט הזין המפואר הזה יחדור אותי עד הלב בדיוק בזויות הנכונות שיגרמו לי לבכות יותר מכל שוט.

זו גם הזדמנות נהדרת לנסות לכלות את הרעב שבלגעת בו. בשיער הנהדר הזה שלו, בקו הלסת, בכתפיים. להחליק יד על הגב כשהגוף נצמד ככל שהוא יכול מתחת. החופש הזה להרגיש את הטקסטורה של העור, החום של הגוף.

אבל לו היו כנראה תכנונים אחרים, כי הוא קם ושיחק קצת עם החבלים, ועכשיו הידיים שלי היו קשורות שוב..

הוא מעלי, אני מריחה את הריח שלו, מתבוננת בו כדי לזכור טוב טוב אחר כך, אבל לא יכולה לגעת בו.

הוא נוגע בי:
הוא מזיז את השיער לאחור, מקבע את הראש שלי בהטיה קלה בין הידיים שלו, כך שהעיניים שלי מול העיניים שלו. החדירה היא איטית ומרומזת, הזקפה שלו מלטפת את הרטיבות שלי ונסוגה ("מה יהיה עם כל הרטיבות הזו, תגידי")

הגוף שלי מבקש אותו, הוא מנסה לנוע על הציר על מנת לקבל קצת יותר מרמז.

- "לא לזוז."


אני לא זזה, החדירות מתגברות. הנסיונות להזיז את הראש נכשלים. כפות הידיים שלו מקבעות את הראש בדיוק בזוית הנכונה. העיניים שלי מול העיניים שלו, שלא נעצמות לרגע, שבוחנות בלי הפסקה. אין קשר למקצב או לחוזק: המתבונן שם לא מוכן לוותר. העיניים שלי פקוחות, אני מכירה כבר את הצורך שלו לראות.

הקצב מתגבר, אני מתערפלת. קשה לי. אני יודעת שאני מייללת כבר קולות מסוגים שונים שהוא יחקה אחר כך. ("את רוצה שאני אחקה את איך שאת נשמעת כשאני מזיין אותך? למה לא? יש לך שם קולות של חיה. של כל מיני חיות. את לא רוצה?")

זה לא גורם לי להפסיק ליילל, זה רק גורם לי להתבייש בחוסר השליטה שלי.

- "עיניים."

סגרתי את העיניים. אני פוקחת שוב. אני יודעת כבר מה קורה כשלא פוקחים. ("אני אפסיק.")

אני גם יודעת מה קורה כשכן פוקחים בשלב הזה.. החשיפה הזו של הצורך, של החולשה..

הוא מתבונן, הזין שלו נע בקצב קבוע, לוקח אותי קרוב לגמירה. אני לא מחזיקה מעמד –
אני מנסה לכופף את הראש כנגד הכתף שלו, ולהתחיל למנות את המכות האחרונות לפני הגמירה.
היללות נשמעות עכשיו כמו בכי.


- "עיניים."


המבט שלו, עדיין כל כך מרוכז. אני תוהה עד כמה הוא נהנה גופנית מהמצב, ואיך זה שהוא לא מאבד שליטה..

זה כבר שלב התחנונים. אי אפשר לגמור בעיניים פקוחות, או לפחות קשה עד מאוד.

הנסיגות הקטנות על גבול הגמירה מערפלות כל כך, ואני יודעת עכשיו שאני נוהמת,מייללת, משדלת, בוכה, מאיימת. אני יודעת שעכשיו העיניים שלי מתערפלות ומתגלגלות על מנת למצוא להן שניית ריכוז אחת.

- "עיניים."

עכשיו הוא משנה במעט את הזוית, למקום ההוא שמוציא אותי לחלוטין משליטה. המקום ההוא שמגיב בזרמי נוזל בכל לחיצה. אני הולכת עם זה קדימה, והוא הולך עם זה אחורה: מאט את הקצב, את החוזק. זה נורא, אבל הברירה היחידה זה להגיע עד אליו ולהצמד לקצב החדש.
בשלב הזה קורעת מחשבה את התחושות: זה בכלל סוג של סבל, לא?
המשחק הזה שהוא משחק, גורם לי לסבל.
כל הגוף כבר רועד.

אבל עכשיו הוא מסובב את הפנים שלי אל הצד, ומניח עליהן כף יד גדולה וחזקה, אני עוצמת עיניים וכל כך אוהבת אותו כשהוא מאיץ את הקצב...


עכשיו אפשר להתחיל.


*******

(:

אתה קולט איזה קטע זה...?

בלי להכיר את הכותב

BlackHard​(שולט) • 27 באוק׳ 2008

בלי להכיר את הכותב ומעלליו אם יש כאלה,
הקטע עצמו די חזק ונחמד,
המשך השרשור כרגיל מיותר וגולש לכייוונו של אדם ופחות מתייחס לנכתב

אבל זה כבר רגיל פה.