Lolita(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
4 באוק׳ 2003
בוא
קראה לו אליה , אל העדן בין רגליה
גישש , זחל , כל גופו רוטט מול ברק עיניה הייתה לו כקרן שמש ביום אפל היה לה כפרח בר בשדה קמל גופה לקראתו התמתח , מזמין ליבו הלם , ריחה המתוק את נשמתו הזין עורה הטהור , את פניו מלטף פיו השוקק אל פנים הוויתה פולש לשון רעבה נשלחת אל פנים ירך בוהקת טעם האלים את שפתיו עוטף ברכות משתקת טועם , נושך , נוגס במרקם עדין , ארומה מהפנטת מתפתלת מצטמררת מתוך עיניה אש יורקת את צימאונו ירווה אצלה עד קץ הקיצים . את בצורת נשמתו רק טל גופה יפריח לעולמים. |
|
|
kamor(נשלט)
|
לפני 20 שנים •
4 באוק׳ 2003
איזה יופי !!!!
. |
|
|
נוי
|
לפני 20 שנים •
5 באוק׳ 2003
לוליטה חברתי,
שיר מדהים...... מזדהה ואוהבת.... 
|
|
|
| dan_sub(נשלט) |
לפני 20 שנים •
7 באוק׳ 2003
על הגחון,
בזחילה הכי נמוכה שיכולה להיות, עם המבט הכי כנוע ומתמסר, נמשך כמו מגנט לצוף המלכות, אוהב את כתבתך השובה |
|
|
דני בוי
|
לפני 20 שנים •
7 באוק׳ 2003
גדול, אוצר מילים משגע
שני משפטי הסיום אהבתי במיוחד: "את צימאונו ירווה אצלה עד קץ הקיצים . את בצורת נשמתו רק טל גופה יפריח לעולמים." מסמל יותר מהכל את הקשר הפיסי,המנטלי והרוחני החזק והאמיתי הקיים בין עבד למלכתו. |
|
|
| wanttobe(נשלט) |
לפני 20 שנים •
7 באוק׳ 2003
אהבתי
lolita גבירה
שיר ניפלא. |
|
|