ליגה בפני עצמם

כשאני מגיע לשדה התעופה, אין לי כוח לכל השטויות האלו שלהם.
יש את הדקלום הזה כשאתה כבר חסר סבלנות...
אני בא מהבית, הגעתי במונית, התיק שלי, כל מה שיש בו שלי, אני ארזתי אותו, הוא היה איתי ובהשגחתי מהרגע שבו סיימתי לארוז אותו ועד עכשיו...
אין לי נשק ולא שום דבר שדומה או נראה כמו נשק...
אף אחד לא נתן לי שום דבר להעביר לאף אחד
ואני יודע למה רצית לשאול את השאלה...

יש את אלו שמוותרים על ההמשך כבר בשלב הזה, ויש את אלו ששואלים "למה?" כמוצאים שלל רב..
כאילו... "תשכנע אותי שאתה יודע את התשובה לשאלה הזו ואני אתן לך לעבור"
כאילו... הם עושים לי מבחן זיכרון או משהו
אם זה מה שקורה, נשאר לך רק להגיד להם את ההסבר ההוא של "כי קרו מקרים שבהם... בלה בלה בלה בלה בלה בלה..."...
חלקם תמיד כל כך מופתעים... כאילו בכלל לא נתפס אצלם, שבני אדם יכולים לזכור טקסט בן שבע שורות לאחר ששמעו אותו כבר החל מכמה פעמים...
אבל זה עוד כלום...
בסופרפארם, כשאומרים לקופאי/ת שהתשובה לשאלה שהם עומדים לשאול היא "לא", ואחרי שהם שואלים "איזו שאלה רציתי לשאול?" ועונים להם "אם יש לי כרטיס לייף סטייל" יש כאלו שמופתעים נורא ושואלים אתכם "איך ידעת?"....
אלו... אלו הם ליגה בפני עצמם...