קולבים.

קולבים.

Adonasuy​(שולט) • 21 בינו׳ 2008

אחרי שעה, בערך, אני מתיישב ומביט בה.
ידיים פרושות לצדדים, נתונות באזיקי עור וקשורות לרגלי שולחן העץ המאסיבי. לצווארה קולר הדוק, נשימותיה מהירות והחזה שלה גואה מבין החבלים ההדוקים שמלופפים סביבו. סימני הסטירות על פניה מנוקדים בטיפות זרע. עיניה מכוסות בכיסוי אטום וכולה דריכות, מופתעת מהרוגע הפתאומי. לוגם מהקפה שכבר הספיק להתקרר. נהנה מהמראה שלה.

מתיר את ידיה ומקים אותה. מסיר את החבלים מהשדיים. לופת את שערה וגורר אחרי, כמה מטרים, עד לכסא. מצמיד אותה לגב הכסא ומושך בשער, עד שידיה מוצאות את המושב וגופה הכפוף נסמך עליהן.
מחבר שרשרת לכל אזיק ובעזרתן קושר כל יד לרגל של הכסא, מבטיח שהיא לא תזדקף מעבר למה שאורך השרשרת הקצרה יתיר. קושר בזריזות את רגליה לרגלי הכסא האחוריות, מלפף את החבלים הרכים, הלבנים, ומהדק אותם.

למרות שההצלפות בפלוגר ובשוט צפויות, היא נרתעת מהכאב שניתך באחת לישבנה וירכיה. הכבלים עוזרים, תנועתה מוגבלת ולא מפריעה לרצף ההצלפות שמקנה לישבנה את בוהק השני המגרה שאני כל כך אוהב.

אני מפסיק להצליף. רואה אותה נדרכת שוב. מחכה לבלתי צפוי...

שולף את הקולבים מהתיק.
קולב מתכת פשוט, שחזר עם החליפה מניקוי יבש וקולב עם שני אטבים.
אני משחק במתכת. מעוות את צורתה. יוצר מהקולב התקן דמוי S. קצה אחד של ה-S כבר עוצב על ידי היצרן. הקצה השני מעוצב בידי מחוט המתכת הכפול ומלפנים נראה כמו V. לחיצה מהצד מקרבת את החוטים זה לזה וכשהלחץ מוסר, קפיציות המתכת מחזירה את צורת ה- V לקדמותה.

השקט מפחיד אותה. ראשה נע בעצבנות והיא מנסה להבין מהצלילים מה אני זומם.
אני מפשק את ישבנה, חושף את החור ההדוק, לוחץ בשתי אצבעות על ה- V ומכווץ אותו ואז מחדיר את קצהו לישבנה, לקול צרחת הכאב שלה. ממשיך להחדיר אותו פנימה עוד כמה סנטימטרים ואז מרפה מחוטי הברזל, נותן להם לנסות לחזור למצבם המקורי מול דפנות הרקטום, פעולה שסוחטת עוד צרחת כאב ארוכה. מחבר חבל לקצה ה- S שמונח על גבה ומעביר דרך לולאת הקולר, מושך – וסוחט ממנה אנחת כאב עמוקה. אני נותן לה רגע להתייחד עם הכאב, עם הרעידות הלא רצוניות, ועם הייחום והרטיבות שנוזלת על ירכיה באין מפריע.
נוטל את הקולב השני ליד. מביט בשדיה, תלויים במלא יופיים מעל מושב הכסא. פטמותיה זקורות , ורודות ומעוררות תאבון.
לוחץ על אטב אחד, מפשק אותו וממקם את הפטמה במרכזו. מרפה ונותן לו לנגוס בבשר הוורדרד. מושך ומסובב מעט, גורם לה להרטיב עוד קצת ולהאנח עוד קצת . אוטב את הפטמה השניה גם כן.
מוציא את המשקולות מהתיק. מאתיים גרם של פלדה. לא נשמע הרבה, אבל כשאני שם אותן על קרס הקולב ומטלטל אותן, אפשר לראות על פניה את הכאב. והעונג.

לוקח את הזמן שלי לצלם. בוחר זוויות צילום, מכוון תאורה.

מנחית שוט זנבות על התחת שלה וירכיה. כל תזוזה של צווארה מעמיקה עת ה-V שנעוץ לה בתחת.
כל רתיעה גורמת למטוטלת התלויה על פטמותיה להתנדנד .

התחת שלה מפוספס כולו ברצועות אדומות, בוערות.

מוריד את מכנסי, תחתוני.
נועץ את זקפתי לתוכה ומתחיל לנוע קדימה ואחורה, מגביר קצב. העונג שלה מתערבב בכאב שמגיע מכל איבר , כמעט, בגופה. עוד כמה תנועות והיא מיבבת בקול חנוק, מבקשת רשות לגמור.... מקבלת ומתכווצת סביבי כאילו כל ישותה הופכת לחור מכווץ, אורגזמי.
הזין שלי מצופה בנוזלי הסיכה שלה, ננעץ בתוכה שוב ושוב, פראי וקשה. מהצד אני רואה את המטוטלת מעיפה את שדיה בקצב הזיון, שומע את האנחות וערפל אדום יורד עלי כשאני גומר בתוכה.

אוחחחח....

לי-אורה • 21 בינו׳ 2008

הלך הריכוז להערב....: ))

dahanc​(שולט) • 22 בינו׳ 2008

כתוב מבריק ,שנון , ועוצמתי ...שאפו !