צל
|
לפני 20 שנים •
17 באוק׳ 2003
מריונטה
בבוקר רגיל של שמש מהחלון
שמעתי אותה קוראת בקול "בוא תתקרב רוצה לדבר איתך" היא אומרת המוסיקה הישתתקה מעצמה הטלויזה כבתה החדר שקט דומם אוירה שאותה אני במיוחד לא אוהב היא מביטה בעיניים אדומות שעות בכי שקט כנראה אומר בליבי "אני לא מוכנה להיות יותר מריונטה שלך" היא אומרת לי "אל תגיב אל תומר רק תקבל תבין ותפנים" רוצה לשאול שאלה אבל לא נותנת לי להכניס גם אות ראשונה בהיתי באויר צבטתי את עצמי זה חלום או חלום בלהות כנראה שלא , כאבה הצביטה מאד יצאתי לחדר העבודה שלי הוצאתי חוטים וחבלים מהמגירה העליונה הסגורה נכנסתי לחדר עם מספריים ביד והחוטים ביד השניה , היא בהלם לא מבינה האם אני הולך לקשור אותה עם כמה סוגי קשירה חשבה ולא דיברה או להראות לה מה זו מריונטה באמת , אך שתקה רק המביט מסגיר את החשש מאי הידיעה אחזתי ביד שמאל במספריים וגזרתי את כל החוטים והחבלים עזבתי אותם על הרצפה זרוקים לא מסודרים ואמרתי לה "מריוטה חשבת שאת את לא" הבכי היתחיל חזק היא הבינה הכירה אותי היטב הדלת הישמיע טריקה , אני בחוץ צל שנהיה כאנשים ולא כצל הרים |
|
|
|
|
|