infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
20 באוק׳ 2003
סיפורון מחיים קודמים (-:
לא יודעת למה תמיד עולה לי הסיפור הזה כאילו אני מכירה אותו מאיפשהו
בלי שקראתי . כמו אולי מחיים קודמים...לא יודעת. ..אני אפילו לא יודעת אם אני מאמינה בפלשבקים מחיים קודמים . אבל בגלל שזה עולה לי לפעמים ,רציתי לשתף ..(-: היא אספה אותי בגיל אולי שבועיים או שלושה אחרי שזרקו אותי והייתי ככה כמה ימים ,בשום מקום ,וגם החביאו אותי בתוך שיח ,לא יודעת למה ,כנראה ממש רצו שאני לא אשרוד. לא יודעת איך היא מצאה...היא היתה בת 30 פלוס ולא היו לה ילדים - לא כי היא לא רצתה ללדת אלא כי היתה לה מעין "סטייה" או ..נטייה מינית שונה ,ובאותו זמן זה היה תחת איסור חמור ונחשב פשע שהעונש עליו הוא תלייה או מאסר עולם ,או אם נקבע שהאדם אינו יציב בנפשו ויש הוכחות ,אז כולאים אותו בבית חולים לחולי רוח. לא זוכרת את שמה אבל זה היה משהו כמו "גלוריה" . היא היתה מאד יפה והיתה בה חכמת חיים אך גם איגואיזם רב. בערך במאה ה-17 או ה-18 , הסוף לימי הביניים ,תחילת ההשכלה ותקופת מעבר גדושה בכל מיני מהפכות . האישה היתה מאד עשירה וביתה היה מלא במשרתים לבושים היטב ששירתו אותה יום וליל . אך אני הייתי כמו בת בשבילה , ואני הייתי זו היושבת למרגלותיה ,המלווה אותה כשהיתה יוצאת , לי היא היתה קוראת לסרק לה את השיער ולי היא היתה קוראת דבר ראשון כשהיתה מתעוררת בבוקר. היא היתה מושיבה אותי על המיטה הענקית שלה , המפוארת , והיינו מצחקקות ומרכלות ,גם על גברים ,אך תמיד היה בה משהו עצוב כשהיינו מתחילות לרכל על גברים...אני אהבתי גברים והייתי מגניבה עין מחורמנת אל עבר משרת צעיר מידיי פעם, בתקופת ההתבגרות שלי. לא היה לי מוזר שאני איתה יום וליל ,משרתת אותה מכף רגל עד הראש, כי זה מה שהכרתי וכך היה לי טוב . אך בכל פעם שהיא שמה לב שאני מגניבה את מבטי אל עבר משרת אחר, היתה מתרגזת ואומרת ,כי כולנו נולדנו בחטא ואנחנו כאן על מנת לטהר את זה ,שלא אעיז לעשות משהו טמא. החיים האלה הם רק חלום, רק מעבר, היתה אומרת לי בחיוך עייף. כשהייתי בת 20 היא היתה כבר בת חמישים אך עדיין היתה יפה מאד ומטופחת. באותה תקופה אדם בן חמישים נחשב מבוגר מאד ,אבל לה לא נתנו יותר מארבעים. יום אחד ישבתי למרגלותיה והיא שכבה במיטתה ,עייפה מהרגיל . הבטתי בה פתאום והתעוררה בי מעין חמלה אליה , מעין רוך שלא הכרתי . רציתי לא לשרת אלא לחבקה חזק ולומר לה תודה. היא הביטה בי בחזרה ולפתע החלה לבכות...נבהלתי כי לא ראיתי אותה בוכה מעולם. חיבקתי אותה ורק לחישה אחת באזני קבעה את גורלי לבוא.."אני חולה. מאד חולה. אני לא אהיה פה עוד כמה זמן. לא אהיה איתך" המילים האלו הדהדו באוויר, במוחי , עלו מעלה כמו ענן שחור ונתלו מעלינו. אמרתי לה שאני אשרת אותה לעד ,ושזה לא יכול להיות...היא אמרה לי "זה לא נכון. אני יודעת שתשכחי אותי, שיהיה לך גבר". אמרתי לה שאינני יודעת מה יהיה אבל שאני אהיה איתה ,שיהיה בסדר...היא פרצה בבכי עוד יותר. עליתי על המיטה ונשכבתי לידה. ליטפתי את צווארה והיא החזירה לי בליטוף מתוך הבכי. לפתע אחז בי איזה אינסטינקט, תחושה אחרת ,שלא ידעתי ..המשכתי ללטפה והיה לי טוב. פתאום היא תפסה אותי בשיערות ומשכה את ראשי לאחור חזק , גנחתי מהכאב אך הרגשתי טוב ,רציתי שתמשיך ..היא ירדה אל חזי וליקקה ,נשכה אותו קצת ,ועוד ועוד ,עד שחשתי כאב חד .."נולדנו בחטא ואנחנו כאן כדי לכפר על כך" -הידהדו המילים בראשי ולא עצרתי אותה . נפלתי אחורה על המיטה וכבר גנחתי בטירוף .היא הורידה ממני את התחתון ונשארתי רק עם השמלה , היא החדירה לי אצבע לתוך הכוס ועוד אחת ועוד אחת. גופי רעד מעונג שלא הכרתי ,הורדתי את השמלה ונשארתי בלי כלום ,כמו שהייתי כשהייתי זרוקה בשום מקום בגיל הינקות . היא לקחה את הוילונות שהיו מחוברים למיטתה וקשרה איתם את זרועותיי. היא זיינה אותי עם האצבעות ככה עד שגמרתי ונשארתי קשורה על המיטה לנשום עמוק..היא קמה ונעמדה ,מסתכלת עליי וזה דיי גרם לי להתחרמן עוד פעם ,אבל לא אמרתי מילה . "מה את עושה על המיטה שלי , משרתת ? הא? " היא אמרה עם צחוק קצת לועג .חייכתי אליה חזרה . הרגשתי טוב כי ראיתי שגרמתי לה לשכוח מהמחלה ,אפילו אם זה רק לשעות ספורות. מאותו יום הייתי באה אליה, ממש מתגנבת אליה בלילות (כי כבר הייתי גדולה והייתי ישנה בחדר עם כל המשרתים.) וזה מה שהיינו עושות . אחרי תקופה מסויימת היא החלה פתאום להדליק סיגר עבה אחרי החירמונים שלנו ולעשן בכיף. היתה מביאה לי קצת לפעמים. היתה משתעלת חזק ולפעמים גם היה יוצא דם .הייתי צריכה לרוץ ולהביא לה מים ואת התרופות שלה ,וגם כל מיני משחות מרפאות שנתנה לה איזו מכשפה או בכל אופן -מישהי מאד דומה למכשפה ,שראיתי שגם אותה היא מנשקת כמוני , עם הלשון . עברו כמה חודשים והיא כבר לא יכלה לקום מהמיטה יותר. באמצע התחרמנויות היה תופס אותה השיעול הזה ,והיריקות דם הפכו להקאות דם , תמיד היה עומד לידה דלי . אמרתי לעצמי שאני צריכה להיות חזקה בשבילה ולא לבכות ,לא להראות פחד. אבל בתוכי רעדתי מפחד. לא הכרתי את העולם שבחוץ ,לא ידעתי מה אני ,לא ידעת דבר פרט ללשרת. ביום האחרון של חייה ,בבוקר התעוררה במצב רוח טוב במיוחד . היא קמה מהמיטה והייתי דיי מופתעת .קמה, התאפרה , קראה לי לסדר את שיערה. שמחתי וקיוויתי שאולי זה עבר...היא אמרה לי - "אני תמיד תמיד אמצא אותך ,היכן שלא תהיי. אני תמיד אשמור עלייך ." עניתי לה בתודה עמוקה ,אך רציתי לומר לה ,שהנה ,התבגרתי כבר, איני תינוקת חסרת אונים, רציתי לצעוק לה שזה יותר מידיי בשבילי לראות אותה כך, להיות יום וליל בתוך הבית הכבד הזה , הרודף מחלות וכאב ,שאני לא רוצה לזכור ושאני רוצה שתשחרר אותי ,שאני רוצה ללכת . אך שתקתי. חשתי רע לומר לה דבר כזה..חיבקתי את רגליה וכך נרדמנו. התעוררתי כשהיה כבר חושך. הדלקתי את הנרות שבחדר וניגשתי לתת לה מים .נגעתי קלות בכתפה .שנתה היתה תמיד רגישה מאד ,כאילו תמיד היתה לה עין אחת פקוחה .שלא יקרה משהו ,שלא אלך לה לאנשהו...וכעת היא לא מתעוררת...ידעתי שזה הסוף .הבטתי בה . היתה כבדה, חיוורת. פניה מלאות כאב אך גם היתה לה הבעה משוחררת...שמחתי שזה נגמר ושלא כואב לה יותר, אך היה לי קשה להימצא בחדר ההוא ולראות אותה כך. להתחיל שוב מאפס..כמו בהתקף טירוף ,אספתי את דבריי המעטים אל תוך מזוודה קטנה ,לקחתי תיק אחד מתיקיה היקרים ביותר ,וגם את השרשרת שענדה לקחתי מצווארה למזכרת ..נישקתי אותה חזק ,ויצאתי משם מהר ,מתגנבת בין החדרים . ביציאה נתקלתי בחדרו של המשרת הצעיר...פתחתי את הדלת .היא חרקה קצת אבל הוא לא התעורר...פניו הישנות נראו כל כך מלאי חיים, כל כך שונות מפניה של גבירתי ...רציתי לנשק לו לשלום ולומר שאולי עוד נפגש ,אך פחדתי להעיר אותו ויצאתי מהבית. חושך. גשם מטפטף . אין לי לאן ללכת. שוב אני לבד... פניתי לכיוון שסתם בחרתי והתחלתי ללכת ,עוברת את התחנה עם מלא כרכרות ,המזמינות נוסעי לילה אבודים לשלם הרבה ולנסוע לביתם או סתם - פשוט לעשות טיול . הגשם הרטיב שיערי ,בידי החזקתי חזק את השרשרת שהיא ענדה. אמרתי לעצמי ,שדבר ראשון אני הולכת לקנות לי משהו מתוק לאכול . ודבר שני אני הולכת למצוא לי זיון . (-: השתחררתי . החופש העיק עליי . רציתי להיות בחיקה . מכאן ואילך זה הפך להיות רק חלום רחוק . |
|
|
lihi
|
לפני 20 שנים •
20 באוק׳ 2003
טוב...אממממ...אני לא יודעת איך להגיב...
|
|
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
20 באוק׳ 2003
המ...ליהי ,למה כוונתך ? למה הסמיילי המתבייש ? (-:
|
|
|
|
lihi
|
לפני 20 שנים •
20 באוק׳ 2003
זה לא סמיילי מתבייש,זהו סמיילי שנתפס לא מוכן...עם הלשון בחוץ אבל ממש לא יודע בשביל מה הוא פחת את הפה...פשוט ללא מילים...הבנת?
פשוט קצת מסוחררת ממה שקראתי. |
|
|
השולט אור(שולט)
|
לפני 20 שנים •
20 באוק׳ 2003
יש לך מושג כמה רגשות הצתת בי בקטע הקצרצר הזה?
מסקרנות לחירמון, לחיוך, לעצב, ל... אבל לאורך כל הסיפור, גם בחרמנות, הייתה אווירה כזו של מקום אחר, עצוב כל כך. אינפי, את כותבת מדהים. |
|
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
20 באוק׳ 2003
ליהי - אוקיי עכשיו קלטתי איזו דפקה אני
תודה לך ! שמחה שנהנית ואור יקרה - תודה לך גם ,התחושה של מקום אחר היא כיוון שזה באמת ,במקום מאד אחר , גם בשבילי - משהו לא ידוע ,משהו מטושטש ,אבל כשהרגשתי איך זה כל פעם עולה לי כמו זכרון או אפילו אם זה סתם ככה עלה לי והתחשק לי לכתוב דבר כזה - המתנה ההכי גדולה היא שזה באמת גורם למישהו הנאה וממלא מישהו . }{ נ.ב. -היה באמת קצת עצוב שם כשכתבתי ((-: |
|
|
שוקולית(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
20 באוק׳ 2003
את הסיפור הזה אני מכירה.....שמעתי אותו כמה וכמה פעמים וכל פעם מחדש
זה מעלה צמרמורת,צמרמורת עם המון התחברות. }{ |
|
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
20 באוק׳ 2003
תודה גבירתי
}{ |
|
|
|
שוקולית(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
20 באוק׳ 2003
מה תודה,מה.
תכיני ת'תחת שלך..... |
|
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
20 באוק׳ 2003
כן גבירתיייייייייייייייייייייייייי !!!!
thank you God, thank you, thank you |
|
|