מה הקשר בין דה-סאד לסדיזם שלנו?

מה הקשר בין דה-סאד לסדיזם שלנו?

מיתוסית​(שולטת) • 26 באפר׳ 2008

זה עתה סיימתי קריאה מרתקת בת מספר ימים של ספרו של המרקיז דה סאד: "ז'וסטין או ייסוריה של המידה הטובה".

נולדו בי מספר מסקנות:

1)אני מתביישת להיקרא סדיסטית על שמו. הייתי שמחה הרבה יותר לו היה קיים מונח אחר שהיה מתאר את ההנאה המינית שלי מהכאבה והשפלה של האחר שכן הסדיזם שלי שונה כרחוק מזרח ממערב מהסדיזם הטהור, האכזרי, המרושע והבלתי אנושי המתואר בספריו של דה סאד.

2)ספרו לא גירה אותי ולו פעם אחת לאורך כל קריאתו ותחת זו קראתי תיאורים שעוררו בי חלחלה. חלקם היו קשים כל כך, עד שנאלצתי מבחינה ריגשית להניח את הספר ולקרוא בו מאוחר יותר. לא נהיר לי האם ישנם אנשים שספר זה אכן מגרה אותם ואם כן, אני סבורה שגורלם ראוי שיהיה דומה לזה של דה סאד- בכלא אם ביצעו את המעשים או תחת טיפול פסיכולוגי.

3) כמה דה סאד היה פושע אמיתי וחולה נפש אמיתי (אם כי עשה מספר פשעים של ממש ולעומת זאת אחרים היו "פשעים של המוסר", שכיום ודאי לא היה נענש עליהם)? האם היה קורבן של החברה בגלל שהיה נון קונפורמי וכפר בדת, ובגלל שהיתה לו דיעה אחרת מהחברה אז רדפו אותו? האם באמת הייתה לו נפש מעוותת? מנין הגיע הצורך שלו להגיע לקיצוניות במעשיו המיניים בחייו? האם התיאורים בספר היו משאת נפשו או שמא רק אמצעי אומנותי ספרותי על מנת להראות את כוונתו ולהדגיש ולהדגים את הפילוסופיה שלו?

4)הספר לא נועד להיות פורנוגרפי לשם הפורנוגרפיה המגרה את הקוראים, אלא מדובר בפורנו פילוסופי או שמא פילוסופיה פורנוגרפית. דה סאד מכוון את המונולוגים הארוכים של דמויותיו שמתפרשות לעיתים על פני עמודים שלמים רצופים לתורה מאוד ספציפית ולדיסיפלינה מאוד ממוקדת שתיאורי הסדיזם המרתיעים והמבחילים שלו נועדו להבהיר זאת:

הליברטניות שגורסת שהחזק שולט בחלשים, שאין בעולמנו מקום לחסדים, נדבות, רחמים, הכרת תודה או מידה טובה. אין מקום לדת, לערכים, לאהבה.
רק כוח, אינטרסים, פשע, ניצול, רשע טהור.
ככל שתפר את החוקים והמוסכמות, כך תחוש מאושר יותר.
ככל שתעשה זאת על חשבונו של האחר, כך תחוש מאושר ומגורה יותר.
זה אומר שהמין הנשי נחות, שכל תפקידו בעולם הגברי של דה סאד זה לשמש כשק חבטות, משרתת, שפחות מיניות.
האישה צריכה לסבול על מנת שהגבר יהנה.
אושרה של האישה אינו חשוב כלל וזו אף חובתו של הגבר לדאוג לאושרו ולסיפוקו על חשבונה של האישה.
חוקיו של האדם מעוותים את חוקי הטבע. בטבע אין מידה טובה. האדם צריך לפעול על פי דחפיו, על פי תשוקותיו. אם ניחנת בכוח ובכסף ובמעמד- תוכל לעשות ככל העולה על רוחך. במידה ולא- תיאלץ להיכנע מרצון או לסבול כפייה מהחזק.
האישה נולדה חלשה מהגבר ולכן היא בהכרח אמורה להיות נתונה למרותו ולא להיות בעלת רצון בכלל.
העניים נועדו להיות משועבדים לעשירים.
בתחום המיני, ככל שתחווה יותר חיי פריצות וככל שתפר יותר חוקים ומוסכמות, כך יותר תהנה. זה אומר שבעולמו של דה סאד, הגברים מעדיפים צעירות, לעיתים ילדות בנות 8 ו- 12, אונס (אישה מופקרת העושה זאת מרצונה אינה ראויה למבטו השני של הגבר), מעשי סדום, הצלפות, עינויים של ממש, גילוי עריות (אח ואחות, אב ובתו, דוד ואחייניתו ותמיד בכורח). ככל שהאישה מעונה יותר וצורחת יותר וסובלת יותר, כך אתה יותר מסופק מינית ויוצא יותר"גבר".
אין אסור. שבירת כל המוסכמות. רק זיאופיליה לא ראיתי.
אם האישה מתה בסוף, מוצאים אחרת. כלומר חוטפים אותה וכולאים אותה.
לפעמים רצוי לכוון למותה וראוי שיהיה אכזרי ומלא כאב וייסורים.

הרבה שינאת נשים נודפת מבין השורות.
הנשים נתפסות כחלשות, פתיות, רעות, רכלניות. אחת הדמויות בספר תוהה אם המין הנשי בכלל ראוי להיחשב בתוך גזע בני האנוש.
הגברים מעדיפים לקיים יחסים באמצעות פי הטבעת ולא הנרתיק, נגעלים מהנרתיק ומקיימים יחסים הומוסקסואלים רבים, בעיקר עם נערים צעירים. יש דחייה מנשים בוגרות ובשלות. העדפה לנשים רמות מעלה וצנועות שלא נבעלו מעולם כדי לאנוס אותן ולהכריח אותן לשתף פעולה עם הסטיות המזוויעות ביותר שהנפש האנושית יכולה לחשוב עליהן.

דה סאד מטיב לתאר את נפש האדם על כל סטיותיה, קיצוניותה.
אינני יודעת אם הספר מתאר תיאור נכון פחות או יותר של אותה תקופה בצרפת ובכלל בעולם, או שמא מדובר בעולם המוקצן במקצת, עולם אוטופי מבחינתו.

ובכל מקרה, כל אוהב פילוסופיה ימצא שדה סאד הוא לא פחות מגאון בעיניי בזכות הטיעונים שלו, התשובות שלו לכל דבר, הדרך הלוגית בה הוא מצליח לערער את הביטחון שלך ואת החשיבה שלך שבני האדם אינם רעים ביסודם ושהעולם ראוי כי יהיה בו מוסר ומידה טובה ושעל בני האדם לשלוט ביצרם.

אשמח לשמוע דיעות נוספות על אותו ספר וספרים אחרים שלו ובמיוחד האם הרעיון שלהם דומה רק במעטה אחר או שיש בהם שונות של ממש.

זה

הוא​(שולט) • 27 באפר׳ 2008

מסוג הדברים שיכולים לשמש השראה ומימוש סלקטיבי של רעיונות ומעללים
אין שם אלמנט של הסכמה מה שהופך יחסי שליטה , אמנם לא נורמטיבים,
אך עם שליטה גבוהה ביצר ומחויבות מוסרית לפרטנרית שאיתה חוברים.

SPENKY{שייכת} • 27 באפר׳ 2008

הדמות היחידה שהעיקה עליי באמת בספר זו ז'וסטיין.
ההצמדות שלה למידה הטובה וההתבכינויות הבלתי נגמרות שלה באמת מוציאות את החשק לחיות.
מצד שני באמת לא ממש בדסמ בטעם טוב, יש שם המון רוע צרוף וצדדים אנושיים מכוערים.
אני נהניתי..

Black Lotus​(מתחלפת){זאלופון} • 27 באפר׳ 2008

ז'וסטין וייסוריה של המידה הטובה גרם לי לצחוק הרבה לאורכו. הוא מזכיר טלנובלה סוג ז' שבה לאותן 4-5 דמויות קורות כל צרות המין האנושי, והסיום - הרס אותי מצחוק, דווקא משום שהוא לא שונה מסיום קלאסי של הטפות דת.

לגבי המסקנות: 1. הסאדיזם של דה-סאד הוא הבסיס. הבדס"מ הוא הגרסא האקסטרא מרוככת לסאדיזם שנובעת מתוך התפשרות והתחשבות במגבלות ובסביבה. ובכל זאת,אי אפשר להתעלם מכך שלחלק לא מבוטל מהסאדיסטים בקהילה יש פנטזיות שקרובות יותר למה שדה-סאד מתאר מאשר לבדס"מ בהסכמה.

2.הספר לא מגרה גם בעיני. דה-סאד מתאמץ בספריו לזעזע גם בדברים שלא אפשריים מבחינה אנטומית. הסיפור כתוב כמו סרט אימה זול וגרוטסקי, אין עומק לדמויות שלו ואין בו מימד של אמינות שדרוש על מנת לספק גירוי.

3. חלק לא מבוטל ממה שדה-סאד כתב עליו התרחש בדמיונו, והראיה היא שחלק מספריו נכתבו בעודו בבית המשוגעים ובכלא. רדפו אותו על חוסר התאמה לסטנדרטים מקובלים של פוריטניות וסביר להניח שהיתה לו נפש מעוותת מכיוון שהוא מפגין לא מעט אלמנטים אובססיביים. מניין מגיע הצורך, אפשר לשאול רק אותו. כל השאר יכולים רק לשער.

4. הליברטיניות של דה-סאד יוצאת נגד כל ערכי הכנסיה. ניידות בין מעמדות לא היתה אפשרית ולכן גורלך נחרץ לפי המעמד אליו נולדת, לא רק לפי דה סאד אלא גם לפיו מתנגדיו באותה התקופה. בספרים אחרים של דה-סאד יש נשים ליברטיניות ששוות במעמדן ובאכזריותן לגברים ולכן אני לא בטוחה ששנאת הנשים היא זו שמניעה אותו, אלא ההנאה מהסבל של האחר. דה-סאד ומרעיו הליבריטנים מראים חיבה עזה לפי הטבעת, הקשורה לעובדה ששם אין סיכוך טבעי ויש יותר התנגדות שיוצרת תגובת כאב אמיתית בסבירות גבוהה יותר, ולפיכך גירוי לסאדיסט.

אני חולקת על דעתך בעניין גאוניות הטיעונים של דה-סאד. טיעוניו דמגוגיים, פשטניים יחסית ולא מחדשים- אפילו כותבי ספר בראשית כבר טענו לפניו שיצר האדם רע מנעוריו. סאד קורא לחזרה לחוקי הטבע על פני חוקי המוסר ושליטה על היצר אך לא מסביר איך יצליח לשמור על היתרון שלו כשיבוטלו יחד עם חוקי התרבות חוקי המעמד. הוא אמנם היווה בסיס רעיוני להרבה מאד פילוסופים ופסיכולוגים, אך לעניות דעתי, הטיעונים שלו רחוקים מלהיו מלוטשים מספיק בשביל להחשב גאוניים.

בגדול הספרים של דה-סאד דומים זה לזה והאידיאולוגיה שלו עוברת ביניהם באופן מאד ברור. ממליצה לך לראות את 120 ימים של סדום של פאזוליני שנעשה על פי הספר של דה-סאד ו"הולבש" על תקופת מוסוליני על מנת להיווכח בעצמך.רק אזהרה - הסרט מאד קשה לצפייה.

מיתוסית​(שולטת) • 27 באפר׳ 2008

איזה בדיוק סצינות אפשר או ראוי לשחזר? לחתוך אנשים בעורקים עד שהם מאבדים הכרה? להצליף בהם עם זרדים מושרים בחומץ? לתפור להם את פי הטבעת ואז לחדור בכוח עד שהחוטים נקרעים?

לוטוסית, הייתה רק אישה אחת שלכאורה הייתה ליברטנית חזקה- דובואה, אבל אם תשימי לב היא עשתה כל מה שהגברים אמרו לה וכשהם רק רצו (חבורת השודדים) היא התמסרה אליהם מיד. לא באמת היתה לה ברירה וחוצמזה ששימי לב שגם אחותה של ז'וסטין וגם דובואה ששתיהן הצליחו להגיע למעלה מלמטה- עשו את זה דרך סקס ופשעים ולא מתוך היותן נשים וכישורים אחרים שלהן שגברים יכלו להשתמש.

סוף הספר דווקא היה חתיכת הטפת דת ואיכזב אותי- ז'וסטין אומנם מתה, אבל מאושרת ואחותה הסוררת הלכה פתאום למנזר?! (סליחה אם הרסתי למישהו).
לא סתם דה סאד כתב לספר 4 גרסאות שבחלקן שינה את הסוף.

ולא בטוח שהוא המציא הכל למרות שהוא כתב בכלא ובבית משוגעים, לא בעיה לשחזר זכרונות

וכמו שכתבתי, לדעתי הוא לא באמת התכוון לגרות והפורנו והאלימות היו רק אמצעי, הרי כל הגברים שם היו אותו דבר רק בשם אחר ומראה אחר וסטייה קצת שונה וכולם אמרו אותו דבר וחשבו אותו דבר.

שלגי • 27 באפר׳ 2008

יאפ, גם אני.
חוץ מהקטעים של המלל המשעמם והפילוסופי (ככה אני, בלונדה שטחית)

Mary Jane • 27 באפר׳ 2008

ברצוני להוסיף על דברי לוטוס בנוגע לשוביניזם בכתבי סאד:

לפי תפיסתו נשים אינן נחותות מטבען, אלא הן הופכות לנחותות בשל הערכים שהן נוטות לאמץ לעצמן - בחירה במידות הטובות, רגש הומה, הגבלתה וסירוסה של החירות, ביטול עצמי בפני הזולת ושאר ערכים בעלי אלמנטים נוצריים משהו. ערכים אלו הופכים אותן לקורבן שהכי כיף לחלל וזו הסיבה שנשים הן הקורבנות השכיחים בכתביו.

ההיררכיה בעולם בעיניו של סאד היא קיצונית וקשורה הדוקות ליכולותיו המנטליות של האדם, אך אין היא בעיקרה תוצר של נסיבות אובייקטיביות כמו מין. על כן כה חשוב החינוך לליברטיניות מגיל צעיר, וזו גם אחת הסיבות לכך שמשתפים ילדים קטנים במעשי הזוועה- להרגילם מגיל צעיר לאורח החיים הליברטיני.
עם זאת החינוך אינו הכל, הוא לא יהפוך אדם לחזק אם אין בנפשו את החוסן הראוי לאדם החזק, ולפיכך לא רק לסביבה יש משקל. יש אנשים מסוימים שיש בנפשם את הכוח להפוך לסוג של אדם-על, והחלוקה אינה נובעת מן החלוקה למין.

נשים בעלות מאפיינים סאדיים אמנם אינן שכיחות בכתבי סאד, אך הן בהחלט קיימות במלוא האכזריות הסאדית המתבקשת. לא מדובר בשובינזם, אלא בהעדפתן והילולן של נטיות ותכונות מסוימות.

סתם ילדונת • 27 במאי 2008

לא קראתי. הספר נמצא באנגלית ברשת? ספרים עתיקים נמצאים ברשת בצורה חופשית.

נוריתE • 28 במאי 2008

כל הסיפורים שמהלכים עליו..על התעללות החמורה שלו בנשים וכל השאר
, משקפים רק אגואיזם מופרז, נרקיסיזם - טוטאלי, שלא להזכיר גם,סוציפתיות/פסיכופטיות, וסוציומאטית מובהקות
,והזכירו פה,גם את ה שוביניזם, זה לא "שוביניזם" אלא מיסוגניה ! -שינאת נשים עזה.

כל מה שלא רצוי שייאפיין גבר בכלל או אדון בפרט (אלא אם כן אנחנו רוצים לחזור לימי המטעים בדרום ארצות הברית,או לימי נירון קליגולה וקלאודיוס,בתקופות ה-מאוד ,לא נחמדות, של האימפריה הרומית,שרק כדוגמה, בנוסף לקרבות גלדיאטורים, הם גם "שיחזרו" מיתולוגיה יוונית של אגדות,על יחסי מין בין חיות ונשים ב"חי" בקולסיאום,בתוצאות מאוד לא נחמדות לשפחות ולשבויות או לכל תמימה, שחשבה לממש פנטסיה במיקרה).

אני לא רואה שום קשר בין ה-"סאדיזם" שלו, וכל הסיפורים עליו, גם אם רק חלקם הקטן, נכון,לבין מה שאמורים להיות יחסי בידיס'מ תקינים, כיום, לא כמו שאני רואה אותם,בכל אופן.
וזה שאולי כל התופעה ואורח החיים הזה ניקראים על שמו, כל קשר שאמור להיות,הוא מיקרי, בלבד.

האיש,הוא סמל לכל מה שרע בעיני החברה המתוקנת כיום ,בידסמ''ית או ונילית .

אבל זה ידוע וזה לא סוד, שחיים בניינו ,כיום, המון "דה-סאדים " קטנים,נוסח מיני דיקטטורים, טוטאליים, ב"אימפריות" הקטנות האמיתיות שלהם או אילו שחיות רק בדימיונם הפרוע.

Grey / Green • 28 במאי 2008

לבריאות. לא לשכוח לנגב את הפה אחרי הקריאה!
http://www.globusz.com/ebooks/Justine/