וולגריות המונית (חלק ב' ואחרון)

מי שעלתה על מנחם לבסוף היתה חדווה. אחת המלכות אהבה לראותו מתהלך בבגדי נשים, והכריחה אותו לקנות לעצמו פריטי לבוש נשיים וללבוש אותם בזמן הסשן, ואת התחתונים שבהם גם מחוצה לו. מנחם אחסן את הבגדים הסקסיים שקנה בתא המטען של המונית, ויום אחד כשחדווה חיפשה שם דבר מה היא נתקלה בהם. כיוון שחשבה שאלה בגדים של אישה איתה מנחם מנהל רומן, היא עקבה אחריו ברחבי העיר במשך מספר ימים שלמים, וכך נחשפה לעולמו החבוי. הדבר הצריך ממנה הצצה לתוך חלונות בתים זרים והאזנה לקולות הבוקעים דרכם, אך היא היתה נחושה לברר מה עובר על בעלה.

בניגוד להרגלו, שנבע מניסיון מר בעבר, אפרים לא ווידא עם הנהג שהוא אכן זמין להביאו למחוז חפצו. איכילוב הרי נמצא שתי דקות נסיעה בלבד מרכבת צפון, והרגליים של אפרים היו קרובות לקרוס. רק כשנכנס למונית ואמר לנהג לאן הוא צריך להגיע, הודיע לו הנהג שהוא ממהר לאסוף דבר מה באזור, אבל יסיע אותו לתחנת הרכבת מיד כשיסיים. אחי, זה ממש על הדרך, אל תדאג, שתי דקות ואני בחוץ, ניסה הנהג להרגיע אותו. אפרים המותש הנהן בהסכמה. לא היה לו כוח לקום, לשוב לרחוב החשוך ולהמתין עוד דקות ארוכות למונית מזדמנת.

חדווה החליטה לזמן לפגישה משותפת את שתי המלכות וחשפה בפניהן את מה שהיה ידוע לה עד אז. הפגישה נערכה בבית קפה וארכה כשעתיים, ובמהלכה סיפרה כל אחת מהמלכות לאחרות על עוללות מנחם עמה. הפגישה התחילה באווירה מתוחה, אך הסתיימה באחווה נשית עולזת למדי, כשהשלוש מחליטות על מתווה פעולה לביצוע בימים הקרובים. כשיצאה חדווה מבית הקפה, היא היתה מזועזעת מכל מה ששמעה על בעלה, אך בהפתעה מסוימת היא ציינה בפני עצמה כי היא ממש לא מרגישה כמי שחרב עליה עולמה. באופן אירוני משהו, הוקל לה לראות את בעלה כסוטה בוגדני, ולא כסתם עוד בעל ממוצע שמצוי במערכת יחסים זוגית נחשלת.

כשנהג המונית פנה שמאלה ברחוב ארלוזורוב במקום ימינה, הבין אפרים ששתי דקות הן מושג אמורפי למדי בעיני הנהג. תחנת הרכבת היא לא בכיוון ההפוך? הוא שאל, אל תדאג אחי, היתה התשובה, הבטחה של מנחם זאת הבטחה. שתי דקות אחר כך הם עצרו בצמוד לבית פרטי ישן, ואפרים צפה בנהג צועד נמרצות לעבר דלת הכניסה ונכנס דרכה.

מנחם כבר לא יכול היה להתאפק. היא אמנם סקסית בטירוף, אבל זאת לא סיבה להתעלל בי ככה, הוא רטן לעצמו. היום בצהריים היא הרכיבה לו מין פלאג מתוחכם כזה, שלא ניתן להסיר אותו בלא מפתח, והודיעה לו שלא יעיז לחזור אליה לפני תשע בערב, אחרת היא תשלח אותו הביתה כלעומת שבא. והיא יודעת שאשתו לא אוהבת כשהוא מגיע מאוחר. חור התחת שלו שרף מהחיכוך, חומר הסיכה שהיה בו כשהפלאג הוכנס לתוכו התפוגג מזמן, והלחץ המתמשך בחלל הפנימי העיק עליו. הבטן התחתונה שלו כאבה והתנפחה והוא לא ידע אם הוא צריך לחרבן בדחיפות או שזה הפלאג שגורם לו להרגיש כך. הוא סגר אחריו את דלת הכניסה, שלא היתה נעולה, ואוטומטית התייצב על ארבע וקרא למלכתו.

אפרים הביט בשעון ולא האמין. הוא היה רגיל להתנהגות חסרת הנימוס של נהג המונית הממוצע, אך בכזו התנהגות עוד לא נתקל. רבע שעה חלפה מאז נהג המונית נכנס לבית, ועדיין לא היו סימנים לחזרתו. אם יתעכב פה, קלט לפתע, הוא עוד עלול להפסיד את הרכבת האחרונה לחיפה. אפרים היסס כיצד לנהוג, מפנטז כיצד הוא חוטף את המונית ומותיר אותה במגרש החנייה של הרכבת, אך ידע שאינו מסוגל לכך. לבסוף, לאחר שחלפו חמש דקות נוספות, הוא יצא מהמונית וצלע לעבר הבית.

מיד לאחר שהרים את ראשו, הבחין מנחם בכך שמשהו אינו כרגיל. על הספה שבסלון ישבו מספר אנשים. מגובה הרצפה הוא לא יכול היה לראות יותר מאשר את פדחתם, כיוון שגב הספה היה מופנה אליו והמשענת שלה היתה גבוהה, אך הוא יכול היה לספור שלושה ראשים שנראו נשיים, למרות שהיום כבר אי אפשר לדעת. כלב, תתפשט וזחל הנה, הוא שמע את קול מלכתו. הוא עשה כמצוותה וזחל לכיוון הספה, אך נעצר כשהבחין בראשיהן המופנים אליו של חדווה ושתי מלכותיו. הדבר האחרון שמנחם חשב עליו באותו הרגע היה הנוסע שמחכה לו במונית לשווא.

אפרים נכנס לתוך הבית. מחלקו המוסתר בקעו קולות תחינה, אפרים זיהה את קולו של הנהג, ולעומתו נשמעו מספר קולות נשיים של סירוב נזעם. מדי פעם בפעם נשמעה הצלפה, ואחריה זעקה ושוב תחינה, וחוזר חלילה. אפרים חשש להתערב בנעשה, הסיטואציה לא נראתה לו שפויה או בטוחה מספיק. הוא איתר גרם מדרגות שהוביל לגלריה שצפתה על הסלון, והחליט להשקיף משם בסתר על הנעשה. כשהגיע למעלה הוא ראה את נהג המונית גחון על ארבע, ראשו מוצמד לשולחן נמוך באמצעות ספר עבה שהונח עליו, והתחת שלו פעור בפישוק רחב כלפי מעלה, כאשר בין רגליו מונחת קורת מתכת שמנעה מהן להתקרב. בתוך עכוזו היה תחוב דבר מה כהה שאפרים לא הצליח לזהותו. הלחיים משני צדדיו היו ורודים מאוד ושורטטו עליהן שריטות ישרות וארוכות בצבע אדום. סביב הנהג עמדו שלוש נשים, שתיים מהן לבושות בלבוש פרובוקטיבי שחור, והאחרת לבשה בגדים נורמאליים אך אחזה בידה שוט, אותו הנחיתה בכעס על עכוזו של הנהג, ובהמשך גם על גבו. השלוש היו מרוכזות בהתרחשות ולא הבחינו באפרים.

מנחם ניסה חלקלקות לשון. הוא ניסה לצחקק איתן, לגעור בהן, להתחנן, להשפיע עליהן בתרגיליו הרגילים, אלה שתמיד עובדים, להפעיל את קסמו האישי, אך לשווא. וככל שהלכו המכות ותכפו, וככל שכוחותיו נחלשו ובטחונו העצמי ירד, הוא התקשה להמשיך בניסיונות שכנוע ראויים. לאט לאט הוא שקע במצב צבירה אינדיפרנטי. זעקותיו ותחנוניו התמעטו. לרגע אחד, בו שלוש הנשים שחררו את ראשו מהשולחן וגלגלו אותו לרצפה, היה לו נדמה כאילו הוא עצמו משקיף על הנעשה מלמעלה, מהגלריה שמעל הסלון, בדומה לאלה שמרחפים מעל עצמם בדרך אל שערי עולם המוות. אבל מנחם תמיד עשה פיל מזבוב, דרכו אל עולם המוות לא היתה קרובה בכלל.

אפרים לא ידע מה לחשוב. מצד אחד זה נראה כמו משחק סאדו-מזוכיסטי, אך מצד שני לא ייתכן שהנהג היה גורר אותו למקום ומצפה שיישאר במונית זמן כה רב. הכף נטתה לכך שמדובר בכפייה של ממש, ולאחר ששלוש הנשים החלו להוציא ולתחוב דברים אל תוך פי הטבעת ופיו של הנהג, הכפייה הפכה לאונס. אפרים סלד תמיד מגילויי אלימות, אך כשנזכר בשנאתו לנהגי מוניות ובכל מה שעבר עליו באותו יום, סלידתו התרופפה ואיימה להיעלם. להפתעתו, הוא מצא את עצמו מעודד בליבו את שלוש הנשים להמשיך בקיצוניות יתרה. להפתעתו הרבה יותר, המחשבה על הכנעתו והשפלתו של הנהג, יחד עם מראן המצודד של הנשים, חזותיהן קיפצו בעת שהכו בנהג המסכן ושדיה של הצעירה מביניהן כבר יצאו מהמעטפת הזעירה של חליפת הלטקס שלבשה, גרמו לו ולאברו להתגרות.

הנשים הפסיקו לחבוט במנחם. זה מספיק לבינתיים, אמרה אחת מהן, והן התיישבו על הספה בעוד מנחם נותר שרוע וחבול על הרצפה. הן דיברו ביניהן על ההמשך. מנחם לא שמע מאום, הוא היה שרוי בעולם משלו, ראשו שמוט על הרצפה, גבו החשוף בוער. הדבר היחיד שחדר לאוזניו היתה הלמות ליבו שהדהדה מחור התחת הפעור והכואב שלו, שהדם זרם בעורקיו במהירות. אלה היו הדקות הראשונות שבהן ניתנה לו הפוגה לחשוב מאז שנכנס לבית, אך ראשו היה מרוקן ממחשבות או תהיות.

משיחתן של הנשים הבין אפרים מה עומד בבסיס ההתרחשות. עתה, מששמע על מעלליו של הנהג, התיר לעצמו להזדהות עם הנשים, למרות מופע האלימות שהפגינו. סקרן לראות מה יקרה בהמשך ולשמוע את הנאמר, נשען אפרים על מעקה הגלריה בלא לגלות זהירות מספקת, עד שעיניה של חדווה הבחינו בו, בעת שהרימה את ראשה מעלה, נאנחת לחלל האוויר. משנתפס בקלקלתו, אפרים מיהר לרדת בגרם המדרגות לכיוון דלת היציאה, אך אחת המלכות השיגה אותו והבריחה את הדלת לפני שהספיק להגיע אליה. היא תפסה את אפרים בזרועו והובילה אותו לכורסא שניצבה ממול הספה, כשבתווך מוטל הנהג על הרצפה. מי אתה ומה אתה עושה פה בדיוק?! נשאל אפרים בחדות.

אט אט התעורר מנחם מתרדמתו ההכרתית. במבט מטושטש הוא זיהה את הנוסע, שכבר מזמן שכח מקיומו, משוחח עם הנשים שסביבו, שניסו לשכנעו ליטול חלק בנעשה. מה גם לו יש נגדי? תמה מנחם. אני לא חושב שיעמוד לי, הוא שמע את הנוסע אומר. לא חושב שיעמוד לו? מנחם התפלץ, מה בדיוק הם חושבים לעצמם שיקרה פה. הוא החל להתרומם על מרפקיו במאמץ ניכר. חדווה קמה ממקומה והשעינה את רגלה על גבו, למנחם לא היה כוח להתנגד והוא צנח חזרה לרצפה. חדווה הסתובבה, פשטה את חולצתה וחזייתה, והתיישבה בין רגליו של הנוסע. מנחם ראה את מכנסיו ותחתוניו של הנוסע מופשלים מטה, קולות מציצה החלו להישמע. לאחר מספר דקות חדווה קמה ממקומה והנוסע נעמד מעליו, פניו היו אדומות והזין שלו היה זקור. מנחם עצם את עיניו בייאוש.

הפעם היחידה בחייו בה אפרים זיין מישהו בתחת, זו היתה אשתו לעתיד. אפרים התקרב מאוד לגמור בתוכה, אבל היא לא הפסיקה להתלונן על אי הנעימות המתמשכת, כך שהוא נאלץ לצאת ממנה סמוך לגמירה ופשוט אונן מעליה, היא כורעת על ארבע והוא זקוף על ברכיו מאחוריה, עד שגמר על גבה התחתון. מאז הוא לא הציע לה לנסות זאת שוב, למרות שרצה. אפרים ירד על ברכיו מאחורי הנהג ושם את ידיו על צדי עכוזו של הנהג. הנהג לא התנגד ולא זז. אפרים חדר בזהירות לתוך חור התחת שלו, אך הוא היה כל כך מורחב שהזין שלו החליק פנימה בקלות. ככל שהזיון התקדם, היטשטשו הנשים והחדר שסביבו, ובמקומם צפו מול עיניו כל אותם נהגי מונית עלומים, חסרי פנים ודרך ארץ, בהם נתקל. אחיזתו בפלחי התחת של הנהג התהדקה, וציפורניו ננעצו מבלי דעת בבשרו. הוא חדר ויצא בקצב מהיר, מעבר למה שהיה לו נוח, בתנועה שדמתה יותר לאקט אלים מאשר לאקט סקסי. רק כאשר פרק את עצמו בתוך התחת של הנהג, חזרו ועלו מולו יושבי החדר.

מנחם אוהב לומר שהוא נהג מונית תל אביבי מאז שהוא זוכר את עצמו, אבל בזמן האחרון הוא לא אומר זאת יותר. הוא עסוק מדי בללהטט. יום בשבוע הוא משמש כעבד ניקיונות של המלכה האחת, יום בשבוע הוא משמש כעבד ניקיונות של המלכה האחרת, ביתר הימים הוא מבצע את רוב עבודות הבית בביתו שלו, והכל תוך כדי העבודה הרגילה על המונית. אבל כל אלה לא מפריעים לו להיות שמח בחלקו ובביזאריות שהוא חי בה.

אפרים עלה על המונית ונסע לחיפה. הוא החנה אותה מתחת לביתו ומיהר פנימה. היו לו מספיק חוויות לספר לאשתו מאותו יום, גם אם ישמיט מהסיפור את האפיזודה שנעלה את היום. למחרת בבוקר התייצב מתחת לביתו נהג המונית, כדי לאסוף את המונית חזרה לתל אביב. הם לא החליפו מילים, רק צרור מפתחות. אפרים הסתכל על המונית נעלמת מאחורי עיקול הרחוב, תוך שהוא מעסה בלי משים את גבו הכואב. עוד שבוע כל זה ייראה לך כמו חלום רחוק, אמר לעצמו.

מנחם מיהר לחזור לתל אביב, הוא היה אמור לאסוף חבילה מתחנת המוניות ולהעביר אותה לחולון. כשסיים לצלוח את הפקקים, הוא הבחין באדם שאותת נואשות למוניות החולפות. מנחם עצר לידו, והאיש פתח את הדלת והרכין את ראשו לתוך הרכב. אפשר להגיע איתך לבת-ים? שאל האיש, אני ממהר. כנס פנימה אחי, ענה מנחם, אני רק צריך לעשות קפיצה קטנה לתחנה ומשם נמשיך ישר, זה ייקח שנייה. האיש היסס אך לבסוף נכנס והתיישב. מנחם הביט בו דרך המראה, האיש היה עסוק בעצמו. יודע מה, התחרט מנחם, עדיף לך לחפש מונית אחרת, אני בכלל צריך להמשיך לחולון, ולך תדע כמה זמן יצא לי להתעכב בתחנה. האיש יצא מהמונית ללא מילה. מנחם נאנח לעצמו, ממתי נהיית פראייר, אה? אך משום מה ההרגשה היתה טובה. הוא הצית לעצמו סיגריה, התמסר לרוח שנשבה פנימה דרך החלון, ומיהר לתחנה.

אפרים אותת למונית. חודשיים חלפו מאז ביקורו הקודם בתל אביב, והגיע הזמן לסיבוב משקיעים נוסף בעיר הגדולה. לרחוב רוטשילד, מהר בבקשה, אמר לנהג בעת שנכנס. הנהג, שהיה עסוק בלדבר בטלפון הנייד, הנהן בראשו ויצא לדרך. אפרים הביט בו דרך המראה, הנהג היה עסוק בעצמו. הוא נזכר בחלום הרחוק הסודי שלו, וחיוך קטן, לא רצוני, של סיפוק, התפשט על פניו.

לילה טוב, אמר מנחם לנוסעת שיצאה מהמונית. היא לא השיבה לו, ורק התקדמה לכיוון חדר המדרגות של בניין סמוך. הוא הביט בתחת ההדוק שעיכס קלות בזמן שהתרחקה. במשך כל הנסיעה הגניב מנחם מבטים לעבר החזה הקטן שלה, שקיפץ משוחרר מחזייה עם כל מהמורה קטנה בכביש, ולעבר הרווח שנפער בין רגליה, בתחתית חצאית המיני שלבשה. היא הסתכלה דרך החלון ולא הבחינה במבטיו. היה לו מוזר לא לפלוט שום הערה סקסיסטית לעברה, אך משום מה ההרגשה היתה טובה. כמו תמיד, חוויה מעוררת שכזו גרמה לו לרצות למהר הביתה, אך הפעם הוא לא התכוון לאונן על הבחורה. למעשה, הסקס עם חדווה מעולם לא היה טוב יותר. מסתבר שגם אחרי עשרים שנים של חיים משותפים עוד אפשר להפתיע, וחדווה, כך גילה בחודשים האחרונים, היתה מלאת הפתעות. אני רק מקווה שהיום היא תיתן לי לחדור אליה ולה ההיפך, חייך לעצמו, תוך שהוא חולף במהירות על פני אדם שאותת לו לעצור.