| RIS |
לפני 16 שנים •
30 במאי 2008
מקום נוסף
.
מקום נוסף. (עם ריח של סיני) הרוח משנה כיוון ומגיעה מן הים, טסה נמוך נמוך מעל הגלים, נושאת עמה מוזיקה כמעט מוכרת הממלאת את הנשימה בעודה מלטפת את הפנים, מביאה בחמימותה ריחות ממקומות רחוקים וזרים ומספרת סיפורים של אשמורת שלישית, מתוקה. הרצון איננו אלא סוור ברציפי התשוקות והבטונים אכולי המלח של משטחי ההעמסה מהווים עדים שקטים לקולות כרסום החלודה בחבקי הברזל הישן של מכולות הגעגוע והכמיהה. אתה יכול לוותר, לפעמים, על המבט הקשה ועל תחושת הדחיפות שגורמת לך להעמיד עליה את הרצון שלך כמו משקולת. אבל לעולם אינך יכול לוותר על מתן היד להּ, לנשיקה. ******************************************************************************* קח, היא אומרת, קח ועשה בי כרצונך. קח, היא אומרת. רטש אותי והקז בי דם ועשה בי מעשה אדון בשפחה, גבר בעלמה. בתק אותי. בעל אותי. קח. חנוק אותי בכל הכוח כדי שאוכל לנשום אויר. רסן אותי ופשק אותי והזנה אותי כדי שארגיש כבוד והדרת עוצמה. צווה עלי כדי שאציית ואדע שאני אזוקה באזיקי הרצון שלך. דע כי כל אימת שאתה בוזז בי ומשפיל בידך הקשה אני חשה לא רק כי אתה מגשים בי את מהותי אלא גם כי אני, במו גופי שאתה מחלל וליבי שכורע בפניך, מגשימה את מהותך. קח אותי, היא אומרת. קח הכל. כי רק כך אני מפסיקה להיות שקופה. כי כשאתה נושה בי תאוות ופעימות ההולמות מתוך האופל אני קורמת גידים ובשר ומתקיימת כמות שנועדתי. קח, ואדע כי אני נראית. כי המרחב שמכיל אותי מוגדר באמצעות הרצון שלך והמשוב שלך מאשר את מיתווה הנוכחות שלי. אתה אינך החיים שלי. אבל אתה הוא מי שפורש בפני את מניפת הצבעים שהתערובת שלהם היא אשר היוצרת את החיים שלי. אתה הוא מי שדרך עיניו אני מכירה את המירקמים שהם שלי ורק שלי. ואינני רוצה לעולם מראה אחרת זולת מראה זו שאתה מעמיד בפני. ואני נשבעת, היא אומרת, כי אין עוד דבר בעולם שיודע להכות בעוצמה בעורקי כמו המבט שלך שמאפשר לי להכיר את המקום שאני חיה ופועמת בו. עבורך. ...קח, היא אומרת, קח ועשה בי כרצונך. קח, היא אומרת. רטש אותי והקז בי דם ועשה בי מעשה אדון בשפחה, גבר בעלמה. בתק אותי. בעל אותי. קח. חנוק אותי בכל הכוח כדי שאוכל לנשום אויר. רסן אותי ופשק אותי והזנה אותי כדי שארגיש כבוד והדרת עוצמה. הרוג אותי, היא אומרת, כדי שאוכל לחיות. . |
|
|
לי-אורה
|
לפני 16 שנים •
30 במאי 2008
חזק...
"רסן אותי ופשק אותי והזנה אותי כדי שארגיש כבוד והדרת עוצמה."
אהבתי. |
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 16 שנים •
31 במאי 2008
ריס.
אתה יודע כמה אני לא סובל אותך ממש. לכתיבה שלך אין מתחרים, פי כמה פה בכלוב. למעשה, כל מה שאתה כותב כאן, תמיד מרגיש כל כך נבדל, כל כך שונה. כמו כוכב שנפל לתוך ירוקת של ביצה. איך אפשר להגיב לקטע כזה: ב- "איזה יופי, גם אני רוצה ככה!" ולכן, היא שלך, נשמעת כאן כמו נימפה מפלנטה אחרת. כמעט משהו שלא יכול להתקיים. זאת לא ביקורת, זאת גם לא מחמאה, זה מה שאני רואה מצדו הזה של המסך. ואולי בשפתו של קייזר סוסה זאת המחמאה הגדולה ביותר שניתן להעניק לאדם: הטריק הכי מבריק של השטן היה כאשר גרם לאנשים להאמין שאינו קיים. (-: ובחלופה, הגמד תמיד אומר: ככל שפחות אנשים יאמינו שאני קיים כך יש לי יותר סיכויים לשרוד. תעשה חיים משוגעים בן-אדם. |
|
|
| הכלבה לייקה |
לפני 16 שנים •
31 במאי 2008
גם אני
אוהבת את הכתיבה הספרותית של RIS. היא נשמעת כמו נימפה כי בכתיבה החזקה של RIS אין מונולוג של אישה אלא כתיבה גברית חזקה. היא מדברת מתוכו.. גבר שמרגיש אותה ומבין אותה. הכתיבה היא לא מונולוג שלה אלא דיאלוג מלא כוח של שניהם, שמובע במילים שלה. כשאני קוראת את RIS אני מרגישה את השתקפות המראה של האישה בנפשו של הגבר והדיאלוג שלהם מלא כוח. כתיבה מיוחדת וטובה. בלי ספק. |
|
|
natti(נשלטת)
|
לפני 16 שנים •
31 במאי 2008
Re: מקום נוסף RIS כתב/ה: .
...קח, היא אומרת, קח ועשה בי כרצונך. קח, היא אומרת. רטש אותי והקז בי דם ועשה בי מעשה אדון בשפחה, גבר בעלמה. בתק אותי. בעל אותי. קח. חנוק אותי בכל הכוח כדי שאוכל לנשום אויר. רסן אותי ופשק אותי והזנה אותי כדי שארגיש כבוד והדרת עוצמה. הרוג אותי, היא אומרת, כדי שאוכל לחיות. . כרגיל... אוהבת את הכתיבה שלך מתחברת אליה שאפו!!! |
|
|
Black P e a r l
|
לפני 16 שנים •
31 במאי 2008
וואו!
איזו כתיבה סוחפת.
אמיתית משהו, ספרותית כמעה. אהבתי לקרוא.. אהבתי לשקוע בכתיבתך ולא לרגע אחד סוחף מחשבות. תודה |
|
|
|
שפחריפה
|
לפני 16 שנים •
31 במאי 2008
Re: מקום נוסף
[quote="RIS"].
מקום נוסף. (עם ריח של סיני) הרוח משנה כיוון ומגיעה מן הים, טסה נמוך נמוך מעל הגלים, נושאת עמה מוזיקה כמעט מוכרת הממלאת את הנשימה בעודה מלטפת את הפנים, מביאה בחמימותה ריחות ממקומות רחוקים וזרים ומספרת סיפורים של אשמורת שלישית, מתוקה. הרצון איננו אלא סוור ברציפי התשוקות והבטונים אכולי המלח של משטחי ההעמסה מהווים עדים שקטים לקולות כרסום החלודה בחבקי הברזל הישן של מכולות הגעגוע והכמיהה. אתה יכול לוותר, לפעמים, על המבט הקשה ועל תחושת הדחיפות שגורמת לך להעמיד עליה את הרצון שלך כמו משקולת. אבל לעולם אינך יכול לוותר על מתן היד להּ, לנשיקה. ******************************************************************************* בעבור השורות האלו, שמקפלות בתוכן את האינסוף, ומבטיחות אותו, היא נותנת שאת כל מה שאתה כותב אחר כך. |
|
|
| זעקה אילמת(נשלטת) |
לפני 16 שנים •
31 במאי 2008
כתיבה מרעננת שנכתבה במומחיות מדהימה , ידי אומן וכובד ראש . טווית מארג קסום וקיצבי של מלאכת מחשבת מבריקה ובראת משהו שכנושא הוא נהדר ונוגע בכולנו – שולטים ונשלטות .
במיומנות של איש מטבע ולשון , אתה מברך את המלה הכתובה והשפה העברית ומרביץ הופעה מתוזמנת היטב של מלים יקרות , ביטויים נפלאים ומשפטי מחץ מקוריים ושובי לב . כפי שאמר Dwarf , אין ספק אתה אחד מהכותבים מסולתה ושמנה של הקהילה. |
|
|
רצה עם זאבים(נשלטת)
|
לפני 16 שנים •
31 במאי 2008
מרגש
אהבתי לקרוא אותך, הרגשתי אותה דרך המילים שלך - התחברתי
מ-ד-ה-י-ם |
|
|
| רודפת מרדף לא ידוע |
לפני 16 שנים •
31 במאי 2008
מתחברת ואוהבת את הכתיבה שלך, ריס. בכתיבה שלך יש אוניברסליות שמורגשת כמו חיבור.
"אתה אינך החיים שלי. אבל אתה הוא מי שפורש בפני את מניפת הצבעים שהתערובת שלהם היא אשר היוצרת את החיים שלי. אתה הוא מי שדרך עיניו אני מכירה את המירקמים שהם שלי ורק שלי. ואינני רוצה לעולם מראה אחרת זולת מראה זו שאתה מעמיד בפני" כל המשפטים שלך ארוגים ביחד ויוצרים מרקם נפלא של רגש. שאפו. |
|
|