בכי (סיפורון )

בכי (סיפורון )

infinite​(נשלטת) • 25 באוק׳ 2003

לא קלטתי לרגע על איזה חוקים עברתי...איפה זה כתוב בכלל ? לא קלטתי לרגע שאכן איכפת לך...לא ידעתי שאיכפת לי...
רק הקול שלך מעבר לקו השני ,הפוקד מתי וכיצד נפגש אותת לי . ידעתי שזו בגידה .ידעתי שהכאבתי .לא ידעתי עד כמה . את הנסיעה העברנו בצחוקים כרגיל ...את צחקת כאילו לא היה ענן אפור תלוי מעליי...מעלייך. צחקת הרבה. מהצחוק היה ניכר הכאב . צחוק כואב כזה...מאשים. מאוכזב. בדרך עצרנו . הייתי צריכה להוריד כסף מהכספוחור . רציתי להוריד את הגומי ממני .
"לא זבל, תצאי ככה. כמו שאת." פקדת. יצאתי מהרכב לבושה לטקס שחור כולי ושרשרת ברזל תלויה על הצוואר .את יצאת מלפניי ,אוחזת בשרשרת ברזל.
"נו ,זבל,מהר !" משתדלת לא להרגיז אותך ,מוציאה בידיים רועדות את כל הכרטיסים שהיו לי בארנק ,מרוב לחץ. בסוף מצאתי את הויזה . מכניסה את הכרטיס פנימה . קליק. אני אוהבת את התחושה של הכספוחור כשהוא בולע את הכרטיס שלי.
אנשים עוברים ברחוב ...חלקם בוהים בפליאה במחזה הזה .לאלה אני מסתובבת ומנפנפת "שלום!"
חלקם מחייכים ספק אלינו ספק לעצמם... איש עסקים עייף ומפוקפק ניגש לכספוחור לידנו ,מכניס כרטיס ויזה . בוהה בו כחצי שעה ,מנסה להבין לאן הלך לו כל הכסף . (-: בא לי לומר לו שאישתו בטח מנהלת רומן ולכן לא נשארה לו משכורת ,אבל אני שומרת את הרוע לאחר כך. פתאום הוא מבחין בנו . מסתכל כלא מאמין לתוצאות דור מושחט שכזה...אני קורצת לו במבט מחורפן. הזין שלו נעמד דום. זה מצחיק אותי נורא ונמרח לי חיוך של דור מושחט על הפרצוף.
גבירתי מושכת חזק בשרשרת ."נו , נבלה ,את מתכוונת עוד הרבה זמן לעמוד פה ??"
אני ממהרת אבל לפני זה חייבת לשתף אותך..בלחש - "גבירתי, הזין שלו עומד..." היא מנסה להפגין רצינות וקשיחות אבל כעבור שנייה מתפוצצת מצחוק . "חזרה לאוטו ,זבלונה" . איש העסקים נותר שם, מלווה אותנו עוד הרבה זמן במבטו (ולא רק במבטו ) .
הגענו למועדון לקראת שעות השיא . הוצאת אותי מהרכב ,עם החליפת לטקס והמסיכה וכפפות עור ...חנוטה לגמרי רק העיניים בחוץ משוטטות עלייך, מנסות לתפוס את כעסך...
נכנסנו פנימה . מוסיקה רועשת . אומרים שלום לחברים . הם מזהים אותי בחליפה הזו רק בגלל שאני איתך (-: . אחרי החיבוקים והברכות את מסובבת פנייך אליי .
"את עוד עומדת ??? ארצה ,על ארבע שפחה !" אני מתבלבלת ולא מאמינה לטמטום שלי ,איך באמת לא קלטתי, מיואשת מהטמטום של עצמי אני צונחת על ארבע וזוחלת אחרייך ,עוקבת אחר כל צעד שלך , מרגישה את רצפת המועדון ,אותו מועדון בו עשיתי מה בא לי ,זוכרת את הרצפה הזו מפעמים קודמות ,מכירה אותה כל כך טוב ,כל מסמר ברצפת העץ הזו מכירה ...כאב עמום כזה...את מתישבת ואני לרגליך , יושבת . אנשים עוברים ,כולם בוהים ...חלק אני מכירה והם אומרים שלום תמוה ((-: לאור הסיטואציה הזו , אבל הכי חושב...כולם ,בלי יוצא מן הכלל מסתכלים עליי ממבט מלמעלה... אני הכי למטה שאפשר . אין לאן ליפול יותר . אם אין לאן ליפול יותר, סימן שעדיין – אני ניצחתי . (-: כך חשבתי . אבל רק תודות לפחד שלי.מהרגש. התחושה שאין לאן ליפול יותר נותנת ביטחון...מתחננת לרגלך עליי...את מרשה לי ללקק את מגפייך . זה עוזר . מעניקה לי קצת הצלפות מהחגורה . את לא שומעת כמה פעמים אמרתי תודה בתוכי ...תודה גבירתי...
נסיעה חזרה בוואן הגדול , נסיעה מהירה אל תוך הלילה . תמיד בדרכים. טוב לי עם זה . בנסיעות אני תמיד מרגישה את האשליה שאני מצליחה לברוח . מעצמי אולי ? חולפים על פני קילומטרים , האדרנלין מציף , דינמיקה של חיים...לברוח ,לברוח מהר , לא לעצור , לא להביט לאחור . הדלק נגמר . ממלאים עוד פעם . אני מציתה סיגריה בצאת מתחנת דלק , להתגרות בסכנה .אני מרגישה את האדרנלין מציף אותי ,מרגישה כמה זה טוב ויודעת שזו התמכרות אמיתית . זה או הכל או כלום ,תביני ,כך זה אצלי . לא להצטער על כלום. לנסוע קדימה , במהירות מטורפת.
בנסיעה חזרה , את פוקדת על עבדך לעצור את הרכב ,יורדת ומושכת בשרשרת לזרוק אותי החוצה . "לתא המטען ,זבל " . ההתרגשות פועמת בי . בתוך תא המטען הגדול את מורידה אותי בחבטה מטה .
"תתפשטו !" עבדך לידנו , מוריד בגדיו בחיפזון. הצלפות החגורה לא מאחרות להגיע , כאב מיוחל...
פתאום את משכיבה אותי ומתקרבת ,מסתכלת אל תוך עיניי ויורדת מטה , טועמת אותי ונושכת חזק .
הכאב הזה ..מהקרבה אלייך ,מתחושת האשם ...חד כזה...פתאומי ,לא ציפיתי, לא ציפיתי שאצטער איי פעם על משהו שעשיתי ...פעם ראשונה בחיי אני פורצת בבכי מטורף , נופלת אחורה ורק בוכה ובוכה ,כמה זה מביך ,לא מצליחה לעצור , פוחדת להביא לך את הקריז אבל פשוט לא מצליחה לעצור ולא להסתיר ,הדמעות זולגות כמו מפלי ניאגרה ...אני מסובבת פניי ממך שלא תראי ,אך את מסובבת אותם בכח חזרה , מבטך חד אל תוך עיניי ...חותך כמו סכין ..את מכאיבה לי גבירתי , המבט שלך מכאיב לי ..
נסיונות נואשים לעצור את הבכי ולתת לך להמשיך כרגיל אינם מצליחים .
מפסיקה לפנות אלייך כאל גבירתי , ופשוט בוכה ביאוש, אולי פעם ראשונה בחיי שבוכה ככה
...'תעזרי לי...' את אוספת אלייך , מחבקת כל כך חזק ,מנשקת ,אוחזת בידי . לא פונה אליי כאל שפחה ...'תבכי. תבכי !'
עובר קצת זמן ונראה לי שזה נגמר. מתישבת לידך ככה כמו שאני . אומרת לך ומתכוונת בכל ליבי ,בחיי - 'אני..מצטערת.." וכל כך מקווה שתוכלי לסלוח איי פעם .
איזו שפחה הייתי...איזו שפחה אני כעת...איזה אדם הייתי . איזה אדם אני כעת ... בזכותך...

שוקולית​(שולטת) • 25 באוק׳ 2003

והדמעות....
זולגות מעיני ברגע זה.

זהו אחד הסשנים,הכי חזקים שהיו לי.(התחיל כסשן,כעונש והמשיך לרגש,אנושיות וקירבה)
}{

השולט אור​(שולט) • 25 באוק׳ 2003

כל כך הרבה אהבה בין שתיכן...

ואני אוהבת אתכן. אוהבת לקרוא את ההתמסרות הזו שלך אינפי, ואת הלקיחה והקבלה שלך שוקו.

infinite​(נשלטת) • 25 באוק׳ 2003

ומעבר לכתפייך ,מעבר לחיבוקך , מבעד הדמעות המוטרפות , מעורפל ,ראיתי את עיניו . ולעולם לא אשכח .
אני לא אשכח את עיניו לעולם. ידעתי כי הוא שכח את כל מה שהטריד ,כמה דלק עוד נשאר, כמה הוא רעב , שכח על מה שהוא צריך לזרוק שם בדרך , ידעתי ששכח הכל. פרט למה שחשוב באמת. והמשכתי לבכות , עוד יותר כשראיתי את עיניו.
רציתי לרגע ,שתהיי גדולה גדולה ,ענקית ,שתוכלי לחבק ...
את שנינו. יחד. בבת אחת
}{


ותודה לך אור, חברתי הטובה, על תגובתך !
}{

שוקולית​(שולטת) • 25 באוק׳ 2003

באותו רגע,את זו שהיית צריכה את החיבוק.
כל אחד מקבל בזמנו,הוא.
הוא מקבל המון,הרבה ולכן עיניו היו ככה כי,כנראה ראה את עצמו שם.
היום,אני יכולה כבר לחבק את,שניכם.

infinite​(נשלטת) • 25 באוק׳ 2003

}{

מאסטר יקיר​(שולט) • 26 באוק׳ 2003

איזה יופי!!!
איזה כיף לקרוא אתכן!!!

שוקו אהובתי....

גמני רוצה חיבוק!!!!

infinite​(נשלטת) • 26 באוק׳ 2003

תודה יקירי !

המ...וחיבוק... אני יודעת שאני רק אפס (אוייי איזה כיף לומר את זה ) ,אבל קבל חיבוק ממני בנתיים - }}}{{{

שוקולית​(שולטת) • 26 באוק׳ 2003

ניו,אתה באמת רוצה חיבוק ממני?
לא,אני רק רוצה לדעת. אתה באמת רוצה?

ניפגש בחמישי במועדון.......................................

מאסטר יקיר​(שולט) • 26 באוק׳ 2003

כן! כן! כן! כן!
ואני בא ביום חמישי!