מניפולציות רגשיות - מסמך לשיקי

מניפולציות רגשיות - מסמך לשיקי

GOLD • 26 באוק׳ 2003

אני פותח את המסמך הזה בהודעה חדשה, כי הוא אומנם בא כתשובה לך מהודעה הקודמת, אבל עומד בפני עצמו.



שיקי,
מאמי, מה קרה לך? למה אתה כל הזמן- אבל כל הזמן- מניף את דגל "הסוטה"? בסדר, הבנתי/הבנו לכל אלו "שלא יודעים מהו בדסמ או לא בתחום או לא ולא ולא" אתה מסתמן כסוטה. נו, בסדר, אבל...
אבל מהי סטייה? או ליתר דיוק מהי נורמה?
כתבתי לך, "למציאות אין רף, תמיד ניתן לרדת מעבר לכל דמיון".
אתה לא מהווה שום אבן דרך, אתה רק עוד פסיק –אפילו לא פסיק- בספקטרום הרחב של החיים היקום וכל השאר...
אני מתחיל לחשוב כי אתה נהנה מהמחשבה שכביכול "מייחדת אותך" או שמא אתה עצמך רואה בעצמך לעיתים כסוטה –כלומר אתה עצמך לא שלם עם מעשייך- מה שמסתמן כיותר הגיוני.
אני לא חושב שאתה רואה עצמך כמיוחד...
את הנרקיסיזם תשאיר לי.

תגיד, אתה באמת חושב שאתה נולדת "עם זה" מגיל אפס?
אני כשלעצמי חושב כי המושג "דום" או "סאב" הם לא מולדים אלא נרכשים. בדיוק כמו עישון או שתיית וויסקי (אף אחד לא באמת אהב את הכוסית הראשונה, או את השאכטות הראשונות, אבל בגלל מצב נפשי כזה או אחר, מצב חברתי כזה או אחר, התרגלנו... ) אתה יודע איך בודקים אם מה שאנחנו טוענים כי הוא נאהב על ידנו הוא באמת אהבתנו או שהוא סתם הרגל?
פשוט שואלים את השאלה הזו!
לשאלות הכי קשות, הפתרונות הכי קלים.
פעם קראתי (ברפרוף שטחי למדי) מחקר בנוגע להומוסקסואלים. ניסו להעריך אם זהו משהו מולד או לא. גילו שכן, במקרים רבים זהו עניין מולד, אך גם ל"פגם" הטבע המולד הזה ישנו קטליזטור כזה או אחר. מעבר לכך כאלו שלא נולדו עם אותו "פגם" והובאו "בתנאי מעבדה נכונים" פתחו איזה שהוא רצון וקרבה לבני מינם.
קח זכר ללא נטייה הומוסקסואלית בתחילת שנות ההתבגרות, שים אותו בכפר בו יש רק גברים המקיימים משכב זכר, הוא אומנם לא יהפוך לאחד, -כלומר הומוסקסואל- אבל הוא ללא ספק יטעם ויחיה את מנהגי המקום. (אגב שאלה, האם זה הופך אותו להומוסקסואל? האם ביצוע האקט הוא מי שאתה?) זה די מזכיר לי את מה שאמרת בנוגע לאלו שהגיעו לעניין ה-BDSM ממקומות לא נכונים...
אבל מהו המקום הנכון? קיים אחד כזה בכלל? יש צורך בחוויות מסוג זה?
אתה יודע, אני הייתי במועדון פעם אחת לפני כמה שבועות –אותו ערב שכתבתי עליו, ערב בו עברתי חוויה קשה אחרת ובגלל זה לא כתבתי על מה שראיתי שם, ורק כאן אני מעלה זאת לראשונה- הסתכלתי שם סביב. בוא נגיד ככה כמה משפטים באופן בוטה ונוציא איזה משהו שאני לא יודע אם אי פעם הוצא כאן בפורום כלל עם ועדה.
-כמות המוטציות שהיתה שם, היתה קשה לעיכול-
לא, אל תתחסד לי עכשיו, כולם, אבל כל מי שבאתר הזה, חושב כמוני ואף אומר את זה למקורב אליו בהיחבא. רבים גם אומרים זאת מבלי להבין שהם מדברים על עצמם...
אגב, אני לא מדבר –רק- על צורה חיצונית, אני מדבר על הטרנספורמציה שאנשים שם כופים על עצמם.
כן, כופים.
אני ראיתי שם שמנה, שמנה ע-נ-ק-י-ת –שמנה ששנינו יודעים כי אם היא לא היתה במועדון או "בתחום" היא לא היתה יודעת מהם חיי חברה- עומדת ואיזה חוליגן אחד כופת את ידיה ומכה באחוריה. ואני מהצד מביט וחושב על העובדה שאותה שמנה לא מבקשת במכה אלא בליטוף שלאחריה...
זה הרי ברור, זה הרי ידוע לכולם, אבל...
אבל לנו, המין האנושי, יש נטייה ללכת על הדרך "הקלה" והדרך "הקלה" היא לרוב הארוכה והקשה מכל. אתה מבין, אותה שמנה חלשה ושברירית בכדי לעמוד מול הלכי "הנורמה" והתפיסות החברתיות המקובלות (על אף שכלפי חוץ היא מסתמנת כההפך הגמור) היא לא תנסה לעמוד לעצמה, לשפר, לחזק, לעבוד על עצמה. היא תשכנע את עצמה שהכול בסדר ושהיא כבר לפני שנים קיבלה את עצמה ואת מי שהיא, כשלמעשה בכל רגע נתון, היא חיה בתחושות קשות עם עצמה, והשלמה עצמית הוא מושג רחוק ממנה והלאה. שלא תבין אותי לא נכון, אני לא שופט את אותה שמנה, אני יותר מכך, אני דן אותה. אני שונא אותה. אני מתעב אותה. אני בז בה. ועל מה?
אדם שלא מעריך את חייו לא ראוי להם. נ-ק-ו-ד-ה.
החיים קשים, החיים סרוחים, ואם תיקח מתמטיקאי או כל כלכלן אחר, -בוא נגיד רו"ח שיודע משוואות וחי לפי X+Y- אז אין ולוא אחד שיגיד כי העולם בו אנו חיים הוא כלכלי. אנחנו חיים בעולם שצורך תשעים אחוז ומספק עשרה כתפוקה. כמה שעות אתה עובד בכדי לשלם על ארוחה טובה שמתנהלת חצי שעה? כמה זמן אתה חי בתחושת ניכור וקושי וכמה ימים אתה חש בשמחה - שים לב אני לא כותב בכלל אושר, אמרתי לך אושר הוא מושג מוערך יתר על המידה ודי פיקציונרי- מעט מאוד ימים... ואל תתחסד, תפנים. אנחנו חיים בדוחק ובקושי -אם כלכלי ואם נפשי- ולרגעים אנו חווים התעלות כזו או אחרת. הרי אם לא היה לנו את אותו סם ממכר הנקרא "תקווה" לא היינו פה. אנחנו חיים בתקווה ל.. בתקווה ש... בתקווה.
אבל קיים הבדל בין חיים בתקווה –אם קיים צירוף מילים שאני מתעב הוא "יהיה טוב" – לבין חיים.
אתה מבין אותה שמנה עליה אני מדבר לא חיה, היא שורדת, היא חיה בתקווה "שיהיה טוב", היא מעבירה את זמנה באיזו הדחקה וחשיבה מטופשת ש: "החיים לנצח"
אבל הם לא!
היא מהנהנת עכשיו, גם אני. אנחנו הרי יודעים את זה. זה במודע, אבל לא בעשייה...
הרי אם אני אקח אותך עכשיו ואגיד לך שיקי, ידידי היקר –נכון אתה לא ידידי, אני שם עליך זין, וכן, אני לא צוחק, אתה כלום בשבילי ואני כלום בשבילך בוא נהיה כנים – אבל בכל זאת, שיקי יא סמרטוט, אם אגיד לך עכשיו שמע, יש לך לחיות עד סוף היום, זהו, אבל... אם תרצה, אני מוכן להתחיל לדון איתך על שעות נוספות... כמה תיתן לי בעבור כל שעה? מן הסתם את כל עולמך. כמה חבל שאתה לא חי כך.
פעם אני הייתי איש "היי-טק" (מושג סרוח לכל דבר). הייתי עובד כמו מכונה במטרה אחת. עשיית כסף. הייתי יזם שהחליט לפתח תוכנה. פיתחתי, העמדתי, יצרתי, יום אחד קיבלנו אני והשותף שלי הצעה מקרן הון סיכון מצרפת בשם "אפולו" למכור את החברה. השותף שלי לא הסכים לסכום שהוצע. אני אף פעם לא הייתי 'גרידי', אני מכרתי. כל מי שהיה סביבי אז אמר לי שאני סמרטוט ושאני אידיוט כי בזבזתי את הסיכוי שלי להיות מולטי מיליונר. ארבעה חודשים אחר כך בועת האינטרנט קרסה ועמה גם כל החלום של כל אותם אלו שרצו להיות מולטי מיליונרים. –היום השותף שלי מרצה באיזה קידום או כל מיני כאלה – למה אני כותב לך את זה? כי אני החלטתי מאותו יום להתחיל לחיות ואתה לא מבין עד כמה קשה ההחלטה הזו. זה כמו בן אדם שמחליט יום אחד לנשום מהבטן ולא מהפה ועד שהוא לא יצליח בכך מבחינתו גופו יכול להיחנק. החלטתי אז שאני רוצה להיות סופר, נלחמתי בעצמי (כי לרוב אתה משכנע את עצמך שאתה לא צריך את מה שאתה יודע בדיוק, שאתה זקוק לו) היה קשה. אבל אם זה לא היה קשה זה לא היה שווה את זה...
עכשיו בוא ניקח את אותה שמנה.
מה כל הבעיה שלה בחיים?
עודף משקל...
כמה עשרות קילוגרמים גורמים לנפש שלה להיכלא בתוך גוף מעוות בעיני החברה -אולם יותר חשוב מכך בעיני עצמה-
ר-א-ב-ק, מה כל כך קשה?
אני אגיד לך,
תחושת הנצחיות היא מה שהופך את זה כל כך קשה...
ההתרה העצמית...
ההנחות העצמיות...
טיפשות לשמה.
הרי אם תגיד לה שיש לה שנה לחטב את עצמה ובתמורה לכך היא תזה באהבת חייה, או תשתף בסרט הוליוודי שובר קופות או כל דבר אחר שיגרום לה לדרבון עצמי, אתה תראה אותה עושה את זה. אבל ככה סתם היא עם עצמה? היא הרי כבר "השלימה עם עצמה" לא? בגלל זה היא יושבת בבית בולסת עוגיות מול מסך מחשב ומוכרת עצמה כשפחה –או מלכה- שניהם מגיעים מאותו מקום, קושי...
את הדוגמה על השמנה הזו אני מביא כי היא קלה, היא חזותית, קח את הדוגמה הזו, תרגם אותה לנפש, ותבצע את אותם "השינויים" אותם אנו מזניחים מלעשות. זה מופשט, וזה קשה יותר להבדלה, אבל גם "החתיכה המושכת ביותר" לא שלמה עם עצמה ולאוו דווקא הבעיה היא בצורתה החיצונית, אלא בעוד אלפי גורמים אחרים שנמצאים בחיינו ומעכבים אותנו מלנשום נכון כשהם יושבים לנו על הלב.
תן לאותה חתיכה ואותה שמנה רגע אחד לנסות להביט על הדברים מלמעלה, אתה תראה כבר מה יקרה... אבל אנשים לא לוקחים את הרגע הזה לבחון את הדברים. הם אוכלים מהיד אל הפה וזהו. אני שמנה לא טוב לי אין חברה אני אמכור את עצמי למגעים...
אני מכיר מלכה אחת "בתשלום " שאחרי שסנים מעבירה סמרטוט ומטאטאת בדלי סיגריות. בחייאת ראבק, כולם עיוורים או שרק אני רואה שאותה אחת היא ילדה על גבול תהום נפשי/תהום הנשייה, שזקוקה לאבחון וטיפול נפשי ד-ח-ו-ף.
עזוב אותך, אל תמשוך כתף (אם אתה מושך), כי יש כאן רבים כאלה.
רבים!
זה מובא לביטוי בצורה כזו או אחרת, אתה רק צריך לרצות לראות את זה בהם וזה יוצא החוצה בבום.
אם הייתי מושיב אותך על ספת הפסיכולוג אני מבטיח לך שהיינו מגלים אחרי שנה של טיפול שאתה ממש לא חלמת להיות עבד מגיל אפס או כיתה א', אלא שמשהו קדם לכך...
משהו קדם לכולנו...
משהו קדם לכל דבר שבנו...
משהו קדם גם למילים האלה שאני מעלה כאן.
אנשים כאן השתגעו ממני על אותה "שפיכת מילקשיק" –אגב כאן אני אכתוב לכל מי שכתב לי לפרטי שכן, זה קרה, זה אמיתי לכל דבר AND FUCK U2! – אבל אתה יודע מה היתה אותה שפיכת מילקשיק בשבילי?
כלום.
לא כעס, לא אגו פצוע, לא כלום.
סתם, הגיע לה –בעיני- זה הכול.
משיכת כתף מול בהמתיות האדם וזהו.
מי שיצא לו להכיר אותי כאן יודע על מה אני מדבר ועל כמה כל העניין לא היה אגו וכל שטות על פיה "נשפטתי" במומם של אחרים...
אתה יודע, אני אישית חושב שאנשים לא מצליחים להשיג את מה שהם באמת רוצים כי בעיני רוחם הם תמיד מסתכלים על המטרה הסופית שנראית רחוקה.
אבל השגת מטרות היא פעולה של שלבים...
שלב ועוד שלב ועוד שלב...
צריך להסתכל על השלב הראשון, לא על האחרון. והשלב הראשון הוא תמיד ניתן להשגה. אחר כך אתה כבר בתוך העשייה... מבלי שאתה שם לב אתה עובר לשלב שני ואז זה נע מעצמו...
חיי נצח...
בתחת שלי, יש לנו רגע אחד לעבור כאן וזהו זה נגמר...
הכול ב-ו-ל-ש-י-ט. הכול, גם מה שאני כותב עכשיו!
חיים כמה רגעים וזהו, מה שבהם זה מה ש-א-נ-ו נחליט שיקרה –גם בכל סיפורי הייסורים והמעללים העצובים שיעלו אנשים על חייהם ויצדקו את מקומם הנוכחי "בשפיטה מלמעלה ע"י אל רע ונפשע" ימצאו הם שישנה בחירה. רק שהם בוחרים לשחק ברפש מעללי חייהם העצובים-
אתה מבין,
צא ושאל בין כל "אוהבי התחום" כמה מהם עברו בחייהם טראומות כאלה ואחרות. אני מניח כי תמצא שיש לך עסק עם קהילת אנשים רגשנית ביותר שלבם פשוט,
אחד:
היה חלש דיו בכדי לעמוד מול מכות החיים ולכן הרכינו ראש.
שנית:
היה חלש אבל התחספס עם שנים והפך כהה חושים –ומאותה כהות חושים הוא מחפש ריגוש, משהו להרגיש...-
איך שלא תסתכל על זה, אם תחפש, תמצא שרוב רובנו כאן, מחפשים נחמה.
זה האב, האח, החבר, הדוד או הסב, שהכה או אנס או נטש, האם הביקורתית עד לחירפון נפש, החברה המאשימה, ניסיונות ההתאבדות, שברון הלב שלא טופל ונגרר כבר שנים, או כל אחד מסיפורי החיים שוברי הלב שיש לאנשים לגלות על עצמם ומנגד,
כל אלו שהיו להם רק חיים טובים רצופי פיקניקים, גלגלים ענקיים בלונה פארק, צמר גפן מתוק וחיי משפחה, אך השעמום הכה בהם עד לרמות כאלה ואחרות, שמבחינתם, הם היו רשאים ויכולים לפרק משפחות אחרות ואף את משפחתם שלהם, כי תחושת הריק מקוננת בהם עד לרמות של טירוף הדעת.
כל מי שכאן, נמצא כאן בכדי למלא ר-י-ק.
"כלוב החסוכים", יקרא הוא שמו של המקום הזה, "כלוב החסוכים!"
תצחק זה בסדר, בהרגישו ברעידת אדמה, יעלה האדם חיוך, יטה ראשו על הצד ויגיד בפליאה:
"מה? רעידת אדמה?"
אני יודע שאני לא מרעיד לך או לכל אחד אחר שקורא זאת את האדמה שתחת כסא עמדת מחשבו, אף לא את קצה שפיץ התענוגות, אבל קודם נניח למי התהום לחלחל מטה, אז אם יהיה במזלם ימצאו הם את דרכם אל הלבה המבעבעת, ובאם כל זאת יתרחש, אז משהו יפרוץ כבסיר לחץ, אם בכלל...
שוב, כהות חושים, אותה אחת שבגינה אנו פה ובגינה קשה לנו מאוד לצאת...
וכן, לא יודע מה איתך, אבל יש כאן רבים שחשים שהם לא במקום הנכון, אולם הם כאן כי כאן הם חווים איזה סוג של קירבה קהילתית...
אם תצעק באברבנל שאתה הוא המשיח תקבל בוז אחד גדול לא מפאת העובדה שאתה חולה נפש, אלא מפאת טענה למשיחותם של אחרים. אתה יודע מה, לפחות תקבל תגובה... בימנו אנו, גם זה משהו במערבולת כהות החושים...

כתבת לי על אהבה טוטאלית, אותה אהבה בה אתה יכול לחבוק בקשר אותו אתה חווה. כתבת ואני מצטט:
"ובאשר לשאלתך – ככל שהזמן עובר אני חש באותה טוטאליות – שעליה חלמתי כבר אז – כשהייתי אותו ילד בכיתה א' – כלפי אותה אחת ויחידה."
אתה חלמת כבר אז באהבה טוטאלית? שיקי? אתה פונה אלי במילים או במצבי רוח?
איך ניתן להגדיר אהבה כטוטאלית?
איפה היא מתחילה והיכן היא נגמרת?
האם אהבה היא לא משהו שלא אמור להיות טוטאלי?
האם טוטאליות היא לא משהו לא נכון למושג אהבה?
אהבה, לדעתי, היא ההתרה שיש בין בני זוג באופן חלוקה שווה.
הידיעה כי הוא/היא יודעת/יודע הכול לגבייך וזה בסדר.
זהו, הכול בסדר, חופש אחד גדול.
אבל חופש כזה לא יכול להתקיים כשצד אחד נותן עצמו וצד שני רק מקבל.
אתה מבין אותי?
מה אתה או כל מי שהיינו עבד או שפחה יודעים על מלכתם או אדוניהם?
אתה מבין, שיקי, ידידי, (כן עכשיו שהוויסקי מלטף לי את קצות האצבעות אני מתיר לעצמי לכנות אותך כך)
הכול בקריצה נשמה טועה שכמותך הכול בקריצה...
אני חושב, אני חושב שאתה פשוט מחפש לגרד את דפנות חדרי לבך בחיפוש אחר תחושות.
כשם שילד מלקק עם אצבעותיו את שאריות הקצפת מהכלי שנתנה לו אמו לאחר שמרחה ועיצבה היא את עוגת השבת, כך גם אתה, מחפש להרגיש, מבקש אחר הטוטאליות...
סערות בים הן חלק מזרמיו, אבל יום שמש חם, וים פלטה, הן הדבר האמיתי...
זו, בעיני, אהבה.
אולי, אם תתיר את לבך מרצון החיפוש ומחיטוט מתמיד בגירוד תחושה אחר תחושה, תגלה שהוא יכול להרגיש...
אתה כמוני, אחד מאלו, שלבם ספג פנימה כל כך הרבה שהגענו למקום ההוא בו הוא הפך מחוספס וכהה חושים, עד כי בכדי שנוכל להרגיש משהו, עלינו להביא אותו לרעד.
אתה יודע משהו, זה לא בריא לו.
לב צריך שקט נפשי.
לב הוא כלי עם מקצב משלו, מקצב עדין וקבוע, קול חרישי ועדין, קול שלא יכול להישמע בדיסקוטק צבוע אורות ורעש באסים (אולי בגלל זה במקומות הללו לא ניתן למצוא אותה, את האהבה) אתה יודע על איזה צליל אני מדבר, אני בטוח שחווית אותו לפחות פעם אלת בחייך...
זה הצליל ההוא שנשמע בברור ולעיתים אף מורגש דרך מזרון המיטה עליה אתה שכוב לצד בת זוגתך עין בעין קול נשימה בקול נשימה חיוך... ואוזן על כרית קשובה חשה בתנודות לב...
אנשים מחפשים אהבה.
את זה כל אחד יודע, אתה יכול רק לעשות סיבוב אחד קטן בקופידון בכדי לראות את כל אותם הפרצופים האלה מחפשים אחר הדבר ההוא... המילה ההיא...
לפעמים כשמשעמם לי, אני נכנס לקופידון בכדי לראות את כל אותם הפרצופים האלה, ובאיזה משחק שהמצאתי לעצמי אני מנסה להצמיד להם חיים, לבנות להם אופי ולהכניס בהם מילים...
אהבה אי אפשר למצוא. זו היא שמוצאת אותך.
אבל משום מה יש לנו את האשליה שאנו יכולים להחזיק בה או לזכות בה. אהבה היא כמו לזכות בלוטו רק שלא יודעים מהו הסיכוי...
אז פאק איט, לא מחפש אותה, אם היא תמצא אותי היא תמצא, אני אוהב אותה כבר מהבסיס אבל אני לא מוכן להתמכר לחיפוש אחריה. זה אולי הדבר הכי חשוב בעולם, אבל אני חשוב יותר.
אנו נותנים יותר מידי ערך לאהבה בדיוק כמו שאנו נותנים יותר מידי ערך לאושר. אני שם זין על אושר. אני חי טוב מאוד גם בלעדיו.
זה נקרא שלווה.
ואם לא שלווה אז סטנדרט, גם הסטנדרט הוא טוב בימינו אנו...

*

כתבתי כי בכל אחד ואחת מאתנו יש אדון אור קטן.
אני מתכוון לאותו שמגג שסיפרו לי על מעלליו, אבל כאן אני לא מדבר על פדופיליה, (בין הדברים הרבים שמעוררים בי בחילה בעולמנו זה המושג הזה. בכלל, גוף של ילדה קטנה ערומה, זה משהו שמזכיר לי סרטי שואה) אני מדבר על המניפולציות הקטנות והשטניות שבנו, התאוות, האגואיסטיות, הרצון בתחבולות כאלו ואחרות לשבות אדם. ולמה?
בכדי שנוכל לדחוף זין, או למלא חור בסיפוק תאווה.
בכדי שנוכל למלא ייצר.
WHAT A WONDERFUL LIFE מתנגן לי עכשיו ברקע בביצוע מהסרט "לפגוש את גו' בלאק", ואני חושב על הסיבה שאותה נערה עם לב תם ועיניים צמאות לריגושים וחוויות מוכרת עצמה למבטים.
"אתה יודע", היא אומרת לי יושבת לצדי בעודנו נוסעים יחד בחזרה מהמועדון. "זה חתיכת בוסט לאגו המקום הזה". אני חייכתי, חשבתי על זה שאם אתה זקוק לבוסט לאגו ממקום כמו המועדון, משהו אצלך לא בסדר. בשורה התחתונה כולם מחפשים אהבה... כולנו.
גם אלה שטוענים שהם לא למעשה מבקשים שיערכו אותם בכך שהם "כביכול חזקים" יותר מאלו שמבקשים... שטויות.
כולם מחפשים אהבה.
אתה יודע משהו, בנושא אותו פדופיל, אם הייתם חברה כל כך אמיתית, חזקה, מלוכדת, לאותו אחד היו נשברות העצמות ולא היה צורך לשרשורים נאריסיים או כל מיני קשקושים אחרים. פשוט וחלק. מכות רצח. כן, רצח, אתה מבין, אני לא יפה נפש. אני חרא של בן אדם, אני חושב שמישהו שרוצח נפש של מישהו אחר, כאילו רצח את גופו. הוצאת נפש להורג לא פחותה מהוצאת גוף. תהרוג אותי אבל כך אני חושב. אנשים ממעיטים בכובד המשקל של שבירת לב, של בגידה, של שליטה בנפשו של אחר, של זלזול באמון אחר וזריקתו אל עבר סלעי החיים. אלו דברים קשים שיכולים להרוס לאנשים את החיים ולגרום להם להעביר עשרים שנה בקושי רב ובזבוז חיים תהומי...
תגיד מה שתגיד, כך –אני- חושב.
אלו, המילים שנכתבות כאן ומתהוות לאיזה מסמך, הן מילים על אהבה, (כן גם המשפטים שקדמו למשפט הזה באו מאהבה, או ליתר דיוק מהרצון לשמר אותה) בדסמ, והחיים בהפרדה. אולם הבעיה במילים דוגמת המילים האלו, היא שיש כאן יותר מידי מילים, או משפטים, או מקטעים, ואז כל אחד יכול לקחת חלק אחד ולהיתקע עליו ולחתוך אותו או לקבל את ההבנה בנוגע לכל מה שנכתב רק ממקטע מסוים. משוררים יכולים בכמה משפטים להעביר תחושות שלי ייקחו עשרה או עשרים דפים, אם בכלל, אבל מה לעשות, אדם צריך להכיר בגבולותיו ומגבלותיו ולנסות כמה שיותר לצחוק ולחייך.
אני מחייך עכשיו.
אתה מבין שיקי,
אני לקחתי את מה שאמרת לתשומת לבי באופן כל כך עמוק שלקח לי כמה ימים טובים לחזור בתשובה.
לרגעים הייתי יושב ומהרהר בדבריך ואז עוזב את כתבתי "היצירתית" ועובר לכתוב לך. מה שנכתב כאן הוא איזה סוג כזה של מסמך יזום, ותאמין לי, אני לא ג'רי מגוויאר, אין אף דורתי מיין שתלך אחרי, והשחקן היחיד שאולי אוכל להחתים הוא מקסימום איזה אחד מהפועל שפרעם אם יש קבוצה כזו –וגם הוא בטח ירק על אבל אז בטח יתחילו לעוף מילקשיקים... -
שמע,
חבר טוב הוא אחד שאומר לך אמרתי לך, חבר רע הוא אחד שאומר לך רציתי להגיד לך.
אז אני אומר לך...
אני לא חבר שלך ולא של אף אחד ולעמן האמת אני אדם שלא אוהב חברה ולא מאמין בה. אנשים הם יצורים קטנים שמתרוצצים מפוחדים בחושך. אבל יום אחד...
יום אחד אולי הם יראו את האור.
פחד, אם תהפוך את אותיותיו הן דחף.
אלה שנתקעים הם אלו שהפחד מקפיא אותם. צריך לקחת את הפחד ולהפוך אותו לדחף. כמו אמא שכל חייה פחדה מכלבים אבל ברגע האמת בו רוטווילר אכזרי יאיים על חיי ילדיה היא תהפוך בין רגע ללביאה, כך אנו צריכים לנהוג בכל רגע נתון. זה קשה, זו העבודה שהמשלתי לאותה דיאטה של אותה שמנה. זהו הדחף שאנו זקוקים לו בכדי להגיע אל עצמנו. כן עצמנו, רק עצמנו. העצמי שבנו יושב בתוך נבכי לבנו וכמהה לתשומת לב.... עכשיו כל שצריך זה למצוא אותו בנו. אני אישית ניזון מדחף אחד. תום הזמן, כלות הזמן.
אני לא מפחד מהמוות, ההפך, החיים הם לאלו המוכנים למות למענם. אני מפחד למות ולחוש שלא נעשה מספיק, חוסר מיצוי הוא הפחד הגדול מכל. לפחות בשבילי...
"תאהב את מי שמכאבי לך ולא את מי שמצחיק אותך" אמר לי פעם חבר שחזר בתשובה, ואני פרשתי את זה לחיים עצמם. אתה מבין, החיים, יש להם יכולת להיות סרוחים אם אנו בוחרים לראותם כך. אבל הם בסך הכול אומרים לך:
"היי, שמע, מה אתה רוצה, אתה בחרת להתוות לנו את דרכנו למקום בו אתה נמצא".
החיים, הם סוג של כוח, כוח שלא אוהב שמזלזלים בו, כוח כמו כל אחד מאתנו של אוהב שלוקחים אותו כמובן מאליו... (תחשוב על זה, כמה התקשרויות נגמרות כי אחד מבני הזוג לקח את השני כמובן מאליו ואיבד את הלהבה...) כך גם החיים. לך איתם, הם ילכו איתך, לא תלך איתם...
וולאה, הם יזיינו את האמא שלך עד לחריצי נפשה הכי קטנים.
למה אני כותב לך את זה שיקי?
וואלה למה?
אולי בגלל שדרכך מצאתי את כל מה שרציתי להגיד?
אולי...
ואולי כי אני חושב שלא אתה או אני או המלכה שלך שלה אתה קורא אלוהים (ואגב היא ממש לא אלוהים היא עצמה מבולבלת על כל הסקאלה ולא יודעת מה עובר עליה כמו כל אחד אחר) יודעים לאן החיים האלה לוקחים.
אני?
אני אישית יודע דבר אחד.
בכל פעם שמצאתי את עצמי בחיי עומד מול התהום, הבנתי שאני הבאתי את עצמי אליו, ולא משנה כמה ארוכה הדרך, תמיד ניתן ורצוי להסתובב ולשוב על דרכנו בחיפוש אחר דרך חדשה על פני נפילה מטה.
החיים,
החיים עוברים מהר מידי בכדי לשבת ולחפור בנפש במקום אחד.
אם אתה בוחר בחפירה, תחפור בכדי למצוא את השורש הרקוב, עקור אותו וזרע משהו חדש.
זה הכול.
נבט,
קודם כל הנבט...
אחר כך השורש,
בסופו של דבר יבואו כל שאר הדברים...

*

אתה יודע,
עשה לי טוב לכתוב לך.
כשאתה מעלה את מחשבותיך בקול (בכתיבה) אתה לעיתים שומע ומבין את דרכי פעולתך, ומעצם כך, מתחזק בהם.
תודה.

*
אגב, שמתי לב שכמעט כל מה שנכתב, נכתב בפניה אל הסאבים שבינינו –סוג של בקשה שישקיפו על חייהם לרגע מהצד וישאלו את עצמם האם הם כאן מהרגל או אהבה- ועכשיו אני מוצא כי יש לי מה להגיד לכל אותם דומים.
זה מאוד פשוט, וזה הולך ככה.
רחמנות אנשים, רחמנות, אתם מתעסקים בבני אדם, בנפשות, ברגשות.
הרי בתוך תוככם אתם יודעים שהקשרים האלה יסתיימו...
בסופו של דבר מי שייזרק על סלעי החיים הם אותם "הקלים" שכל כך זקוקים למגע וחום.
שאל את מלכתך שלך שיקי, שאל אותה האם היא רואה בך משהו להמשך דרך?
שאל ודע להכין את עצמך כי הדרך קצרה ורגע ההתרה שלך צפוי להגיע בכל רגע...
דע לעמוד לו.
דע לא להישבר.
דע כי גם מאחורי דבריה קיימים תהומות של שקרים מניפולציות פחדים, אך מעבר לכל, קיים בן אדם שהוא עצמו מבקש במה שאתה מבקש רק לא יודע איך לגעת באותו הדבר אליו הוא כמהה, אהבה. (אגב אני כותב עליה, אבל אני לא מתכוון אליה, היא הדוגמא כי אתה הוא זה שאני פונה אליו)
עשו עם עצמכם ועם הנשלטים לכם חסד.
בדקו, זה הכול, בדקו טוב טוב עם עצמכם, בדקו אם אותו אחד נמצא תחת ידכם כי הוא צריך להיות שם או שמא ניתבתם אותו לשם. בדקו אם הוא יעמוד להינתקות, עשו טובה, אל תשאירו תהומות פעורים בלבם.
זה פשוט חבל.


שיקי,
עם הרבה כבוד לך ולאחרים,
GOLD.


נ.ב.
אם מכל מה שכתבתי לך לא הבנת את מה שרציתי להגיד, אז זה די פשוט וזה הולך ככה:

ALL YOU NEED IS LOVE.

galia​(לא בעסק) • 26 באוק׳ 2003

אתה אדם מאוד אמיץ גולד.
תודה לך על המסמך הזה , הוא מאלף.

Lolita​(שולטת) • 26 באוק׳ 2003

מקווה שמצאת פורקנך בכתיבה .
ברגעים כאלה אני בטוחה מעבר לכל ספק שאכן השכינה נגעה בך .
תובנות והארות שכאלה , על בסיס של...שום דבר בעצם , בהחלט מעוררות הערצה .

בוא גולדי חומד , בוא תציל את כולנו מהתופת אליה נידונו.
בוא , בוא ותסחוף אותנו אליך , אל האמת והטוהר.
בוא , בוא ותגאל אותנו מייסורנו ,
הסר מעל עינינו המזוגגות את מסך הערפל ותוביל אותנו אל עבר הזריחה הנכספת.

הנח לנו לטבוע בכחול המהפנט בעינייך..


ללא ספק זהו מסמך בעל עניין ציבורי שלא יכול היה להיפתר בפרטי ,
מסמך לחלוטין סוציאלי ונטול כל מניפולציות ו/או פרובוקציות.
ללא ספק , זוהי אבן דרך בלתי מעורערת בהגשמתה של אותה תחושת שליחות הבוערת בעורקייך.
ללא ספק -
!! goldy know's best


ולך גליה אהובה ,
המון אומץ נדרש בכדי לשים עצמך בקו האש כשאין לך מה להפסיד.
המון אומץ נדרש בלגרד את פני השטח ולצעוק "אאוריקה" !
המון אומץ נדרש באותה התעסקות בלתי פוסקת באחרים ולא בעצמך .


ואסיים בברכת , מי ייתן ותמצא את המתכון האולטימטיבי לקינוח על בסיס בורגול למען תפסיק לטרוח בשכמותנו

galia​(לא בעסק) • 26 באוק׳ 2003

לוליטה היקרה,
אני יוצאת מנקודת הנחה שגולד כתב דברים שבהם הוא מאמין, לא ראיתי בשום משפט שכתב משהו משמיץ או מגנה. הוא ניתח עובדות ונתן להן את הפרשנות שלו. כך הבנתי את מה שקראתי.
מבלי להתייחס ספציפית לאנשים מסויימים, יש הרבה בדברים שלו (לדעתי).
האם תוכלי להתייחס לתוכן ולא לגופו של גולד? תסכימי איתי שכך הויכוח יהיה מעניין יותר?

lihi • 26 באוק׳ 2003

הקדשתי זמן ואנרגיה רק בשביל לדעת שמה שאני קוראת זה בעצם חתיכות קטנות של בולשיט,מודגשות באדום זוהר.ובעצם,מה אתה רוצה? למה אתה מתכוון?

התייחסת לשמנה הזאת-שאתה מתעב,התייחסת לבחור סטרייט הזה-כנראה שיש לך פנטזיה עם גבר אבל אתה מבייש לממש,
התייחסת לילדה הזאת-כן,תזיין אותה,תדפוק לה את החורים,ואז תסתכל לה בעיניים.נראה אותך,גיבור גדול שיודע את הכל מכל.

הערה:את המניפולציות הריגשיות שלך-אל תכתוב כשאתה שיכור לאחר שאיזו מישהי נפנפה אותך ואז אתה מרגיש ייסורי מצפון וחרטה מכיוון ששכחת ברוב טיפשותך לשפוך עליה מילקשייק,ככה איכזבת,ככה שכחת,חוצפה מצדך לאכזב אותה ככה,נכון? הרי הגיע לה,היא הזמינה את זה,ולך יש מצפון רק על עצמך, אז תשים על העולם זין.

Lolita​(שולטת) • 26 באוק׳ 2003

גליה ,
ראשית - אם את לא מוצאת כאן התייחסות ספציפית ... אני בספק אם תצליחי לשרוד את הפוסט הבא.
שנית - "עובדות" !?
על אילו עובדות את מדברת ..
שום קשר וואט סו אבר בין בליל התיאוריות האעלק עמוקות הללו לבין עובדות.

לסיום - מזמינה אותך להשיג לעצמך חיים ולהתעורר ,
לא נמצאת כאן בכדי לגרות לך את התאים ולעשות לך "מעניין" .

Re: מניפולציות רגשיות - מסמך לשיקי

nerissa​(אחרת) • 26 באוק׳ 2003

וואוו. זה היה קשה.
למחוק את כל התפל ולהגיע לעיקר שלך..

לגולד

שיקי​(נשלט) • 26 באוק׳ 2003

אולי מה שאכתוב ישמע לך מעט בוטה גולד...– אבל תאמין לי זה הנוסח העדין ביותר שהצלחתי לדלות ממעמקי חלקי מוחי האפלים.

לא ברור גולד, לי מדוע התיימרת לנסות ולנתח אותי?! פסיכולוגית – הרי אינך מכיר אותי, אתה בעצמך אמרת שאנחנו לא חברים, מעולם אפילו לא החלפנו מילה מלבד ההודעות (בכללי) מעל דפי פורום זה – והנה אני נכנס לי לכאן היום וקורא מאמר שלך המתיימר לנתח אותי ואת האדם היקר לי כיום מכל – ואני תוהה - זה רציני?

מניסיון החיים המועט שלי, דבר אחד בכל זאת למדתי – שיכולת ניסוח טובה, מילים יפות ואפילו רעיונות מבריקים לא ישנו את העובדות ואת כללי היסוד עליהם מושתתים החיים שלנו- ולא יוכלו להפוך אמת-לשקר ולהיפך...ע"ע "הבל החן שקר היופי..."

במה דברים אמורים? מעולם ולעולם בעניינים עליהם כתבת אין תשובה אחת חד משמעית – - אני תמיד נוהג לומר שהחיים מורכבים מגוונים של אפור - אין דבר כזה "תשובה אחת" של שחור או לבן – ומי שינסה לפתור את הבעיות שלו בפתרונות קסם "נוסח גולד" סופו שימצא את עצמו במעגל קסמים ממנו לעולם לא יוכל לצאת.

כל נקודות המוצא שלך שגויות לחלוטין ולדוגמא:

אתה מניח כי כל האנשים מגיעים לעניין השליטה מאותם כיוונים ואף נותן דוגמא מייצגת (העניין עם הבחורה השמנה) – ט ע ו ת – יש 1001 כיוונים להגיע לעולם השליטה וכל אחד מגיע ממקום אחר.

אתה מניח שסאב רק נותן ולא מקבל כלום בחזרה – ט ע ו ת ג ד ו לה – ברוב המקרים זה הפוך, אלא שאתה, ממקום מרבצך, לא תוכל להבין את המקרים האלו.

אתה מניח שלא ניתן להיוולד עם זה – שוב ט ע ו ת – אלא אם תציג לי מחקר מדעי שערכת בנושא עם תשובות חד משמעיות וברורות... אה אין לך כזה? לא נורא כי אין כזה..

משתמעת הנחה בסיסית במאמרך ולפיה - בי די אס אם רע – עוד ט ע ו ת – ברוב המקרים הוא טוב – הוא נפלא תבלין לחיים נפלאים.

למעשה כמעט בכל שורה שניה שקראתי במאמרך גיליתי טעויות – יש כל כך הרבה מקוצר זמן, אנרגיה ורצון לא אציין את כולן.

לא מדובר בטעויות הנובעות מחוסר באינטלגנציה – יש בך הרבה ממנה – (ואולי בשל כך הכעסת אותי יותר כי ציפית ממך להרבה יותר).

מדובר בטעויות מחוסר הבנה בסיסית – טעויות הנובעות מהעובדה אותה ציינתי לאורכה ולרוחבה של תגובתי הקודמת אליך – הן נובעות מכך שפשוט אין בך את מה שצריך כדי להבין מי אני, באיזה מקום אני נמצא, ומהם החלומות שלי – כי אתה לא אני, אתה אתה – וטוב שכך.

אתה מתקשה להבין איך זה ייתכן? מחפש תשובות "הגיוניות" ושוב טועה ופונה ל"פסיכולוגיה" (רוצה להושיב אותי על כיסא הפסיכולוג...מי הפסיכולוג בגרוש וחצי - אתה?) מנסה למצוא איזה בקע נפשי בעברם של תושבי הכלוב...."כלוב החסוכים" קראת לו...נו באמת.

תגיד לי גולד – אתה מכיר מישהו (אפילו אחד!) שלא חווה משהו טראומטי בחייו???? אם אתה מכיר – אודה לך אם תציג אותו לפנינו ונעניק לו את פרס האדם המושלם.

ובכל זאת, לא כולם מגיעים למקום הזה – אלא רק נבחרים מאיתנו ולמה? ככה!

כי בחלקנו זה קיים ובחלק אחר זה לא קיים.

אגב...מדוע אתה כותב כאן? הרי יש מליון מקומות אחרים לכתוב בהם – מדוע דווקא כאן??? הרי ממי שמביט מלמעלה ומגחך נוכח המוטציות המסתובבות במועדון..יחסית אתה די מעורה... לא? תאר לעצמך שאיזה "מוטציה" עכשיו בדיוק כרגע יושב לו בבית שלו ואומר לעצמו...בדיוק את אותו הדבר עלייך...(והרי הוא לא דיבר איתך, הוא רק ראה אותך, בדיוק כפי שאתה רק ראית אותו)...

תאר לך איזה עולם דפוק זה היה אילו אנשים היו מביטים על מישהו ומשם מגיעים למסקנות באשר לאישיותו, לתכונותיו, ואף היו כבר מציעים לו פתרונות מעשיים לשקם את חייו (במקום אחר)... – בטוח למשל שמצב האבטלה היה הרבה יותר גרוע ממצבו היום...

אז נכון יש גם תופעות שוליים – כאלו שרואים במקום הזה "גימיק" או אחרים שמנסים דרך זאת להכיר אנשים (דוגמת בחורה השמנה – עוד ארחיב עליה בהמשך – דוגמא אחת ולא מייצגת כלום – במאמרך טרחת לשלב מספר כאלו) אגב בדוגמא הזו מי שלא קיבל את אותה בחורה היא אותה חברה ונילית – ודווקא בחברה שלנו היא השתלבה.

ועוד משהו לגבי אותה אישה שמנה – אני חייב להעיר כי זה בולט לאורך כל הודעתך – אתה באת למועדון – אתה לא מכיר אותה, אתה לא דיברת איתה, אתה רק ראית אותה בסשן – קראת לדום שלה חוליגן והגדלת לומר – "אני לא שופט את אותה שמנה, אני יותר מכך, אני דן אותה. אני שונא אותה. אני מתעב אותה. אני בז בה"

פשש תודה לך – מזל שאתה לא שופט אותה – אפילו בסוריה היו מעמידים לה לכל הפחות סניגור – לפחות היו נותנים לה לומר את גירסתה (אולי לא מקשיבים לה אבל לדבר היו נותנים לה) ואילו אתה? המתיימר להיות "האדם הנאור" ומתיפייף במילים גבוהות - אתה כבר דן אותה – מזל שלא הבאת איתך את רובה הצייד השמור עימך למקרה בו תיתקל בחסוכי הכלוב בדרכך..היית יורה בה במקום –ואם היו נפגעים חסוך או שניים מההדף זה לא היה נורא – לא כן?

מאיפה אתה יודע אם היא חיה אם לאו? סתם? כי החלטת לך עם עצמך? – ואפילו כבר יש לך פתרונות בשבילה – שתרזה כמה ק"ג השמנה והכל יהיה בסדר...

מי שמך? והרי אין לך לא את הכלים המקצועיים המינימליים ובוודאי שאין לך את הנתונים העובדתיים של המקרה הנדון (או כל מקרה אחר שהזכרת במאמרך הארוך עד אימה).

הסיבה היחידה לתגובתי זו היא – הנימה האישית בה נקטת לכל אורך המאמר שלך – ומעבר לכך – ההתנשאות "תראו כמה אני מוצלח ואתם דפוקים".

בתחילה חשבתי לא להגיב בכלל – התלבטתי – שכן חשתי שאם אגיב לא אצליח לשמור על "נימה עניינית" – אבל ככל שהזמן עבר גמרתי אומר להשיב לך – שכן לאחר מה שאתה כתבת –כל מה שאני אכתוב יישמע עדין מדיי.

איך לכל הרוחות אתה מעיז לנתח אותי ואת האחת היחידה שאני כה אוהב (הנה לך מילה שאתה מכיר – אוהב – אמרתי "מכיר" אבל אני לא חושב שחווית אותה בחייך)? הרי זה בדיוק אותו דבר כפי שעשית עם הגברת ההשמנה – בדיוק.

אגב – לשם ביקורת כזו או אחרת – הרי יכולת להשתמש בהודעה פרטית – אבל מה פתאום שתשתמש בפונקציה הזו? הרי הרבה יותר נחמד להכפיש אנשים בכללי לעיני כולם – להכפיש בלי להכיר אותם, בלי לדעת איזה קשר קיים ביניהם, בלי אפילו להחליף מילה איתם – סתם כי אתה יכול.

זה דוחה בעיניי – פשוט דוחה.

תאר לעצמך שהייתי עכשיו כותב מאמר המנתח את הבעיות הנפשיות שגרמו לך להיוותר מבודד בעולמך ואף מגיע למסקנות? מה היית אומר על זה? זה רציני? האם בדרך כזו ניתן להגיע לתוצאה נכונה? האם זה לא היה מציק לך?

בקשר לציטוט שהבאת ממני - באשר לאותה אהבה טוטאלית – כן ידעתי בכיתה א' מהי אהבה טוטאלית – אתה יודע מה? אני חושב שבגיל הזה תקופת התמימות – ילדים יודעים בדיוק מהי אהבה – אמיתית – עד כמה שזה יכול לגרום לך הלם - ילדים קטנים הם לא מוטציות – הם יודעים, הם מבינים, הם מרגישים – קשה להאמין אה? תאמין.

עוד לפני כיתה א' ידעתי שאני ב"קטע" – אולי זה המקום להזכיר את הדוגמא הדי מטופשת לעניין ההומואים שהזכרת – איזו מן דוגמא זו? תגיד לי גולד, נראה לך ששמו אותי בכיתה א' בכיתה של מוצלפים ומוצלפות כדי שאלמד להפוך לסאב??? הרשה לי להזכיר לך שהחברה מסביבנו היא ונילית – כלומר אם אשווה לדוגמא שלך הייתי אמור לצאת "ונילי לחלוטין" והנה אני כאן – וגאה להיות כאן ולא מתבייש להיות מה שאני (לא אני לא חושב שאני סוטה בניגוד למה שכתבת – ואם פעם תפגוש אותי תגלה שאני נורמלי לגמרי אפילו לא מוטציה חלקית... כמה מאכזב אה?).

הדוגמא שנתת עם ההומואים לא מסבירה כלום – למעשה היא מיותרת לגמרי...

אני הערכתי את האינטליגנציה שלך הרבה יותר מכך – חשבתי שיש בך ראש פתוח – לכן הגבתי לך בפוסט הקודם – אתה אכזבת אותי קשות - אפילו לא קראת מה כתבתי אפילו לא ניסית להבין – נותרת מקובע בדעות שלך – אין לי בעיה עם זה – רק אל תשפוט אותי כפי שאני לא שפטתי אותך שם.

שיקי{L}

נ.ב. אם כבר הזכרת את אלוהים – תמיד אמרתי שהיא מושלמת ע ב ו ר י – והיא כזו, אם לדעתך היא אינה כזו – זו בעיתך – ורק בעיתך - תחיה עם זה.

ועוד משהו – כי חשתי בנימת הדאגה בדבריך (משום מה אני מרגיש שיש המון אנשים שדואגים לי בזמן האחרון) – אני היום מאושר כפי שמעולם לא הייתי – ואם מחר זה יגמר – זה יהיה עצוב ללא ספק – אבל אני עדיין אהיה מאושר – כי אדע (בניגוד לך למשל – כי אתה מחפש משהו - שאולי אינו קיים?) שהייתה לי תקופה, מדהימה בה הייתי שייך לאישה מדהימה ומושלמת מבחינתי – חייתי את החיים שלי ונהניתי מכל רגע כפי שמעולם לא נהניתי מרגע – ואת זה – אתה ושכמותך לעולם לא יבינו – ל ע ו ל ם – ואתה יודע מה? זה לא ממש חשוב לי שאתה תבין.

רחפנית-הדומית המרחפת​(שולטת) • 26 באוק׳ 2003

אמממממממממ..............

תגידו לי, רק אני רואה את ההומור החבוי ואת הקריצה שישנה במה שגולד כתב?

הרי ידוע שגולדי כותב את מה שחשקה נפשו לטוב ולרע, אז למה לעזאזל אתם בוחרים להיפגע????
חייכו, צחקו בקול אפילו מול מה שכתב, הסכימו או לא תסכימו, זו זכותכם או דעתכם, ובינינו, גם זכותו הרי לכתוב את מה שהוא רוצה.
אנשים, אחד הדברים שהחיים לימדו אותי, על מנת שאוכל לחיות אותם טוב יותר, זה להביט על הכל בהומור ולא, אין אני מתכוונת לדברים כמו אונס, התעללות פיזית, פדופיליה,ערבי סטלאג ושאר דברים מעוררי בחילה, אלא, להביט בהומור על דברים שאנשים כותבים מנקודת מבטם האישית.

שייקי, חמוד, גולדי כתב את דעתו האישית עליך, כך לך נראה, לי למשל מהצד נראה כי לקח אוסף תגובות שלך לכתביו וענה לך SIDE BY SIDE שכן הרי גם בתגובותיך למאמריו ניסית לנתח אותו, או לפחות מה גרם לו לכתוב את מה שכתב.

אנשים, גולדי לא מהיום כותב במחוזותינו, ולא, לפני שתקפצו, אין אני מנסה להגן עליו, אך חלק ממאמריו היו מסמכים אישיים שלו שאף אותם בחר לחשוף כאן.
למה אתם שואלים? לגולדי הפיתרונים, אך בכתיבתו כאן גולדי חושף אותם לשתי אופציות:
או להיפגע, להיעלב, להתלהם, להתרעם על מה שכותב..........
או להביט בזה בחיוך (ברוב לפחות ולא בדבר כמו מסמך אישי המצמרר שכתב לפני זמן מה שריגש את כולנו) להבין את החדות וההומור המסתתרים, את הקריצה.
ועוד משהו אנשים, כמו שבכל מאמר, אף במאמר הזה, גולדי יורד בקריצה אף על עצמו.

לא אתחסד ואגיד שלא היו דברים, בחלק קטן ממאמריו שגרמו לי להתרעם, אך גם שם, הגבתי בהומור.

אני בחרתי להסתכל על החיים בהומור, בחיוך ולעשות לי את סדר העדיפויות לגבי דברים שבכוחם לפגוע בי.

ועוד משהו אחרון, וכן, כאן אני מחמיאה מעט, בתור אחת שגם כותבת לעיתים, יש לציין שלא משנה מה הנושא אותו בחר הגולד להעלות-כתיבתו רהוטה, קולחת, סוחפת.
(וזה ללא שום קשר לנושא המועלה באותה כתיבה).

אז שייקי, היות וראש המאמר מופנה אליך, אף אני פונה אליך-חבל על הכעס, העצבים והפגיעה-חייך חיוך רחב, הרי מי שמכיר את שייקי הכי טוב-הוא שייקי עצמו, זכור זאת תמיד.

רחפנית-הדומית המרחפת.

גולד- אבקש את סליחתך אבל:

masterhaifa​(שולט) • 26 באוק׳ 2003

לא הצלחתי לסיים את קריאת המניפסט שלך לשיקי
וזה לא שהוא שעמם אותי

אחי תעשה טובה
בכתיבה של כל כך הרבה מילים- תגדיל פונט ובחר צבע נורמלי
האדום הזה הביא לי חררה!
אולי זו השפעת והחום שמדברים אבל בפסקה החמישית הסתובב לי הראש כבר!
השירים והפרוזה ואפילו ההייקו שלך הולכים טוב עם האדום
כאן פשוט הרמתי ידיים
מאמר כזה אני טורף בדר"כ ב3 דקות וכאן אחרי 10 דקות כשהייתי צריך לחזור ולקרא כל שורה פעמיים כי האדום טמטם אותי פשוט הרמתי ידיים

נראה לי שאעתיק את זה לוורד אקרא בניחותא את הכול ואשוב עם ביקורת אמיתית עוד מעט כשהאקמול שהייתי חייב לבלוע בגללך (אני שונא תרופות!) יתחיל לפעול