talula
|
לפני 16 שנים •
17 ביולי 2008
פומביות
בתור קוראת קבועה וכותבת לפרקים, התעריתי בתוך מגוון המלחמות אשר משתוללות פה לגבי חשיפה ופומביות מהי.
ישנם כאלו אשר מרגישים צורך לפרסם כל פרט מחייהם על גבי הבלוג, האתר. מרגישים צורך לשתף את כולנו באשר לכל נימת שינוי קלה אשר מתרחשת ולדווח על תחושותיהם לעניין אני ממש לא מתכוונת להכנס לתוך עניין ונושא המציצנות הטבוע ברובינו ולכן אנו כן מתערים וכן קוראים, ואמנם תמיד ישנה התגובה : "אבל את מי זה מעניין???", העובדה היא שטרחנו לקרוא, ולהביע דיעה, לחיוב, לשלילה או נייטרלית. אני יותר אתרכז בתגובות הבלוגיסטים למגיביהם ואעלה פה נקודה שלטעמי מפוספסת, עד כמה שישנם אנשים שקרובים אליכם בחיים שאתם מנהלים ועד כמה שהם קרובים אליכם, אין לכם שום שליטה ולו הקטנה ביותר לגבי הצורה שאתם מצטיירים בכתיבה הוירטואלית שלכם. אתם יכולים למצוא חן בעיני חלק, אתם יכולים אפילו ליצור תחושות קרבה מרהיבות, אבל בו זמנית אתם גם יכולים לעורר אנטוגניזם, מיאוס ותיעוב. ולא אין לזה שום קשר "לשנאת חינם" , ול"אילו הייתם מכירים אותי באמת" , הוירטואל לא מאפשר היכרות אמיתית, אלא אם כן הופכים את הפנים לבשר ודם, מחזירים את האדם למצב הטבעי של ניגודים, בעולם הוירטואלי הניגודים כמעט תמיד מצטיירים חדים והשחור והלבן הינם מבהיקים בצבעם. אני קוראת מושבעת ומכורה ידועה של ספרים, אבל אני מעדיפה אותם מתים, או רחוקים ממני. אני לעולם לא אקרא ראיונות איתם, לעולם לא אחפש לשמוע חוות דעת שלהם על דברים חיצוניים. הגזמה אישית שלי אולי, אבל אני אבהיר- אם אני רוצה לדעת משהו עליהם, אני אקרא את ספריהם, אני לא מעוניינת להכיר אותם (ברובם) כבני אדם, אני לא רוצה שהכתיבה שלהם תושפע ממה שהם חושבים שהקוראים צריכים להבין. אני רוצה להבין לבד, ליצור את הרגש שלי עם עצמי. ונכון אני לא משווה את רוב הכותבים לסופרים (לצערי, הכשרון לא כזה רב) , אבל כן אני כן משווה את ההתייחסות של הקוראים, לרוב אנו לא מעוניינים להכיר את הבלוגיסט , אנו מעוניינים שדעתנו תשמע (כפי שאני עושה על במה רחבה זו) . אז לא, אני לא באמת מאמינה שישנה כאן שנאה אמיתית, אני לא באמת מאמינה שאם חבר של אותה/ו בלוגיסט יכתוב כמה הוא/היא נהדרת, אז אני אקבל את זה כמובן מאליו, בסופו של דבר זה פשוט לא נכנס למשוואת הקריאה שלי. כתבתי פעם (ברור שזו הבמה לשווק את עצמי): כולם אוהבים מרחוק- שונאים ומתעבים מקרוב. שולחים חיבוקים ונשיקות, חיוכים ומחמאות ובסופו של דבר נמלטים בבעתה כאשר הם נדרשים להיות ישירים עם עצמם. כל אחד יודע ללהג על פנטזיות מאוסות, מעוכות ולעוסות של הבדסמ האולטימטיבי. ובמציאות בקושי מסוגלים להכנס לצומת הלא- נכונה ולהתמודד משם. רוצים לחצות את הגבולות כאשר הם נמצאים מאחורי קיר בטון מגודר היטב. כמה טוב שיש וירטואליות ראוייה לשמה אני חושבת שהייתי קצת קשה, אבל אני כן מאמינה שרוח הדברים עדיין משתמרת תודה על תשומת הלב, תשורות יתקבלו בשמחה טלולה (a.k.a גבולית, a.k.a -אש-, לא להאמין כמה ניקים, פשוט מזעזע) |
|
|
*מנגינה*{התווים שלו}
|
לפני 16 שנים •
17 ביולי 2008
דיי
גם לנשמה של הבלוגים נכנסים?
מה גם על זה צריך להפתח דיון? הרי בלוג זה דבר כל כך אישי וכל אחד אחראי כל כתיבתו ואפילו על התגובות שהוא מקבל ירצה ישאיר תגובה לא ירצה הוא יכול לערוך אותה או לדבר עם אותו מגיב מה זה מעניין אותי או כל אחד אחר מאיתנו מה הולך בבלוגים? יש פינה אישית בקהילה תשאירו אותה בבבקשה במקום האשי הזה. 
|
|
|
|
talula
|
לפני 16 שנים •
17 ביולי 2008
חבל, מנגינה, חבל
שאת לא מגיבה לעניין , ורק מפגינה שאת רוצה פשוט לכתוב את דעתך בלי שום קשר לכתוב.
ממליצה לך לקרוא שוב את אשר כתבתי, אין שום קשר בין מילותיי לתגובתך |
|
|
|
*מנגינה*{התווים שלו}
|
לפני 16 שנים •
17 ביולי 2008
שימי לב
הנה ההתערבות שלך בכתבים של הבלוגיסטים:
--------------------------------------------------- ישנם כאלו אשר מרגישים צורך לפרסם כל פרט מחייהם על גבי הבלוג, האתר. מרגישים צורך לשתף את כולנו באשר לכל נימת שינוי קלה אשר מתרחשת ולדווח על תחושותיהם לעניין אני ממש לא מתכוונת להכנס לתוך עניין ונושא המציצנות הטבוע ברובינו ולכן אנו כן מתערים וכן קוראים, ואמנם תמיד ישנה התגובה : "אבל את מי זה מעניין???", העובדה היא שטרחנו לקרוא, ולהביע דיעה, לחיוב, לשלילה או נייטרלית. אני יותר אתרכז בתגובות הבלוגיסטים למגיביהם ואעלה פה נקודה שלטעמי מפוספסת, עד כמה שישנם אנשים שקרובים אליכם בחיים שאתם מנהלים ועד כמה שהם קרובים אליכם, אין לכם שום שליטה ולו הקטנה ביותר לגבי הצורה שאתם מצטיירים בכתיבה הוירטואלית שלכם. ------------------------------------------------------ אם לא הבנת הגבתי לזה ואני לא ממש חייבת להגיב לכל מה שכתבת הנקודה הזו הפריע לי כן אני אוהבת לשתף אוהבת שיגיבו לי ואת הקשר עם המגיבים שלי אני מנהלת בעצמי ולא מעוניינת לפתוח על זה דיון יכול להיות שהצגת את הדברים בצורה מתפרסת מידי ולכן לא ירדתי לסוף דעתך אבל קלטתי מנימת דבריך בקורת הקשורה לכתיבה בבלוגים ולעניות דעתי אין זה ראוי! |
|
|
|
talula
|
לפני 16 שנים •
17 ביולי 2008
אכן,
כתבתי את דעתי על הבלוגיסטים, שאני נמנית עליהם לעיתים, כתבתי שאין לאף אחד מהם יכולת שליטה על הדרך שבה הם מצטיירים על-ידי הקוראים.
לא משנה מה תכתבי, כל אחד יפרש בדרך אחרת ולפיכך חלק מהתגובות יהיו מעודדות, חלקן נייטרליות וחלקן אולי מעליבות. הנקודה היא שההתייחסות של המגיבים קשורה אך ורק לדמות הוירטואלית שכל אחד מציג ולפיכך כל מה שכתבתי הועלה. חבל שאת ישר מתלהמת יום טוב שיהיה |
|
|
לא קשורה
|
לפני 16 שנים •
18 ביולי 2008
Re: אכן, talula כתב/ה: כתבתי את דעתי על הבלוגיסטים, שאני נמנית עליהם לעיתים, כתבתי שאין לאף אחד מהם יכולת שליטה על הדרך שבה הם מצטיירים על-ידי הקוראים.
לא משנה מה תכתבי, כל אחד יפרש בדרך אחרת ולפיכך חלק מהתגובות יהיו מעודדות, חלקן נייטרליות וחלקן אולי מעליבות. הנקודה היא שההתייחסות של המגיבים קשורה אך ורק לדמות הוירטואלית שכל אחד מציג ולפיכך כל מה שכתבתי הועלה. חבל שאת ישר מתלהמת יום טוב שיהיה חבל שאת מנסה להסביר למי שלא רוצה לשמוע, אלא להשמיע. יש דברים יותר אפקטיבים לעשות; לדפוק את הראש בקיר, לגדל שחמת כתחביב, לשחק קלאס באיילון או לקפוץ באנג'י בלי חבל. אפשר לפתח חיבה או אנטגוניזם לדמות וירטואלית, גם אם לא מדובר בבלוגר וגם אם לא מדובר בפרסונה חובבת אקסהיביציוניזם, כמעט לכל מה שנקרא אפשר לפתח עמדה. אני חושבת שהרבה יותר קשה להשאר נטרליים. לכל אחד יש משלב שפה אחר, סגנון אחר, שימוש אחר במילים, וכשזה מגיע בכתב, והקורא שממול לא רואה הבעות פנים, לא שומע את הטונציה ולא תמיד יודע את ההקשר, המילים מתחברות לפרשנות האישית של הקורא, לפילטרים שלו ולמצב הרוח באותו רגע. הרבה פעמים יש הקצנה בפירוש, דווקא אצל הקורא ולא אצל הכותב. ואחרי שנוצרה עמדה כלפי כותב מסויים, כבר קשה לשנות אותה. לגבי הכרות אמיתית, אני חושבת שגם במציאות הכלל הזה יכול להיות תקף. גם מי שמולך, את עלולה שלא להכיר באמת וגם במציאות אנשים שמים מסכות ושואפים להציג את עצמם בדרך מסויימת. וכמו במציאות, זה עניין של חושים וניסיון שמאפשרים לזהות מי מולך ומה אמיתי. |
|
|
האמפרי
|
לפני 16 שנים •
18 ביולי 2008
בני אדם עבורי הם ללא ספק הגרסה הכי מעניינת לאנושיות אבל אל תתפסו אותי במילה.
הכי טוב? עיניים. אין עיניים? מלודיה ווקאלית. חרא צליל? נו שויין. לפחות לכתוב הם יודעים. |
|
|
Lanya Colson
|
לפני 16 שנים •
18 ביולי 2008
אני לא הבנתי.
|
|
|