ונילו |
לפני 16 שנים •
10 באוג׳ 2008
הדחייה מאת קפקא
לפני 16 שנים •
10 באוג׳ 2008
ונילו • 10 באוג׳ 2008
כשאני פוגש נערה יפה ומבקש ממנה: "בואי אתי, בטובך", והיא עוברת על פני בלי להשיב, היא מתכוונת לומר בכך:
"אינך דוכס בעל-שם, אינך אמריקני רחב גרם בעל קומה אינדיאנית, שעיניו נחות באיזון, שאוויר מדשאות ונהרות זורמים עיסו את עורו. לא יצאת למסעות ארוכים אל האגמים הגדולים, המצויים אי שם, ולא הפלגת בהם. ובכן, בבקשה ממך, מדוע אני, נערה יפה, אלך אתך?" "את שוכחת שאינך נוסעת במכונית, העוברת ברחובות, מתנודדת בזינוקים ארוכים; אינני רואה את האדונים בני-לווייתך, לובשי החליפות ההדוקות, ההולכים ארחייך בחצי עיגול מדוייק וממלמלים דברי הלל לכבודך; שדייך מהודקים היטב במחוך, אבל שוקייך וירכייך מפצות עצמן על צניעות זו; את לובשת שמלת-טאפט עם קפלי פליסה, שבסתיו שעבר מצאה חן בעיני כולנו, ועם זוועה זו על גופך את עוד מחייכת לעתים". "כן, שנינו צודקים; וכדי שלא נהיה מודעים לכך ללא ערעור, מוטב שנלך הביתה - לא כן? - כל אחד לבדו". מתוך 'התבוננות' מאת קפקא. |
|