זרה מוכרת
|
לפני 20 שנים •
3 בנוב׳ 2003
קצרצר ... (ללא כותרת)
"איך? איך לעזאזל נתת לעצמך לעשות את זה?. את חולת נפש? פסיכית? או סתם מופרעת?"….
"לא יודעת" אני עונה… "זה בכלל לא אני…. זה הוא…" מנסה לתרץ שוב... "מה הוא? מה?".... "הוא אילץ אותך ללכת למפגש ההוא? הוא שכנע אותך להביא את המיני ויברטור אתך לשם? הוא דחף לך בכוח את הויברטור לכוס? הוא לקח מידך את השלט?" "לא. אבל...." מתחילה ועוצרת מיד... יודעת ששוב יצא הרגש שלי מופסד לעומת ההגיון בויכוח הזה... "אבל מה"? שואל ההגיון בחוסר סבלנות מופגן לוקחת אויר עמוק לבפנים יודעת שצריכה להגיד את הכל בלי לעצור אחרת ההגיון יירדם או בכלל יפסיק להקשיב לי....(למרות שמה אגיד לכם? הוא תמיד נראה משועמם כזה) "אני אשמה שהוא היה שם? אני אשמה שהוא הצליח לגעת בנקודת הגירוי האולטימטיבית שלי? אני אשמה שהוא הצליח לשכנע אותי כל כך בקלות? אני אשמה שהוא הצליח לגלות כל כך מהר עד כמה זה יטריף אותי? אני אשמה שהיו שם אנשים שרצו לדבר איתי? אני אשמה שהוא הצליח במילה אחת לקבל לידיו את השלט מידי? אני אשמה שהוא ידע עד כמה הפעלת הויברטור הזה תשגע אותי כל הערב ולא תתן לי להתרכז בשום דבר מלבדו?" עוצרת לרגע...מביטה בהגיון הזה שלי עם המבט המוכיח על פניו... כמו של המורה שולה בכיתה ו'...אז כשתפסה אותי מחזירה את ידי לשולחן מיד אחרי שהעפתי עליה גיר בכיתה, הוא מוריד ראש...מיישיר מבט לעיניי ואומר לי בפשטות – "כן. את אשמה". "אבל".... מנסה פעם אחרונה...קולטת את העצבנות בעיניו.... "אני אשמה שכל כך נהניתי?"... בבת אחת עוזב המבט המוכיח את פרצופו, והוא לא יכול שלא לחייך... "לא חמודה. בזה את ממש לא אשמה" תודה לאל... 
זרונת |
|
|
La Fey(לא בעסק)
|
לפני 20 שנים •
3 בנוב׳ 2003
זה קצת תלוש...
אני מתכוונת לומר שהקטע מאוד נחמד אבל אולי יהיה נחמד יותר אם תוסיפי עוד
|
|
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
4 בנוב׳ 2003
קטע קצר שנהניתי לקרוא , הכי יפה זה לראות איך במקום לנסות ולתרץ כמו במהלך כל הקטע, בסוף פשוט אמרת משהו כנה כל כך וזה למעשה כאילו השלמת . וגם יפה...שהוא לא מאשים (-:
תודה זרה מוכרת |
|
|