השולט אור(שולט)
|
לפני 20 שנים •
6 בנוב׳ 2003
על סטירות וחניטה (סשן)
דלת הכניסה פתוחה כדי חריץ, נכנסת. עוברת על פני החדרים, נכנסת לחדר האחרון בשורה, זה המוחשך. מרוקנת את כיסיי מהארנק, המפתחות, הסיגריות, מסירה את השעון, ומסתובבת להביט בה.
עומדת עירומה שעונה על הקיר, נשימותיה מהירות, גופה מרעיד. מדליקה לי סיגריה, מושכת את הרגע, מעמיקה את המתח אצלה. "שלום כלבה שלי" אני אומרת. "שלום" היא עונה. "שלום מה?" אני שואלת בקול קר. "שלום גברתי" היא ממהרת לתקן. הרעד גובר בה. מעבירה את מבטי על החדר. השוט מונח על המיטה, לידו הסרגל, האזיקים, הנרות על השידה, הניילון הנצמד, מאפרה, מים, מאוורר... ניגשת אליה ומעיפה סטירה על פרצופה. מבטה המום. "איך אמרתי לך לעמוד?" אני רושפת... "מה חסר בין כל מה שהנחת כאן" "כיסוי עיניים גברתי" היא אומרת דומעת... סטירה. "אני אחכה הרבה זמן עד שהכיסוי יהיה עלייך?" אני שואלת. "סליחה גברתי" היא ממלמלת ומתחילה לנוע לעבר השידה בה מאוכסן הכיסוי. אני אוחזת בעורפה, ומורידה אותה בכוח לרצפה "על ארבע כלבה, את תזחלי להביא אותו" זוחלת, מגששת אל השידה, מוציאה ממנה את כיסוי העיניים, מניחה על עיניה, זוחלת חזרה אל הקיר ונעמדת צמודה כשגבה אליו, מרעידה. אני מביטה בה, מניחה את ידי על לחיה. ידה מורמת במהירות כדי להגן. "שששש", אני אומרת לה ומנשקת ברוך על הלחי האדומה. מלטפת את שפתיה באצבעותי, ומנשקת עמוק, בולעת את הטעם והריח אליהם התגעגעתי. היא מתרפקת. הנשימות שלה מהירות ועמוקות, מצמידה את האגן שלה אל שלי, מתחככת... אני זזה לאחור, אוחזת בה שלא תיפול. "לא הרשתי שפחה שלי" אני אומרת בחיוך, "יש זמן". מביטה בה. רואה את ההתכווצות שעוברת בה כשאני קוראת לה "שפחה". ראשה מושפל ידיה לצדי גופה. לוקחת את הסרגל לידי וניגשת אליה. היא נרתעת כשהצלפה פוגעת בירכה. "לפתוח" אני פוקדת, ומצליפה על הירך השניה. היא פוסקת את רגליה בהיסוס. אני מכניסה את הסרגל ביניהן, ובהצלפות מהירות מאלצת אותה לפתוח את רגליה עוד יותר. הגניחות שלה ערבות לאוזני. מחדירה את ידי אל בין ירכיה, מעבירה אותה על הכוס המגולח למשעי, אוחזת בו. היא מתקשה לעמוד. מפסקת את שפתיה ומחדירה את אצבעותיי לתוכה, משחקת בה כבתוך שלי, רגע בעדינות, רגע בגסות, חודרת יוצאת, צובטת, מלטפת את הדגדגן בתנועות מעגליות, מרגישה את המיצים נוזלים על אצבעותי, ומחדירה אותן לפיה... "תראי כמה את טעימה" אני צוחקת כשהיא יונקת את האצבעות... הנשימה שלה מיוסרת, מחורמנת, המגע שלי בה מטריף את שתינו. "לרצפה" אני פוקדת, והיא יורדת בתנועה מגושמת משהו, מופתעת. "הישבן למעלה הראש על הנעליים שלי". היא מצייתת, ואני גונחת כששפתיה מלטפות את הנעל בתאווה. מתיישבת על המיטה ומדליקה סיגריה. המתח בחדר עולה, היא לא מזיזה את ראשה מנעלי. אני מסיטה את ראשה ממנה ונשכבת על המיטה. מעשנת לאיטי. מסיימת את הסיגריה ומתרוממת. לוקחת את הסרגל בידי ומנחיתה אותו על ישבנה, מכינה אותו לכאב שיבוא. היא רוטטת עם כל הצלפה. הישבן שלה מתחמם. מרימה אותה אליי, מעמידה אותה במרכז החדר. לוקחת את הניילון הנצמד ומתחילה לעטוף אותה בו. עוטפת את כתפיה, שדיה, ידיה מוצמדות אל צדי גופה... עוטפת עד לאגן. עוטפת את ראשה, את עיניה, משאירה את אפה ופיה גלויים. עטופה וחנוטה בפלג גופה העליון היא עומדת, חוששת מהבאות. "תבטחי בי" אני אומרת לה. היא מהנהנת ואני מנשקת את שפתיה, את פניה המכוסים, מעבירה את ידיי על הגוף החנוט, מלטפת וחודרת את הרעב שבכוסה. אני מובילה אותה אל המיטה ומניחה אותה עליה, ישבנה מורם. אני שולחת את ידי אל השוט, "תספרי" אני פוקדת. "אחת, תודה גברתי" "שתיים, תודה גברתי" "שלוש, תודה גברתי"... ההצלפות פוגעות בירכיה, בישבנה, כמה עדינות יותר מלטפות את הכוס הרטוב... "עשרים וחמש, תודה גברתי" הקול שלה מעומעם... אני מחדירה שתי אצבעות עמוקות לתוכה, ומלטפת את הדגדגן הסוער. הגניחות שלה עמוקות, מייללות... "תרשי לי לגמור" היא מתחננת. "עוד מעט" אני לוחשת לה... הגוף שלה נע בטירוף על המיטה. מסובבת אותה על גבה, מסירה מראשה את הניילון ואת כיסוי העיניים, מניחה ידי על אפה ושפתיה, אוסרת עליה את הנשימה. מביטה אל עיניה. כשהמבט הופך למבוהל ומתחנן אני מניחה לה לשאוף כמה שאיפות מהירות וחוסמת שוב לכמה שניות. ידי מחטטת בתוכה... "עוד מעט" אני אומרת שוב, פותחת את רגליה, ומניחה את שפתי ולשוני על הכוס הבוער. הגניחות בחדר רמות עכשיו, שלה, שלי... "תרשי לי לגמור" היא מתחננת שוב. "תגמרי לי בפה, תגמרי לי בפה ותקראי בשמי" אני אומרת, ואוספת את צעקת שמי אל פי. |
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
6 בנוב׳ 2003
אוייייי אווווווווווור
למה על הבוקר שוב פעם ? גוד זה מדהים... הכתיבה שלך - הריאליסטית מצד אחד עד שניתן לחוש בהכל ,לשמוע צלילים ...ומצד שני - חלומי... תודה ! |
|
|