אומנות הBDSM:

אומנות הBDSM:

Homelander​(שולט) • 16 בדצמ׳ 2008

סתם ככ נסחפתי לי בימים האחרונים במחוזות הנחשקים של האמנות...
עסקתי בנושא רבות ועוד יותר מנק'-המבט הסאדו-מאזוכיסטית.

בתור התחלה ראוי לציין שלדידי, אמנות היא אינו דבר של מה בכך- יש לו חוקים וגבולות ואחרת הוא מאבד את משמעותו בתור אמנות.
יש לו סגנונות ופנים רבים ומגוונים, אבל לכל אחד ואחד מהם זהות.


ואם כבר אנו מדברים על זהות- גם BDSM הינו זהות, מעבר לכך הוא תרבות שלמה.
למען החידוד אומר שכאשר שמדברים על תרבות, מדברים איך לומר בקצרה?, על מערכת אנושית.
כל תרבות ומאפייניה וזהותה; כן גם כאן הגבולות ברורים.

לעניות דעתי, הקישור בין BDSM לאומנות הכרחי במיוחד, תרבות הBDSM אשר שמה לה לדגש ערכים של יציריות, תחושות, שבירת-מוסכמות החברה תוך כדי הליכה אחרי האינטואציות והתאוות שלנו- מחוברת היטב לאומנות.



אז דיברנו על אמנות- אחד ממאפייניה החשובים והבולטים ביותר (ניתן למצוא זאת גם בכל הגדרה מילונית) הוא האסתתיקה וזה לא עניין של מה בכך... כאשר אנו רוצים להציג את מאווינו הפנימיים החוצה בפני אחרים, רצוי שנעשה זאת באופן שנראה טוב.

כך גם בהקשר הדוק לדעתי, מדובר בBDSM.
כאשר אני מביט על עצמי בסצנה הBDSM"ית אני רואה שאני מעצב את דמותי רבות כדי להתאים ולהלום אותה (שלא לדבר על התמורות שזה נותן לי בחיים) ואני מאמין שכך צריכים להיות כל צעדנו בעולם הזה; עולם שחושף את המסתורין שבנפש האדם ואת הצדדים האפלים, צריך להיראות טוב!
אגב-כן, זו הייתה הביקורת הגדולה שלי על סשנים שראיתי בעבר במועדון הדאנג'ן: היה חסר שם שואו, הייתה חסרה שם אמנות...
ומה שיצא החוצה נראה בנאלי ומשמים.

לדעתי בתור אנשי תרבות הBDSM רצוי שנדע לעצב את תרבותנו כמו שכל תרבות מעוצבת וחלק מזה זו האמנות- רצוי שנדע ליצור את האקטים שלנו בתחום בדרך הולמת, זה רק יוסיף תוכן ואיכות.

לא הבנתי כלום...

מישלי • 17 בדצמ׳ 2008

כלומר הבנתי פה ושם כמה מילים
אפילו איזה משפט או שניים
אבל...
מה אתה רוצה ?

היילני • 18 בדצמ׳ 2008

באמת היה קשה להבין. אבל קלטתי משפטי מפתח.

בכל מקרה, היה איזה סוציולוג מארה"ב שחקר שם את התרבות הגותית. הוא מצא את האנשים המזוהים כ גותיים מאוד אינטיליגנטים וקוראי ספרות. הוא כמו כן טען שהתרבות הגותית, בין היתר, מטיפה לאסתטיקה, אינדיבידואליזם ונון-קונפורמיזם. אחר טען נגדו שלמעשה כל מה שנותר מהתרבות הגותית אלה האסתטיקה והמוסיקה: היא כבר לא פוליטית (אנרכיסטית), אין לה מערכת אמונות, אין לה כללי התנהגות - מה שנותר לה זה לבוש, מראה, מוסיקה וסמלים. כלומר, אם אתה רוצה להשתייך לסצנה, צבע לשחור, לבש שחור, חורר את גופך, שמע מטאל, ואם ממש בא לך קרא את אדגר אלן פו (סתם, לא חייב. אפשר גם את אן רייס).

למה אני מציינת את זה?
כי יש תרבות בדס"מית, עולמית ולוקאלית, ויש בה מעבר לאסתטיקה. יש בא מעבר ל'קוד לבוש'. הלבוש, האביזרים והשואו שאתה מוצא במסיבות פומביות ופרטיות, נועדו ליצור אוירה אבל הם רק חלק פעוט ממערכת האמנות והכללים שהתרבות הזו כוללת. כאן, אתה יכול לקרוא מה שבא לך, להראות איך שאתה רוצה, ואפילו להעריץ את ג'ודי גרלנד, רחמנא ליצלן. כן, ובמקביל, למרות שאתה חובב דווקא ירוק, אתה יכול להיות שולט אכזרי. הפרקטיקה ומערכת האמנות שלך, גם אם הן שלך, הופכות אותך לבדס"מי ולכן לחוליה מאוד קטנה במארג התרבותי הזה.

ושמע, אני אוהבת את האסתטיקה הזו. את העור והויניל והשלשלאות והאבנים הכבדות. מה שאני אומרת זה שהם חלק מאוד קטן. הם לא המהות. יש יותר מאסתטיקה. כלי עבודה לא נחשבים, כמובן.

***מהכותרת של הפוסט שלך בכלל חשבתי שאתה מדבר על בדס"מ באמנות.

היילני-

Homelander​(שולט) • 18 בדצמ׳ 2008

ראשית, את מקטינה ראש... הבנת אותי בהחלט
וכפי שאת בתגובתך לי לא דיברת על BDSM באמנות, כך גם אני בהודעתי.
משמע, שכפי שציינת שיש מעבר לאסתטיקה (זכרתי שטעיתי באיזו אות...) גם אני התייחסתי לזה.
כאשר ציינתי שאני מעצב את דמותי לפי הדרך בה אני מאמין שBDSM צריך להיראות התכוונתי נטו לאמנות שאנו עושים מהתחום אם אנו לוקחים אותו ברצינות...
וציינתי פשוט, שכדי שזה יהיה ראוי לשמו, זה צריך להיראות טוב. עכשיו, כוונתי בלהיראות טוב, זה לא רק שאנשים יביטו מבחוץ ויגידו וואו! איזה סשן מהמם! אלא שאם נדאג שהליכותנו יהיו בתחום, אזי מה שנביא דווקא ליחסים הBDSM"ים האישיים שלנו יראה טוב\יורגש טוב וכו'.

שנית, אני אכן חששתי שזה לא יצא ברור- זרקתי את זה צ'יקצ' וכתבתי מהר כי מיהרתי לאיזו הרצעה...
בקינקי נט אגב, פרסמתי את זה בצורה יותר נהירה וטובה.

שלגי • 18 בדצמ׳ 2008

עבורי אין שום קשר בין בידיאסאם ואמנות.

אני לא יוצרת כאן כלום, אני חיה את זה.

(ובניגוד להילייני - לייטקס ועור אפילו לא עושים לי את זה במיוחד).

סשנים פומביים - מעולם לא סימלו או ייצגו אותי (גם המילה סשן עצמה זרה לי במהותה -
היא מסמלת בעיני התחלה אמצע וסוף של משהו שאצלי אף פעם לא נגמר באמת).
.
עבורי, BDSM זוהי האינטימיות בצורתה ההיולית ביותר, המקום בו אני מממשת את עצמי כאדם.
לא מעניין אותי במיוחד איך זה נראה לאנשים מבחוץ, למעט שמירה על הפרטיות שלו/שלי וכדומה.

גם אני חייבת לעוף,
בוקר טוב.

שלגי,

Homelander​(שולט) • 18 בדצמ׳ 2008

תגובה נאה

ולמרות זאת, תראי, אני גם ממש לא מתלהב מלטקס ועור... אני גם לא עוסק בעשיית סשנים פומביים... אני גם שומר את הBDSM שלי במקומות האינטימיים שלי :->
הכוונה בדברי לעומת זאת, מתייחסת למה שאני עושה עם זוגתי- מתייחסת להתנהלות שלי עמה גם בחיים בכלל וגם בחדר-המיטות; או אז אני מכניס את הצד האמנותי.

ומעבר לכך, המקום בו אני מרחיב מעט את יריעת החשיפה היא בחברת אנשים השייכים לסצנה... החל בחברה הוירטואלית וכלה בחברה האמיתית- שם אני גם דואג להביא עימי ככל האפשר וברמה כזו שזה לא יפגע בהתנהלות השגרתית של חברים (כי זו הכוונה העיקרית במפגשים אלו) את הצד האמנותי יותר- את הצגת הדמות הBDSM"ית.


ולדבריך בפרטנות- מה לדעתך כה היולי בBDSM?

דיון מעניין..

הזייה​(נשלטת){Tיפוס} • 18 בדצמ׳ 2008

השואו בסשנים פומביים לדעתי מתבקש כי זה אקט בידורי (אלא אם מדובר בשני אנשים שבוחרים לעשות משהו פרטי במקום ציבורי, במקרה זה הגיוני שיעמידו פנים שלא אכפת להם שיש קהל) ולכן בנקודה הזו אני ממש מסכימה איתך.
אני מזהה מתוך ההעלאה הכללית של הנושא לעומת זאת איזו מן התגוננות, של "אם כבר אנחנו עושים משהו כזה כמו בדסם, לפחות שייראה טוב".

Tame • 18 בדצמ׳ 2008

אני חושב שהבחור מתכוון למשהו קצת אחר,
הוא מתאר את הדמות שהוא עיצב לעצמו כשולט כמשהו פלסטי שעצם העיצוב שלו הוא אומנותי (בעצם קצת כמו לתאר דמות ספרותית - משהו שהוא קצת חופף למציאות וקצת חורג ממנה), בנוסף הוא מתאר את העניין של ניהול סשן גם כעניין יצירתי אפילו שזה בין 2 אנשים בלי קשר לפומביות עדיין יש כאן איזשהו אלמנט מחזאי שכזה בין אם באילתור או בתכנון מראש כשהמשתתפים הם גם הקהל אבל הכותב/בימאי/מפיק הוא הדום (או הדומית).

לדעתי שלגי גם הייתה היחידה שענתה באמת כי התשובה שלה הייתה (אם אני קורא נכון בין השורות) שאין לה אלמנט אומנותי כי אצלה אין ניסיון להשפיע על הדמות שלה או בכלל ליצור משהו חדש, היא פשוט מביאה את הקיים הבלתי מצונזר והבלתי מעובד או מתופעל שלה לכל הדברים שהיא עושה.


את ההגדרה שלי לאומנות אני לוקח ממשהו שידידה שלי סיפרה לי שמרצה שלה אמר - אומנות היא אומנות רק אם יש בה גם סוג של תקשורת באיזשהו מדיום.
לכן אני חושב שאפשר להגדיר גם בדסמ כאומנות כי יש בו הרבה תקשורת של דברים שאיננו מסוגלים לשים במילים ואני בכלל לא חושב שקיימות מילים בשבילו באף שפה. גם אם ננסה ליצור את המילים לעולם לא נוכל להעביר את המשמעות האמיתית של מה שקורה בזמן "סשן" בדסמי או באופן כללי בין שני בני הזוג הבדסמיים, אבל הרי ברור לכולנו שדברים חזקים ועמוקים עוברים ביניהם.

Homelander​(שולט) • 18 בדצמ׳ 2008

כמו תמיד, אני שמח לראות את תגובתויו של TAME...
הזייה, באשר לדברייך- אני מוכרח לציין בפשטות שאני אחד האנשים הפחות מתגוננים ומביאי צידוקים פה; הודעות שאני כותב לא באות לפצות על שום בושה או חשש מהעיסוקים שלי. ההיפך הוא הנכון, אני מציע (אישית, בלי ניסיון להתקיף או להקניט, כרגע) שלפני שאת מסיקה מסקנות לא-כתובות לגבי אנשים ולגבי מה שעובר להם בראש, תעשי מחקר קצת יותר מקיף אודותיהם.
אצלי זה אפילו פשוט, היה די בכך שהיית נכנסת לבלוג שלי- לפוסט אחד לפני האחרון שנקרא
ה-דום? כדי שתראי כמה עמדתי נחרצת לגבי גאות בזהות שלנו ובתחומנו.

לעומת, זאת, TAME כתמיד עושה-חיל בהבנת הכתוב (גם כאשר שהכתוב נכתב בצורה אפילו מבלבלת מעט בעיני הכותב) ומבין היטב את הדברים. מעבר לכך, אף הסברת אותם נכון וברור.

באשר לדעתך...
ראשית, האמנות- אין ספק שאמנות היא תוצר של תקשורת (יש כאלו שיאמרו שהם עושים אותה אך ורק למען עצמם והם אלו שבאים עימי בוויכוח על חשיבות הגובלות והאסתטיקה והחוקים שצריכים ללתחום את יצירותיהם), אבל לדעתי הטענה היא טענה של מישהו אשר בורח מהרצון שלו חלהביע את עצמו.
מה לעשות? אם אתה מציג יצירה בפני אנשים זה כדי שיראו אותה וכדי שאתה תראה איך הם רואים אותה; אחרת מה הטעם בכך?
כך שאני בהחלט מאמין שהתקשורת היא מדד חשוב פה, אבל גם בתקשורת, כדי שנבין כראוי מה נאמר, צריך למצוא את הדרכים להתגבר על הקצרים והחסמים בדרך של המסר לנמען.
לא לשוא למשל יש ז'אנרים בעלי הגדרות ברורות... היות ואם מישהו יוצר יצירה בז'אנר מסויים, בעצם שימושו בז'אנר הוא מעביר מסרים- את אותם מסרים שעימם הז'אנר מזדהה... זו קשורת בהחלט.

שנית, באשר לBDSM, ראייתך ראייה עמוקה וכמובן שאני מעריך זאת, השאלה היא, כעת כשהבנת קצת איך אני מבצע את התקשורת הזו, כשראית חלק מהדגשים שאני שם, השאלה היא איך אתה עושה זאת?

Tame • 18 בדצמ׳ 2008

תראה, בעניין זה אני מניח שנשלטים קיבלו דווקא את הקצה הארוך יותר מהמקל. ומהדומים (במיוחד בתחום המיילדום אבל גם בפאמדום) מצופה יותר לרגש ולחדש ולפעמים אפילו להמציא את הסשן מחדש.
לעומת זאת אנחנו הנשלטים צריכים יותר לזרום, לאלתר להחצין את החלק הספציפי בעצמנו שבאופן כללי אנחנו הכי מסתירים ומגוננים עליו בעולם הרגיל. החלק הפגיע, החלק המתמסר, החלק המוותר והסופג (גם כאן גברים מתקשים יותר כי התרבות שלנו מכוונת את ההגדרה הגברית להימנע מכל ביטוי כזה של "חולשה" ויש סנקציות חברתיות אם הדברים נעשים בעולם הרגיל ככה שזו התניה מאוד חזקה שגורמת להגנות וקליפות מאוד עבוד סביב החלק הזה).
אבל כמובן שגם לנשלט יש את הטווח האומנותי שלו, אלא שפה הטווח הזה הוא סוג של נגזרת של רצונו של השולט. לדוגמה שולטת שאוהבת לשמוע ביטויי עונג וכאב מהעבד שלה תקבל את המקום ממני שרוצה להתבטא ובדרך כלל אסור לו. לעומת זאת שולטת שאוהבת שהסאב שלה סובל בשקט תקבל דווקא את החלק בי שנוצר כהגנה מפני אותם ביטויים של חולשה, החלק היותר מצ'ואיסטי שיודע לסבול ולשתוק (לפעמים הדומית אפילו תרמוז לכך בביטויים כמו "הייתה לי סאבית שיכלה לספוג יותר" או טיזינג של "אתה לא עומד בזה?" והרי לך תקשורת שהיא מילולית בהגדרתה אבל במהותה מה שעובר כאן הוא הרבה מעבר למילים זה יותר סנכרון של התנהגות).
אז מה שאני אומר פחות או יותר זה שאצל סאבים לפי ראייתי החופש האומנותי הוא בבחירת הצד בעצמנו שאנחנו מחצינים באותו רגע, לפי הכוונה של הצד השולט שלו יש כאמור חופש אומנותי רב יותר.