הג'וקר מגוטהאם בניסוי חברתי חדש: פורנוגרפיה לברי-דעת

הג'וקר מגוטהאם בניסוי חברתי חדש: פורנוגרפיה לברי-דעת

אומן החושים​(שולט) • 10 בפבר׳ 2009

את הסיפור הבא סיפרה לי איזו בחורה יפה במוסד הביזארי בו שמו אותי, אחרי המפגש עם הבאטמן... החלטתי לשמור על הנוסח בו סיפרה אותו; טוב, מלבד כמה שינויים משלי... הא! הא! הא!

<קלף מס' 1>

הוא תופס בחוזקה בשיערי השטני אשר גולש בגלים על ערפי ומושך אותי אליו; ואני, כאילו נעצתי את אצבעותיי באדמה הקשה, כביכול כדי למנוע ממנו לקחת אותי ובדרך תלשתי ציצי דשא.
הוא מצמיד את לחיי הקרירה לאיברו החם כבערת-אש שממנה ניתן להיכוות. הוא מחכך את פני בו כמו הייתי חתלתולה קטנה וחלשה המחפשת תשומת-לב; אבל מבטיי שתרו את הסביבה הפסטורלית ממש כמו איזה פארק-עדן מלא בצמחייה חושנית, לא ראו אדם מלבדו.

<קלף מס' 2>

הוא מתנשא בגובהו מעלי ואז רוכן לעברי, מעביר יד פולשנית וחופן את אחד מעופרי- חשתי איך הוא חומד אותו לעצמו והוא חש בבשר הרך אשר עטוף בעורי העדין והקריר. הוא לוקח את פטמתי בידו וממולל אותה באגרסיביות משהו בין אצבעותיו, מעביר בה תחושה שלא הכרתי לפנים.
אז, בהפתעה רבה הוא מכה בגב ידו בדדי, גורם לו לרטוט בגלים כמו שיערי ומעביר בו להט צורב- ממש כאילו היה הסרסור שלי ואני הפרוצה שלו.

<קלף מס' 3>

הוא מרחיק את פני שהתחממו מכבר מפינו, מושך חזק בשיערי וגורם לי לפלוט אנחת-כאב, מוריד את ראשי אחורה. הוא סוטר על לחיי, יורק בפרצופי- והנוזל הסמיך מעט ניגר לאיטו על צווארי הענוג, מעביר בו מגע זר.
הוא מורה לי לפתוח את פי בקולו הדומיננטי ואני החלטתי לנסות להתגרות ובמבט סורר הנדתי בראשי. הוא מחייך אלי חיוך ערמומי חזרה- ממחיש לי שזה לא מרשים אותו.

<קלף מס' 4>


הוא מטיל אותי לאחור גורם לגבי להתעקל לאחור יוצר מין קשת אשר מבליטה את שדי וחושפת אותן לאור הירח הלבנבן אשר מקרין על חלקם- במן משחק של אור וצל.
באגרסיביות, הוא מרים את רגלו ועליה מגפו המרשים ודוחף אותי דרך חזי- נפלתי על האדמה כעלה נידף ברוח או יותר נכון בעוצמתו והדשא הלח הרטיב את גבי וישבני. הוא לוחץ בסולייתו את לחיי לקרקע מצווה עלי ללקק את מגפו. כמובן שסירבתי, אבל אז הוא לוחץ חזק יותר ואני מצייתת. חספוס של אפר גירד את לשוני כלשון כלבה לוקקת וטעם לא-טעם מילא אותי, מצביע על כך שמקומי על הרצפה.

<קלף מס' 5>

הוא שוב מרים אותי מראשי, מושך אותי כאילו תולש ירק צונן ורענן מהאדמה. ניסיתי לירוק את הגרגרים שחלחלו אל גרוני יצרו בו תחושת-חנק קלה ולכלכו את פי, מבליטים את שפתי העבות ואדמדמות בגוון ארגמן ייני... הוא מנצל את הרגע ודוחף בחוזקה את פרי-תאוותו התאב לפי- פולש וחודר לעומק.
ניסיתי להתרחק לאחור, אך אחיזתו השתלטנית מנעה בעדי. לועי התהדק על איברו והוא החל חודר ויוצא רק במעט- לסירוגין, מעביר בי חנק.

<קלף מס' 6>

שלחתי את ידי אל ירכיו כדי להדוף אותו ממני, אך ללא הועיל והוא מעלי נאנח אנחות עונג עד שהוא מבחין שהאוויר ברעותי אובד ואז הוא יוצא; נותן לי רגע מנוחה ואז כובש מחדש בבולבול קשה ומוצק וחוזר חלילה.
ואז זה נמאס עליו והוא מוציא את פינו רטוב ברוקי ומבהיק באור הירח וריר עוד ניגר מפרצופי.

<קלף מס' 7>

הוא מביט בי במבט מצמית ואני משיבה לו במבט כנוע; חדלתי מלהיאבק בו, הוא עוצמתי מדי בשבילי- גופו אתלטי ושריריו משתרגים מבעד לבגדיו הצמודים; הוא הכריע אותי באון וגורם לי לחוש נחותה בפני כוחו לדאבוני.
הוא רואה את כל זה בפני ומחייך בשנית את חיוכו הערמומי; הוא אוחז בידי ומושך אותי מכר-הדשא עליו ישבתי לפני רגע על ברכי משתנקת. הוא מכופף אותי בעמידה מעל איזה ספסל עץ שריח הרטיבות הכול-כך טבעי דבק בו. הוא מצווה שלא אזוז ואני מצייתת, גופי רעד בקור עד שהוא שב חזרה ובידו בקבוק בירה שמצא זרוק וענף שבור עם בליטות במקום בו היו עליו זרדים קודם-לכן.

<קלף מס' 8>

אני מביטה בפחד מבעד לכתפי הימנית, תוהה מה הוא מתכוון לעשות בי, אך נתונה לחלוטין לחסדיו. בלי אומר-ודברים הוא מניח את הבקבוק והענף על הקרשים לצידי, תופס את שני פלחי ישבני החטוב בתפיחה ופותח אותם בדומיננטיות- חושף את החור הצר.
הוא עוזב באחת מידיו, לוקח את הבקבוק ומחדיר אותו בכוח אל עכוזי; זעקה יצאה מפי והדהדה ברחבי הבוסתן השומם- כאב דוקרני מילא אותי מבפנים והוא מחייך למראה הזנבון הצץ מאחורי כשאור הלבנה צובע אותו במיני גוונים.

<קלף מס' 9>

כבר נעשה קשה לעמוד, אך הוא הורה לי לא לזוז- להתנהג כמו פסל יפה וכך עשיתי. הוא מרים את הענף ובמפתיע מנחית על הטוסיק שלי מכה. אני נאנקת ואז באה עוד מכה ועוד אחת, רגלי כבר לא רועדות מקור בעור ברווז, הן רוטטות ממש מסמנות ליפול כשההצלפות פוגעות אחת, אחת, צובעות בפסי-אודם את הגוף השחום.
בדיוק כשאני נוטה לנפול, הוא מחדיר את הענף בין שתי רגלי, חובט לכל צד כדי שאפסק אותן לכדי פיסוק מרווח. המאור השמימי מהשמיים שולח קרן אשר מאירה את ערוותי. הוא מרים את הענף בתנועה חדה אל בין שתי שפתי הפוט שלי ואז מרביץ בי כאב מייסר ואני נופלת. הוא עומד מעלי וצופה בי במבט זדוני ואני מקופלת בתנועה עוברית, הדמעות יצאו בכל-זאת והן זולגות בעודי מתייפחת.

<קלף מס' 10 יהלום- זוויות מבט אחרות>

משם הוא גורר אותי ואני במוחי לא נמצאת בשום-מקום.
בדקות הבאות מצאתי עצמי בתנוחת דוגי על מושב מכוניתו והוא גוהר מעלי- ידו האחת אוחזת בחוזקה בשיער הרך שלי שבוהק באור האפלולי של הרכב ובידו השנייה חופן את השד שלי מועך אותו בכף-ידו ובשנייה הבאה חודר אלי בפראות, מושך את קרקפתי אליו ומותח את גופי לאחור ובזמן שהוא דופק אותי, הוא צובט בפטמותיי הורודות, מוחץ וסוטר לציצי שלי.
מהלומות חולפות בגופי ככל שהזין שלו בתוך הכוס הכאוב שלי.

<נסיך תלתן: "מה דעתכם עד כה? מגרה?.. מחרמן?.. עושה לכם את זה?">

לא רציתי.
והוא גמר בתוכי.
הזיון היה אכזרי וסוער.

<מלכה לב: "ערפו את ראשו!>

הוא קרע מעלי את הבגדים בכוח-רב, חשף את גופי במכה פראית- התנשפתי בחשש. הרוח הכתה בגופי העירום מעוררת בו תגובות שלא תיארתי לעצמי...
הדממה סביב, הבליטה את התנשפויותיי מחזקת את נשימתו הבוטחת; אין איש שומע והעדים היחידים הינם צמחי הגן והיצורים הקטנים והמצרצרים בסביבתו. איבר-מינו האכזר-למראה, מציץ מהתחתונים, זקוף לפקודתו כחייל.

<מלך עלה: "אם הגעתם עד פה אז נפלתם במלכודת- הרי איזה משחק קלפים מתחיל באס? משחק של הונאה...>

הוא החזיר אותי הביתה.
חשבתי שאני מכירה אותו היטב.

<ג'וקר: "ה-חזיר לקח, ה' מבוית">