שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ/מוניק קורנו

עתליה​(שולטת)
לפני 15 שנים • 27 בפבר׳ 2009

הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ/מוניק קורנו

עתליה​(שולטת) • 27 בפבר׳ 2009
"בארבע עשר לחודש מאי 1957 ניתן פסק הדין בבית המשפט אולד ביילי לונדון במשפטה של מאדאם ננסי בוז'ו, אשה צרפתייה שנאשמה ברציחתו של מיסטר הקברט קרליי,
אשר לאחר חקירה נוספת התברר כי אינו אלא אזרח גרמני הנושא את השם אוטו שולץ וכי שירת בזמנו כקולונל בשירות הגסטפו הגרמני.

מאדאם בוז'ו נידונה למאסר עולם, אלא שעורך הדין שלה הצליח להוכיח בעזרת פסיכיאטר מומחה כי אין הנאשמת שפויה בדעת.
ואי לזאת החליט בית המשפט למסור אותה לפיקוחו של הד"ר מאק קורניי רופא נפש מומחה מבית החולים לחשוכי מרפא שליד אוניברסיטת לונדון.

הנאשמת לא השמיעה דבר הגנתה במשך כל מהלך המשפט מלבד משפטים בודדים שאיש לא הצליח לרדת לסוף משמעותם.
כמו כן לשאלת הקטגור מדוע ביצעה רצח כה אכזרי השיבה הנאשמת בשתי מילים: שיידע העולם!"

אולם לאחר חמישה חודשים בשישה עשר לאוקטובר 1957, התכנס בית הדין הגבוה לערעורים, לפי בקשתו המיוחדת של הד"ר מאק קורניי,
והאזין להקלטות שהוקלטו מפיה של האשה בלא ידיעתה כאשר הייתה נתונה לטיפולו של הד"ר.

ספר זה אינו אלא אותו סרט הקלטה ארוך שהושמע בבית הדין הגבוה לערעורים ואשר זעזע את שומרי החוק האנגלי בצורה שנרשמה לזיכרון כסטייה מיוחדת מן החוק החברתי האנגלי."


(הפתיחה לספר הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ/מוניק קורנו)


אלי אשד חוקר, סופר, עיתונאי ותחקירן ישראלי. פרסם מספר ספרים ועשרות מאמרים העוסקים ברובם בחקר התרבות הפופולרית בישראל.
אחד מתחומיי העניין של אשד הוא סטלגים, בפן הספרותי תרבותי.
נתקלה עיני בהתחקותו אחר הסטלג העברי הראשון "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ" מאת "מוניק קורנו" (שם בדוי).

לכל מי שקרא את המילה סטלג ונעמד על רגליו האחוריות, שרשור זה אינו במה ליציאתי מהארון והצהרתי על הסטלג כתשוקה שלא ממומשה.
ואינו פלטפורמה לדיון בטיעונים אשר נטחנו עד לזרא בעמדתו/ה האישית של כל אחד/ת ביחס ל"האם ליהודים זה מוסרי לפנטז על סטלגים או לאו".

כן, מסקרנת אותי השאלה כיצד בתחילת שנות ה-60, בסה"כ 15 שנים לאחר מלה"ע השנייה, יוצא ספר כזה לאור ועוד במדינת ישראל?
שנות ה-60 בהן אנשי הספרות והבוהמה הבולטים דווקא היו בנים לאותן משפחות אודים מוצלים מן התופת שסביר להניח שהכותב/כותבת/כותבים היו חלק מהן.
מה מביא אדם המגיע מרקע זה להעלות על הכתב ספר שכזה?

ואולי התשובה בגוף השאלה...?

להלן התחקותו של אשד במטרה לנסות ולפענח את זהות הכותב והשערתו מיהו או מיהי.
http://www.notes.co.il/eshed/34382.asp

נא קראו דבריו לפני התייחסותכם לסוגייה ונסו להתעלות מעל הויכוח הפופוליסטי בתגובתכם.


תודה.


כלבלב אנושי
לפני 15 שנים • 28 בפבר׳ 2009

תגובה

כלבלב אנושי • 28 בפבר׳ 2009
במקרה הקצתי מוקדם משנתי עקב הגשם החזק (בוקר של יום שבת, בל נשכח),
נכנסתי לאתר וראיתי את הודעתך.

קראתי, וככל שהתקדמתי בקריאה נמשכתי לדעת עוד על אותו סגנון כתיבה,
אותם סיפורים וספרים שנכתבו בנושא זה.

נכנסתי לשירשורים, כתבות, ואני חושב שזה פשוט נושא מרתק.

אני פשוט סקרן בצורה בלתי רגילה, ואני מאמין שאחפש למצוא סיפורי סלאג.

הייתי מאוד מעונין לקרוא אותם,
מדהים איך ממרום שנותיי הן כיצור חי והן בתחום השליטה
מעולם לא יצא לי לשמוע על ז'אנר כתיבה זה.

תודה לך על שהארת והערת תשומת ליבי לז'אנר זה.
venus in our blood​(שולטת)
לפני 15 שנים • 28 בפבר׳ 2009
venus in our blood​(שולטת) • 28 בפבר׳ 2009
עתליה, העלית נושא לא קל אשר עשוי להיות אמביוולנטי מאוד .

את שואלת:'' מה מביא אדם המגיע מרקע זה להעלות על הכתב ספר שכזה?

ואולי התשובה בגוף השאלה...? ''

ואני נוטה להסכים עם הערתך. התשובה אכן טמונה בגוף השאלה.

באופן אישי, אני מוצאת את שירו של דן פגיס, ''עדות '' כתשובה לשאלתך


http://www.amalnet.k12.il/meida/sifrut/gifs/sif00361.gif
שלגי
לפני 15 שנים • 28 בפבר׳ 2009

Re: תגובה

שלגי • 28 בפבר׳ 2009
כלבלב אנושי כתב/ה:
במקרה הקצתי מוקדם משנתי עקב הגשם החזק (בוקר של יום שבת, בל נשכח),
נכנסתי לאתר וראיתי את הודעתך.

קראתי, וככל שהתקדמתי בקריאה נמשכתי לדעת עוד על אותו סגנון כתיבה,
אותם סיפורים וספרים שנכתבו בנושא זה.

נכנסתי לשירשורים, כתבות, ואני חושב שזה פשוט נושא מרתק.

אני פשוט סקרן בצורה בלתי רגילה, ואני מאמין שאחפש למצוא סיפורי סלאג.

הייתי מאוד מעונין לקרוא אותם,
מדהים איך ממרום שנותיי הן כיצור חי והן בתחום השליטה
מעולם לא יצא לי לשמוע על ז'אנר כתיבה זה.

תודה לך על שהארת והערת תשומת ליבי לז'אנר זה.


קשה נורא למצוא את החוברות והן לא זולות...
כלבלב אנושי
לפני 15 שנים • 28 בפבר׳ 2009

תודה שילגי

כלבלב אנושי • 28 בפבר׳ 2009
מוזר שאף אחד טרם העלה זאת לאינט'....
venus in our blood​(שולטת)
לפני 15 שנים • 28 בפבר׳ 2009

Re: תגובה

venus in our blood​(שולטת) • 28 בפבר׳ 2009
כלבלב אנושי כתב/ה:
במקרה הקצתי מוקדם משנתי עקב הגשם החזק (בוקר של יום שבת, בל נשכח),
נכנסתי לאתר וראיתי את הודעתך.

קראתי, וככל שהתקדמתי בקריאה נמשכתי לדעת עוד על אותו סגנון כתיבה,
אותם סיפורים וספרים שנכתבו בנושא זה.

נכנסתי לשירשורים, כתבות, ואני חושב שזה פשוט נושא מרתק.

אני פשוט סקרן בצורה בלתי רגילה, ואני מאמין שאחפש למצוא סיפורי סלאג.

הייתי מאוד מעונין לקרוא אותם,
מדהים איך ממרום שנותיי הן כיצור חי והן בתחום השליטה
מעולם לא יצא לי לשמוע על ז'אנר כתיבה זה.

תודה לך על שהארת והערת תשומת ליבי לז'אנר זה.



____________________________________________________________


http://www.e-mago.co.il/Editor/literature-2169.htm

http://sf.tapuz.co.il/shirshur-1210-107646371.htm

http://www.notes.co.il/eshed/index.asp
עתליה​(שולטת)
לפני 15 שנים • 28 בפבר׳ 2009
עתליה​(שולטת) • 28 בפבר׳ 2009
נמוגה כתב/ה:
עתליה, העלית נושא לא קל אשר עשוי להיות אמביוולנטי מאוד .

את שואלת:'' מה מביא אדם המגיע מרקע זה להעלות על הכתב ספר שכזה?

ואולי התשובה בגוף השאלה...? ''

ואני נוטה להסכים עם הערתך. התשובה אכן טמונה בגוף השאלה.

באופן אישי, אני מוצאת את שירו של דן פגיס, ''עדות '' כתשובה לשאלתך


http://www.amalnet.k12.il/meida/sifrut/gifs/sif00361.gif


פגיס פותח את הבית הראשון בהצהרה או בתשובה לצד השני אשר כאילו שרוי הוא בויכוח עמו.
הדיבור הרווח באותה תקופה היה שהנאצים לא היו בני אדם אלא מפלצות ופגיס בשירו מעמת את הקורא באמת אחרת.
לעניות דעתי, שירו של פגיס אינו מהווה תשובה לסוגייה הנדונה.
הצגתו את הנאצים כאנושיים היא מסיבה אחת בלבד, עניין האחריות על מעשיהם.
יצור שאינו אנושי אלא מפלצתי ושטני הוא יצור שאין במה להאשימו שלא התנהג עפ"י קודים הומניים.
הצגתו של פגיס את הנאצים כאנושיים מייחסת להם אחריות למעשיהם, מן הסוג שרבים מהם ניסו להתנער לאחר תום המלחמה.


נמוגה, צדקת באומרך שהנושא אינו קל ואמביוולנטיות היא חלק בלתי נפרד ממנו.

התחבטותי הראשונית בסוגייה, הביאה אותי לחשוב על תסמונת סטוקהולם (Stockholm Syndrome).
כידוע, חווית טראומה חד פעמית בה נפגע אדם ע"י אדם אחר מעוררת בקורבן, בד"כ, כעס על התוקף. לעומת זאת, כאשר אדם מוחזק בשבי ובא במגע ממושך עם התוקף,
עשויה להתפתח בין השניים מערכת יחסים מורכבת. תסמונת סטוקהולם מתייחסת למצב בו השבוי מזדהה עם רעיונותיו ומעשיו של השובה, ולעיתים אף מגן עליו לאחר שחרורו.
(מקור שמה של התסמונת הוא בשוד בנק אשר אירע בסטוקהולם ב-1973: ארבעה מעובדי הבנק נכלאו בכספת למשך שישה ימים, בהם שהה איתם אחד השודדים.
הכלואים התנגדו לכוחות החילוץ ולאחר שחרורם סירבו להעיד נגד החוטפים).

מסקנה זו זעזעה אותי, היכול להיות שניצולי שואה או בניהם מזדהים עם מי שעינו אותם?
המשכתי לנבור קצת יותר לעומק בספרות הסטלג בישראל ולמדתי שהמתעלל והמענה יהיה תמיד קצין או קצינת אס.אס, (ברובם המכריע של הסטלגים כיכבו הנשים האריות כדמות השלטת),
יפה או יפת תואר הניחנים באכזריות סדיסטית שלוחת רסן, המעונים הם תמיד חיילים בריטים או אמריקנים אשר נשבו בידיהם.
למעט סטלג אחד, והוא החריג, השבויים אינם יהודים ולרוב אזכור או עיסוק בשואה לא יהיה מפורש אלא יותר כרקע.

בעבודתו האקדמית של יפתח אשכנזי, הוא שוזר בחוט את הקשר בין התהליכים ההיסטורים-חברתים שעברה מדינת ישראל להגיעם לידי בספרות הסטלג.
אמנם, עבודתו הנושאת את השם "מין שאינו במינו: על הקשר בין ייצוג הנשים בספרי הסטלג לשינוי המגדרי בישראל", עוסקת בפן מאוד צר אך, מציבה זרקור על תופעת ספרות הסטלג.

להלן, קטעים מעבודתו:
"ספרות הסטלג" היא כינויה של תופעה ספרותית המונה 75 ספרי כיס ארוטים, שיצאו בין השנים 1964-1961 בישראל, בהוצאת 'נרקיס'.
הספר הראשון בסדרה, ואולי הבוטה מכולם היה סטלג 13. העלילה בספרי הסטלג לרוב חוזרת על עצמה: שבוי מערבי מגיע למחנה שבויים גרמני, ומגלה עולם פרוע של סטיות מיניות.
במחנה שולטות קצינות אס אס בלונדניות ואריות טהורות. השבוי עובר סדרה של השפלות והתעללות מינית, הכוללת לעתים אף מעשי אונס.
סיום אופייני לספרים אלה הוא בנקמתו ובנקמת חבריו, שאונסים את השומרות הנאציות.

ספרות הסטלג נכתבה כאמור בין השנים 1961-1964 והיא בעיקר עוסקת בתקופת הכיבוש הנאצי.
שנים אלו הם שנים משמעותיות בעיצוב תודעת השואה בישראל, מכוון שבשנים האלו התרחש משפט אייכמן.
מטרתו המוצהרת של המשפט הייתה להציג נרטיב לשואת העם היהודי. מעין תרפיה קבוצתית לאומית .
נרטיב זה אמור היה להנחיל את תודעת השואה בקרב החברה בישראל, והחברה האנושית כולה.
אין ספק, כי משפט זה היה נקודת מפתח של תפיסת השואה בישראל, כי משפט ממלכתי זה הוציא את השואה 'מהארון'.

ספרות הסטלג הייתה מרדנית בכך שלא יישרה קו עם המדיניות הממשלתית. היא ביטוי להחדרת השיח על ידי הממשלה, אך היא לא מייצגת את דעות הממשלה .
למרות זאת היא ביטוי ספרותי של השיח על השואה בישראל. שיח שיהפוך להיות משמעותי בהוויה הישראלית.
במידת מה לקהלים מסויימים, היא סוכן תרבותי של אותו השיח.

שאול פרינלדר דן בייצוג הנאצי בתרבות המערב, שאותו הוא מתאר כשילוב של קיטש ומוות. כוחו של הייצוג הנאצי ,לדעתו, הוא סדרת ההפכים והניגודים ,כמו ההרמוניה מול ההרס המוחלט, שהוא מכיל .
העיסוק בנאצים ,לפי דעתו, מורכב מחלום בסיסי בחברה הליברלית לעוצמה מוחלטת, כניגוד לעולם המסודר המודרני .
הוא מתנגד לדעתו של מישל פוקו שרואה בתפיסה הארוטית של הנאצים כארוטזציה של הכוח.
לדעתו, מושא התשוקה המינית הנאצי הוא לא רק הכוח, אלא האסתטיקה ומערכת הסימבולים הנאצית היא זו שמעניקה לנאציזם את כוח המשיכה הארוטי .
לדעתי, בארוטזציה של הנאציזם בספרי הסטלג יש קשר למשיכה של התרבות המערבית לחלק ממערכת הערכים הנאצית ועולם הדימויים המשוייך אליה.

לכאורה ,ספרות הסטלג תלושה מהמציאות הישראלית. קשה להבין מדוע בתקופה שבה התחדדה תודעת השואה בישראל, היה צורך עמוק כל כך להפוך את החוויה לפורנגרפית.
דרך שאלת הנשים ניסתי להראות כי ספרים אלו לא נכתבו בחלל ריק, אלא משקפים מגמה מגדרית-צבאית בישראל.
הדימיון בין ספרות הסטלג להווי הצבאי לדעתי אינו מקרי, מאחר שאותם בני נוער שקראו ספרות זו במהרה נהיו לחיילים בצבא.
יתר על כן, ההווי הצבאי בישראל , ולפחות בארבעים השנים הראשונות לקיום המדינה, היה אחד ממרכזי ההוויה התרבותית. גם אם ספרי הסטלג לא יצרו תהליך אלא רק שיקפו אותו,
הם עדיין מקושרים בקשר בלתי נתיק להוויה הישראלית בנושא זה.

ניתן לקרוא את עבודתו של אשכנזי במלואה בקישור הבא, http://www.notes.co.il/eshed/24509.asp


בנקודה זו אני מסכימה עם אשכנזי, ספרות הסטלג היא ראי לתהליכים אשר עברה החברה הישראלית באותה תקופה.
ייתכן ואם יבחר אדם אחר לבצע מחקר מקיף בפן שונה משל אשכנזי, תמצא השקופית המתאימה בספרות הסטלג.


(ותודה למי שהתמיד ונשאר עד הסוף icon_smile.gif )
venus in our blood​(שולטת)
לפני 15 שנים • 28 בפבר׳ 2009

עתליה,

venus in our blood​(שולטת) • 28 בפבר׳ 2009
ראשית תודה לך- היה מ ר ת ק.

שנית, אודה לך אם תרחיבי מעט על הקשר בין ספרות הסטאלג להוויי הצבאי

כפי שכתבת: הדימיון בין ספרות הסטלג להווי הצבאי לדעתי אינו מקרי, מאחר שאותם בני נוער שקראו ספרות זו במהרה נהיו לחיילים בצבא.
יתר על כן, ההווי הצבאי בישראל , ולפחות בארבעים השנים הראשונות לקיום המדינה, היה אחד ממרכזי ההוויה התרבותית. גם אם ספרי הסטלג לא יצרו תהליך אלא רק שיקפו אותו,
הם עדיין מקושרים בקשר בלתי נתיק להוויה הישראלית בנושא זה. ''
עתליה​(שולטת)
לפני 15 שנים • 28 בפבר׳ 2009

נמוגה יקרה,

עתליה​(שולטת) • 28 בפבר׳ 2009
נמוגה כתב/ה:
ראשית תודה לך- היה מ ר ת ק.

שנית, אודה לך אם תרחיבי מעט על הקשר בין ספרות הסטאלג להוויי הצבאי

כפי שכתבת: הדימיון בין ספרות הסטלג להווי הצבאי לדעתי אינו מקרי, מאחר שאותם בני נוער שקראו ספרות זו במהרה נהיו לחיילים בצבא.
יתר על כן, ההווי הצבאי בישראל , ולפחות בארבעים השנים הראשונות לקיום המדינה, היה אחד ממרכזי ההוויה התרבותית. גם אם ספרי הסטלג לא יצרו תהליך אלא רק שיקפו אותו,
הם עדיין מקושרים בקשר בלתי נתיק להוויה הישראלית בנושא זה. ''



כפי שכתבתי בהודעתי אליה התייחסת, החלק האחרון הנו אסופה של קטעים מעבודתו האקדמית
של יפתח אשכנזי אשר את כולה ניתן למצוא בקישור שהבאתי לעיל.
בטוחני שקריאת עבודתו במלואה תתן מענה הולם לשאלתך.

תודה על התייחסותך הרצינית לנושא.