סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יום האישה הבינלאומי

walking dead
לפני 15 שנים • 8 במרץ 2009

יום האישה הבינלאומי

walking dead • 8 במרץ 2009
האם יש צורך בכלל ביום שכזה? האין זה מיותר? אשמח לדעתכם/ן.
זאלופון​(שולט)
לפני 15 שנים • 8 במרץ 2009
זאלופון​(שולט) • 8 במרץ 2009
בוודאי שצריך להיות יום האישה. אחרת איך נזכור שיש אפליה? בהזדמנות זו אני רוצה להציע גם את יום האתיופי, יום המכוער, יום הגמד, יום החתול הלא-חמוד שאף אחד לא רוצה ויום האזרח שאין לו חברים בממשלה. די לקיפוח!

תגובות והצעות לשיפור יש להעביר בכתב לא יאוחר מיום מאונן-המקלדת. תודה.
electro-z
לפני 15 שנים • 8 במרץ 2009
electro-z • 8 במרץ 2009
באופן אישי אין לי צורך בו
אצלי כל יום ויום הוא יום האישה .
האמפרי
לפני 15 שנים • 8 במרץ 2009
האמפרי • 8 במרץ 2009
אפליה קיימת רק במקום שחמלה ואהבה חסרים בו
וכדי להיות ברור יותר כל שעלינו לעשות הוא להפעיל את
הכלל: "ואהבת לרעך כמוך" ואם להיות הכי ברור שאפשר זה
להכנס באם אמא של כל החארות העושקות והרומסות ולחוקק
חוקים שיאפשרו לקיים חברה מאוזנת ושיוויונית לאורך זמן
אבל בכדי להיות ממש ממש ברור ולא להשאיר מקום לספק
הייתי רוצה לסיים בשיר:

http://www.youtube.com/watch?v=W9DkBROs_Ts
Madame T​(שולטת)
לפני 15 שנים • 8 במרץ 2009
Madame T​(שולטת) • 8 במרץ 2009
האמפרי כתב/ה:
אפליה קיימת רק במקום שחמלה ואהבה חסרים בו
וכדי להיות ברור יותר כל שעלינו לעשות הוא להפעיל את
הכלל: "ואהבת לרעך כמוך" ואם להיות הכי ברור שאפשר זה
להכנס באם אמא של כל החארות העושקות והרומסות ולחוקק
חוקים שיאפשרו לקיים חברה מאוזנת ושיוויונית לאורך זמן
אבל בכדי להיות ממש ממש ברור ולא להשאיר מקום לספק
הייתי רוצה לסיים בשיר:

http://www.youtube.com/watch?v=W9DkBROs_Ts


שיר מדהים שכזה לא שמעתי מעודי icon_razz.gif
צארינה
לפני 15 שנים • 8 במרץ 2009

יום האישה

צארינה • 8 במרץ 2009
פרי ספיריט,
אם תשאלי אותי מדינת ישראל היא מהמתקדמות בחקיקה שוויונית למען נשים, ורבות וטובות פועלות בשצף להבטחת קידום מעמד האישה. אתי לבני, גילה גמליאל, רוחמה אברהם הן הבולטות בין רבות היום. הבעיה היא שכשמצביעים על הילד ומכריזים על בעיותיו כל הכיתה מסתובבת להסתכל, ואל תשכחי את משיכות התחתונים והטבעת הפנים באסלה בהפסקה.
עכשיו אם לצאת מהדימוי העלוב, לדעתי בישראל אנחנו לא יכולים להתעלם כליל מהפרות בוטות של מעסיקים את העובדות הנשים (שלמרות שהחוק לא שותק באף סוגיה- מטיפולי הפרייה ועד החזרי מס על הוצאות מטפלת שבתקווה יעבור בקרוב, יותר ויותר מקרים של פיטורי הריון פוקדים את בתי המשפט), מאלימות במשפחה, מהתפיסה הכללית של החברה הפטריארכלית את האישה וכמובן הדרך בה נשים בחברה תופסות את עצמן, שהיא לרוב בעצמה מודרכת היבטים גבריים על האישה.
מה שכן, אני לא יודעת אם לפרסם בשלטי חוצות ""קנית לאשתך מתנה?"" או ""זרים ב-10 שקל ליום האישה"" יתרום במשהו לחיזוק מעמדנו. פעילות הסברה, חקיקת רווחה מתקדמת בסגנון הארצות הסקנדינביות (חופשת לידה לגבר למשל) הטלת מיני איסורים על פרסומות המשבחות אובייקטיביזציה גועלית מסוג "תפוזינה" ואחרות, אלו דברים שיכולים להזיז אותנו שלב אחד בסולם השכר, או בייצוג בכנסת ובדירקטוריונים. כשניתפס לא כאימהות קודם/זונות/נשים קטנות, אלא כחברות שוות ערך בשוק העבודה ואח"כ נושאות פירות רחם כאלו ואחרים, אז נוכל להתגאות בהישגים שלנו ולא בעזרת איזה יום מונפץ בו הרחובות נצבעים ורוד והבעל שרק אתמול פיצץ את אשתו במכות מביא לה בונבוניירה.
הכרה במעמדנו השונה- כן, אנחנו שונות מגברים, כן, אנחנו בנויות אחרת פיזית ומנטלית, ומסוגלות להביא ילדים לעולם- אך למרות זאת מסוגלות להוות את אותו מרכיב בשוק שהגברים מהווים- תביא לשינוי. כל מיני ססמאות הגורסות שנשים הן בדיוק כמו גברים הן בולשיט מצוץ לטעמי, כי ברור הוא שאנחנו לא אותו הדבר. אבל אף אחד לא אומר שהשוני הזה הוא רע- צריך לקבל אותו בחום ולהתמודד איתו בדרכים שלא פוגעות בזכותנו כנשים וכבריות בחברה הישראלית לשיוויון בכל התחומים האפשריים.
מצטערת שחפרתי.
צארינה לשלטון icon_smile.gif
walking dead
לפני 15 שנים • 9 במרץ 2009
walking dead • 9 במרץ 2009
זאלופון כתב/ה:
בוודאי שצריך להיות יום האישה. אחרת איך נזכור שיש אפליה? בהזדמנות זו אני רוצה להציע גם את יום האתיופי, יום המכוער, יום הגמד, יום החתול הלא-חמוד שאף אחד לא רוצה ויום האזרח שאין לו חברים בממשלה. די לקיפוח!

תגובות והצעות לשיפור יש להעביר בכתב לא יאוחר מיום מאונן-המקלדת. תודה.


אם מכריזים על יום הסביח-של-עובד האם זה אומר ששאר 364 הימים בשנה הם ימי הסביח-של-פרישמן? חלילה וחס!
walking dead
לפני 15 שנים • 9 במרץ 2009

Re: יום האישה

walking dead • 9 במרץ 2009
צארינה כתב/ה:
אם תשאלי אותי מדינת ישראל היא מהמתקדמות בחקיקה שוויונית למען נשים, ורבות וטובות פועלות בשצף להבטחת קידום מעמד האישה. אתי לבני, גילה גמליאל, רוחמה אברהם הן הבולטות בין רבות היום. הבעיה היא שכשמצביעים על הילד ומכריזים על בעיותיו כל הכיתה מסתובבת להסתכל, ואל תשכחי את משיכות התחתונים והטבעת הפנים באסלה בהפסקה.
עכשיו אם לצאת מהדימוי העלוב, לדעתי בישראל אנחנו לא יכולים להתעלם כליל מהפרות בוטות של מעסיקים את העובדות הנשים (שלמרות שהחוק לא שותק באף סוגיה- מטיפולי הפרייה ועד החזרי מס על הוצאות מטפלת שבתקווה יעבור בקרוב, יותר ויותר מקרים של פיטורי הריון פוקדים את בתי המשפט), מאלימות במשפחה, מהתפיסה הכללית של החברה הפטריארכלית את האישה וכמובן הדרך בה נשים בחברה תופסות את עצמן, שהיא לרוב בעצמה מודרכת היבטים גבריים על האישה.
מה שכן, אני לא יודעת אם לפרסם בשלטי חוצות ""קנית לאשתך מתנה?"" או ""זרים ב-10 שקל ליום האישה"" יתרום במשהו לחיזוק מעמדנו. פעילות הסברה, חקיקת רווחה מתקדמת בסגנון הארצות הסקנדינביות (חופשת לידה לגבר למשל) הטלת מיני איסורים על פרסומות המשבחות אובייקטיביזציה גועלית מסוג "תפוזינה" ואחרות, אלו דברים שיכולים להזיז אותנו שלב אחד בסולם השכר, או בייצוג בכנסת ובדירקטוריונים. כשניתפס לא כאימהות קודם/זונות/נשים קטנות, אלא כחברות שוות ערך בשוק העבודה ואח"כ נושאות פירות רחם כאלו ואחרים, אז נוכל להתגאות בהישגים שלנו ולא בעזרת איזה יום מונפץ בו הרחובות נצבעים ורוד והבעל שרק אתמול פיצץ את אשתו במכות מביא לה בונבוניירה.
הכרה במעמדנו השונה- כן, אנחנו שונות מגברים, כן, אנחנו בנויות אחרת פיזית ומנטלית, ומסוגלות להביא ילדים לעולם- אך למרות זאת מסוגלות להוות את אותו מרכיב בשוק שהגברים מהווים- תביא לשינוי. כל מיני ססמאות הגורסות שנשים הן בדיוק כמו גברים הן בולשיט מצוץ לטעמי, כי ברור הוא שאנחנו לא אותו הדבר. אבל אף אחד לא אומר שהשוני הזה הוא רע- צריך לקבל אותו בחום ולהתמודד איתו בדרכים שלא פוגעות בזכותנו כנשים וכבריות בחברה הישראלית לשיוויון בכל התחומים האפשריים.


אין צורך להתנצל, צארינה. בדיוק חפירות כאלו רציתי icon_smile.gif

כבר זמן רב שאני טוענת כי מודל החיקוי שלנו באספקטים רבים צריך להיות מדינות סקנדינביה/מערב אירופה ולאו דווקא ארה"ב. טענותייך בהקשר לחקיקה אכן משקפות את המצב הקיים בישראל ובאופן כללי אני מסכימה איתך מאוד.
דווקא כאישה אינני מחפשת את האפליה המתקנת הזו שמנסים לכפות. ידוע כי טבעה של אפליה מתקנת שהיא רק מעמיקה את חוסר השוויון ובנוסף מטפחת תחושות של תסכול ושנאה מהצד המופלה לרעה כלפי הצד המופלה לטובה.
כל הציון הזה של " יום אישה בינלאומי" לא חל למשל בסודן או באפגניסטן. ספורות ביותר אם בכלל הנשים שם היודעות על קיומו של יום כזה. יום האישה הבינלאומי מצוין בעיקר במדינות בהן מעמד האישה גם כך טוב יותר וקיימת בהן חקיקה נרחבת בתחום זה. למעשה, גם כאן במדינת ישראל המערבית והדמוקרטית לכאורה לא חסרות נשים שגם ביום הזה יסבלו מאלימות פיזית/מילולית ועבורן ציון היום הזה חשוב בערך כקליפת השום. אינני מבינה מדוע צריך לחכות ליום אחד בשנה בשביל לפרסם סטטיסטיקות עגומות על מצב הנשים בישראל במקום פשוט להסיק מסקנות ולפעול בהתאם לאורך כל השנה.
אני מסכימה שלא צריך לציין את "יום האישה הבינלאומי" רק כדי שחנויות פרחים יוכלו לשכנע אנשים לקנות פרחים ובונבוניירות במחירים מופקעים מהרגיל. אם פשוט מערכת המשפט שלנו תטרח להטיל עונשים חמורים יותר על רוצחים ואנסים (ולא רק של נשים...) הדברים יראו אולי אחרת.
מאוד מסכימה גם עם מה שכתבת בדגש אדום. לפעמים נראה שמטרת המאבק הראשוני של הנשים לשוויון זכויות אבדה איפשהו בתוך מדורת חזיות שרופות.
walking dead
לפני 15 שנים • 9 במרץ 2009
walking dead • 9 במרץ 2009
electro-z כתב/ה:
באופן אישי אין לי צורך בו
אצלי כל יום ויום הוא יום האישה .


ערבי מקסים שכמוך! kiss.gif
זאלופון​(שולט)
לפני 15 שנים • 9 במרץ 2009
זאלופון​(שולט) • 9 במרץ 2009
free spirit כתב/ה:
זאלופון כתב/ה:
בוודאי שצריך להיות יום האישה. אחרת איך נזכור שיש אפליה? בהזדמנות זו אני רוצה להציע גם את יום האתיופי, יום המכוער, יום הגמד, יום החתול הלא-חמוד שאף אחד לא רוצה ויום האזרח שאין לו חברים בממשלה. די לקיפוח!

תגובות והצעות לשיפור יש להעביר בכתב לא יאוחר מיום מאונן-המקלדת. תודה.


אם מכריזים על יום הסביח-של-עובד האם זה אומר ששאר 364 הימים בשנה הם ימי הסביח-של-פרישמן? חלילה וחס!

להיפך, הסביח של עובד הוא הממסד ההגמוני, הדומיננטי, ומי יודע, אולי אפילו פטריארכלי, אז הוא גם חייב להיות זה שמקפח ולא זה שמקופח ולכן הוא לא צריך יום שירפא את תחלואיו. כל השנה היא שלו!

לעומת זאת, כל שאר הסביחים בארץ זכאים ליום משלהם (יום הסביח-שהוא-לא-של-עובד) שבו ימחו נגד האפליה והדיכוי מצד עובד, והעיתונות תפרסם כתבות על כך שעובד מרוויח יותר מהם למרות שהם עוסקים באותו מקצוע, ובני זוג של מוכרי סביח יביאו להם מתנות ומאכלים מכל העסקים שבאזור של עובד אבל לא ממנו, ובטלוויזיה ישדרו סרטים תיעודיים על תפקידם החשוב של סביחניקים במלחמות ובאירועים היסטוריים.