wrong naughty girl(לא בעסק) |
לפני 15 שנים •
11 במרץ 2009
תאוריה לגבי אהבת כאב
לפני 15 שנים •
11 במרץ 2009
wrong naughty girl(לא בעסק) • 11 במרץ 2009
התאוריה היא שאנשים שאוהבים כאב הם אנשים כהים כלומר קשה להם להרגיש תחושות. לכן הם מחפשים תחושות חזקות וכך הם מגיעים לכאב.
האם עוד אנשים מרגישים כך? |
|
high and mighty(שולט) |
לפני 15 שנים •
11 במרץ 2009
יש גם כאלו
לפני 15 שנים •
11 במרץ 2009
high and mighty(שולט) • 11 במרץ 2009
וגם כאלו שממש לא. בכל מקרה, השיוך של כאב להנאה מינית לא יכול להיות מוסבר על בסיס של וויסות חושי בלבד.
|
|
אחותופל |
לפני 15 שנים •
12 במרץ 2009
מסכימה ע"פ רוב
לפני 15 שנים •
12 במרץ 2009
אחותופל • 12 במרץ 2009
יש שני כיוונים לתאוריה הזו: מי שקשה לה להרגיש תחושות בהכרח אוהבת כאב - כי הוא גורם לה להרגיש יותר.
והשני: מי שאוהבת כאב - זה בגלל שקשה לה להרגיש תחושות בגוף. אני לא חושבת שזה תמיד נכון, אבל באמת יצא לי לראות חפיפה מאוד גדולה בין 2 המצבים. אני למשל אוהבת מגע מכל הסוגים, אבל נהיית מבסוטה ממש ומאושרת כשהמגע מתחלף לחזק, לוחץ ומכאיב. אני רואה את זה בתור מטפלת במגע גם ומכיוון שאני מכירה את תחום הבדס"מ, אז יכולה לזהות את זה... יש שמבקשות בטיפול: "תעשי לי חזק, תקרעי אותי, תיכנסי בי..." לפעמים אני מעסה ממש חזק ובנקודות מאוד מאוד כואבות ורק שמה יש למטופלת הרגשה של מגע אמיתי ומספק שמגיע אליה. בעיניי זה קשור גם לשריון השרירי של הגוף - אנשים שניסו לגונן על עצמן מכאב (בילדות, מההורים, מהסביבה) מעבר להגנות הרגשיות שהקימו לעצמן, הוקם גם שריון שרירי של הגוף - שבדיוק כמו ההגנות הרגשיות המקהות פגיעה רגשית, הוא מקהה את הכאב הפיסי. כך כל הגוף משוריין - בכל מישור אפשרי ולכן גם פחות פגיע ע"י הסביבה. ואז כשמישהי כזו רוצה סופסוף לחוות משהו, רגש או מגע, היא צריכה אותו חזק יותר, מכאיב אפילו. |
|
נוריתE |
לפני 15 שנים •
12 במרץ 2009
לפני 15 שנים •
12 במרץ 2009
נוריתE • 12 במרץ 2009
אחותושל
צאי רגע המקטע שכבר חפרת וחרשת ודשת אותו ממזמן בכל מקום לצורך או שלא לצורך, שכל מי שנמצאת או נימצא בצד הנישלט חוו אילו שהן טרואומות ילדות ונימצאים פה כמין פיצוי או הענשה עצמית או אנטי פיצוי ולא אזכירכאן ,למען ההגינות, את ה"נחתום המעיד על עיסתו הוא". מיצאת דארלינג. מעבר לזה לא אכנס לביולוגיה ולפיזיולוגיה של אדרנלין ואנדורפין, שכבר דננו בו רבות ,בפורום זה או אחר, ישנם אנשים שסף הגירוי שלהם לכאב נמוך ויש להם צורך להעלות אותו ,ולהרגיש, יותר ויש אחרים שזה שלהם גבוה ולכן הם זקוקים לגירויים מתמידים מתגברים יותר וויותר אלו הם המאזוכיסטים שבאמת,כואב להם/ן תסתכלו על אילו שניתלים על אנקולי בשר באקסטרים שממש לא משייכים את עצמם,חלקם ,בכלל לס''מ שלא לדבר על כל הבודימודיפיקיישין ה אקסטרימי של השבטים הרחוקים שמימהם לא שמעו עלינו או על שכמונו ממעבר לצורך הנפשי תמיד קיים לרוב גם צורך פיזי,זה למה אנחנו סאבמיסיים האחד,משלים את השני,איש איש וצרכיו ורצונותיו הוא ונכון מי שאמרה שהעיסוק בבידיס וכאב לא בהכרח מעיד על אהבת הכאב יש פה שטח נרחב שלא קשור בכאב פיזי בלבד שחשוב, באותה המידה ובסוף כמו שאמרו החיפושיות הניצחיות pain would lead to pleasure |
|
high and mighty(שולט) |
לפני 15 שנים •
12 במרץ 2009
עוד משהו רלוונטי
לפני 15 שנים •
12 במרץ 2009
high and mighty(שולט) • 12 במרץ 2009
קראתי לא מזמן כתבה (נראה לי במוסף הארץ) על מיניות של בני אדם, וציטטו שם מחקר שטוען שנשים מגיבות פיזית לסיטואציות אופנסיביות, עד כדי דיווחים על אורגזמה תוך כדי אונס. במקביל, כמובן, החוויה היא טראומטית ונוראית, אבל הגוף, במנותק מתשוקה רגשית, מגיב בהתלהבות. ההסבר היה שישנן סיטואציות בהן עדיף לגוף להירטב ולאפשר משגל כפוי נוח יחסית, לעומת האפשרויות לפציעות חמורות ללא נוכחות של עוררות פיזיולוגית.
אפשר לתהות אם בעצם מאזוכיסטיות הן כאלו שיש אצלן תופעה של חיבור אינטואיטיבי יותר לתחושה הפיזית - "זה מפחיד, אבל הגוף שלי מגיב לזה כאל הדבר הכי מחרמן שיש". סתם מחשבה, לא פיתחתי את זה הלאה יותר מדי. |
|
אחותופל |
לפני 15 שנים •
12 במרץ 2009
לפני 15 שנים •
12 במרץ 2009
אחותופל • 12 במרץ 2009
Buttercup כתב/ה: אחותושל
צאי רגע המקטע שכבר חפרת וחרשת ודשת אותו ממזמן בכל מקום לצורך או שלא לצורך, שכל מי שנמצאת או נימצא בצד הנישלט חוו אילו שהן טרואומות ילדות ונימצאים פה כמין פיצוי או הענשה עצמית או אנטי פיצוי ולא אזכירכאן ,למען ההגינות, את ה"נחתום המעיד על עיסתו הוא". מיצאת דארלינג. מעבר לזה לא אכנס לביולוגיה ולפיזיולוגיה של אדרנלין ואנדורפין, שכבר דננו בו רבות ,בפורום זה או אחר, ישנם אנשים שסף הגירוי שלהם לכאב נמוך ויש להם צורך להעלות אותו ,ולהרגיש, יותר ויש אחרים שזה שלהם גבוה ולכן הם זקוקים לגירויים מתמידים מתגברים יותר וויותר אלו הם המאזוכיסטים שבאמת,כואב להם/ן תסתכלו על אילו שניתלים על אנקולי בשר באקסטרים שממש לא משייכים את עצמם,חלקם ,בכלל לס''מ שלא לדבר על כל הבודימודיפיקיישין ה אקסטרימי של השבטים הרחוקים שמימהם לא שמעו עלינו או על שכמונו ממעבר לצורך הנפשי תמיד קיים לרוב גם צורך פיזי,זה למה אנחנו סאבמיסיים האחד,משלים את השני,איש איש וצרכיו ורצונותיו הוא ונכון מי שאמרה שהעיסוק בבידיס וכאב לא בהכרח מעיד על אהבת הכאב יש פה שטח נרחב שלא קשור בכאב פיזי בלבד שחשוב, באותה המידה ובסוף כמו שאמרו החיפושיות הניצחיות pain would lead to pleasure אני חייבת לומר לך שחוץ מזה שההודעה שלך עילגת וקשה לקריאה יש בה גם משהו מאוד אלים ותוקפני. אני מבינה שאני אומרת משהו שמאוד קשה לך לשמוע ולשייך את עצמך אליו כנראה, אבל לא דיברתי בכלל על בדס"מ. אלא בפשטות דיברתי על תגובה לכאב, שזה לפי מיטב הבנתי, מה שרונג שאלה. אגב, כשאת פולטת מונחים כמו סף כאב גבוה או נמוך - אז דעי לך שסף הכאב של כלל האנשים הוא אותו הסף (וזה נתון ממחקרים במערכות העצבים והשרירים) הדבר שמשתנה בין אדם לאדם הוא: הסיבולת לכאב. אני הבעתי את הדעה שלי בנוגע לסיבולת הכאב ולמה היא משתנה מאחת לשניה ולמה לעיתים אף שונה בצורה קיצונית מאחת לשניה (את מוזמנת לקרוא שוב, והפעם בלי דעה קדומה כלפי וכלפיי דעותיי המוזרות). וזו אגב לא רק דעתי האישית והפרטית, אלא דעה מקובלת בתחום הגופנפש לגבי איך נוצר השריון השרירי של הגוף. שאגב נמצא אצל כל אחת (ונילית או לא) ואין מישהי שחפה ממנו, כי אין מישהי בעולם שלא חוותה קושי כלשהו בחיים, ואין מישהי בוגרת בחברה המערבית שלנו ללא מגוון שרירים ורקמות תפוסות בצורה כרונית. כן, גם את. אגב, אני תמיד מעידה על עצמי, מהחוויות שלי ומהנסיון שלי - ושל אנשים שפגשתי וכך היה גם בתגובתי האחרונה. אבל לך כנראה נוח לשמוע שאני אומרת שאת דפוקה כי את אוהבת כאב. שיבושם לך, אם זה מה שאת קוראת/שומעת, למרות שזה לא מה שנכתב - זה אומר משהו עליך. אני מקווה שלמרות שדעותיי מקוממות אותך, ההודעות הבאות שלך שאיכשהו קשורות אליי יהיו מנוסחות בצורה ראויה ולא בצורה גסה ותוקפנית כמו הודעתך האחרונה . (כי למרות שאני מאוד בוגרת ושקולה עכשיו, אין לי בעיה להשתכשך בבוץ בכיף!) |
|
Morticia |
לפני 15 שנים •
12 במרץ 2009
לפני 15 שנים •
12 במרץ 2009
Morticia • 12 במרץ 2009
אני חושבת שזה ממש לא אבסולוטי
ומשתנה ממקרה למקרה אבל בעבר התייחסתי לשאלת הזרם אליו אנו שייכים וציינתי את זה שאנשים שכלתניים יותר בדר"כ נמשכים יותר לצד הפיזי של הSM ואנשים יותר רגישים ורגשניים מחפשים את הצדדים היותר DS, הווה אומר מנטליים וארוטיים {BD איכשהו נראה לי זורם באיזה נחל מקשר בין לבין} אבל זה באמת לא אבסלוטי כיוון שבכאב הפיזי יש אכן אפקט ממכר ומענג כמו היי {high} הדוגמא הכי טובה שאני יכולה לחשוב עליה {ובאמת שרק על עצמי לספר ידעתי} היא שאני למשל לא כ"כ שייכת לאסכולת ה-SM ולא מחפשת כ"כ את העונג שם בטח לא מופעל עלי וגם באופן השליטה החביב עלי, לא כ"כ סדיסטית גופנית [אלא אם מתחשק ביום חגיגי אבל לא בדיוק הקרם דה לה קרם שלי ובהחלט ניתן לסווג אותי כאדם ששכלתן כשיהיה, הרגש דומיננטי אצלי] אבל מצד שני ובאופן חד משמעי כן מרגישה היי כל פעם אחרי פגישה אצל הקוסמטיקאית כואב לי - ממש לא נהנית אבל חופשי בהיי ... זה עובד! |
|