צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

נקודת מפגש.

katzefet​(נשלטת){M}
לפני 15 שנים • 4 במאי 2009

נקודת מפגש.

katzefet​(נשלטת){M} • 4 במאי 2009
בו ברגע חדלתי מלהיות.
לא בגלל שמִי ששונה והטבעיות כמעט מעוררת הדאגה בה הגבתי לזה החדש.
אני כמעט בטוחה שאין קשר להרגשת הנמלים ברגליים והברכיים המשופשפות כבר או השרירים הרועדים. זו לא העייפות הבלתי נסבלת, לא בגלל השיער הסתור ואלה לא סימני החנק המתהווים בשקט על צווארי. זו לא ההצטמצמות הפיזית לגודל גלעין אפרסק ולא קערת האלומיניום שמונחת בהישג לשון אחרי הפסקה כל כך ארוכה. אלה לא הטון הענייני והמראה החלקי שלו שהצלחתי בקושי לתפוס בזוית העין, גם לא המחשבה על מקור תרנגולת מזיין כלבה. זו לא הידיעה שדעות או רצונות לא נחשבים כעת ולא השפה בה מנוסחות המחשבות שלי או השלוליות שהשאירו סימנים על הרצפה ששעות ספורות לפני כן דאגתי לקרצף. זו לא הידיעה עליו רואה אותי מכוסה בעצמי או הקולות הלא רצוניים שאני משמיעה כשהוא מגרד אותי בבטן או מאחורי האוזן, או המבוכה שבידיעה שהשכן יודע פתאום מי ספק נובחת ספק צורחת ומחרידה את השכונה בזעקות אימה. זו לא הרצועה האדומה שמתחברת עכשיו לירוק עמוק יותר ומגבילה את חופש התנועה שלי. זו לא פשטות השימוש בי, אלו לא התנועות המכניות. זה לא מרקם הלשון שלו שכמעט גמר אותי בפיצוץ גדול שלפי הוראה. זו לא הרשת שמעל חור הניקוז שאני רואה כמעט ממרחק אפס והוא שעומד מטר וחצי מעלי. זה לא העניין שהוא יצא לרגע וחזר כדי למצוא אותי מכוסה בעצמי שוב. זו לא מלחמת החורמה בין הרצון להפסיק את מופע האימים הזה מיד לבין הרצון לקנות כרטיס לכניסה נוספת כבר ביציאה.
זה לא אף אחד מאלה, כמו הרגע בו חום השתן שלו נגע בדיוק בנקודת האם של הקור שאפף אותי.

בו ברגע חדלתי מלהיות.
שמעתי קול של זכוכית נסדקת ואותי הרגשתי מרחפת ויורדת לאט קומה אחת למטה.
    התגובה האהובה בשרשור
הוא​(שולט)
לפני 15 שנים • 5 במאי 2009

איזה יופי

הוא​(שולט) • 5 במאי 2009
של טקסט
nerissa​(אחרת)
לפני 15 שנים • 5 במאי 2009
nerissa​(אחרת) • 5 במאי 2009
וואוו. חסרת מילים! bowdown.gif
שלווה
לפני 15 שנים • 5 במאי 2009

נפלא

שלווה • 5 במאי 2009
הצלחת להעביר את ההוויה בכתב , ככל שהמשכתי בקריאה פשוט ראיתי אותך שם .

"מקור תרנגולת מזיין כלבה " האם זאת אלוגריה ?
מלחכת פינך​(לא בעסק)
לפני 15 שנים • 5 במאי 2009

הטקסט שלך הוא ליטוף לבטן התחתונה, לאונות ולסרעפת שבקומה

זה לא רק המתח שנבנה ביד אמן.
זו לא רק בחירת המילים המרגשת.
זה לא רק התיאור המדויק הזה שגורם לי לרצות להיות במקום כזה בדיוק.
וזה לא רק אותו משפט שיא שאליו חתרת מתחילת הפוסט.

נוסף על כל אלה ועוד, זה בעיקר התחושה שלי כאילו כתבת את זה מתוכי.
(למרות שזו לא כוס ה"תה" שלי...)

תודה לך.
L-I-R​(מתחלפת)
לפני 15 שנים • 5 במאי 2009

גם אני,מדי פעם

L-I-R​(מתחלפת) • 5 במאי 2009
מצטרפת למחיאות הכפיים.
מה ש"תשוקתי אלייך" אמרה.