ליידי תמרה(שולטת)
|
לפני 15 שנים •
21 במאי 2009
מכתב פתוח לכלבלב יקר
שאלת אותי, תוך כדי, אם אני נהנית להשפיל אותך. ובקול שלך שמעתי שאתה מקווה שכן, שאתה רוצה שאני אהנה להשפיל אותך, כמו שאתה מתגרה מלהיות מושפל.
אני רוצה להסביר לך. וכיוון שנראה לי שזה נושא מעניין ואשמח לדיון פורה בסוגיות שעולות מהשאלה הזו, אני מפרסמת את זה פה. אני יודעת כמה אתה פוחד מחשיפה ולכן לא אכנס פה לשום פרטים, שום אקט לא יתואר. אני יודעת שאתה תקרא את זה, במוקדם או במאוחר. יודעת שלא תעיז לענות פה (ומקווה שדווקא תעיז). אני לא מחפשת להשפיל אותך. אני נהנית מהדברים שאני עושה לך, נהנית מהשליטה שבידי, מחוסר האונים שלך, לעיתים מהפחד שלך. נהנית גם מהדברים היותר מובנים-מאליהם, וגם מהכאב שלך וגם מההנאה שלך. אתה יודע שאני שולטת מהראש ומהיצר, ולפעמים הכל מתערבב לי, חום וקור, ריחוק וקרבה. גם מזה אני נהנית, למרות שאני יודעת כמה זה מקשה עליך. אבל אני לא מחפשת להשפיל אותך. מה שמשפיל אותך, בעיני הוא פשוט מהנה. אני מקווה שיום אחד תוכל להתייחס לכל מה שיש בינינו בגאווה ובשמחה, לשאת את העול הזה בחדווה ובכאב, גם באור השמש, ולא לחוש מושפל מזה. ואם יש לך צורך לחוש מושפל, אני ממשיכה ומקשה בפני עצמי (ולכן פותחת את זה לדיון)? אם אתה חש צורך עז להיות מושפל, בעוד שאני רוצה שתתגאה בעצמך, בהיותך העבד שלי, בכל השימושים שלך עבורי? מה אז? האם אמשיך להשפיל אותך ללא-כוונה, אך מתוך ידיעה? האם אסתפק בהנאות שב-ד' אמות, או שמא תלמד להיות גאה בעצמך? ואולי מתוך הצורך שלך בהשפלה תוכל לצאת החוצה ולהעיז? ואולי בכלל אתה לא חש צורך בהשפלה, אלא רק אם אני אוהבת את זה? אולי שאלת כדי לדעת אם אני נהנית מהשפלה, ולא כדי לקבל אישור לצורך הזה שלך? אולי, אבל הצרידות הזו שהיתה בקולך כששאלת... |
|
|
Morticia
|
לפני 15 שנים •
21 במאי 2009
יפה כתבת ליידי
ושמחה שעשית זאת כי אני אישית מאוד מבינה ללבך בעניין הפוסט הנ"ל 
|
|
|
| Swell |
לפני 15 שנים •
21 במאי 2009
Re: מכתב פתוח לכלבלב יקר
[פעם ראשונה מזה עשור, שאני חש חשק וצורך להגיב. מרתק. התאור הפשוט של השאלה שנשאלת, המשמעויות בעיני כל צד, והנגזרות שלהן. פשוט מרתק (ואותי אישית, גם מגרה פיזית ונפשית).
כמובן שאגיב מזוית של נשלט מזן קצת אחר, שמתעניין באופן עמוק בהשפלה. האם בכלל אפשר להרגיש מושפל כאשר הצד שמנגד לא מתכוון להשפיל אותך? על פניו, נראה שיש משהו מאד משפיל כשהצד המשפיל מתכוון ונהנה מעצם ההשפלה. כשאני שאלתי שאלה כזו (ואני מודה שלא מעט בחיי, ובציטוט המדויק שהובא..)חיפשתי את נעיצת הסכין הנפשית הסופית- "כן, לא רק שאני משפילה אותך, אני גם נהנת מזה" . מכה נפשית מענגת. עם השנים והעומק, נוכחתי שיש רק דבר אחד משפיל יותר. "אני לא מבקשת להשפיל אותך, אלא רק להשתמש בך נכון ובאופן טבעי". בערה נפשית ותענוג רוחני של השפלה. האסוציאציה המיידית שהעלו הדברים שתיארת הייתה הזוית הזו של הדברים. אחר כמובן יראה את זה אחרת, מזוית או ברובד אחר. חייב להודות, ולאהכי נעים להודות אבל אם כבר כנות אז עד הסוף.. פעמים, לפחות בהתלת דרכי, היה שביב של חוסר אמונה בשאלה הזו ששאלתי. אז עוד לא האמנתי, ובוודאי שלא ידעתי, שיש בעולם נשים שולטות. ילד אבוד הייתי.. |
|
|
Dunbar{Supreme93}
|
לפני 15 שנים •
22 במאי 2009
מכתב מוצלח, מקווה שיענה כאן, נראה לי שראוי
|
|
|
| כלבלב אנושי |
לפני 15 שנים •
22 במאי 2009
להיות...או לא להיות עבד נשלט
אחד המכתבים שכה התחברתי אליהם,
לא יכולת לתאר את הדילמה בצורה יותר ברורה וחדה (כתער). אני (מגיל צעיר, יש לציין) יודע שאני נהנה להיות מושפל ונשלט, הן פיזית, ולא פחות מנטאלית.. ואני מתחבט בשאלה שהעלית - מידי יום ביומו... אני מאוד נהנה להיות נשלט, ואולם בתוך תוכי אני לא מקבל זאת, ואני ממש (אבל ממש) לא גאה בהיותי כזה... (מקנא שאלו שגאים בהיותם נשלטים). ושוב מגיעים לסוגיה שלשלוט זה הרבה יותר מכובד, יותר הגיוני (לכאורה, וגם לא לכאורה), שהרי להיות כמוני, מלא כמיהה להישלט ולהיכנע לגבירה למלא את צרכיה וגחמותיה זה דבר לא הגיוני.. ולא יעזור לאף אחד/ת... הרבה יותר "טבעי" לשלוט/להכות/להשפיל מאשר להיות מלא כמיהה להיות מוכה/מושפל/נשלט.. זו הדילמה שאני חיי בה (ואיתה) מרבית שנותיי, ולמרות הכל..אני נמשך (תרתי משמע) להיותי נשלט/כנוע..כמו פרפר לאש.. וכנראה לעד אשאל את השאלה הרטורית (מבחינתי): להיות..או לא להיות (עבד).. והתשובה ברורה...להיות !!!! |
|
|
| עזריאלי |
לפני 15 שנים •
22 במאי 2009
ליידי תמרה....
אני יודע שיש צדדים רבים להשפלה אבל אני כאן אתייחס רק לצד של גאווה סאבית כן או לא?. כלומר האם להיות סאב למישהי מופלאה זה מקור לגאווה או שמא מקור לבושה שיוצרת השפלה. אני אמנם לא מכיר אותך מעבר למה שכתבת פה ובפרופיל שלך אבל אני מבין שאת מגיעה ממקום של מודעות עצמית מאוד גבוהה וטוב שכך, הלוואי על כולם. אולם נשמע שאת מצפה שהסובבים אותך יגיעו לאותה רמה של מודעות עצמית והכרה. הם הרי אינטליגנטים ורציניים, הם מוכנים להתמסר באמת והם אפילו עברו את כל הסינונים שאת עושה (ולא, לא התנסיתי בחוויה הזאת אבל למרות זאת אני בטוח שזה סוג של חוויה) אבל זה לא תמיד כך. ואני בטוח שגם את יודעת שזה בכלל לא קשור לרמת האינטליגנציה ההצלחה ההתמסרות או כל פרמטר אחר. יש אנשים שלא שלמים עם עצמם ועם הנטיות שלהם. כלומר, הם הבינו כבר שהם סאבים ושלטובתם כדאי שהם ימצאו מישהי שתשלוט בהם. הם גם מפיקים מזה הנאה, גירוי או כל שם אחר שנקרא לזה. הם מאוד רוצים למצוא מישהי שתענה על הצורך הזה, ולתת את עצמם באמת מכל הלב מתוך כבוד רב והערצה כנה ואמיתית. אבל זה לא משהו שהם שלמים איתו ברמה שהם מסוגלים לעמוד עם זה מול העולם. וכן יש בזה משהו משפיל עבורם גם אם היא הבחורה הכי מדהימה בעולם. "כן, אני גאה להיות לצידה, ברור, היא כל כך מדהימה. אבל ככה? על הברכיים? כסאב? מושפל? וכן אני רוצה להיות מושפל אבל בצד הזה אני כבר פחות גאה" זה משפט שהרבה סאבים היו אומרים אם רק היו שומעים אותם. כי תמיד חוזרת ועולה השאלה למה אני חייב להיות סאב או עבד? למה הצרידות הזאת בקול חייבת לבוא לי כשאני מדבר על זה? למרות שלפעמים זה הדבר הכי מתוק בעולם הצרידות הזאת בקול. ישנם סאבים רבים, לא כולם אך רבים וטובים, בעיקר טובים, שמסיימים סשן או מגיעים לנקודת שיא בסשן ויושבים לבכות. הם המומים לאן הם הגיעו. הם לא מעכלים את זה. כששואלים אותם איך היה ? הם יגידו ש"היה מדהים! אבל בא לי למות עכשיו". עם הזמן מתרגלים לרעיון, סצנות הבכי חולפות, אבל ההרגשה העמוקה אי שם בפנים עדין לא נותנת מנוח, לעתים גם אחרי שנים. אני חוזר שוב ואומר שאני מודע שלרצון להיות מושפל יש צדדים רבים ולא כולם קשורים למה שכתבתי. אבל במקום לכתוב פה אנציקלופדיה שלמה על "ההשפלה בעולם השליטה", נראה לי יותר פשוט וקל לכתוב על "גאווה סאבית כן או לא?" זה גם יותר קצר וזה גם מכוון יותר למה שהעלית אני מקווה. ועוד דבר אחרון, אני גם מכיר הרבה סאבים שכן שלמים עם עצמם ומודעים לעצמם שגאים להיות סאבים של אשה מדהימה. אבל הם לא הנושא, לפחות לא במכתבך כפי שאני רואה אותו. |
|
|
צ'יטה(שולט)
|
לפני 15 שנים •
22 במאי 2009
יפה כתבת
תודה |
|
|
הדורבנים(נשלט)
|
לפני 15 שנים •
22 במאי 2009
"ואולי בכלל אתה לא חש צורך בהשפלה, אלא רק אם אני אוהבת את זה?"
אצלי לפחות זה כך. אם אני הייתי שואל את השאלה הצרודה, זאת הייתה הסיבה. והצרידות הייתה בגלל שזו שאלה של להיות או לחדול. וגם "מה שמשפיל אותך בעיניי הוא פשוט מהנה". בקשר לגאווה סאבית. יש גם צורך ב"מלאות סאבית". כלומר שאתה מקבל את כל מה שאתה רוצה. מה יגרום לתחושה הזו? האם רק ההנאה שלה נטו? סביר שלא. אנחנו זונות של תשומי..(:. אין לי עוד תשובות, עדיין בדיונים.. |
|
|
יערה46
|
לפני 15 שנים •
22 במאי 2009
יפה כתבת ליידי תמרה
ואני נהנית לקרוא גם את התגובות של הנישלטים. מקווה שיהיו עוד תגובות מעניינות סוף שבוע מהנה
|
|
|
rimmer
|
לפני 15 שנים •
22 במאי 2009
Re: מכתב פתוח לכלבלב יקר ליידי תמרה כתב/ה: אני לא מחפשת להשפיל אותך. אני נהנית מהדברים שאני עושה לך, נהנית מהשליטה שבידי, מחוסר האונים שלך, לעיתים מהפחד שלך. נהנית גם מהדברים היותר מובנים-מאליהם, וגם מהכאב שלך וגם מההנאה שלך. אבל אני לא מחפשת להשפיל אותך. מה שמשפיל אותך, בעיני הוא פשוט מהנה. אני מקווה שיום אחד תוכל להתייחס לכל מה שיש בינינו בגאווה ובשמחה, לשאת את העול הזה בחדווה ובכאב, גם באור השמש, ולא לחוש מושפל מזה. אולי, אבל הצרידות הזו שהיתה בקולך כששאלת... שורש הבעיה הוא בחוסר לגיטמציה שבהנאה מהשפלה, לשני הצדדים אגב, גם לשולטת וגם לנשלט. שורש הבעיה בתפיסה של אם זה משפיל איך זה שאני נהנה. ואם אני נהנה איך זה שאני מושפל. כאשר האמת היא שאנחנו המזוכיסטים חווים ביחד עם ההשפלה, ולידה, הנאה מאד גדולה, וגם הסאדיסטיות, ליד ההשפלה שהן מעניקות למזוכיסט, חוות הנאה גדולה. עבורנו, יש ביחד עם ההשפלה וצמוד לה, הנאה, וההנאה לא מבטלת או סותרת את ההשפלה. (יש עוד דברים, יותר עמוקים מזה, אבל זה לעכשיו.) |
|
|