היא

היא

olaa • 26 בנוב׳ 2003

היא תמיד נמצאת שם.
באפלה.
מסתררת בצללים ,
מתפתלת בסיבוב
ושקטה.


אתה לא תזהה את פניה,
וגם לא תכיר אותה,
אף פעם לא תגיד לה שלום,
אף פעם לא תשמע קולה,
אף פעם לא תריח ריחה,
אף פעם לא תשמע מחשבותיה,
אף פעם לא תדע אהבותיה,
אף פעם לא תרצה.
אף פעם לא תקשיב,
אף פעם לא תזדהה,
אף פעם לא תבין מדוע ולמה וגם מתי קרה.

רק אחרי זה כולם יגידו :
אוי, כמה חבל שהיא התאבדה.
כולנו הכרנו אותה.
כמה היא חסרה.

DOM Perignon​(שולט) • 27 בנוב׳ 2003

שני דברים אולה.

עד החלק האחרון רציתי לקרוא לך:

עצרי!
אל תתני לזרם לסחוף אותך.
עצרי להביט סביב.
עצרי רגע להקשיב.

ועל החלק האחרון אני יכול להגיד לך (מנסיון אישי) יש רק שגיאה אחת שלא ניתנת לתיקון. התאבדות גם אם נדמה לך שכל כך רע עד שלעולם לא יהיה טוב. את הרע אפשר לתקן. אפשר לשנות, אפשר לעשות טוב.
ואת תעשי.
התאבדות היא טעות שאינה ניתנת לתיקון.
את זה אל תעשי.

lihi • 27 בנוב׳ 2003

כל כך הרבה ריחוק,
ולבסוף התרוקנות וריקנות אחת גדולה...

יקירתי

nephele​(אחרת) • 27 בנוב׳ 2003

אם כולם יגידו שחבל שהיא התאבדה
ושכולם הכירו אותה
ושהיא חסרה...

אז...
כנראה שכן היו מוכנים להקשיב,
ולרצות
ולהזדהות
ולהכיר
ולהגיד לה שלום
ולשמוע את קולה
ולהריח את ריחה
ולשמוע את מחשבותיה
ולדעת את אהבותיה
ולזהות את פניה

אז אולי כדאי שלא תהיה שקטה.
שלא תסתתר בצללים...
והכי חשוב, שתביט מסביב ותראה שיש הרבה אחרים...
הרבה שרוצים ומוכנים להיות בשבילה.
שהיא לא לבד.
שרק תגיד מה היא צריכה.
ושרק לא תלך.
רק לא זה.

נפילי מקשיבה.