| RIS |
לפני 15 שנים •
26 באוק׳ 2009
לעיט יש זמן.
הערפל שעלה מן הים אפף את ההר וכיסה את העיר השנואה. במילים אלו, פחות או יותר, שאני שולף מהזכרון נפתח הספר השטן במוסקבה (או האמן ומרגריטה). בעיר הכלל לא שנואה, אדינבורו, קיים המושג HARR, שמבטאים אותו הָר ומשמעו – בלוק סמיך ומסיבי של ערפל לח וצמיג שעולה מן הים ומכסה את העיר כמו שמיכת צמר גפן כאשר הרטיבות חודרת לכל פינה בין הבגדים והגוף ובין העור והנשמה. כך, בערך, למעט אי הנעימות של הלחות, חודרת תחושת השליטה כאשר מתרחש אקט שליטה, חודרת ואופפת ומתפשטת ומשיגה ומסיגה וכובשת וממלאת נקבים וחללים ומחישה פעימות ומציפה את הדם עד ארגמני סמוק ושואבת את הדם עד בהיר יותר מחיוורון ויש לפעמים שהזיעה פורצת בבת אחת מכל נקבוביות הגוף ורעד עובר ורוטט כמו איבחת ברק לאמור: משהו גדול, כמעט גדול מהחיים, קורה כאן. אקט שליטה הוא אירוע שיכול להיות סתמי, בוצי ושטוח. והוא יכול להיות גם אקט ניסי, מופלא, כמו ריקוד מחושמל, טראנס מעקצץ המקפיא את ההוויות ומפריד וחוצץ בין הסובייקטיבי והאובייקטיבי ומשאיר את מהלך הזמן, בחוץ, מחוץ לחדר, מחוץ לגלקסיה. מחוץ לעניינים. משהו עמוק, חזק ולופת אופף ומתפשט בגוף. אנרגיות מחפשות לעצמן מוצא. שינויים תודעתיים מתרחשים. תחושת חשמל חי רוחשת על פני העור ומתחתיו, כולה חידודין חידודין, סוגרת על מעטפת הגוף כמו הילה אסטרלית. כל השחקנים כולם, גם המחליפים העולים מן הספסל, נמצאים על המגרש ולוקחים חלק במעשה השעבוד המכושף הזה. מי שעוסקים בטאי צ'י מכירים את התחושה הנוגעת-לא-נוגעת כאשר מְתַרגלים את מה שנקרא PUSH-HANDS ומגיעים לרמה שאין עוד מגע ממשי בין עור לעור רק תחושת החלקה חסרת חיכוך המשאירה את המרחק של שני מילימטר בין גוף לגוף באיזון כמו שני קטבי מגנט זהים. וזו בערך התחושה. וכשהכל אפוף והצ'אקרות העיקריות – זו שבמפתח הלב וזו של הבטן התחתונה - מתחילות להתפתל ולהתעוות כמו שריר שמתכווץ ומפרפר והכל נהיה קשה והכל נהיה רך, נפרשים כל התאים ומחכים לעיט שיסתער כשמו ויעוט על הטרף ויסגור את המרחק המילימטרי המפריד ביניהם וינעץ את טפריו אל החומש. אבל לעיט יש זמן. . |
|
|
ginger
|
לפני 15 שנים •
27 באוק׳ 2009
איכשהו, אני חושבת שאתה מתאר איזו חוויה שאינה חוויית הכלל. רוב האנשים חיים בעולמות תחתונים (או בתוכם) וגם אם יש פיסת שמיים ממעל, לא תמיד בתשומת הלב שלהם להרים את המבט. איני יודעת כמה אנשים נוכחים כאן חווים את הדברים כפי שתיראת, אני רק יודעת, שכשהחיבור בין שני אנשים הוא החיבור הנכון - זה הרגיש בדיוק כך.
העיט אכן אוהב לראות, הכל, ולהמתין עד לרגע הכי מדוייק שיש ואז - להתקרב... |
|
|
| RIS |
לפני 15 שנים •
27 באוק׳ 2009
ginger כתב/ה: איכשהו, אני חושבת שאתה מתאר איזו חוויה שאינה חוויית הכלל. רוב האנשים חיים בעולמות תחתונים (או בתוכם) וגם אם יש פיסת שמיים ממעל, לא תמיד בתשומת הלב שלהם להרים את המבט. איני יודעת כמה אנשים נוכחים כאן חווים את הדברים כפי שתיראת, אני רק יודעת, שכשהחיבור בין שני אנשים הוא החיבור הנכון - זה הרגיש בדיוק כך.
העיט אכן אוהב לראות, הכל, ולהמתין עד לרגע הכי מדוייק שיש ואז - להתקרב... אני מקווה שאת טועה, ג'ינג'ר. לי איכשהו נדמה שמפגשי שליטה יוצרים ביי דפינישן ניצוצות של עוצמה שיודעים - מי פחות ומי יותר - לצמרר ולכשף באנרגיות שלהם. נכון שאצל אחדים הביטויים של הנגיעה עשויים להיות מימיים וסתמיים ונכון שאצל אחרים הקשר מתמצה בטכניקה ופירוטכניקה אבל נדמה לי שאצל הרוב נחוית חויה דומה לאלו שדיברתי עליהן: חויות עוצמה וקסם. |
|
|